426 - על החלטות של בני אדם ועל החלטות של חיות

 לאחרונה אני מזמין את עצמי לשיעורים שנתן פרופ' יובל נוח הררי

מיותר לציין שאני מעריך מאוד את תפיסת העולם שהוא מציג, את הפרשנות שלו את ההיסטוריה האנושית, ובניגוד לרבים התוקפים את דבריו ללא הרף וטוענים לשטחיות, אני דווקא רואה בו איש מעמיק מאוד, שאינו כבול לנורמות, לסטריאוטיפים ולדעות הקדומות של העולם האקדמי.

קראתי מאמר בשם: אלוהים לא משחק בקוביות": בין כישלון מומחים בפסיכולוגיה בישראל וכישלון המומחים הצבאיים ב-7 באוקטובר -  שכתב ד"ר אבשלום גליל* 

בקבוצה בה אני חבר התפתח דיון סביב המשפט הזה, שהבאתי מדברי ד"ר גליל, בו המושג אבולוציוני הפך למוקד השיחה.

אין ספק שלמומחיות בתחום מסוים יש ערך רב בקבלת החלטות. אולם, אליה וקוץ בה: כאשר אדם הופך למומחה בתחומו, חשיבתו לגבי המקרה נעשית אוטומטית יותר, והמשאבים שהוא משקיע במחשבה פוחתים. אופן חשיבה אוטומטי זה וההטייה הנובעת מכך היא בלתי נמנעת ומקורה אבולוציוני (5Santos & Rosati, 201)

* * *

לטקסט זה עלתה התגובה המתבקשת:

. חבל שלא הסביר את ה"אבולוציוני".

והאבולוציוני הפך לנושא השיחה:

בינתיים רפרפתי בחלק מהמאמרים העוסקים בפן הזה של קבלת החלטות. בהמשך למחקרים של טברסקי וכהנמן בנושא קבלת החלטות (שגויה) במין האנושי נעשית עבודה גם במינים אחרים. ומסתבר שבמינים אחרים קבלת החלטות לא תמיד דומה לזו של בני אדם. מדובר בעיקר במאזן סיכון כנגד תמורה. ומכיוון שהדמיון חלקי מסיקים שיש גורם אבולוציוני.

https://projects.iq.harvard.edu/.../2015-santos_rosati...

• 
  

אני מצרף תרגום לעברית של הסינופסיס מהקישור באנגלית. [תרגום ע"י CHATGPT:

בני אדם מגלים מגוון של הטיות כאשר הם מקבלים החלטות כלכליות. אנו סוקרים מחקרים עדכניים על מקורות קבלת ההחלטות של בני האדם על ידי בדיקה האם הטיות דומות בבחירה נצפות גם בפרימטים שאינם בני אדם, קרובי משפחתנו הפילוגנטיים הקרובים ביותר. אנו מציעים שמחקרים השוואתיים יכולים לספק תובנות לארבע שאלות מרכזיות בנוגע לטבע ההטיות בבחירות של בני האדם, שאי אפשר לענות עליהן על ידי מחקר של המין שלנו בלבד. ראשית, מחקרים עם פרימטים אחרים יכולים להתייחס לאבולוציה של ההטיות בבחירה אצל בני אדם ולזהות מגמות משותפות לעומת מגמות ייחודיות לאדם בקבלת החלטות. שנית, מחקרי פרימטים יכולים להגביל השערות לגבי המנגנונים הפסיכולוגיים שעומדים בבסיס ההטיות הללו. שלישית, השוואות בין מינים קרובים יכולים לזהות מתי מנגנונים שונים עומדים בבסיס הטיות דומות על ידי בחינת התפצלויות אבולוציוניות באסטרטגיות הבחירה. לבסוף, עבודה השוואתית יכולה לספק תובנות לגבי הרציונליות הביולוגית של חוסר רציונליות כלכלית. [ לא ברור מכאן, מהו היסוד האבולוציוני]

לצורך כך החלטתי להביא את יובל נוח הררי -

 אני מקשיב לפודקאסט של יובל נוח הררי משנת 2013, כשעוד היה מרצה באוניברסיטה העברית.

בפרק השלישי של הפודקאסט הוא מסביר לעומק את השינוי שעבר ההומוספיינס לפני בערך 100,000- 70,000 שנים.

הוא קורא לזה מהפיכה לשונית, בה נוצרה גם השפה הפיקטיבית. שפה העוסקת בדברים לא קיימים -אגדה, תכנון עתידי וכו'. לטענתו [על סמך תיאוריות שונות] חיות מקובעות בתוך ה-DNA שלהן ואינן יכולות לפרוץ ממנו החוצה, בעוד ההומוספיינס בשל השפה הייחודית הזו, שאפשרה לו גם התאגדויות של למעלה מ100 פרטים, כבר לא פועל רק עפ"י הצו הגנטי. הוא טוען, שההיסטוריה האנושית, של ההומוספיינס מתחילה רק לפני 70,000 שנים. עד אז, המחקר הביולוגי הוא המתאים.

במלים אחרות - השוואה בין קבלת החלטות של בעלי חיים לבין קבלת החלטות של בני אדם בעייתית. לחיות אין את אותו מרווח קוגניטיבי ששמו "שפה פיקטיבית", לפחות, כפי שהוא מסייג, עד כמה שאנחנו יודעים.

• 
  

הספקתי לקרוא שבוחנים קופים מסוגים שונים.

עד כמה שידוע לי לקופים בהחלט יש גם אינטליגנציה וגם שפה.

אפשר לבחון את מנגנוני ההחלטה שלהם לעומת אלה של בני אדם.

• 
  

 אין להם "שפה פיקטיבית", כלומר, שפה שיכולה לגרום להם ליזום שינוי פעיל ומתוכנן, שאפילו מנוגד ל"ביולוגיה של המין", כמו למשל "נזירות" שמנוגדת במהותה לצו הגנטי של השרדות.

הררי טוען שגם לחרקים ולחיידקים יש שפה. ההבדל הוא - בין שפה מתארת רק מציאות לבין שפה העוסקת ב"לא קיים".

אגב הצליחו לפענח חלק משפת קופי המקק, חלק מיללות החתולים.

בוודאי שאפשר ליצור השוואה בין קבלת החלטות של עדר זברות לבין קבלת החלטות של קבוצת בני אדם. באיזו רמה חברתית או יחידאית מדובר?

הררי מדבר שמבחינה ביולוגית גרידא, הביולוגיה מסבירה את התנהגות היחיד. אבל כשעוברים למנגנון קבלת החלטות של קבוצה, רשת חברתית, המון, הביולוגיה לא מסוגלת להסביר היטב. הוא ממשיל את זה לכתב ספורט שנשלח לסקר משחק כדורגל, וחוזר עם התיאור: על המגרש יש משחק בתוך גבולות המגרש. זה נכון מאוד, אומר הררי, אבל האם זה כל מה שמתרחש?

והנה אתר שמספר לנו על כך שחיות מקבלות החלטות גם כקבוצה -

השורה התחתונה

איך להקות של בעלי חיים מקבלות החלטות? לרוב באחת משתי דרכים: מעקב אחר חבר להקה מנוסה או עריכת "הצבעה". בשני המקרים באות לידי ביטוי חוכמה קבוצתית או חוכמת המונים, המשקללת את הניסיון המצטבר וההעדפות של בני הלהקה לתוצאה אחת, בין אם הבחירה היא במדיניות (מה לעשות) - ובין אם במנהיג, שלא יהיה חסין מ'הדחה' אם יאכזב את חברי הלהקה.

https://animals-now.org/flock/

425 - המשפחה המורחבת

 התמזל מזלנו וצאצאינו התחתנו עם בני זוג שהגיעו ממשפחות מסורתיות או דתיות סובלניות.

שתי משפחות שהן בעצם שבטים, כי אם מקבצים את בני המשפחה יכולים להגיע למאה ואף ליותר בני אדם.

משפחת גז ומשפחת אלקסלי.

גם ד' וגם אני הגענו ממשפחות שמרביתן נעלם והושמד באירופה בזמן הנאציזם או באמפריה הסובייטית, בעיקר תחת שלטון של סטאלין.

לצערי, אבי היה מנוכר למשפחתו הגדולה [חבי"ף], מרד באביו האלים והגיע לארץ. למעט דוד אחד שאף הוא עלה לישראל, ואחי אבי, כל שאר המשפחה התפזרה ברחבי העולם. ואין האחד יודע על משנהו.

מצחיק אותי שיש חוקרי החבי"ף האיזמירי חסרי כל מודעות לצאצאיו החיים בישראל או בצרפת או בעלי רשת מלונות באמריקה הלטינית.[לא יודע אם זה נכון או זו אגדה משפחתית.] כי החבי"ף הוא שבט ענק. שני ענפי משפחה כבירים יצאו ממנו, אבל בניגוד לסבתי שהקפידה לזכור את כל הגניאולוגיה המשפחתית שלה, עד הבעש"ט [עוד אגדה משפחתית?], אצל אבי המרד היה כלכך חריף, שגם כאשר חזר לשם משפחתו המקורי, ובמשרד הפנים תיקנו ל-חביץ, הוא כבר לא טרח לתקן.

וכל זה על מנת להדגיש את כמות השמחה שיש בנו מהרגע שהתקבלנו לשתי המשפחות בלב שלם. אף אחד לא מוטרד מהחילוניות האקסיביציוניסטית שלנו, מהיותנו "שמאלנים". נדמה לי שאחד היתרונות של ד' ושלי היא הנגיעה העמוקה בתרבות ישראל ובמקורות יהודיים. [למדתי מחשבת ישראל באוניברסיטה, למדתי תלמוד יחד עם חברים, התמחיתי באגדות היהודים, בספרות יראים, ואני עמוק בתוך חקר היהדות, המקרא, תיאולוגיה יהודית. ד' חברת נפש ממקום עבודה עם נשים דתיות ומסורתיות, ובהיותה אדם פתוח היא עורבה בסיפורים, בויכוחים, בדעות שונות של פוסקי הלכה וכו']

ביום רביעי הוזמנו אל המחותנת גז, אם חתני.

קיבלנו ארוחה עשירה וטעימה. לדעתי בסגנון ישראלי יותר מטריפולטאי. לא היה קוסקוס למשל. אבל היה קידוש כמובן וקויימו מנהגי החג.

ביום חמישי הוזמנו אל המחותנים אלקסלסי, הורי כלתי, בירושלים, לחצר הרחבה ומסבירת הפנים. האוכל היה מרוקאי מסורתי, אבל עם תוספות ישראליות מובהקות. קידוש כהלכתו ומנהגי סוכה קויימו.

כשחזרנו מירושלים שאלה אותי ד' - איזו ארוחה היתה טובה יותר?

שמחתי לענות לה, כל ארוחה היתה אחרת ונהדרת. בכל ארוחה שמחת האירוח, אהבת האדם, הסובלנות והכבוד ההדדי מלאו אותנו. חשבנו בינינו לביו עצמנו - האם באמת אין ביכולת האמצע המתון הישראלי להתנער מ"הפרד ומשול" ששולט בנו ע"מ להמשיך שלטון ממשלת הזדון, העוול והחורבן?

424 - מתי המלחמה תיגמר, האם תיגמר?

 הנושא החם בשרביט שלנו הוא - 

הנושא החם - האם המלחמה הזאת תיגמר? / עורך מוטי אורגד

תיגמר? לא תיגמר?

באחת התגובות של מוטי לאחד הפוסטים שלי הוא כתב שהוא חושש מאוד שהמלחמה תימשך, כמו בדיסטופיה של אורוול, 1984, ע"מ לשמור על שלטון המעמד השליט ומנהיגו.

באחת מהתגובות שלי לאמפיראטי כתבתי שאני חייב להיות אופיטימי, כי אם אוותר על האופטימיות המסקנה היחידה האפשרית לחפץ חיים היא הגירה מיידית, כמו ישראלים רבים שעשו זאת כבר.

הפעם במקום להקים מושבה יהודית משגשגת במצרים, בקהיר ובאלכסנדריה אתונה היא הכתובת. לא ברלין על אף הנהירה של "מורדים בעיני עצמם" כפי שהיטיב להגדיר יוסי אלפי במופע שלו עם הגבעטרון, שקדים וצימוקים.

במלים אחרות, לא נביא אני ואפילו לא בן של נביא [אמנם נכד של מקובל ופותח מזלות, מתעסק בקבלה עממית ובמגיה לבנה], אין לי שמץ הבנה בכלום. יש לי ראש ויש לי מחשבות.

ברור לי שרה"מ מסוכן מאוד, ממליץ לקרוא אצל עופרה עופר אורן בבלוגה "סופרת ספרים" את הפוסט של ד"ר גלי מיר-תיבון: מר הפקרה, מורשתו של נוטש חטופים, שם היא מסכמת בקיצור וביעילות את כל העובדות והדעות אודותיו מהשנה האחרונה.

אז מה?

האם רה"מ הוא טרוצקיסט לטנטי או מגשים חזונו של מאו, דינמיקה מהפכנית, מניעת יצירת רוטינה, קביעות, נורמות כדי למנוע הפיכת השלטון למושחת? הוא לטנטי, בהחלט, טרוקצקיסט ו"טרוריסט"א-לה-באחטין.  רק שטרוצקי בטח מתהפך בקברו כשהוא מבין לאן הימני, הקפיליסט, חובב השררה ומנעמי השלטון לקח את האידיאולוגיה המהפכנית שלו.

אני חושב שהחברה הישראלית ברובה סולדת מקיצוניות, והיא סובלת מאוד מהמצב הקיים כעת. הצבא על אף כל גדרות החוקים שמוצבים לו הוא עדיין צבא של "מתנדבים בכוח החוק", והחיילים חוזרים לביתם.

התגובה אתמול, הציבורית, בעקבות הריגתו של סינוואר מצביעה על רצון עמוק לסיים כבר ולחזור למלחמות היהודים הקטנוניות.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94_%D7%94%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%AA_%D7%9C%D7%9E%D7%93%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%95%D7%9C%D7%9E%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%95%D7%AA

423 - "איך מנצחים את החרדה"?

 אחד מהביטויים האהובים עליי במיוחד הוא: אלוהי הדברים הקטנים או ורסיה אחרת: אלוהים נמצא בפרטים, או ברך את החסדים הקטנים.

משנכנסנו לשיפוץ כמו תמיד זמן שיפוץ הוא זמן חרדה בשבילי. הפעם אני ביקשתי, לא "הופל עליי", אבל המהירות בה הכל התרחש תפסה אותי בלתי מוכן.

במלים אחרות:

שלושה ימים אחרי שאמרתי לד' - צריך לשפץ את השירותים, כבר הגיע הקבלן, ואחרי יומיים התחילו לשבור, ועכשיו שבועיים אחרי הכל גמור ונקי, והפלא ופלא אני רגוע.

בשבועיים האחרונים התמודדתי בלי סוף עם חרדה קיומית. כל חדשה, כל טיל, כל רקטה או כטב"מ עוררו בי תחושה של "סוף עולם", ולא רק אלה שהגיעו לגוש דן.

והנה הכל נגמר אצלי בבית, וחזר הביטחון אליי. זו תקופת "אופוריה" עבורי, שבפני עצמה לא רצויה, אבל כמו שהחרדה נשלטה בכוח כנראה כך גם האופוריה.

חג שמח לכם.

422 - חג האופניים?

הנושא החם תשפ"ו  

יום כיפור בערים חילוניות הפך זה מכבר ל"חג האופניים". קשישים כילדים מנצלים את הכבישים הריקים לרכיבה על אופניים. במיוחד במטרופולין דן בין הערים: תל אביב, גבעתיים, רמת גן [לא יעזו להכנס לבני ברק], בת ים.

הנכד שלי קיבל הדרכה אישית צמודה מאימו ע"מ שלא יזדקק לגלגלי עזר - ואכן כבר ראיתי תמונות וסרטונים.

כהרגלי מדי יום לצאת להליכה הקבועה שלי שמתי לב שהרחובות לא היו מוצפים בבני אדם. היו התגודדויות, חבורות של ילדים ומעט הולכי רגל כמוני.

עדי בבלוג שלה, תיירת אחרת, ציינה בפוסט שלה - יום כיפור והמלחמה-  את הדממה הלא אופיינית ליום כיפור.

דממה בגבעתיים לא היתה.

הנה כמה תמונות

421 - 51 שנים

 הנושא החם הוא 

יום הכיפורים בצל מלחמה ארוכה שלא נגמרת / עורך טליק חרובי

תשפ"ו

נושא זה מתחבר אצלי ליום כיפור 1973, לאותה מלחמה בה אחי נפל.

מדי שנה אני כותב פוסט לזכרו, וגם השנה אני כותב, מתוך כאב נורא, שיתכן ומותו היה לריק.

אחי ואני באנו מאותו בית חילוני, ליברלי, שונא כפייה דתית אך מעריך אנשים שחושבים אחרת ונותנים לחיות. היו לנו שכנים כאלה, למדנו עם ילדים דתיים, מסורתיים. דבר בילדותנו לא הכין אותנו לזרמי העומק הלאומניים, ההזויים והמוסתים. גם מעולם לא ראינו בו איזה "חג" שמחייב אותנו כחילונים למשהו חריג. עוד יומיים חופשה מהלימודים, מהעבודה ותו לא.

כשהוא הלך להילחם באותו יום כיפור הוא כמו היום, רץ להגן על המדינה, על הוריו ואחיו, על חברתו. האם העלה בדעתו מדינה המפקירה חטופים? אפשרות פוגרום בתוך גבולות המדינה, שנאה יוקדת בין חלקי אוכלוסיה שונים, המתוזמרת היטב ע"י  רה"מ שלמד היטב "הפרד ומשול"?

מהו יום כיפור עבור אלה שנמצאים בשלטון?

באסון צפת הם הזדרזו לברוח מאחריות כמו מאש [סמכות אינה אחריות אמר אז שר המשטרה כיום יו"ר הכנסת], כיום ממשלה שלמה בורחת מאחריות. החל ברה"מ וכלה באחרונת שרות הכלום.

האם לרגע הצביעות והדביקות הלאומנית-דתית תיסדק, האם לרגע שרת התחבורה שנפשה לה בבודפשט תפסיק להפריש חלות ולהקדיש שנייה לאחריותה המלאה לאסון אוקטובר 2023?

יום כיפור מעולם לא היה עבור בני משפחתי בעבר ובת זוגי כיום משהו "מיוחד".  תמיד הצחיקה אותי ה"צדיקות" ובקשות הסליחה המגוחכות שאנשים מבקשים, בדיעבד. למה? כי כולם ככה, כך ענה לי תלמיד לפני עשרים שנים.

צריך להתבונן במלחמה כיום לא דרך עיניים דתיות, לאומניות אלא דרך עיניים ספקניות, ביקורתיות כאלה שהרציונליות מנחה אותן ולא טקסים פאגניים משמשים להן ציוני דרך.

https://www.vaad-katzir.org.il/objDoc.asp?PID=925237&OID=1272498&DivID=1

420 - פוגרום 7 באוקטובר 2023

 אני מפרסם את מחזור השירים שכתבתי בעקבות יום נורא זה

"צִפּוֹר זָהָב! עוּפִי, חוּגִי", ח"נ ביאליק, "בין נהר פרת ונהר חידקל, [1906]

*

צִיצִית דּוּכִיפַת

-מְחַטֶּטֶת בְּגֶזַע  

אֲדָמָה זָעָה

*

ועַל הֶעָנָף

-יוֹשֶׁבֶת לָהּ דּוּכִיפַת  

מֵת קוֹלָהּ בְּ-בּוּם

*

שֻׁלְחַן הַשַּׁיִשׁ

-וְעָלָיו סֵפֶל קָפֶה  

דּוּכִיפַת נָסָה

*

נָס צִפּוֹר הַזָּהָב

-אֶל הַדָּרוֹם בּוֹ שֶׁמֶשׁ  

מֵאִיר כִּתְמֵי דָּם

*

הַנֶּשֶׁר נוֹחֵת

-דּוּכִיפַת הַזָּהָב  

מִסְתַּתֶּרֶת בַּצֵּל

*

שִׁירֵי תְּשׁוּקָה

-מְמַלְּאִים צַמְּרוֹת עֵצִים

 

?שָׁבָה דּוּכִיפַת

דוכיפת היא הציפור הלאומית של ישראל.