אחד מהביטויים האהובים עליי במיוחד הוא: אלוהי הדברים הקטנים או ורסיה אחרת: אלוהים נמצא בפרטים, או ברך את החסדים הקטנים.
משנכנסנו לשיפוץ כמו תמיד זמן שיפוץ הוא זמן חרדה בשבילי. הפעם אני ביקשתי, לא "הופל עליי", אבל המהירות בה הכל התרחש תפסה אותי בלתי מוכן.
במלים אחרות:
שלושה ימים אחרי שאמרתי לד' - צריך לשפץ את השירותים, כבר הגיע הקבלן, ואחרי יומיים התחילו לשבור, ועכשיו שבועיים אחרי הכל גמור ונקי, והפלא ופלא אני רגוע.
בשבועיים האחרונים התמודדתי בלי סוף עם חרדה קיומית. כל חדשה, כל טיל, כל רקטה או כטב"מ עוררו בי תחושה של "סוף עולם", ולא רק אלה שהגיעו לגוש דן.
והנה הכל נגמר אצלי בבית, וחזר הביטחון אליי. זו תקופת "אופוריה" עבורי, שבפני עצמה לא רצויה, אבל כמו שהחרדה נשלטה בכוח כנראה כך גם האופוריה.
חג שמח לכם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה