הנושא החם הוא
יום הכיפורים בצל מלחמה ארוכה שלא נגמרת / עורך טליק חרובי
נושא זה מתחבר אצלי ליום כיפור 1973, לאותה מלחמה בה אחי נפל.
מדי שנה אני כותב פוסט לזכרו, וגם השנה אני כותב, מתוך כאב נורא, שיתכן ומותו היה לריק.
אחי ואני באנו מאותו בית חילוני, ליברלי, שונא כפייה דתית אך מעריך אנשים שחושבים אחרת ונותנים לחיות. היו לנו שכנים כאלה, למדנו עם ילדים דתיים, מסורתיים. דבר בילדותנו לא הכין אותנו לזרמי העומק הלאומניים, ההזויים והמוסתים. גם מעולם לא ראינו בו איזה "חג" שמחייב אותנו כחילונים למשהו חריג. עוד יומיים חופשה מהלימודים, מהעבודה ותו לא.
כשהוא הלך להילחם באותו יום כיפור הוא כמו היום, רץ להגן על המדינה, על הוריו ואחיו, על חברתו. האם העלה בדעתו מדינה המפקירה חטופים? אפשרות פוגרום בתוך גבולות המדינה, שנאה יוקדת בין חלקי אוכלוסיה שונים, המתוזמרת היטב ע"י רה"מ שלמד היטב "הפרד ומשול"?
מהו יום כיפור עבור אלה שנמצאים בשלטון?
באסון צפת הם הזדרזו לברוח מאחריות כמו מאש [סמכות אינה אחריות אמר אז שר המשטרה כיום יו"ר הכנסת], כיום ממשלה שלמה בורחת מאחריות. החל ברה"מ וכלה באחרונת שרות הכלום.
האם לרגע הצביעות והדביקות הלאומנית-דתית תיסדק, האם לרגע שרת התחבורה שנפשה לה בבודפשט תפסיק להפריש חלות ולהקדיש שנייה לאחריותה המלאה לאסון אוקטובר 2023?
יום כיפור מעולם לא היה עבור בני משפחתי בעבר ובת זוגי כיום משהו "מיוחד". תמיד הצחיקה אותי ה"צדיקות" ובקשות הסליחה המגוחכות שאנשים מבקשים, בדיעבד. למה? כי כולם ככה, כך ענה לי תלמיד לפני עשרים שנים.
צריך להתבונן במלחמה כיום לא דרך עיניים דתיות, לאומניות אלא דרך עיניים ספקניות, ביקורתיות כאלה שהרציונליות מנחה אותן ולא טקסים פאגניים משמשים להן ציוני דרך.
https://www.vaad-katzir.org.il/objDoc.asp?PID=925237&OID=1272498&DivID=1
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה