27 - ברכות לשנה החדשה

 הברכה הראשונה - טלפון ממנהלת פדגוגית: חמוד אתה נכנס לבידוד, כי פלונית אלמונית נמצאה חולה מאומתת.

אתחיל בצרימה ואסיים בה: אם אני מחפש סימנים להזדקנותי ותפיסתי כזקן, המשפט הזה הוא מיצוי שלל הסימנים. "חמוד" או לפעמים "מתוק" אלה ביטויים של בוגר לצעיר ממנו, של בעל ניסיון לטירון, של בעל תודעה שולט בחייו ובמחשבותיו לזקן מטושטש ומבולבל. והרי אני מבוגר ממנה בעשור וחצי.

הברכה השניה - מסרון ממנהלת ביה"ס 

"בוקר טוב וכמעט שנה אזרחית טובה לכולנו ... 

מחר יום שישי 1/1/2021 נקיים בחטיבה העליונה לימודים מרחוק בלבד על פי מערכת השעות הרגילה. 

ביום ראשון חוזרים ללמידה בהתאם למערכת שתפורסם במוצא"ש 

חוזרת שוב על ההודעה מאתמול - תלמידה בכיתה י' הינה חולה מאומתת 

כל המורים שמלמדים אותה קיבלו הודעה 

קפסולה א' בכיתה י3 נמצאת בבידוד 

זאת הזדמנות לחזור ולהדגיש שחובה של כולנו להקפיד על מסיכות לאורך כל היום בכל רחבי בית הספר. להקפיד על חלונות פתוחים בכיתות ומרחק של 2 מטר בין אחד לשני. 

יום מוצלח לכולנו

הברכה השלישית - ברכת מנהל פורום בתפוז

ברוכה הבאה 2021

•  פותח הנושאRossieL 
•  פורסם בתאריךלפני 20 דקות

Unwatch

RossieL

New member

• לפני 20 דקות

• Add bookmark
• #1

2020 לא היתה WOW, בלשון המעטה.
היא תיזכר על ידי רובנו, בעיקר, כשנה שבה היינו סגורים, 

חל"(ו)תים, חסרי פרנסה, חסרי חינוך, חסרי תרבות וחצויים יותר

 מאי פעם.

2021 נכנסה היום לתפקידה, ו- וואו, כמה עבודה יש לה לעשות, 

כמה עליה לתקן.
מקווה שיצלח לה, ל 2021, בתפקידה,
והלוואי, הלוואי ותביא אתה, בריאות טובה ואיתנה

אבל גם שלום אמיתי בין כולנו.

קבצים מצורפים

• 

26 - ענינים שוטפים, מטא-סגר

הסגר השלישי לא מפחיד אותי, לא מרשים אותי. שמחתי מאוד כשהחליטו לאשר פתיחת הלימודים גם לכיתות י', אם כי חנ"מ ממשיכים ללמוד כרגיל, ותלמידים בסיכון, הבינו במשרה"ח, שאף הם חייבים להגיע לביה"ס.

אז נכון -

יש  תלמידים שמסכה עבורם זו המלצה, ולכאורה אני מסתכן בהדבקה, אבל לאמיתו של דבר, אני במרחק של שני מטר מהם, וכשאני מתקרב אליהם, גם הם עוטים מסכה, השיחה איננה "פנים אל פנים" כפי שנהגנו, אלא ובעיקר פה לאוזן.

האמת, היציאה אל בית הספר, הנסיעה באוטובוס, האהובה עליי מאוד חסרה לי בסגר השני במשך שבועיים, עד שאשרו לנו לחזור לביה"ס.

בכיתת המחוננים התחלנו את מסע הקריאה. כל תלמיד/ה בחרו לעצמם ספר קריאה, ללא הגבלות כלל. לא מקבל את הציפיה של משרה"ח לכפות על תלמידים "ספרי מופת". שהם יקראו ספרי מופת. ילדים בני 16 אוהבים לקרוא דרמות, פנטזיות, מד"ב, ספרי מתח, רומנים רומנטיים. מה רע בזה? 300 עמודים בממוצע. טקסט מילולי ארוך, מסועף, הרבה דמויות. אז מה אם הקונפליקטים "פשוטים"? אז מה עם היִצְרִיּוּת איננה הופכת לסמבול לעולם המודרני, אלא סתם מבטאת תשוקה של א' לב'?

ברור שתלמידים שקוראים כל הזמן, מפתיעים עם בחירות מוזרות. אחד בחר ספר היסטוריה, שרה"מ המליץ עליו. אחת בחרה את "החטא ועונשו" [ כי אמא שלה קראה והמליצה מאוד ], שניים קפצו על הזקן והים. כולם, ללא יוצא מהכלל יכתבו יומן קריאה דיגיטלי, באתר מיוחד של ביה"ס, וכך נהרוג שתי ציפורים במכה אחת: גם הוראה מתקדמת, בה התלמיד הוא לומד עצמאי לגמרי, והמורה מלווה, וגם שימוש במערכות יצור ידע מתקדמות ביותר.

על מנת שהקריאה תהיה גם ביקורתית-מעט, הם חייבים בסיום כל דיווח על קריאה לכתוב רפלקציה. אני מקווה שהרפלקציה תיצור את אותה מחשבה על "מה למדתי, מה הבנתי, מה הטריד אותי.. וכו' לכלי יעיל לפיתוח קריאה אסתטית, מרוחקת קמעא מהרגשנות אך מודעת לרגשות [ מה שהסביר אריסטו בפואטיקה ] האירוניה הטרגית, היכולת של הקורא לראות טוב מהגיבור את המציאות ולשפוט על פי זה את הגיבור.

זהו

25 - ארבע תמונות

 אני אוהב מאוד לצלם, ויותר מכך אני אוהב לערוך את התמונות שאני מצלם. רגיעה עמוקה יורדת עליי, אני מנותק מכל הבלי העולם. רק העין, תחושות של צבע, אסתטיקה צרופה [ אפילו מבחינה מקצועית היא בינונית ומטה ;-) ] מענינים אותי. עבור חרדתי כמוני, זו אחת המתנות הגדולות ביותר שקיבלתי.

אני משתמש בשתי מצלמות שונות לגמרי לצורך צילום. אחת היא מצלמה של הנייד, שנשלף כשמתחשק לי או משהו מעיר את תשומת לבי, ואני מצלם. השניה היא מצלמת ניקון יפהפיה, בה אני משתמש רק כשאני יוצא לצלם. מבחינתי שתי המצלמות שייכות לשני ז'אנרים ספרותיים שונים לגמרי: הסיפור הקצר והרומאן. לפעמים אפילו הסיפור הקצר מתפרק ל- סיפור קצרצר, מיניאטורה נוסח אלכס אפשטיין; לפעמים הוא מתרחב לנובלה, שזו יצירת ספרות הנמצאת בין הקצר לבין הרומאן.

בין ראשים אדומים

מחייך אל המאור הגדול

שמש קטנה

לשון האש

בשרנית ולקקנית 

עוד קצת אור

                                                                

                                                                 בוא אליי 

                                        פחד אל ירתיעך

                                         המתוק ממתין

פרוע שיער

לא מתחשב

"מי אתה?!"

25 - רשתות חברתיות

 אני משוטט הרבה בפורומים של תפוז. משום מה המעבר שלי מיוא"ל [ אמצע שנות ה- 90, הפורטל של עיתון 'הארץ' ] ל-וואלה [ מי שקנו את יוא"ל ] הסתיים באיזה שלב, ושאר אתרי הפורומים ברשת לא ממש צולחים כמו תפוז.

תפוז גם שינו לגמרי את מבנה האתר ואתר הפורומים, הנגישו אותם למאה ה- 21, ונכון, למדו דבר או שניים מפייסבוק. יש שם פורומים פעילים מאוד, כמו "אקטואליה" בו תופעות האלימות המילולית לא יאומנו, משני צדי המפה הפוליטית.

ישנם גם פורומים בפייסבוק. למשל אתר המקצוע שלי הפעילות המרכזית שבו היא בפייסבוק, עד כדי כך, שחוזרי מפמ"ר מפורסמים בו עוד לפני שנשלחו כיאות בדוא"ל.

הקבוצות הכי פחות נסבלות הן ב- ווטסאפ. ישנן ענקיות, כאלה המונות מאות ואולי אלפי "חברים", והפטפטת שם פשוט לא תאומן. שומר נפשו ואוזניו משתיק את צרצורי ההתראות, ומי שמבין מעט בווטסאפ גם יודע איך למען הודעה באופן ספציפי, באמצעות ה - @

והדוא"ל, שפעם היה כלי דיוני רחב, נזנח לאנחות. הוא לא ממש נוח לשיחות. הוא טוב לקבלת חומרים כבדים במיוחד, לתזכורות.

24 - הישראלי האותנטי

 

עומר אדם הוא הישראלי הייצוגי השלם לאליטה החדשה, תוצרת הליכוד, ש"ס.

אין בקביעה זו אף עמדה שיפוטית או מעריכה. היגד זה הוא תוצאה של התבוננות במציאות הישראלית בחודשים האחרונים. חודשי הקורונה. חודשי הסכם השלום עם האמירותיים, ופרסומים על שלל מפורסמים ישראלים, שנודדים בואכה דובאיי, כמו אין מחר.

בין הבולטים בישראלים הללו, שגם נעלמו מהמדינה בזמן שבר הקורונה של הסגר הראשון נמצא עומר אדם, שגם חזר ו"הרים" מסיבה חצופה ומנקרת עיניים למען חברתו לשעבר, ואחר כך מצאנו אותו בדובאיי, חוגג כמו דובאי מאז ומעולם היתה מחוז חפץ שלו.

בעקבותיו נודדים השאר - אלה שצפיתי בחדשות יוצאים לדובאי ואחת שיושבת בפרלמנט הישראלי:

פנינה רוזנבלום בין הנודדות, עם הבלונד הנצחי, מזוודה וגזרת "בת 18". פנינה רוזנבלום, לדעתי ההדיוטית היא בין בוני דגם המצליחנות של הפריפריה במרכז הישראלי. בניגוד ליורשותיה, היא התחילה אמנם במקצוע אוויר [ דוגמנות ] אבל מהר מאוד עברה לעבודה ממש, והפכה עצמה ל"פרזנטורית" של המפעל שלה, שהיא הקימה ובנתה, כשחייה מתועדים עוד בטרם האינסטגרם.

אסנת מארק היא דור עוקב פנינה. הן מבחינת הגיל והן מבחינת הבלונד והן מבחינת הרצון למצב את עצמה כנציגת פריפריה. דרכה שונה משל רוזנבלום. רוזנבלום בחרה ב"דרכי נועם", המארק בוחרת בדרכי העימות הנובעים ממעמקים של רגשי נחיתות קשים. צעקניות, גידוף, שימוש במלים היפרבוליות ובעלות מנעד אמוטיבי חזק מאפיינות אותה. אבל ובעיקר - הבלונד כמו של פנינה רוזנבלום.

הדור השלישי הוא אייל גולן. חצי מרוקאי-חצי תימני, אבא לא בדיוק בצד הנורמטיבי של החברה. גולן בעל קול הפעמונים הוכיח, כמו פנינה שמראה יפה וטוב, שורת מאהבות ידועות אחריו ועשייה עתירת ממון היא הדרך למרכז הנורמטיבי הישראלי. גם התנהגותו הפסולה מבחינה מינית-חברתית מוחלקת על ידי אינטרסנטים הזקוקים לו כסמל ל-ישראליות האותנטית, האמיתית.

עמר אדם הוא הדור הרביעי שזכה סוף סוף להיות "ישראלי-מזרחי-אותנטי-נובורישי-ימין". ללא צורך ב"עזרים" נוספים. הוא צאצא למשפחת אדם שתרומתה לחברה הישראלית גבוהה, הוא הגיע מהפריפריה אך לא משכונת עוני. התנהגותו הנובו-רישית הבולטת משקפת בדיוק את האליטה החדשה הישראלית, ששלטון הליכוד וש"ס מאז 1977 יצרו. הרצון להראות, הרצון לאחוז בכל סימני ההצלחה הישראלית, תקיעת אצבע בעין הבורגנות הישראלית- התל אביבית חזקה ונוכחת.

מכאן - עומר אדם הוא הישראלי הייצוגי השלם לאליטה החדשה, תוצרת הליכוד, ש"ס.

23 - מעגל שיח, או איך אנשים מתנהגים בישיבה

 רבים מאתנו יושבים בישיבות צוות כאלה ואחרות.

בעבר נהגנו לשבת בחדר ישיבות [ או חדר מורים, ספרייה - אצלי ]. נושא מסויים עמד על הפרק, לפעמים כמה נושאים, לפעמים המנהל/ת רצו לומר דברים "פנים מול פנים".

כיום הישיבות מתנהלות באמצעות "וידיאו-קונפרנס" מסוגים שונים [ המוכר ביותר הוא ה-זום ], אבל אין שינוי ממשי בדרך התנהגותם של האנשים.

כיוון שבישיבות מהסוג אליהן אני מתכוון ישנה חשיבות "כמה קרוב למנהל/ת" אני יושב, משנקבע מי יישב לידה או כאלה שלא ממש אכפת להם [ פנסיונרים כמוני ] מתישבים, אפשר לראות מי יושב ליד מי.

דבר ראשון שבולט הוא - השונה, האחר, החריג, החדש או הדחוי. יותר מפעם כשניהלתי בעברי ישיבות נאלצתי להעיר בבוטות לאנשים על התנהגות מתועבת במיוחד. נקרא לו 'האחר' פותח פיו לדבר, ומיד כולם מתחילים לדבר. מסתובבים, קמים לקחת שתייה או עונים לנייד.  בזום זה בולט עוד יותר - מייד תמונות פנים מוחשכות, אתה מתחיל לקבל הודעות פרטיות בקצב מסחרר [ הרבה דרך ה-ווטסאפ, ידידנו הנצחי לישיבות ].

ישנם אלה שמתחילים לדבר ולא נותנים להם לסיים, והם חלק מהקבוצה הדומיננטית-הנורמטיבית, כי כולם כבר יודעים מה הוא רוצה לומר, אז בשביל מה להקשיב?

הלילה חלמתי על ישיבה כזו ישיבה שנוהלה על ידי עמיתה שלי, מומחית לישיבות צוות. הישיבה התנהלה פחות או יותר בצורה סבירה, עד אשר הוחלט לסיימה. אבל אז משום-מה היא חודשה, והיא הפריעה לכל אחד לדבר. ספרה בדיחות, התחילה לאכול, עמדה מחוץ למעגל השיח [ שולחן מרובע גדול ] וצחקה בלי סוף.

החלום החזירני לישיבות אחרות בהן נכחתי, להתנהגויות בלתי נסבלות אלה, ואפילו למנהלת "מבקשת שקט", אשכרה! מעדר מוריה ומורותיה שמפריעים בלי סוף.

החלום הזכיר לי גם אירוע בין מפקחת כוללת של ביה"ס [ בשעטו"מ היא פרשה לפני שלוש או ארבע שנים והותירה את עובדי ההוראה בביה"ס ובעיר רגועים ושמחים הרבה יותר] ומורה גסת רוח במיוחד.

המנהלת נתנה למפקחת רשות דיבור, המורה יצאה להכין לה קפה, חזרה טופפת על עקביה ותוך התעלמות מהמפקחת [ אבל זה יכל להיות כל אחד/ת אחר/ת ] התחילה לספר משהו למישהי בהתלהבות.

המפקחת, שכוחה ועוצמתה ואופיה הבריוני ידועים היו לשמצה אצל כל מורה באזור עבודתי עצרה דבריה, פנתה אליה ישירות וקראה בשמה. ההיא אמרה לה: או סליחה. המפקחת מתחילה להעיר, ההיא: אני לא חושבת שזה המקום, ופונה למפקחת בשמה הפרטי. האמת, זה לא היה מצחיק, אבל השתנּו מרב צחוק. המפקחת מישירה אליה מבט נוקב ואומרת לה בהאי לישנא: XXX את חושבת שאני לא בן אדם? רק לך מותר להתלונן שאת בן אדם ופוגעים בך? גם אני בן אדם!

הדמעות מילאו עיני גסת הרוח.

22 -

 רגע אין דממה, שקט, שלווה

הרדיו מטרטר ללא הפסק, הפעם אני על גל"צ

כשהיא לא נמצאת אני מזנק על רדיו נוסטלגיה

ואז אני מדומם אותו.

האם לי הקטן, חסר החשיבות, גרגר אבק

חשוב מה יקרה היכן שיקרה, האם מצב רה"מ

משנה או ישנה את חיי הקטנים, הבנאליים,

חיי משכורת, פרבר בורגני שופע עצים ואוויר נקי?

האם עתיד נכדיי ישתנה בגלל מאבקי כוח

ניבולי פה, גידופים ברשתות חברתיות, האם

יופיין של נכדותיי, אמונן בעולם טוב ונקי יזדהם

בגלל מריבות אינסופיות על גודלו של איבר?

 

21 - גאון הנשיאות

 אין לי מושג מי התחיל בהזניית מוסד הנשיאות הישראלי. 

הנשיא הישראלי, לפחות לפי הזכרון המעט סלקטיבי שלי, היה סמל מאחד, כמו דגל ישראל. ציפו ממנו להיות "דמות בובה" מבוגרת, בעלת עבר אינטלקטואלי מכובד, מעבר לסמלי הפוליטיקה הכוחניים. סמכות רחוקה וקרובה בו זמנית.

אידיאל הנשיא נצרף בדמותו של יצחק נבון, רעייתו הססגונית אופירה, ילדים, מחלתהּ הקשה. אבל ובעיקר היותו איש כרסתן וחביב, א-פוליטי באופן מובהק.  לכאורה א-פוליטי, מזכירו האישי של בן-גוריון לשעבר, אבל בימי הערוץ הטלוויזיוני היחיד חביבותו, שפתו העשירה, היותו מזרחי-ספרדי שהזכיר ראשי קהילות טיפוסיים בארצות צפון אפריקה והסהר הפורה, יוון, בולגריה ותורכיה הוא התקבל על כל הציבורים הישראליים.

בשלב מסויים התקלקל מוסד הנשיאות עד כדי השפלתו לעפר. הוא הפך לכלי פוליטי כדי לסלק יריבים קשים, הוא התגלה ככלי יעיל למתן חנינות לרצויים [ ראה - עזר ויצמן ורוצח המחבל של קו 300 ]. המשך הזנייתו הוא במציאת נשיא כאשם באונס וכליאתו. נסיון לרומם מוסד זה היה בבחירת שמעון פרס, חתן פרס נובל לשלום, עמיתו-יריבו הנצחי של רבין הנרצח. הנשיא הזה לא כוון כלפי פנים אלא ובעיקר כלפי העולם, תפקידו להיות עלה תאנה, משפר תדמית של מדינה ימנית, סרבנית זכויות אדם. בהיותו רודף כבוד, לא פחות מרה"מ הנוכחי, נמצאו השנים טובים זה לזה.

רבלין, הנשיא הנוכחי, הפך לדמוקרט גדול עת ירדה ממנו גלימת יו"ר הכנסת וחבר מרכז הליכוד. סאגת מות בת זוגו, נחמה, שזכתה לאהבת הציבור חיברה את הציבור הישראלי, ברם סירובו להפוך ל"בובה שותקת" עורר זעם רב כלפיו בביתו הפוליטי. לשעבר?!

רבלין מגיע לסוף הקדנציה. לא נראה שיש מישהו בכנסת המעונין לתת לו להמשיך להיות נשיא של "כולנו" עוד 5 שנים. הקונספירטיביים בינינו טוענים שהחשש שיסרב לתת חנינה לרה"מ בעתיד מונע ממנו בחירה נוספת לנשיאות, כמו גם הדיבור הממלכתי-הדמוקרטי-נטול הפנייה הפוליטית שלו מנוגד לממשל נתניהו המבוסס על הַפְרֵד כמה שיותר ומשול ככל שתוכל.

אז יש לנו נציג חדש מטעם עצמו. יהורם גאון. זו לא תהיה הפעם הראשונה ששחקן, זמר יהפוך לדמות ממסדית אהובה על ידי הרב. הפרסום, ה"ידוענות", ההיסטוריה האישית והנטייה לבחור בצד פוליטי רך במיוחד, במקרה הישראלי - ימין רך מאוד בהחלט מכשירים אותו. נראה גם, שבמקומות בהם מושכים בחוטים הוא ייחשב כנוח לשליטה, להדרכה ולכיוונון לפי רצון בעלי הדיעה. הוא הרי שחקן, הרחבה של דמות "ליצן החצר" שעל אף פיו הגדול הוא ידע מתי ראשו יותז, והתנהג בהתאם.

זו הנשיאות, ישראל מודל 2021. זמר "לאומי" רוצה להיות נשיא, מודיע על כך ומתחיל "קמפיין" בכנסת להבטיח לעצמו קולות שיבחרו בו.

האם הוא יהיה נשיא של כולם?

האם הוא נשיא מתאים לאיחוי פצעים, קרעים? האם יהא נשיא מתאים לרוח הפשרנית שאפיינה את נבון? האם הוא רואה בעצמו ממשיכו של נבון? שני ירושלמים "אסלים", דוברי עברית ירושלמית עשירה עם לווית חן של מבטא ספרדי-אלטיסטי של הישוב הישן.

20 - לאן נוליך את החרפה?

  חברתי הטובה, נורית פרי, פרסמה את השיר "על כבוד המשפחה", וסיימה אותו במלים הללו:

מי אמר שומר אחותי אני

איך נפלו גיבורות

ואיה השה לעולה

אני קורא את השיר ובאוזניי מצלצלות מלות הדיווח היבש על השוטר שהגיע למקרא קריאה אובדנית של אשה, שכב אתה ולמחרת היא התאבדה. מה היה עונשו של השוטר? ששה חודשי שירות.

על מקרים כגון דא כתב אלתרמן: לאן נוליך את החרפה, את הבושה, את כאב היותנו גברים אנסים, אלימים והקלות הבלתי נסבלת בה אחינו הגברים מוצאים עבורנו דרכי מוצא.

חברתי אופטימית מאוד:

Arik Benedek Khabif

אחותי תמיד תושלך לצד... אימת החיים במין הלא נכון. 

1

• Like
•  · 
  Reply
•  · 33m
•  · 
  Edited

• Nurit Peri

  אימה- נכון... תמיד? אני לא יודעת . בכל זאת אופטימית...

האמנם אופטימיים גם אתן/ם?

ציטוט מדיאלוג עם גולש בפורום של תפוז - אקטואליה בדיוק על האירוע הזה:

נכתב ע"י ai27:

לא זוועה
לא אנס
ולא ירש.

סתם שוטר בוגדני שניצל הזדמנות.

וזו לא זוועה?
אשה מאיימת בהתאבדות, במצב נפשי גרוע במיוחד - זה הזמן לשחרר את ז.ין מהמכנסיים, לשכב אתה, כמו... אתה לוקח אחריות על חייה של אשה לא יציבה במקום להשיג לה עזרה?
לטעמי הוא בהחלט ירש עונש הכי קל בעולם שאפשר, כמו טפיחה קלה על אצבעותיו.
אבל אם אתה רואה בזה "סתם שוטר בוגדני".. אני מניח שלא אתן לך להתחתן עם בתי ואתנגד לכך שתגדל את נכדותיי.

נכתב ע"י ai27:

איפה הזוועה?
הוא דיבר איתה ומנע סכנה מיידית, אבל שוטר זה לא פסיכיאטר.

הבעיה היא שזה טיפוס בוגדני מבחינת אשתו, אשתו צריכה לשים עליו זמם כמו לכלב.
רק למטה

הזוועה נמצאת בכך, ששוטר מגיע אל אשה המתקשרת והיא במצוקה נפשית חריפה. הוא מנצל את חולשתה! [ לא צריך להיות פסיכיאטר, צריך להיות בן אדם!! ] ושוכב עמה. אם זו לא זוועה, מה כן זוועה?? זו בדיוק כמו ניצול של ילדות מפגרות, שמדי פעם אנחנו שומעים על בני נוער או גברים ששוכבים אתן. הקלות הבלתי נסבלת בה אתה "מוחל" לאיש, רואה בו בעיה של אשתו היא בדיוק כנראה תגובת העונש שהוא קיבל. גברים מגינים על גברים אחרים.

19 - למה?

 עמית צעיר, רק השנה התחיל לעבוד, גילה את הפורום המקצועי שלנו. הוא בירר לגבי הלך הרוח בו, ואמרו לו שהוא ידידותי, אפשר להעלות בו שאלות כמה שרוצים.

שמח וטוב לב החל להעלות שאלות בסיסיות בפואטיקה, בקריאה של שירים מההיבט ה"טכני" [ זיהוי אמצעים רטוריים, אמצעים פיגורטביים], ובכך לשמחתי, לפחות, ולשמחת רבות ורבים נוספים עורר דיונים סוערים ונמרצים סביב מושגי יסוד כ: דימוי, מטאפורה ורבים אחרים.

לאחרונה הוא שאל שאלה לגבי המשפט הזה:

אני נושא על על גבי שק של זכרונות - האם זו מטאפורה בתוך מטאפורה?

התשובה הראשונה והתוקפנית שילחה אותו ללמוד מה זה "קונסיט" [ תת סוג של מטאפורה בה מחברים מין שאינו במינו, וחללית חייזרית עם אכילת אסקרגו ].

ענה מה שענה, וזכה לפנייה במסנג'ר שלו מהמפמ"רית - היכן אתה עובד?  אני מבין שזו היתה פנייה לקונית, שעוררה בו חששות רבים. עת שאל בחזרה - מדוע את רוצה לדעת? נעלמה לה המפמ"רית מהשטח.

מדוע אני שואל את עצמי, בעלי שררה  לגמרי מתנהגים בגסות רוח, מדוע לעורר חששות?

אגב, לגבי השררה - זו שררה וסמכות פקידותית. לא רוחנית, לא פעילה ממש. תרומת המפמ"רית הזו לחיי הרוח והתרבות הישראליים מועטה משל כל קודמיה, לצערי.

18 - ובכל זאת

 אני מביא לכאן האיקו שכתבתי על תרבות הזוהמה שפושה בנו:

הַצְּבִי הָרַץ דָּמַם וְדִּמֵּם סְתָם - יִשְׂרָאֵל טוֹרֵף

מוקדש למשפחת תם פרקש - https://katzr.net/08df92

17- תום פרקש ז"ל

 אין בי רצון להעלות מחדש את סרטון ההפגנה מול בית משפחת פרקש, כי הכאב כלכך עז.

שנים אני חי בתחושה שנפילת אחי ב- 1973 עברה כמו "כלום לא קרה". לא הצלחתי מאז 1995, עת המרשתת התחילה לפעול במרץ בישראל, למצוא חברים שלו, ויותר מפעם גם שמעתי תגובות של "אז מה?!"

הרבה יותר חמור כשאתה אח שכול ושמאלני-קיצוני בהגדרות הישראליות. מיד אתה נחשב כבוגד, בוגד בזכר אחיך, בוגד במדינה.

קבוצת המטורללים שהפגינה מול בית של משפחה פרטית הציגה בצורה קיצונית את זרם המעמקים הבאוש של החברה הישראלית. אלה זרמי העומק שתעמולת רה"מ השיטתית, כבר שנים ארוכות מולידה.

לצערי, רה"מ גינה באיחור רב תוך שימוש בטקטיקת נאום יום השנה לרצח רבין בכנסת - מגנה, אבל.. גם מולי מפגינים. כלומר - דוחף את עצמו לתוך האירוע, מתקרבן וכרגיל הגינוי שלו אינו גינוי, אלא הוא חותר תחת הגינוי במו פיו.

לצערי, קול ה-איד של הבלפוראי [ביבי], בנו יאיר, טרח בבוטות רבה יותר לא לגנות אלא לתקוף את משפחת פרקש, בחינת, השוואה מרדדת ומשטיחה בין איש ציבור לבין אדם פרטי, להם מותר ולנו אסור?!

הנחמה הגדולה שלי היא אותם ילדים נפלאים שאני מחנך עשרות שנים, שלמענם אחי נפל. 

16 - התקפי חרדה

 הייתי בן 12 או 13 ונסעתי באוטובוס לאיזה קורס. בקורס פגשתי חברה טובה שלי. אאז"נ [ אם אני זוכר נכון ] היא נתנה/השאילה לי משהו, שכחתי להחזיר, ובבית נזכרתי.  מאותו רגע התחלתי להזיע, הבטן כאבה לי נורא, הבטתי באבי והתביישתי עד כדי ויתור על ארוחת ערב ושינה מוקדמת מהרגיל.

התחושות הקשות הללו, שלא היה להן שם, ליוו אותי עוד חצי יום, עד שפגשתיה והתברר שלא קרה כלום, היא אפילו לא הבינה על מה אני מדבר.

מאז ועד לפני כעשר שנים, אולי קצת יותר חיי היו ארוגים בהתקפים קשים יותר או פחות. כמה מחשבות על התאבדות, שלא הבשילו לכלל מעש. סרוב תקיף לקבל אחריות על עצמי מפחד התקפי החרדה הללו, שדיכאו אותי עד מוות.

חלקים מהעבודה היו קשים מנשוא, ולימדתי את עצמי איך להתמודד אתם בדרכים הכי פסולות שאפשר. [ עד כמאה סיגריות ביום, למשל, רזון קיצוני ]

התקף חרדה מורכב משילוב של תחושות גופניות: הזעה מוגברת, רעידות הידיים, חולשה ברגליים, כאבי בטן עזים, רצון לא לעשות כלום, דכאון קל ומחשבות טורדניות קשות: תסריטי עתיד דיסטופיים, פחד נורא מהחיים, חרדה מהסביבה.

בפעם האחרונה שהלכתי לפסיכיאטרית להחליף את התרופות היא אישרה: יש לך הפרעת חרדה קשה. [ כלומר זה אפילו יותר קשה מסתם "התקפי חרדה" ] האמת, האישור הזה הקל עליי במקצת.

חיים עם חרדה הם חיים בהם כל דבר יכול לערער את האיזון הפסיכולוגי שלי. דוגמה - אתמול הבוס אמרה לי שבעקבות שיחה שלה עם X אחרי דיווח שלי אמא של X רוצה לדבר אתה.

מייד בוקס בבטן, הזעה, רעידה בידיים - אלא מה?! מייד - מה אני אומר לה מחר, איך אני יוצא מזה, למה בכלל אמרתי לה. הדבר היחיד שלא עשיתי, בניגוד לעבר - לא הצפתי אותה בהיסטריה שלי ובחרדה, המתנתי בסבלנות עד שפנתה אליי. שלחתי את מה שביקשה. אחרי חצי שעה קיבלתי דיווח שהרגיע אותי. ר"ל - במשך שעתיים עברתי יסורים פיזיים ופסיכולוגיים רבים.

ברור למה הלכתי לישון עשר דקות אחר כך, ולא היתה סיבה גופנית לעייפות.

15 - הזמר הלאומי?

 חשבתי לשתף אתכם בהרהורי ה"זמר הלאומי" הקודם, יהורם גאון. כידוע לכם, כבודו הגיע לגבורות, ויש לו תכנית שבועית בגל"צ, מדי יום שישי בשעה 1500. כמנהג קודמיו לשעה הזו [ שלמה ארצי, למשל ] הוא מקדיש הרבה זמן לפטפוטים ולדיבורים על העולם, החיים, הפוליטיקה העכשווית ובכלל. בין לבין משמיע שירים, ומקפיד לא להשמיע את שיריו. על מנת להשמיע שיריו ולקדם אלבום שהוציא, הוא יצא לחופשה מהתוכנית, ליהקו מישהי שמלאה את מקומו ואירחה אותו פעמיים, בהן מכר את מרכולתו. [ אבל אני בעד, הוא באמת זמר טוב עם קול נהדר ומיוחד].

נחזור לענייננו -

יהורם מדבר על הבחירות בארה"ב, מסביר את ההגיון שלו, כישראלי, שנולד בישראל לתמוך במי שטוב לו ועוזר לו, כלומר טראמפ. עד כאן לא ממש התרגשתי, הוא לא שונה מרבים אחרים. אבל אז הגיע ה"שוס". הוא התחיל במתקפה על התקשורת, שהרי בסקר דעות שנערך התברר ששבעים אחוז מהישראלים תומכים בטראמפ, והנה בתקשורת אין לזה ביטוי. אורח שיגיע ממאדים או כל חיזר אחר לא יצליח להבין איך זה, שהעם אומר דבר אחד, אבל התקשורת מציגה דבר אחר. שהרי חובת התקשורת להציג ולשקף את המציאות, והמציאות היא שרוב הישראלים בעד טראמפ. כאן בדיוק התחלתי לקרצף סיר שבת זוגי בישלה בו ושרפה אותו מעט, אז לא שמעתי את ההמשך, אבל לא נראה לי שהוא "חזר בו". דבר אחד הטריד אותי מאוד - מה, הגאון הזה לא קורא עיתונים? בכל עיתון שאני קראתי מצאתי התיחסות לענין התמיכה של הישראלים בטראמפ, הרבה יותר ממדינת ה"לאום"/"הלידה" שלו.

אז איך בדיוק התקשורת לא משקפת אמת?

14 - ענייני זום

מצאתי בפייסבוק את המסמך הבא: 

חבר טוב שלי, שלח מסרון זה בקבוצת הווטסאפ של הורי כיתת בתו. מרגש מאד - ביקשתי ממנו לשתף בקבוצה:

"האם נראה לכם הגיוני שמורה אמורה לדבר למטריצה של קוביות שחורות במקום לפרצופים של הילדים שלכם? האם אתם יכולים לדמיין עד כמה זה לא נעים להעביר שיעורים ככה? בגלל חוקי משרד החינוך, המורים לא יכולים להכריח את הילדים להדליק מצלמות. אבל *אתם כן יכולים*

הילדים שלנו בגיל מספיק בוגר כדי להבין סיטואציות חברתיות מורכבות. לא יהיה קשה להסביר להם כמה זה מבאס לדבר שעות כל יום לקוביות שחורות. אני משוכנע שרובם יבינו. אתם בטוח מבינים את חומרת העניין.לפני הלימודים, לפני ההשכלה, לפני הציונים - קודם כל צריך להיות בן אדם. לגרום למורה לדבר כמה שעות ביום מול קוביות שחורות, זה לא מנומס ולא תרבותי".

Ronen Kandel

 

ההודעה הזו זוכה לתגובות מקצה "בעד" ועד קצה "נגד". חלק מהתגובות פשוט לא יאומן, כגון - מי שלא פותח מצלמה אני מחזירה לחדר ההמתנה, או תגובה נגדית - איזה מזל שאת לא המורה של הילדים שלי.

העמדה שלי פשוטה מאוד - היא תואמת את עמדת משרד החינוך לחלוטין:

 מי שמדבר שעות מול קוביות מחמיץ את העיקרון הבסיסי של הוראה מרחוק - למידה עצמאית. השיעור חייב להיות מורכב מרבע שעה הקניית חומר והשאר למידה עצמאית. לא חסרות תוכנות ולומדות, חומרים באינטרנט לעידוד למידה עצמית. יד על הלב - מישהו מאתנו מוכן לשבת שעות מול המצלמה ולהקשיב לאחר, אפילו מכירים אותו?

אחת התגובות האחרונות שקראתי היתה: 

פשיטת רגל של הדור הזה.

האמנם?

האם ישנה הסכמה שהדור הנוכחי פשט את הרגל, כמו האשמה היא בו?