יום חמישי, 22 באוקטובר 2020

9 - אלימות כלכלית

 

לפני המון שנים, בחדר המורים, הרציתי בהתלהבות על שוויון תפקידים במשפחה, על חלוקת מטלות לפי הצרכים המשתנים של בני הזוג, לפי המציאות המתחדשת מדי רגע.

בסוף השיחה/הדיון/הויכוח פנתה אליי מורה ואמרה לי בשקט: אולי תפסיק עם זה, זה פוגע ברבות מאתנו לשמוע את זה.

קצת התבלבלתי. אבל החלטתי לא להפוך את הפניה אליי לענין דרמטי מדיי, ביני לביני אמרתי - בעיה שלה, לא שלי.

גדלתי בבית בו אמי היתה "שרת האוצר". כל כסף שאבי הרוויח נמסר לאמי. חשבון הבנק היה משותף [ גם כשהיא לא ממש רצתה ]. הוא ניהל חשבונות חיסכון וזהו. היא ניהלה, נתנה לא נתנה. לא היה ספק בידיי מאז, שהיא החכמה והחזקה מכולם בהתמודדות עם קשיים כלכליים ויציאה מהם.

מתברר שגם אצל בת זוגי זה היה הנוהל של הוריה. שום החלטה כספית רצינית לא נקבעה לבד. תמיד בהתיעצות רצינית.

בטח אני מכיר את כל הבדיחות על אותן נשים שמבזבזות את כספי הבעל. ברב המקרים, ויסולח לי מייד על הביטוי הנורא - Trophy wife -  נשים שנקנו בגלל מראן, מעמדן החברתי או האחר, ואף אחד לא מצפה מהן לנהוג אחרת.

בני אדם רגילים, סבירים לא שולטים על בני זוגם. ותהא השליטה כלכלית או פיזית או אחרת. הכסף שבן הזוג-הבעל במקרה דנן - מרוויח אינו "שלו". הוא מרוויח אותו מפני שבת זוגו - האשה במקרה דנן - בבית, מאפשרת לו חירות מוחלטת וחוסר דאגה על מנת לבצע את עבודתו ולפרנס את המשפחה. [ אישית אני נגד דגם חלוקת התפקידים הזו, אבל מי אני שאקבע לאנשים איך לחיות ] לכן, המשכורת, כל הכספים שהוא מקבל הם של שניהם, כי זו עבודת צוות! ומכאן, כמובן, השליטה בכסף היא של שניהם. כל מצב בו השליטה על חשבון הבנק היא באופן מוחלט של אחד מבני הזוג, שנותן "דמי כיס" [ אתנן לזונה?] לבו הזוג השני - זו אלימות כלכלית.

הם גם חכמים הגברים האלה [ ברב המקרים אלה גברים ] - הם נותנים כסף בכמות כזו שבת זוגם לא תוכל לפתוח לעצמה חשבון בנק ולהיות עצמאית. נכון, ישנן שלומדות היטב את השיטה, מצליחות בדרך לא דרך לפתוח חשבון בנק ולהכניס בו כסף מעבודות שהן עושות, בלי שהבעל יידע על כך. אבל, למה צריך לפחד, למה מ"אחורי הגב"? מי נתן לאפסים האלה ממין זכר זכות לשלוט בבנות זוגם? ולא, אינני מקבל את הטענה שזה אצל "דתיים". שטויות במיץ עגבניות, ויעידו על כך כל מאות אלפי האברכים שנשותיהם עובדות, מפרנסות, שולטות שליטה מוחלטת בכסף, כדי לשחרר את בן הזוג לעבודת שמים. [ גם דגם זה שנוא בעיניי, אבל מי אני שאחליט אם זה טוב או רע ]. חקיקה חברתית מחייבת! והיא תהא בסוף על אף הקרעי והמטורלל השני, שאפילו שמו אינו ידוע.

יום ראשון, 18 באוקטובר 2020

8 - תרגיל בהתרגעות, הירגעות, רגיעה

 גיליתי לאחרונה שצילום ועיסוק בעיבוד התמונות לאחר הצילום גורם לי לשלוות נפש בלתי רגילה.

אני חי על תרופות נוגדות חרדה ודכאון למעלה מעשר שנים, החלפתי אותן ואת כמות היסוד הפעיל בהן יותר מפעם.

אישית אני סולד מקבוצות "תראפיה" ופסיכולוגים ופסיכיאטרים משעממים אותי מאוד בהיותם צפויים ומחכים לתשלום הקבוע.

אין לי בעיה עם תרופות, אין לי בעיה עם הממסד הרפואי, נהפוך הוא. הוא הציל את אהובת חיי, הוא האריך את חיי אבא שלי לתקופה ארוכה [חמש שנים], חיים איכותיים ומלאי סיפוק, הוא הציל את בני כשהיה בן 3 שבועות, ועוד רבים וטובים מחבריי.

אני לוקח ואקח חיסונים ואמליץ לקחת חיסונים. אני ממליץ לקחת תרופות לבעיות קשב וריכוז, מהיותי מודע לסבל הנורא של הילדים עם סף רגישות כל כך נמוך, שאין ביכולתם להתרכז אפילו לרגע.

אז הנה התמונות שצילמתי, וכמובן גם ערכתי ועברתי שעה של עונג אסתטי, רגיעה מלאה וכוח מחודש להתחיל את מחר.






יום שישי, 16 באוקטובר 2020

7 - חוזרים ללימודים?

 אני כבר מלמד. יש לי כיתת חנ"מ [חינוך מיוחד] וכיתה המוגדרת ככיתה של נערים בסיכון, אז גם הם מגיעים לביה"ס. שתי הכיתות קטנות מאוד, 13 תלמידים בקבוצה, אנחנו עוטים מסכה, מפעילים מזגן ודואגים שחלון יהא פתוח.

הנכדות שלי בבית. שתי הגדולות לומדות באמצעות הזום, כן גם הקטנה בכיתה א'. אחותן שבגן טרום חובה בבית והתינוק מהפעוטון גם הוא בבית. אמא מוציאה אותן לשעת התעמלות מחוץ לבית, ברחבה תחת המגדל בו הם חיים, והן והוא כבר יודעים לבשל, להכין חביתה, לשטוף, לנקות ולשעשע את עצמם כשצריך.

ברור לכל בר דעת, הקורונה הוכיחה זאת ללא ספק, שבית הספר כמקום מפגש לצעירים יישאר אתנו, כל עוד המין האנושי יישאר מין חברתי, עדרי שבלעדי חברי העדר/השבט/ אחרים אנושיים היחיד יסבול מקשיים נפשיים רציניים ביותר, עד איום בהתאבדות.

יש לפתוח את בתי הספר. החיוניות שלהם היא כשל בתי חולים. יש למגן את המורים ואת התלמידים [ אבל מאימתי משרד החינוך דואג בכלל לרווחת המורים והתלמידים? ] בהתאם.


יום רביעי, 14 באוקטובר 2020

6 - ז'דאנוב, ומק'ארת'י = מירי רגב ומישה זוהר-מכלוף

 מישה זוהר-מכלוף מתחרה במירי רגב סיבוני על רמות הטירוף ואיבוד השליטה. לידם ז'דאנוב והמטורלל משנות רדיפת האדומים בארה"ב, מק'ארת'י נראים כממתקים לא מזיקים לידו.

האיום של מיקי זוהר על מנדלבליט: אם לא תתפטר ייחשפו עוד הקלטות

יו"ר הקואליציה טען כי אם היועמ"ש לא יתפטר וימחק את כתב האישום נגד נתניהו - "תהיה רעידת אדמה. רק טפח קטן נחשף". לאחר מכן טען: "זה היה בעידנא דריתחא ודבריי הוצאו מהקשרם". לשכת ראש הממשלה פרסמה הסתייגות מהדברים: "נתניהו לא שוחח איתו בנדון. זה לא מקובל עליו"
פורסם: 14.10.20 , 10:27
זו הכותרת ב- YNET. יודעי דבר טוענים שהכל נעשה במכוון, לצרכי פנים של ה-בייס הליכודניקי. משום-מה, הפחדנים בליכוד, אלה שאינם מעיזים להרים ראש טורחים להדליף גם צווחות וצרחות אלה.

לאור התנהגות שרת התחבורה, ולאור ההקלטה הזו - 

בלעדי: ח"כ קרן ברק צעקה לעבר חברותיה לסיעה מאי גולן ואוסנת מארק. גולן ענתה: "את מביישת את עצמך". ברק, שבתחילה טענה כי מדובר ב"פייק מוחלט", שינתה גרסה לאחר הפרסום ב-ynet של ההקלטה הבלעדית: "עימות שולי ופרטי, אותי לימדו שאת הכביסה המלוכלכת מכבסים בבית"


אני לא תמים, לא טהרן וגם לא מתחסד, מריבות, ניבולי פה, התנהגות כמו תגרנים בשוק, אין איש ציבור שלא היה ויהיה שם, סה"כ פוליטיקאים הם אנשים עם אגו ענק, יצריים מאוד ותאבי כוח. אבל יש גבול. אצלנו הוא נחצה. כולם מקליטים את כולם, ורצים לספר לעיתון.

ומענין לענין באותו ענין, הטלפון של יו"ר לשכת עורכי הדין לשעבר, אפי נוה, אשר ככל הנראה נפרץ על ידי כתבת גל"צ, לכאורה סיפק חומרים רבים שהגיעו הישר מידי המשטרה לידי פוליטיקאים צמאי כוח. 
אני רק חושב איזה חיים יש להם עכשיו לפוליטיקאים שלנו - חוזרים לדבר בשפה נקייה, משתמשים במכשירים מבטלי הקלטות.. מה לא?!


יום שלישי, 13 באוקטובר 2020

5 - ד"ר אורית קמיר - זאת היתה הטרדה מינית. רגב, וגם ציפר, צריכים לעמוד לדין

 לפעמים אין ברירה, אלא לתת במה אצלך לאדם אחר, שכתב טוב ממך את דעתך על אירוע מסוים.

אשר על כן, בחרתי לתת מקום למאמרה המבריק של ד"ר אורית קמיר

 https://www.haaretz.co.il/opinions/1.9226225

על כינוי אייל ברקוביץ' "סטייק" על ידי השרה רגב-סיבוני והפרשנות הנועזת-משהו שנתן בני ציפר לדברים אלה.

כך נפתח המאמר*

השיח הישראלי, ברגע ההיסטורי האומלל המשלב יחדיו את שלטון נתניהו, מגיפת הקורונה ודינמיקת הרשתות החברתיות, הופך תוקפני, מתלהם ואלים מיום ליום. כל הגדרות, הגבולות והמחסומים נפרצו, וזרמי הכיעור מתנחשלים כמו אין דין ואין דיין. במצב עניינים מסלים זה, אין טוב מתמליל דבריה של השרה רגב ביום ששי האחרון כדי להזכיר לעצמנו - כמו גם למשטרת ישראל - היכן עוברים הגבולות בין מותר לאסור, מתי ראוי לפנות לבתי המשפט ולמשטרה, ואיך נמסגר את תביעותינו.

----------------------------

דבריה של רגב הכילו איום ברור על ברקוביץ' שרגב תמנע ממנו לזכות במשרה. לא יכול להיות ספק שהמטרה היתה להקניטו ולהפחידו. זאת ועוד: האיום הושמע כדי לגרום לברקוביץ' להתנצל בפני אותם ליכודניקים על שהאשים את ח"כ זוהר בהתנהגות של ארגון פשע. לכן, לא רק עבירת איום בוצעה מול פני האומה, אלא גם עבירה של סחיטה אסורה באיומים. על פי לשון החוק, הכדור עכשיו בידיו של ברקוביץ': אם ייכנע ויתנצל, יהפוך את העבירה שביצעה רגב מעבירה שעונשה שבע שנות מאסר, לעבירה שדינה תשע שנים.

אבל רגב לא הסתפקה באלה, והמשיכה ללהג בגרון ניחר על "התהפכותו" של ברקוביץ' כמו סטייק על האש. האדם הסביר עלול היה להחמיץ את עומקה של ההתבטאות העסיסית, ולכן התגייס איש התרבות, בני ציפר, כדי להגיה ולפרש. "מעכשיו, בכל יום שישי בערב שוב לא נראה לפנינו את פרצופו של אייל ברקוביץ' אלא סטייק מפרכס על הגריל, שהופכים אותו פעם לצד זה ופעם לצד זה", כתב.

על פי פרשנותו המקצועית של ציפר, בתגובה לביקורת הפוליטית הלגיטימית שברקוביץ' מתח על בכירים בליכוד, רגב ביזתה והשפילה אותו ביחס למינו, למיניותו ולנטייתו המינית, ועשתה זאת בהצלחה מעוררת השתאות: היא גרמה לו נזק ציבורי עמוק ובלתי הפיך, והאיש לעולם לא יעלה על מסך או ילך ברחוב בלי שהצופים בו יבוזו לנטייה המינית שיוחסה לו ולגבריותו האבודה. כלומר שרה בישראל בצעה הטרדה מינית בוטה כעונש על ביקורת פוליטית; השתקה פוליטית באמצעות הטרדה מינית אלימה.

כששרה מבצעת שלוש עבירות בשידור חי, יש לצפות מן המשטרה ולדרוש ממנה במפגיע לפתוח מיד בחקירה פלילית חסרת פניות. כשהשרה תורשע בביצוע ההטרדה המינית, ייקל על הנפגע לתבוע אותה גם תביעה נזיקית, ולקבל פיצויים הולמים. **

-------------------------------

הקישור המשתמע בין מה שאנשים עושים לחיות (צולים על האש וטוחנים) לבין מה שגברים עושים לנשים מחזק ומעצים את שני סוגי ההיררכיה (אנשים מול חיות וגברים מול נשים) ואת שני סוגי החיפצון (של חיות ושל נשים). בנוסף לשוביניזם וההומופוביה, ציפר מדגים ומלמד על רגל אחת את כל תורת הקשר בין דה-הומניזציה של נשים (סקסיזם פטריארכלי) לבין החפצה רצחנית ומתעללת של חיות.

-----

* שימוש בקווקווים מסמל דילוג על פסקות.

** ההדגשה במקור

יום ראשון, 11 באוקטובר 2020

4 - גללי לשון

 אין ברירה לפעמים, אלא לבחור בשפה ציורית בעלת עוצמה יחסית גבוהה על מנת לנסות לתאר את המציאות כמות שהיא. יש לוותר על ה"שיחדש" או לתת בו בלב לבו מכה רטורית חזקה, כדי להעיר את אלו שנשבים בעוצמה ההפנוטית של המלים ושל משמיען.

לצערי בחירה מודעת של מנהיגי המדינה בהצגת זבל, רפש ככלי המוביל בהתנהגותם מעוררת פעם אחר פעם בי, לפחות, תדהמה. ההתנהגות הזו סותרת כל אינטרס של אליטה שלטונית.

הסמכות השלטונית איננה רק "כריזמטית", בוודאי בחברה שעיקרהּ מנגנוני הסכמה מורכבים בין מרכיבי השלטון השונים ו"העם", או הבוחרים בחברי השלטון. אחד ממרכיבי השלטון הוא שמירה על מרחק לשוני מובהק מ"העם". אינני מכיר, גם בהיסטוריה הרחוקה, עת שליטים לא קראו ולא כתבו, אבל דברו בהחלט, בחירה מודעת בשפת ביבים בה מתלבש נציג הציבור או השליט.

רבות כבר נאמר ונכתב על מנהיג הליכוד הנוכחי, ששפתו עברית רהוטה ומהוקצעת, שבחר ב"בֵּיס" הליכודניקי, שמהותו לכאורה, אנשים לא משכילים, עובדי כפיים, מתפרנסים מי בכבוד או מי בקלות, הנוטה להעריץ ולהתיחס רגשית מאוד אל מנהיגיו. נציגי ה"ביס" הזה בהחלט עלו למדרגת חברי כנסת, אבל בדרכם למעלה הם הקפידו מאוד על יציאה מהקופסה הסוציולינגוויסטית שלהם, בכך שינו את הסטטוס החברתי שלהם, והותירו הרחק מאחור את ה"בייס".

אבל, עושה רושם, שהקבוצה הזו, "קבוצת המלקקים" עפ"י אייל ברקוביץ בחרה באופן מודע לחזור לשפת הביבים, בחרה במודע להתחבר לשורשים הלשוניים האלימים, התוקפניים.

אין לי אלא להתבייש מחדש במערכת החינוך הישראלית בה אני עובד כמעט 4 עשורים, בה לימדתי ספרות, כלומר גם עברית אם התוצאה היא "מתהפך כמו סטייק" או טינופת לשונית אחרת של ח"כ מישה זוהר-מכלוף, או המגעיל האלים של אסנת מארק. 

מה מבטאה האלימות, העילגות הלשונית הזו?

מה עלינו ללמוד ממנה?


יום שישי, 9 באוקטובר 2020

3 - אני לא מאמין

 אני לא מאמין שהסובבים את הבלפוראי[ ביבוש ]: אוחנה, רגב-סיבוני, ביטן, אמסלם, מישה זוהר-מכלוף וגם אסנת מארק, גמליאלי, אורלי לוי מנוצלים  ללא בושה.

 הבלפוראים משתמשים בתכונות הסטריאוטיפים של יוצאי צפון אפריקה [ תשמעו את הסיבוני ואת המארק פותחות את הפה המטונף שלהן ] על מנת לתקוף אחרים, נהנים ממידת החנופה הסטריאוטיפית של עדות המזרח [ עד שבאה להם הג'ננה, אבל עד אז.. התרפסות בפני הסמכות: ראו סיורים בשווקים בארץ, כדוגמה סוציולוגית מובהקת]. המזרחי היחיד שקיבל אצלו תפקיד מהותי [ למעט שטיח הרצפה - אוחנה ] היה כחלון, אבל כנציג ממפלגה אחרת.

לגבי האשכנזים, כץ, הנגבי, מעין שכנוז , שטייניץ [ראינו מה הוא עשה משטייניץ, הנגבי הושם אחר כבוד בתפקיד חסר ערך ], אדלשטיין, גלנט - הוא מסמן אותם לכשלון מראש או לנשאי האשמה, בוודאי הם משמעותיים יותר מערימת יוצאי צפון אפריקה הסובבים אותו ונענים לגחמותיו כמו הוא מלכת לב אדום.




יום חמישי, 8 באוקטובר 2020

2 - אז צריך ספר, נכון?

 מצרף אתכם לרשומה אכזרית, גסת רוח שלי בענייני שרה, הרעיה הנאמנה, הספר והתוצאה הסופית.

תהנו, תכעסו - הכל מותר.

כזכור, הגבירה הנעלה שכמו שאר חברי החצר הביזנטית, שמשרתת את הקיר"ה, ביביהו לבית נתניהו, הזמינה לה ספר בניגוד לחוק ולהוראות.

הגברת תרצה זאת בכך שעמדה להופיע בסרט הסברה, וכמו שקרייניות זוכות לטיפול, גם היא זכאית.

מלאכה תעמולתית מקצועית לעילא ולעילא. יצירת השוואה ללא בסיס השוואה משותף באמת, ובכך ליצור מצג של "אמינות". [הבעל מתמחה בשקרים כאלה כבר שנים כראש ממשלה].

נתחתי את הסרטון - זו תוצאת הניתוח:

מי צריך את הסרטון. היא נראית בו נורא ואיום, לא מפוקסת, מדקלמת מלל שמוצג לפניה בכרטיסיות ענק. השיער נראה רע מתמיד, השורשים לא צבועים, התוספות בולטות בהחלט. מסגרת השיער מדגישה את שמנמנות פניה, את האיפור המזעזע ואת עיני "הפרה" שאופרו רע מאוד. יתרה מכך, היא לבושה רע! [איפה סנדרה הסטייליסטית שלה? ] חזה ענק בחולצה לבנה הדוקה מעל מכנסיים שחורים הדוקים, המחטב לא ממש מצליח להסוות את הבטן הגדולה ומבנה הגוף הנורא. אולי שתלבש חליפות כמו ביבי, שמצליחות להסתיר בצילום חזותי את כרס הענקים שלו.

להערה זו הוספתי הסבר קצרצר:

לו הספר והמאפר והבגדים היו מצדיקים את השכר ששולם לספר [ מכספנו, כידוע לכם ], הייתי שמח. אבל גם לעבור על החוק, גם לתת הופעת הסברה מן הגרועות שיש, גם להראות כמו שהיא אחרי טיפול הספר בשיער ובתוספות השיער?! מעבר לכך - האם זו עבודתה של אשת הקיר"ה, הסברה בסרטונים? יש לה עבודה, שתעבוד בה! הצרכים שלא יאומנו של ילדים בעיריית ירושלים, בה היא מועסקת כפסיכולוגית ילדים "משהו משהו" משוועים לכל יד, למה היא לא שם?! היא מקבלת משכורת, שם, לא?!

יום שבת, 3 באוקטובר 2020

1 - גם לי דעה, השנקל הלא מענין שלי...

 כמו כולם, גם לי יש דעה על האתמול, היום והמחר. מה יש?! גם לתינוק בן שעה יש דעה על מצבו, והוא מבטא אותה היטב. בקול רם, בצווחה חדה, יללה טורדנית או בגרגורים בטניים עמוקים וחיוך.

יש לי דעה על המצב הפוליטי, ואני נחרד לגמרי מנבואות הזעם של מלכות ביבי הראשון. ההיסטוריה שלנו מלמדת ששתי המלכויות שהיו לישראל הובילו לחורבן. האחת לגלות של 70 שנים והשנייה לאלפיים שנים [ כלומר אם מסכימים על תאריך הלידה של ישוע[ה] כמחייב].

יש לי דעה גם הקורונה, קיסרית הכתר ואני נזכר בסרטי "מורטל קומבאט" והמפלצות השונות בהם. בטח שיש לי דעה על החרדים, על המפגינים, על הערבים, על האשכנזים ועל הספרדים, ואני אומר ביני לביני: נו ארבעה שבטים ולא שנים-עשר, וגם הארבעה הללו לא מזוהים באופן מובהק.

יש לי דעה על מערכת החינוך ועל למידה מרחוק. אני עובד במערכת החינוך, ואני מכין שעורים ללמידה מרחוק. למזלי אינני מגיש לבגרויות כבר חמש שנים. אבל יש לי דעה בהחלט.

גם יש לי דעה על כל מיני שרות ושרים לכל מיני עניינים, גם על גנץ, אשכנזי ושר המשפטים יש לי. יש לי דעה על מר"צ ועל ניצן הורוביץ, יש לי דעה על זהבה גלאון ועוד על כמה שנעלמים לה ברעשים הבלתי פוסקים סביבנו.

אמ-מה, כנראה לא ממש אגלה את דעתי על אף אחד מאלה. אמנם הבדידות היא סכנה בריאותית, אבל להוסיף על מה שכבר נלעס עוד יותר מסוכן.

שנה טובה



יום שלישי, 29 בספטמבר 2020

הבלוג הזה משנה פניו ושמו ונקרא - ענייני דיומא ; תשובה ל - "תורה ואני"

 יש לי בלוג זהה לבלוג הזה ב- WORDPRESS והחלטתי להפכו לראשי בענייני שירה.

הבלוג הנוכחי יעסוק בעניינים כאלה ואחרים שיש לדעתי ועליי לדון בהם.

--------------------------------------------------

אחד הבלוגים המרשימים מאוד שיש לנו כאן הוא הבלוג "תורה ואני" סדרת שיחות מעמיקה ואישית ביותר על מושגי אמונה בסיסיים כמורכבים מאוד של אדם מאמין אמיתי, אך פתוח לשמוע דעות אחרות, גם אם לא להסכים אתם.

הוא פרסם פוסט העוסק ביום כיפור , וכתבתי לו תשובה ארוכה, שלטעמי מצדיקה רשומה נפרדת, שבהחלט ראויה להיות הפוסט הראשון בבלוג המחודש. - שנה טובה.

מבחינתי, כיוון שאין ישות חיצונית ועליונה לי בחיי, ענין הסליחה והמחילה קצת פחות דרמטי, והשאלות שאתה שואל את עצמך מעסיקות אותי אבל על תדר אחר לגמרי. אני חוזר אל לימודיי ונזכר שהטלת מום בגוף הינו מנהג שבטי עתיק יומין, וגם כיום אנחנו מזהים טקסים כאלה בחברות שונות בעולם – למשל ברית מילה [ המוכרת לנו היטב, ולמוסלמים ], טבעות סביב הצוואר והארכתו, חירור אבר המין, קעקוע על הגוף. לא חסר. חלק ממנהגי כנופיות וקבוצות חברים הם לפגוע בגוף כביטוי לאומץ אישי ורצון להשתייך, להטביע בגוף את סימן השייכות. אינני מוצא באמת זיקה בין הטלת המום בגוף לבין יום כיפור, אבל אני מוצא זיקה עמוקה ביחס אל עצמך כישות מוסרית, כאדם הרואה מעבר לצרכיו, מעבר ל"כאן ולעכשיו".
גם היוונים ראו, כנביאי ישראל, את המוסר החברתי וההתנהגות המתייחסת למטא-פיזי [ אלוהים, אלים ] כערך וכקובע נורמות ההופכות אדם ליותר מ"חיה חושבת". היהודים בחרו יום בשנה [ אם כי מעולם לא בטלו את הדבר הבסיסי ביותר ביחסי בני אדם – בקשת סליחה ] בו העינוי הגופני מוביל לקתרזיס רוחני ורגשי, שבעקבותיו אדם/אשה משנה את התנהגותו הבינאישית, האישית והחברתית [הפוליטית ]. היוונים בחרו להם את הטרגדיה ככלי לחינוך האדם להתנהגות מוסרית, לחיפוש אחרי הצדק והמוסר האנושי כמו גם האלוהי. המושג קתרזיס מגיע מפואטיקת התיאטרון היווני, ומהציפייה שלאחר צפייה בטרגדיה איומה על גילוי עריות, רצח האב או האם, חיסול האחים, רציחת שליחים, האזרח היווני יגיע לאיזו תובנה טוטאלית לגבי חייו והדרך הנאותה לחיות אותם. [קתרזיס].
התרבות ממנה אני בא, היהדות לטעמי, בחרה דרך הרבה יותר מורכבת מצפייה בהצגה, כשהסחות הדעת מרובות. היהדות [ לטעמי לפחות הצום אינו נדרש באמת, אבל אין אני יכול לשפוט את העבר במונחי ה-הווה] העדיפה 24 שעות בהן האדם עם עצמו באופן השלם ביותר. לשם כך לבד מן הצום נדרש המאמין להימנע מיחסי מין, ויש איסור המלאכה, שמסיחה את הדעת מהענין בו על אשה להיות עסוקה 24 שעות.
לטעמי שני האיסורים האלה, שהרבה חילונים בשמחה קופצים עליהם כשהם בתוך מסגרות של "תורת המזרח" סדנאות של יוגה, כל מיני גורו'אים, הם התשתית הנכונה לזמן איכות של אדם עם עצמו. זמן בו הוא יכול לפשפש בכל מעשיו, מכל הכיוונים, מכל הזוויות ובכל רמות התודעה הנחוצות לו.
היחיד המשכיל, היחיד הרואה את חייו כתוצאה של החלטות רציונליות או אחרות חייב לעמוד מול החלטותיו ותוצאותיהן, לא להסיט עיניו הצדה. לצערי, 90 אחוז מבני עמנו, ויש בי הרגשה שתסכים אתי, רואים בריטואל החיצוני את העיקר. מעבר לכך אינם חודרים פנימה, לא אל נפשם, ואם באנשי אמונה אנחנו, גם לא למהותו הרוחנית והמיסטית של היום הזה. לחילונים כמוני, השקט והיעדר הסחת הדעת מכל סוג הוא רקע מושלם להרהורים דומים לשלך, ללא הרכיב של "אלוהים".
שנה טובה

יום ראשון, 27 בספטמבר 2020

113 - אריה סיוון

 


אריה סיוון - Morituri*

הַהוֹלְכִים אֶל מָוֶת, קֵיסָר, מַצְדִּיעִים

בִּדְמָמָה: לוֹחֲמֵי הַתְּהִלָּה

לֹא יִשְׂאוּ לְעוֹלָם אֶת קוֹלָם

לְחִנָּם, הַלְּבָבוֹת שֶׁלָּהֶם

אֵינָם מְאִיצִים הַלְמוּתָם

וְדָמָם מִתְנַהֵל לְאִטּוֹ בְּעוֹרְקִים רְווּחִים

כִּנְהָרוֹת רְחָבִים וּשְׁלֵוִים:

גַּם סְפִינוֹת מַסִּיעוֹת מִטְעָנִים

רוֹפְפִים, כְּמוֹ

אֵם הַיּוֹרֶדֶת אֶל בְּנָהּ, לְבַקְּשׁוֹ

בֵּין סְלָעִים, יְכוֹלוֹת לְהַפְלִיג עֲלֵיהֶם

בְּבִטְחָה, עַד לִפְנֵי

הַמַּפָּל הָאַחֲרוֹן. הַזְּעָקָה

תֵּלֵךְ לְאִבּוּד בֵּין כֹּה וּבֵין כֹּה

בְּתוֹךְ שַׁאֲגַת הֶהָמוֹן

בַּיְצִיעִים.

ישראלים צעירים, שלמדו במערכת החינוך הישראלית במהלך 15 עד 20 השנים האחרונות, מכירים [ לפחות חלקם ] את שירו של אריה סיון "אני בסך הכל", שיר ש"לוהק" עם עוד 9 שירים לנושא כללי ששמו - "לחיות בארץ ישראל", או כפי שהגדירה אותו ד"ר אסתר אדיבי במאמר גדול הבודק את כל תכנית הלימודים של ישראל לחטיבה העליונה של השירה, במיוחד שירה המוגדרת "מחצית השניה של המאה העשרים, "הם נולדים ומאכלת בלבם". [1]

בדבריה על השיר, היא כותבת שהשיר הינו שיר סיכום של מפעלות דור האבות, שבנו ויצרו ודור הבנים, שחי [ עמ' 352 ] בתוך מפעלות הוריו ולא פחות חשוב מהם. היא מקדישה נפח מועט מאוד לדון בשיר ומצביעה על ריבוי שורשי פעולה בשיר. יצויין שסיוון הוא יליד הארץ.

בעתון האינטרנטי, מקום לשירה, מסכם שי דותן 2] ש:

...  זיכרונות המשורר את ילדותו, נשזרים שוב בלאומי, ואף במאורעות עכשוויים כמו הפיגועים במחסומים שהיו שכיחים בתקופת האינתיפאדה השנייה. אריה סיוון באמצעות הקרבה המצלולית בין גַּעְגּוּעַ לגִעְגּוּעַ, קושר את גורלו אל הארץ ואל האקטואליה דרך האישי והפרטי, מה שמעניק לספר השירה הצנוע והיפה הזה ייחודיות ופשטות חכמה.

העובדות ההיסטוריות מצביעות על כך, שהגלדיטורים האומללים היו רובם עבדים שנשלחו להיהרג ולהיטרף באצטדיונים על ידי חיות טרף שיובאו מאפריקה לארמון הקיסר.

גיבורי התהילה הינם אומללים שנכפה עליהם ה"שעשוע", הגיבורים הם אנשים שסיכנו חייהם לסיום אחת מהמלחמות הנוראות בהיסטוריה האנושית המוכרת לנו, והתמונה המכאיבה של האם המחפשת את בנה, וזעקותיה מוחרשות על ידי ההמון.

שבע השורות הפותחות בתיאור מעצים ומאדיר של אותם גיבורים מתפרקות להן כשברור שבספינה יש מטען רופף, יש סלעים וישנה אם המחפשת את בנה בין הסלעים, ספינות אלה תחזקנה מעמד בזכות ה"גיבורים" ש 

ודָמָם מִתְנַהֵל לְאִטּוֹ בְּעוֹרְקִים רְווּחִים 

כִּנְהָרוֹת רְחָבִים וּשְׁלֵוִים:

הגבול ברור מאוד - "מפל אחרון", ואז או אז שאגות הקהל.

השיר מאוד "מבלבל" לכאורה. מיהם אותם ההולכים אל מותם, שסיוון מקפיד מאוד לא להוסיף את "הקיסר". בהיות השיר "ריאליסטי" על אף המטאפורה ההיפרבולית בתיאור דמם של הגיבורים, מדוע נחישותם והיותם רגועים מועמת עם "שאגת ההמון".

יש בי מחשבות הקושרות שיר זה כשיר על שואת אירופה, וההולכים למותם הם קרבנות המשרפות והרצח ביערות אירופה.

------------------------- 

מוטי אור, ידידנו מהבלוגוספירה כתב לי הערה ביחס לזיהוי הדצויות בשיר. כתבתי לו תשובה ארוכה - הנה היא:

ישנה מכשלה כלשהי בראיית הגיבור כ-לוחם מובהק. גלדיאטורים בניגוד לרומנטיזציה ההוליוודית, היו עבדים שנשלחו להילחם כדי לשעשע את ההמונים ואת הקיסר. רובם אם לא כולם, אנשים חלשים, חולים שנגררו ברגל אחרי הצבא, או שימשו כמשוטנים בספינות. לכן גם השבועה שנשבעו – לטעמי סתם המצאה יפה – לא היתה שבועה של חיילים היוצאים לקרב, גאים ומכירים בערך עצמם.
השינוי הזה בשיר של סיוון מרמז, לטעמי, למשהו אחר לגמרי. לרגע חשבתי שזה שיר המתייחס לעליות הבלתי ליגאליות/,השיר התפרסם ב- 1984, כך שיש אכן מרחק רב בינו לבין אירועי שנות הארבעים של המאה ה- 20.. חטטתי באירועים בשנת 1984 בעולם, שום דבר "מזעזע" במיוחד. השיר מופיע בין עשרות שירים שמכונסים בספר ששמו "לחיות בארץ ישראל. הוא מופיע לפני השיר, שנושא את שם הספר ואחרי השיר "אי נעימות באזכרה" . אפשר להתאמץ ולמצוא זיקות-קשר בין שלושת השירים, אבל דומני, שבתקופת פרסום השיר, בניית ספר שירים, כמו אלתרמן, כבר לא קיימת. כך שקשה למצוא בשירים האלה הסבר לשיר הזה, לשם שנבחר.
אלמלא השימוש המובהק במילה לטינית וציטוט התרגום לעברית, ההקשר ההיסטורי של המושג [ אני נוטה להניח שסיוון הכיר את הקשר הביטוי, ולא חשב בטעות שאלה חיילי הלגיון בעקבות איזה נאום מלבה וחוצב להבות יוצאים למלחמה ], והתיאור של הלוחמים – הפער הבלתי נסבל הזה הוא שמעלה תהיות.
תודה לך על ההערה. אני מעתיק את התשובה הזו, ומחבר אותה כחלק מהפוסט.

*morituri - אלה ההולכים אל מותם  מברכים אותך קיסר. 

Ave Imperator, morituri te salutant

ביאוגרפיה של סיוון - ויקיפדיה - יודגש שבניגוד למשוררים עלומי שם אחרים בציבוריות הישראלית, סיוון זכה וגם יזכה ככל הנראה לכתיבה מסועפת ונרחבת עליו. בצדק רב.

1. אדיבי, א "וְהָיָה לִי ׂשֵעָר זָהָב וְהָיוּ לִי עֵינַיִם ּכְּחֻלֹות" על תוכנית הלימודים החדשה בספרות' עמ' 350-356, בתוך - החינוך וסביבו ל"ו, תשע"ד. 

2. דותן, ש, מהספה שמשמשת לי שדה תעופה אני ממריא, 

על הספר “השלמה” לאריה סיוןhttps://tinyurl.com/yxfad2bl

יום חמישי, 24 בספטמבר 2020

112- חיים לנסקי

 



חיים לנסקי

"אֲדוֹן הַשִּׁיר, עַל כָּל יְצוּר

חָרוּז חִשַּׁלְתָּ רָאוּי לְתֵמַהּ –

וְעַל רוֹדְפֶיךָ מָה? אֵין אֵשׁ?"


– סַדָּנִי שְׁטוּף זִיו, דֵּי אֵשׁ בַּכּוּר,

רָאוּי גַּם שֶׁרֶץ לְשִׁיר, אַךְ הֵמָּה –

הֵן לֹא לִבְדּוֹת מֵאַיִן יֵשׁ.

 

סיפור חיים לנסקי הוא אחד הסיפורים המבהילים ביותר בספרות הישראלית. סיפור שרבים מהיהודים אוהדי סטאלין או המשטר הקומוניסטי בבריה"מ אהבו להתעלם ממנו.

על פי ויקיפדיה[1] ואחרים, שיריו הוברחו בדרך לא דרך לישראל והגיעו בשנת 1958, למעלה מעשור אחרי מותו בגולאג הקומוניסטי. מי שהכין את השירה המופלאה הזו לפרסום היתה  ד"ר ורד אריאל-נהרי, הקדישה שנים רבות לחקר חיי לנסקי ויצירתו, ואף כתבה עליהם חיבור לשם קבלת תואר דוקטור באוניברסיטת תל אביב. [ 2 ]

השיר הקטן והיפהפה הזה מתכתב ישירות עם שירו של ביאליק "לא זכיתי באור מן ההפקר" [3] -

עיקר הרפרור לשירו של ביאליק מופיע בבית השני, בו הוא מתייחס לבית השלישי בשירו של ביאליק :

וְתַחַת פַּטִּישׁ צָרוֹתַי הַגְּדוֹלוֹת

כִּי יִתְפּוֹצֵץ לְבָבִי, צוּר-עֻזִּי,

זֶה הַנִּיצוֹץ עָף, נִתָּז אֶל-עֵינִי,

וּמֵעֵינִי – לַחֲרוּזִי

הרפרור כלכך משעשע, הוא מחורר לגמרי את האופראיות, הדרמתיות והטרגיות בשירו של ביאליק [ יחסי משורר-קורא] לכדי הזניח ביותר. השיר נקרא "אדון השיר" - שהרי המשורר הוא משרת של המוזות כידוע, והנה הבית הראשון שואל "רטורית" - על רודפיי אין חרוז [שיר?].  ובבית השני הוא מגדיל עשות: ראוי גם שרץ לשיר.

קריאה כזו אפשרית, קריאה ארספואטית המציגה עמדה פואטית אחרת הן לביאליק והן לרחל שראתה בכתיבת שיר כמו "לידה", ואז התינוק "נגזל" ממנה בשל "אטימות" או "חוסר רגישות" של הקורא.

את לנסקי הקורא לא ממש מעניין בשיר הזה, כרכיב בפואטיקה שלו, אבל אפשר לקרוא את השיר כשיר אלגורי-אירוני, אם מתייחסים לקורות חייו האיומים, וכך הרודפים והשרץ הופכים לישויות קונקרטיות ממש.

מבחינה מבנית השיר מציג מלאכת חריזה אינטראסטרופית[ אם יש בכלל מונח כזה ]:

שורה 1 א'  שורה 1ב

שורה 2 א  שורה 2 ב

שורה 3 א  שורה 3 ב

התוצאה מרשימה מאוד - יצור- בכור; תמה - המה ; אש - יש

החרוז "חותר" תחת השאלות, ודאי וודאי יש אש כדי לשרוף בה את השרצים, הרודפים והאויבים, רק ל"אדון השיר" אין. התבנית הזו אירונית ועצובה כלכך, כי היא מכילה את הידיעה שיש אבל בו זמנית גם אין.

----------------------------------------

1. ביוגרפיה - ויקיפדיה

2. מוסד ביאליק - כל השירים

3. ביאליק - לא זכיתי באור מן ההפקר

המלצות קריאה נוספת






יום שבת, 19 בספטמבר 2020

111 - מיוחס ל-רשב"ג, ר' שלמה אבן גבירול

 

ככלות ייני – מיוחס לרשב"ג

עם ראש השנה מומלץ גם לתת את העין ביין, אשר כידוע משמח לבב אנוש. מחבר שיר לעג ובוז זה נחשב שנים כ"שלמה אבן גבירול", אבל מתברר שהרשב"ג כלל לא כתב שיר, ככל הנראה.


כִּכְלוֹת יֵינִי תֵּרַד עֵינִי. פַּלְגֵי מַיִם פַּלְגֵי מַיִם:
שִׁבְעִים (יַיִן) הֵמָּה הַגִּבּוֹרִים.

וְיַכְחִידוּם תִּשְׁעִים (מַיִם) שָׂרִים./ שָׁבְתוּ שִׁירִים. כִּי פֶה שָׁרִים.

מָלֵא מַיִם מָלֵא מַיִם:
לֶחֶם לָאֹכֵל אֵיךְ יִטְעַם.

אוֹ אֵיךְ לַחֵךְ מַאֲכָל יִנְעַם. /עֵת בַּגְּבִיעִים לִפְנֵי הָעָם.

יֻתַּן מַיִם יֻתַּן מַיִם.
מֵי יַם סוּף בֶּן עַמְרָם הוֹבִישׁ.

וִיאוֹרֵי מִצְרַיִם הִבְאִישׁ. /אָכֵן כִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ.

יִזַּל מַיִם יִזַּל מַיִם.
הִנְנִי רֵע לִצְפַרְדֵּעַ.

עִמּוֹ אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ. /כִּי כָמוֹהוּ פִּי יוֹדֵעַ.

שִׁיר הַמַּיִם שִׁיר הַמָּיִם:
נָזִיר יִהְיֶה לִפְנֵי מוֹתוֹ.

כִּבְנֵי רֵכָב יִהְיֶה דָּתוֹ. / יִהְיוּ בָנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ.

שׁוֹאֲבֵי מַיִם שׁוֹאֲבֵי מַיִם:

 בדף ההקדמה לפיוט כתוב :

"מכל המקורות האלו ידוע לנו ככל הנראה רק על קהילת יהודי בבל השרה את הפיוט בפורים – בשני לחנים: האחד הוא לחן המוכר כלחנו של הפיוט 'אנה אלך' והשני הוא הלחן המוכר כלחן הנפוץ בראשית הזמר העברי בקרב תנועות הנוער ואנשי העליות הראשונות. ומי יודע מי השפיע על מי."[1]

כן מתוך "מחקרים ביצירת שלמה אבן גבירול" בעריכת צבי מלאכי, עמ' 221:

שיר תלונה כנגד מארח שמהל יין במים רבים: יין = שבעים בגימטריה; מים = תשעים בגימטריה, ועל כן "שבעים המה הגיבורים, ויכחידום תשעים שרים". הפזמון על פי איכה ג', מ"ח: "פַּלְגֵי מַיִם תֵּרַד עֵינִי עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי". ייתכן שבמקור הפייטן כתב "ככלות ייני תֵּרַד עיני", נאמן לפסוק, אך הצורה הרווחת בשירה היא גם הצורה הרווחת בדיבור; "תֵּרֵד".

השיר הושר בארץ ישראל עוד לפני העלייה הראשונה, כנראה בלחן הזה. בספר השירים של אידלזון הוא מופיע בלחן אחר.

האותיות הראשונות בכל בית מצטרפות באקרוסטיכון לשם המחבר "שלמה". מספר עזריה אלון:

בכל מקום כתוב כי המחבר הוא שלמה אבן גבירול. חוקרי שירת ספרד, ובראשם פרופ' ישראל לוין, קובעים כי הדבר אינו נכון, וכי את השיר כתב משורר לא ידוע ושמו "שלמה". לדברי הפרופ' לוין יש כמה משוררים עלומים ששמם היה "יהודה" או "אברהם" ושיריהם יוחסו לאחד מן הגדולים במשוררי ספרד.

כמו כן, כותבת ד"ר איילת אטינגר, "בשבח היין ובגנות הקמצנים בפיוט ככלות ייני":

השיר 'ככלות ייני' מיוחס לאבן גבירול בשל חתימתו "שלמה", אך נמצא רק במקורות מאוחרים ונכתב כנראה בידי 'שלמה' אחר. 

וכן מתוך "מחקרים ביצירת שלמה אבן גבירול" בעריכת צבי מלאכי, עמ' 221:

כידוע יוחס השיר "ככלות ייני" במסכת פורים החל במהדורת פיזארו רע"ג [= 1513 – זֶמֶרֶשֶׁת] ובשאר מקורות לשלמה אבן גבירול, ומובן שלא נתחבר על ידי רשב"ג.

 ראה דיון בזמרשת על מחברו של השיר.


 

מקור השיר – וצורתו המדוייקת כשל שיר אזור – באתר "פיוט" 

ביוגרפיה – אבן גבירול, אינציקלופדיה יהודית דעת

דיון על השיר ומחברו המזוייף – זמרשת


 


יום רביעי, 16 בספטמבר 2020

110 - אילן ברקוביץ

 

אילן ברקוביץ – אנתולוגיה של שירה חדשה לפורים*


במבוא לאוסף השירים שהוא מביא, שואל ברקוביץ' –  "ברוח החג נשאלת השאלה: האם המשוררוּת היא בגדר תחפושת שאפשר ללבוש ולהשיל כאשר רוצים, או שמדובר ב"משהו שנולדים איתו""[1]

הוא ממשיך וכותב: "באנתולוגיה הזאת מופיעים שמונה שירים מפרי עטם של כותבים מוכשרים אשר טרם פרסמו אפילו ספר שירים אחד, ומרביתם עדיין אינם חברים של "כל העורכות, העיתונאים והסופרים". אינני יודע אם מי מהם אי פעם יהיה. איך הם תופסים את עצמם? האם הם כבר רואים את עצמם כמשוררים? ברוח החג אני מבקש לשאול האם המשוררוּת היא בגדר תחפושת שאפשר ללבוש ולהשיל כאשר רוצים או שמדובר ב"משהו שנולדים איתו" ונמצא איתנו תמיד?"[2]

מכל המשוררים-ות שברקוביץ בחר, החלטתי להביא לאן את השיר של צחי כהן [3]

מרדכי רוצה לדעת שלום אסתר / צחי כהן

מָרְדֳכַי רוֹצֶה לַדַּעַת שְׁלוֹם אֶסְתֶּר

מַבִּיט לְמַעֲלָה לַמְרוֹמִים

אֶל חֶבְלֵי הַכְּבִיסָה

שֶׁל בֵּית הַנָּשִׁים –

אֶל הַמַּלְבּוּשִׁים.

סוֹקֵר אֶת צְחוֹר סְדִינֶיהָ

מַבִּיט אֶל שִׂמְלוֹתֶיהָ

חוּט יָרוֹק

שֶׁל חֶסֶד

שָׁזוּר עֲדַיִן עֲלֵיהֶם.

"שְׁלוֹמָהּ בְּטוֹב"

כּוֹרֵעַ מָרְדֳכַי וּמִשְׁתַּחַוֶה.


יליד 1974, תושב ראש צורים אשר בגוש עציון

בחרתי בצחי כהן, בראש ובראשונה מפני שיסודות מהסיפור הפורמי מופיעים בשיר שלו בצורה ברורה ביותר.  גם חבוי בתוך השיר רמז אירוטי חזק – "צחור סדיניה" אשר מאשר שעדיין בתולה היא, ועל זה הוא מברך את אלוהים.

לא יודע איך השיר מתחבר לשאלה שהעלה ברקוביץ, ומה יסוד המשוררוּת בשיר הזה, אלא אם כן המספר הכליודע הוא הדובר בשיר המקביל למרדכי, כלומר משחק תודעות מורכב [ הדיבור המשולב].



אנתולוגיה של שירה חדשה לפורים, אילן ברקוביץ, הארץ, מרץ 2013

[1] ; [2] ; [3]

 

יום חמישי, 10 בספטמבר 2020

109 - לוין קיפניס




קוראים לו גדול משוררי הילדים. מה אני יודע? גדלתי עליו ועל קדיה מולודבסקי הגדולה, וכן לא אשכח את מרים ילן שטקליס הגדולה לעולם. גם לנדנדה של ביאליק הגדול מקום רחב חשיבות בחיי, בחיי ילדיי ונכדיי.

הפעם אני רק מציץ ומביא את אחד משירי הפורים היפים ביותר שאני מכיר, שיר שמצליח להכיל בתוכו שתי מגמות סותרות, ולהפוך אותו ל"מרגיע" או "מפיג חששות".

אֲנִי פּוּרִים, אֲנִי פּוּרִים
שָׂמֵחַ וּמְבַדֵּחַ.
הֲלֹא רַק פַּעַם בַּשָּׁנָה

אָבוֹא לְהִתְאָרֵחַ.

רַבִּי פּוּרִים, רַבִּי פּוּרִים
אֱמֹר נָא לִי מַדּוּעַ.
מַדּוּעַ לֹא יָחוּל פּוּרִים

פַּעֲמַיִם בַּשָּׁבוּעַ.

הֵידָד פּוּרִים, הֵידָד פּוּרִים
הַכּוּ תֹּף וּמְצִלְתַּיִם.
הוֹ מִי יִתֵּן וּבָא פּוּרִים
לְחֹדֶשׁ לְחָדְשַׁיִם.

שיר יפהפה טיפוסי לבית היוצר של קיפניס. לבד מהרצון להפוך את החגיגה הזו לרב שנתית, רצון ילדי וגם אנושי, יש גם המציאות שאינה מאפשרת זאת. המציאות באה באמצעות מילת השאלה "מדוע" והבעת התקווה "הו מי יתן". הרבה יותר יפה מכך זו החריזה אבגב, שבכל בית מעצימה את החדפעמיות של פורים:

מבדח- להתארח [ אורח זמני תמיד ]; מדוע – בשבוע [על פי הקשר הבית, פורים חל רק בפעם בשבוע ]; מצלתיים – לחודשיים [ הרצון העז לשמחה אינסופית א-לה-פורים]

פורים שמח

 

מקור השיר – aish.co.il

ביוגרפיה –  הארץ, בנו של לוין קיפניס ; ויקי

מקור תמונה – taltalim.co.il

:)