הנושא החם בשרביט הוא - מה דעתי על המצב במדינה
תמיד כשהצירוף "מה המצב" עולה בהקשר פוליטי אני נזכר באותה תוכנית סאטירית מהערוץ הראשון, ניקוי ראש, בימים "שאננים" יותר, לכאורה - שנה אחרי מלחמת יום כיפור, 1974, ושיר הנושא: אז במצב הנוכחי.
האם אלה היו ימים תמימים יותר?
האם חזינו את העתיד של 2025?
אני יודע שאני נישא על גלי ייאוש ותקווה בלתי פוסקים. אני יודע שישנה מתקפה רצינית בכל העולם לא רק בישראל על הדמוקרטיה הליבראלית כמו שאנחנו תופסים אותה מאז 1945.
המאבק נוקשה מאוד, כשכל צד במאבקים הפוליטיים, הציבוריים, החברתיים והכלכליים נעזר בכל ארסנל האפשרויות שיש לו לשנות את המציאות או להחזירה לאיזה עבר מפונטז טרום רה"מ הנוכחי.
בניגוד לרבים אחרים שללא הרף מקווים ש"המדינה לא תיסגר", אני לא שייך לצד הדיסטופי הזה. המדינה תשתנה, היא כבר משתנה לגמרי. כללי המשחק ה"דמוקרטיים", שמאז ומעולם לא היו מעוגנים במסורות התרבותיות, החברתיות, הדתיות והכלכליות שהגענו איתן לכאן ע"מ להקים מדינת מופת, חברת מופת, מופרים.
אני חייב ממש לציין שביטויים כמו: מניעת חופש הדיבור, צינזור פוליטי, איסור הפגנות-התקהלויות, רמיסת כבוד בג"צ, נסיונות להשתיק את התקשורת החופשית אינם חדשים במדינת ישראל. הם היו גם במדינה שבדרך וגם בקרב קבוצות החלוצים שנלחמו ע"מ ליצור "חברת מופת" אבל רק לפי הדרך שלהם!
לא, אינני מתכחש למציאות.
כן אני שוקל לא פעם מהו הקו האדום שיגרש אותי מכאן.
אבל -
יש לי ילדים, נכדים שאינם רואים עצמם נוטשים ועוזבים, אז כנראה בסוף הכל יהיה תוצאה של החלטות שלהם.
עד אז -
אני בהחלט לא שותק. משתף עצומות, כותב ביקורות חריפות על השלטון, מתיאש ומתעודד ומקווה שאולי אולי משהו ישתנה באווירה הנוראה שבה אנו חיים.
כי הדבר הקשה מכל הוא העוינות הציבורית בין קבוצות אזרחים. כי במישור האישי עוד לא קרה לי שאוימתי, או שעזבתי מונית כשנהג בה אדם עם דעות ימין קיצוני.
https://www.souly.co.il/
