אינני יפה נפש, אינני בוחל בשימושים לא תקינים בשפה. אני לא מתרגש מקללות, וגם מבין את אותם שלועגים לצבא השם הספון בישיבותיו, מפגין נגד התגייסות למלחמה ומוצץ כספים מהמדינה, ללא רחמים.
בני ברק, ערד, הכותל - אזורים שיש לחרדים חוזה הגנה עם האל שלהם נפגעים שוב ושוב.
מה הפלא שמשפט זה יצא ממני:
האלוהים של הליטאים ושל החסידים החליט להסב פניו. רק האלוהים של אב"ג [איתמר בן גביר], סטרוקה, סמוטי, אדרת וסוכות חוגג בהתלהבות עכו"מ, מסופוטמית את הטילים, הדם, הזיעה והיאוש.
אבל
כשחושבים על האנשים, הנשים, הילדים שנפגעו הכעס, הלעג נעלמים להם.
הכעס הוא למנהיגים שמעיזים להמר בחיי האנשים שנותנים בהם אמון רב כלכך.
הכעס הוא גם כנגד ממשלת הזדון והרשע, שלא רואה אותנו כבני אדם.
https://www.youtube.com/watch?v=LmQYd_DCOWA
