מעניינת האהבה של בימאים ישראליים לאימאז' הקלאסי של הסעודה האחרונה. ברור שלצופה המיומן זה רמז לסיום.
בדרך הביתה שאלה זוגתי ובצדק רב:
למה צריך לראות את הציצים של קרן מור?
מדוע סצינת השתגלות נדושה [ גבר מכניס ראש מתחת לשמלת הגברת והיא משמיעה קולות אנחה]?
למה צריך לראות את עמוס תמם בתחתונים על הבמה?
ואלה שאלות שלפחות לה ולי לא היו תשובות מושכלות, הגיוניות למעט - קידום מכירות, כידוע סקס מוכר. תשובה לא הגיונית נוספת Zeitgeist, ובעברית "רוח הזמן", עיבודי קלאסיקות מזמינים, בשל הרבדים המיניים הסמויים שבהם, לחשוף להראות. [כמו עגנון רימז אל מין, תשוקות "רעות" ו-א"ב יהושע ועמוס עוז חשפו הכל כמות שהוא.
נתחיל בהתחלה -
מי שלא מכיר את המחזה הקלאסי, הוא פותח במגיפה בתביי, שאדיפוס כמלך נדרש לפתור אותה. גיסו והעוצר, קריאון חוזר עם בשורה, שסיבת המגיפה היא חטא קשה מאוד שמזהם ומחליא את העיר. כמובן מוזמן נציג האלים, טרזיאס [הנביא, מזכיר לכם את סיפור דוד המלך, שליחת אוריה למות, והבן מבת שבע שמת - נתן הנביא הוזמן לתת הסבר אלוהי.]
במערכות הבאות מגלה אדיפוס די מהר שהוא הרג את לאיוס המלך הקודם, וזו לא קנוניה פוליטית של קריאון וטרזיאס להדיחו, נותרה איזו נבואה שטרזיאס הזכיר: "הבן יהרוג את אביו וישכב עם אמו", ויוקסטה מצביעה עליה כדוגמה לאווילות להאמין לנבואות. [ כי הם, לאיוס והיא, שלחו את התינוק למות רחוק מהארמון ומהעיר.]
כגודל השמחה כך גודל העצב, בהאמינו שמלכי קורינתוס הם הוריו, והידיעה שמלך קורינתוס מת, והוא לא הרגו, אדיפוס בעננים משמחה, אבל מהר מאוד נודע לו, שהוא הגיע לקורינתוס מחצרו של לאיוס המלך הנרצח. למרות נסיונותיו לעקם את העובדות, יוקסטה כבר יודעת שהוא בנה, הנבואה התקיימה, לאדיפוס זה לוקי עוד קצת.
סוף - יוקסטה תולה עצמה, אדיפוס מנקר עיניו בסיכות הראש שלה.
עכשיו מה אנחנו ראינו -
ראינו עיבוד מודרני של המחזה, לא רעיון רע, אמ-מה, הנבואה נעלמה לה לגמרי מהמחזה, הוזמנו אליו שלושת ילדיו [בלי איסמנה, מדוע?], הוספה דמות ששמה "קורין", והשליח מקורינתוס הפך לאמו המאמצת של אדיפוס, שחיה אתו עכשיו בארמון שלו, ביחסים מתוחים במיוחד עם כלתה. אני מניח שיש בכך כדי ליצור איזה אפקט טרגי-אירוני במשחק על שוכב עם אמו, ומיהי אמו.
זכינו לסצינה בת כמה דקות בהם המעבד מסביר איך יתכן שאדיפוס התחתן עם אמא שלו, יוקסטה. [נזכר בשיעורי תיכון בהן תמיד אני נשאל על כך, ופוטר זאת בעובדות ידועות על חיים עד גיל 30 בערך באותן שנים, על נישואי צעירים מאוד, כך שבעיקרון, אם יוקסטה בת 25 והוא 15, אפשר שיתחתנו בלי בעיה.
הושמטה החידה הגדולה בעטיה אדיפוס הפך למלך תביי, קריאון, הדיקטטור הנורא, הפך לניג'ס פוליטי כיועץ פוליטי חיוור וחסר עמוד שדרה רציני.
אז מה קיבלנו? מחזה בעקבות אדיפוס המקורי שהופך את אחד המחזות המהודקים ביותר, למפורקים ביותר, ובכך חיסל את המבנה הדרמטי שההידוק הזה [האחדויות] יוצר, כמרכיב עקרוני לעלילה ולמתח הדרמטי שנוצר. אדיפוס המלך זכה לחקירה תיאורטית שלמה בספרו של אריסטו, פואטיקה, שהפך לאבן דרך ברטוריקה, באסתטיקה, בעיתונות מודרנית, ספרות ומה לא?!
קיבלנו דרמה משפחתית, כולל מריבות אחאים [קצת קפצנו לאדיפוס בקולונוס] ופגשנו את אנטיגונה [שבסצינה קצרה נרמז מפורשות על קשר אירוטי עם דודה. קריאון. מה??] זכינו לגלות שאדיפוס הוא הורה סובלן שמעודד את בנו ההומו [פוליניכס] להביא את אהובו, שישנה יריבות מובנית בין אטאוקלס, הבן השני והאח ההומו, שלא נדע. [זה היה מביך ממש. זה מחזה על בן שרצח את אביו ושכב עם אמו, או מחזה בורגני על סובלנות מינית?]
קיבלנו לילה לבן בו פוליטיקאי זוכה בבחירות, והכל מתפרק לו בין הידיים בגלל רצח לפני 30 שנים וגילוי עריות, או אולי בגלל "אובססית האמת" [כך קרא קריאון לצורך המהותי של אדיפוס לדעת מי הוא. זו אגב סוגייה על היסטורית], הרצון להיות הוא ולא איזה דימוי פוליטי ממוצא.
קיבלנו יוקסטה מתאבדת עם אקדח, שברפרור הומוריסטי לצ'כוב, אם אתה מופיע אתה גם תירה, כמובן, וקיבלנו אדיפוס מנקר עיניו? למה? למה? בשל העובדה שכל היסוד המיתי עוקר במחזה, מה שנותר לנו זה עימות די קלוש בין אדיפוס לטרזיאס, שבו האמת המרה: עיניים לו והוא לא רואה, טרזיאס עיוור אבל רואה, לא באמת עולה ומשמשת הטרמה והצדקה לתמונת עקירת העין, ועוד עם נעל ערב של יוקסטה, אז מה, לא למות מצחוק?
צריך וחשוב לומר - יש אזהרה למי שקונה כרטיס: ההצגה לא נאמנה למקור. מה שמבסס קריאה אירונית, השוואתית למחזה המקור, אבל ברמה כזו?
ונותרו השחקנים:
על הבמה היה קאסט ישראלי חזק מאוד: עמוס תמם, שחקן גברי מאוד, שזוכה להצלחות גדולות בטלוויזיה ובתפקידי גברים שאינם טרגיים במהותם, לראות את תמם כהמלט למשל, בי יעורר צחוק. אבל גם אדיפוס הוא לא. לצערי הוא משחק על "תו" אחד, ללא אלתור או מורכבות: גברי, חתיך, סמכותי, קול נמוך, אין שינויים בולטים. בסיום הוא בוכה, אבל הלו.. זה בכי של גבר ישראלי, עיקום פנים, כיסוי עיניים ומעין קולות יפחה. אין בו עומק דרמטי-טרגי מאף סוג שיכול היה לגרום לו ליצור דמות גדולה מהחיים, אהה אדיפוס גדול מהחיים, הוא מיתוס.
קרן מור, אני מעדיף לסתום את הפה. לתת לקומדיאנטית מובהקת לשחק תפקיד טרגי אולי מוליד חשיפת ציצי, אבל זהו. כלום, בחיי ממש כלום. גם כשהיא מבינה שאדיפוס הוא בנה, רמות הרגש שלה, ההזדההות עם הדמות הטרגית הנוראה שואפות למתחת לממוצע. לא האמנתי לה. מחוות גופניות וקוליות, ג'סטות ועיוותי פנים אינם במקום הדבר האמיתי.
לא אתיחס לשאר, לא מכיער אותם, ומרים זוהר מעולם לא היתה ליא קניג, וכאן אסיים.
לא ממליץ.
עם זאת, אנא קראו את המבקרת של YNET כעדות הפוכה לשלי.
