אני מזמין אתכם לקרוא קטע מחוזר משרה"ח בנוגע ל"התחדשות הלמידה", השם המכובס של של רפורמת יש"ב [יפעת שאשא ביטון]. מי שרוצה ללחוץ יותר על ביטוי כעסו יקרא לה: רפורמת בי"ש. [בושה]
שם החוזר שנשלח לכל מחנהלי בתי הספר, לכל רכזי המקצוע ולכל מורי המח"ר. החוזר נשלח ע"י -
מדינת ישראל, משרד החינוך, המינהל הפדגוגי, סמנכ"לית בכירה ומנהלת המינהל הפדגוגי
מתווה ההיבחנות מחזורים 2025-2023
זה החלק שחשוב לי לדון בו - אכנס בין הסעיפים ואעיר הערותיי:
הגדרות :
א. מערכות בית ספריות מקוונות – מודל משרד החינוך, Google ,Microsoft.
זה המצב כיום ברב בתי הספר. אין יותר עבודה אנלוגית על מערכות, שעות מורה וכו'
ב. המחוון: כל מטלה תכלול 10 פריטי הערכה שיפורטו על ידי מפמ"רי המקצוע בהמשך.
אני חוזר ושובר את ראשי- איזה 10 פריטים יהיו בכל מטלה "מתוקפת" [כלומר שנכתבה על ידי פקידי ראמ"ה]: אמצעים אומנותיים, מיומנויות [כמה ואיזה], ו..
ג. בקרה חיצונית: המשימות השונות ידגמו על ידי אגף הבחינות לצורך בקרה חיצונית מכלל בתי
הספר בכלל מקצועות המח"ר. הבקרה תתבצע על ידי מעריכים מתחום הדעת אשר הוכשרו לנושא
והיא תתמקד בעיקר במידת ההתאמה בין איכות התוצר לציון שניתן על ידי המורה בהלימה למחוון
שנקבע.
בתום תהליך הבקרה, המורה יקבל משוב אשר יכלול את ההיבטים השונים שנבדקו.
זה הסעיף המקדים לסיף הדרקוני הבא. ראמ"ה והמשרד נוטלים מהמורים את אפשרות הציינון האוטונומית שלהם, במשימות של ראמ"ה. יהיה מחוון [מחוון הוא דף עם הנחיות ברורות ומדויקות איזה ציון לתת לתשובה של תלמיד]. הבעיה היא - שמחד גיסא המורה אמורה לבדוק את משימות ראמ"ה ולתת ציון [לציינן] ומאידך גיסא - אם הוא לא עומד בתנאי המחוון, ציוניו יבוטלו לאלתר.
ד. משוב: במידה וימצא חוסר הלימה מובהק בין התוצרים להערכות שניתנו ע"י בית הספר, משרד
החינוך רשאי לנקוט במספר פעולות התערבות החל בליווי צמוד של ביה"ס, וכלה בקביעת ציוני
הבקר כציון המטלה.
זה הסעיף הדרקוני, ביטול ציוני המורה, אשר בראמ"ה החליטו שציוניו אינם הולמים. אתם מבינים - המורה שמכיר את תלמידיו, ויודע שציון כזה או אחר קריטי לתלמיד, יהפוך ל"חסר אמינות" כי לא עמד בדרישת הפקידים שאינם בכיתתו.
יודגש -
ראמ"ה לא בודקת את כל העבודות שמוגשות, אלא רק מדגם מכל בית ספר. ראמ"ה תפרסם מחוונים והתוויות רק מינואר 2023, עד אז, תפעילו משימות פנימיות, שאין חובת דיווח עליהן.
אז מה יש לנו?
לימודי ספרות יפרשו על פני 3 שנים, כמו שהיה לפני כעשור וחצי שני עשורים. 3 שנים, 60 שעות בשנה, 180 שעות סה"כ.
לא תהיה בחינת בגרות. תהיינה 3 משימות חיצוניות, שאחת מתוכן תהא מבחן! 2 אחרות לפי הנתיב שביה"ס בוחר לעבוד [רגיל, דיגיטלי, מתווה דרך], שתבדקנה ע"י ראמ"ה, ועוד 3 משימות פנימיות לפי החלטת מורי ביה"ס.
בכיתה יב' תלמידים יגישו עבודה בינתחומית, שאותה יבדקו בראמ"ה = רגע זה לא כמו בגרות?
תוכנית הלימודים קשוחה לגמרי! רק במסלול השלישי ישנה אפשרות להכין תוכנית בית ספרית, אמ-מה רק על 25% מחומר הלימודים.
מסקנה חד משמעית:
משרד החינוך והיושבת בראשו לא מאמינים למורות ולמורים, לא לעבודתם, לא לבחירות שלהם ובוודאי לא לציונים שהם נותנים. אבל כדי שלא יואשמו בביטול ציוני המורים, 40% מהציון יהיו כתוצאה מציונים פנימיים. במלים אחרות:
ברפורמת פירון הצליחו לשכנע מורים ומורות לעשות מאמץ עליון לתת ציון פנימי של 80 לפחות [ 24 נקודות נקיות מוספות לציון חיצוני משוקלל עם המגן], כך גם יקרה עכשיו. ודוק 40% זה נתח גדול יותר מ- 30% בציון הסופי.
ציון נוסף יהא ציון העבודה בכיתה יב'. עכשיו יש טבלה המפרטת בדיוק מה הערך של כל משימה חיצונית לציון הסופי, שמאפשרת משחקים אינסופיים, וכמובן וכרגיל - ציונים ללא קשר למציאות.
הרפורמה היחידה הנחוצה היא העברת האוטונומיה המוחלטת על תוכנית הלימודים למורי הספרות! יש לתת התוויה כללית, כזו שתקבע תקופות או ז'אנרים מבלי לקבוע את שם היצירות. אם ישנו איזה טקסט ספרותי שהוא מוסכם על כולי דעלמא [נגיד שייקספיר, באנגלית] הוא יצורף. אבל אין כזה, למעט התנ"ך. ביאליק ועגנון עדיין נתפסים כיוצרי חובה מכונני אתוס לאומי או תרבותי, אבל גם לגביהם אין הסכמה על "מהי היצירה שחובה ממש ללמד!
ומדוע זה לא בשולי עולם הספרות -
חלק גדול מאזרחי העולם האורייניים, כאלה שעוברים מערכות חינוך מוסדיות לא יפתחו ולו ספר אחד או יקראו את מילות השיר שהם שרים במועדון, שלא להזכיר שירה אומנותית. הזמן והמקום היחיד בו הם יפגשו את שפתם הטבעית בצורתה הנאצלת והמושלמת הוא בבתי הספר. יוצא מכך, שכל בחירה ביצירה של יוצר מצביעה על כך שהממסד מעריך את היוצר הספציפי הזה, והאחרים נעלמים להם לתהום נשייה, או לדיונים עקרים באקדמיה, מבלי שתהא להם איזו השפעה מחוץ לאקדמיה.
אשר על כן, קבלת המורה כאדם האמון על מקצועו, למדו כמו שצריך, למד פדגוגיה, כתיבת תוכניות לימוד, עריכת סקרים, חיפוש חומרים שונים, היא אבן יסוד להרחבת העולם התרבותי של התלמידים, לחשיבה ביקורתית מחוץ לשיח הממסדי ולהכרות עם משורר נהדר אבל שחכמי המשרד לא ממש חפצים ביקרו.
