223 - דע מה להשיב

 פוסט הכי פוליטי שיש

למי מהימנים שלא מבין - דמוקרטיה היא שיטה בה למ יעוט יש זכות קיום, זכויות זהות לרוב ואפילו הזכות לנסות ולהשפיע על הרוב. הדמוקרטיה בתפיסה הימנית המסוכנת של סטרוק-שרת חינוך[?] וחבריה היא של אחידות רעיונית, התכופפות בפני אידיאולוגיה אחת, האחדה כוחנית "כור היתוך" עאלק.

במלים אחרות - השמאל אינו נלחם בדעות אחרות, השמאל אינו מסרב "סתם" לקבל בשוויון נפש את הימין הקיצוני. אין כאן "משחק הוגן", אלא שימוש בכלי הדמוקרטיה בפרשנות הכי פרימיטיבית שלהם [כוח!] לצרכי שיעבוד 'האחר'. לצערי, רבים מהשמאל משום-מה מרגישים מותקפים כי הם "לא דמוקרטים".

כשאדם נדרש להגן על עצמו, ולא באלימות של הביביסטים, למשל, ולא ברוע הפה של אמסלם, ביטן ועו"ד גוטליב [מחליפתן של מירי רקב וגלית דיסטאל-אטבריאן] אין לו ברירה אלא לומר: "פוס". המשחק המזויף והשקרי שלכם אינו שלי. כשתצליחו לשכנע אותי, שהימין רק רוצה להעמיק אידיאולוגיה, ולא למנוע..

או אז, אני בטוח שלאף שמאלי ושמאלני לא תהיה בעיה. אדרבא ואדרבא, קדמו הרחבת לימודי התנ"ך, למה לא?! קדמו שילוב הוגים דתיים כמו לייבוביץ, סולובייצ'יק, הרב קוק - למה לא?! קדמו הוראת העברית, ספרות עברית, היסטוריה יהודית בינלאומית.אבל הימין מאמין רק בגישה אחת.

גישה אחת, כפייתית, בעלת רצון לסנקציות, הרתעה, שליטה איננה החלטת העם. העם בחר ב- 78 ח"כ שאינם דתיים, ימנים קיצוניים. תעשו את החישוב בעצמכם. כלומר, "העם" רוצה חברה מסורתית-ליברלית, סובלנית עם נטייה חזקה לליברליזם כלכלי, תרבות יהודית, אך עם הכלה של 'האחרים'.

222 - אמונות טפלות ופילינדרום נומרי

 לפני המון שנים, כשעוד לא הבנתי ולא הכרתי את ההפרעה הקשה שאני סובל ממנה, למדתי דרך להרגיע את עצמי.

הלכתי עם רותי ע' לחוגים של אחר הצהריים. היא הלוותה לי קצת כסף, ושכחתי להחזיר לה עודף. משהגעתי הביתה חטפתי את אחד מהתקפי החרדה הכי קשים שלי.

רעדתי כמו עלה נידף, פחדתי שאבא שלי ירביץ לי [ למה? מי מחפש הגיון בהתקפי חרדה ובתסריטי האימה] ולא ישנתי בלילה.

בבקר נפגשנו בביה"ס רותי ואני. היא שלמה ובריאה וללא כל תרעומת על כך ששכחתי, ואני - אבן כבדה ומסוכנת ירדה מלבי. ואז נזכרתי, שנתתי נדבה לאיזה קבצן.

מאז ועד היום, אם אני פועל וחושש מתוצאה מאיימת אני מחלק נדבות.

התובנה השנייה, חסרת הערך לגמרי, היא האמונה בכך, שאם מדברים על תוכנית בעתיד, התוכנית לעולם לא תתגשם. וכך, עמיתה לפני שנים סיפרה לי שהבת שלה נמצאת באודישנים לאחד התיאטראות החשובים. "אל תדברי על זה כאילו זה סופי" אמרתי לה, "זה לא יקרה", ואכן לא קרה. את האמונה הזו רכשתי מעיתונאית מפורסמת מאוד כשהיינו סטודנטים.

לפני כמה ימים סיפרתי לאימא'לה על משהו שלי. אבל כיוון שכבר שילמתי על זה, אני לא חושש.

ואני הולך עם ה"אום" מילת הבריאה כבר למעלה מעשור.