95 - אברהם בן יצחק

אברהם בן יצחק

בודדים אומרים

יום ליום ינחיל שמש דועכת
ולילה על לילה יקונן.
וקיץ אחר קיץ יאסף בשלכת
ועולם מצערו מתרונן.

ומחר נמות, ואין הדיבר בנו,
וכיום צאתנו נעמוד לפני שער עם נעילה.
ולב כי יעלוז: הן אלוהים קרבנו,
והתנחם וחרד מפחד המעילה.

יום ליום ישא שמש בוערת
ולילה אחר לילה ישפוך כוכבים,
על שיפתי בודדים שירה נעצרת:
בשבע דרכים נתפלג ובאחד אנו שבים.

נדמה לי שזה אחד השירים הכי מפורסמים של בן יצחק, במיוחד בגלל הקשר המילולי-האסתטי [ אינטרטקסטואליות ] שלו עם תהילים יט, בעיקר פסוק ג. הנה הפרק השלם מתהילים:

תהילים פרק יט

א לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד.
ב הַשָּׁמַיִם, מְסַפְּרִים כְּבוֹד-אֵל; וּמַעֲשֵׂה יָדָיו, מַגִּיד הָרָקִיעַ.
ג יוֹם לְיוֹם, יַבִּיעַ אֹמֶר; וְלַיְלָה לְּלַיְלָה, יְחַוֶּה-דָּעַת.
ד אֵין-אֹמֶר, וְאֵין דְּבָרִים: בְּלִי, נִשְׁמָע קוֹלָם.
ה בְּכָל-הָאָרֶץ, יָצָא קַוָּם, וּבִקְצֵה תֵבֵל, מִלֵּיהֶם;
לַשֶּׁמֶשׁ, שָׂם-אֹהֶל בָּהֶם.
ו וְהוּא כְּחָתָן, יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ; יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר, לָרוּץ אֹרַח.
ז מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם, מוֹצָאוֹ וּתְקוּפָתוֹ עַל-קְצוֹתָם; וְאֵין נִסְתָּר, מֵחַמָּתוֹ.
ח תּוֹרַת יְהוָה תְּמִימָה, מְשִׁיבַת נָפֶשׁ; עֵדוּת יְהוָה נֶאֱמָנָה, מַחְכִּימַת פֶּתִי.
ט פִּקּוּדֵי יְהוָה יְשָׁרִים, מְשַׂמְּחֵי-לֵב; מִצְוַת יְהוָה בָּרָה, מְאִירַת עֵינָיִם.
י יִרְאַת יְהוָה, טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד: מִשְׁפְּטֵי-יְהוָה אֱמֶת; צָדְקוּ יַחְדָּו.
יא הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב, וּמִפַּז רָב; וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ, וְנֹפֶת צוּפִים.
יב גַּם-עַבְדְּךָ, נִזְהָר בָּהֶם; בְּשָׁמְרָם, עֵקֶב רָב.
יג שְׁגִיאוֹת מִי-יָבִין; מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי.
יד גַּם מִזֵּדִים, חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ אַל-יִמְשְׁלוּ-בִי אָז אֵיתָם;
וְנִקֵּיתִי, מִפֶּשַׁע רָב.
טו יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי-פִי, וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ:
יְהוָה, צוּרִי וְגֹאֲלִי.


בחרתי להביא את הפרק השלם על מנת להצביע בראש ובראשונה על המחזוריות האינסופית של התנהגות הטבע ביחס לקב"ה, שהרי ב"הלל" [ODE,  ᾠδή] המקראי הרצון הוא להראות את גדולת האל. לכן הדממה, התנהגות השמש ושאר העולם סובבת סביב מוקד העוצמה המרכזי, הוא האל. המעבר מהדיבור הכללי על הטבע אל היחיד, הנזהר בדבריו.
השיר של בן יצחק עושה דבר אחד מרכזי הוא מעביר את מרכז הכובד מהאובייקט לסובייקט, מהעולם אל היחיד המתבונן בעולם. כלומר הלירי הוא המרכז, הטבע והתנהגותו היא פרשנות של המתבונן, היחיד, הסובייקט. השיר המקראי אופטימי במהותו, השיר של בן יצחק כלכך פסימי, בעל אופי קהלתי מובהק. הידיעה שהמוות הוא מקום היאסף כולנו צובעת את תפיסת העולם על שלל מראותיו או מעשי היחיד בו. שיר נהיליסטי קשה מאוד.

עם זאת, על אף שהסובייקט המדבר [ האדם ] הוא מרכז השיר, עולה ממנו שכמו בשיר המקראי, המחזוריות האינסופית ולא אירוע קוסמי יחיד הוא שמעלה את תחושות ה"אין ערך" בדיוק כמו אצל המשורר המקראי אשר מוצא פתרון באהבת האל ובתקווה שהאל יעניק פשר ומשמעות לכל.

תודה לשפי שהפנה תשומת לבי לשיר.

- - - - -
מקור – שירונט

ביוגרפיה ומאמרים – ויקיואנד [ הקישורים לשירים בדף של ויקיואנד גרועים. הם מובילים לטקסטים בלתי קריאים , אותיות ג'יבריש וכו' ]; 

לאה גולדברג, על שירת אברהם בן יצחק, דעת ; 

חנן חבר, פריחת הדומיה, סימניה; 

כל השירים, עורך חנן חבר [מומלץ מאוד] הספריה החדשה

94 - מתתיהו שלם

שיבולת בשדה – מתתיהו שלם

מילים: מתתיהו שלם
לחן: מתתיהו שלם


שִׁבֹּלֶת בַּשָּׂדֶה
כּוֹרְעָה בָּרוּחַ
מֵעֹמֶס גַּרְעִינִים כִּי רַב.
וּבְמֶרְחַב הָרִים
יוֹם כְּבָר יָפוּחַ
הַשֶּׁמֶשׁ כֶּתֶם וְזָהָב.

עוּרוּ הוֹי עוּרוּ
שׁוּרוּ בְּנֵי כְּפָרִים
קָמָה הֵן בָּשְׁלָה כְּבָר
עַל פְּנֵי הַכָּרִים
קִצְרוּ שִׁלְחוּ מַגָּל
עֵת רֵאשִׁית הַקָּצִיר

שְׂדֵה שְׂעוֹרִים תַּמָּה
זֵר חַג עוֹטֶרֶת,
שֶׁפַע יְבוּל וּבְרָכָה.
לִקְרַאת בּוֹא הַקּוֹצְרִים
בְּזֹהַר מַזְהֶרֶת,
חֶרֶשׁ לָעֹמֶר מְחַכָּה.

הָבוּ הָנִיפוּ
נִירוּ לָכֶם נִיר
חַג לַקָּמָה,
עֵת רֵאשִׁית הַקָּצִיר.
קִצְרוּ, שִׁלְחוּ מַגָּל
עֵת רֵאשִׁית הַקָּצִיר



שיר יפהפה, מוזיקה נהדרת, חרותה בי ובמוחי מאז היותי חוגג בן 3 או 4 בגני הילדים בשבועות. שיר החוגג בהתלהבות את התבואה, את קציר התבואה. כל הטבע חוגג יחד עם הקוצרים. יש אור, השמש זוהרת משמחה, השיבולים כורעות מרב גרעינים [ הרפרור לכורעת ללדת אינו מקרי, כמובן] - אבל, היסוד המיתי-האירוטי שמאפיין אולי, את המיתוסים הכנענים העתיקים, שחלקם אף מופיעים בתנ"ך [ מגילת רות והמפגש האירוטי שלה עם בועז על ערמת השבולים אינו "סתמי" - הם הרו יחד את שושלת בית דוד והמשיח!] נעדר בשיר-מזמור הלז. כולו שמחה צרופה של החקלאי והטבע שעמו שיתף פעולה.

בילדותי אני זוכר אותו מושר ברדיו, את אמי ע"ה עם קולה הצלול והנהדר שרה אותו בשמחה רבה, מלווה  את סרטי תעמולה גסי רוח ואגרסיביים של הממשלה הצעירה, את סרטוני תעמולה ציוניים של המדינה הקטנה, והקיבוצים אף הם לא היססו לפאר בו את עצמם. 

הקשבה וקריאה של שיר מקסים זה, לאחר שמנפנפים באוויר את כל המוץ שנדבק אליו, מגלה שיר מלא שמחה, שיר של איכר, שאינו שונה אני מתאר לעצמי משירי חקלאים אחרים בעולם, עת יבולם עולה ומשמח אותם.

שיר בעל טורים קצרים וקופצניים במשקל ימב ימתיכוני מלרעי. [ V- = שתי הברות, אחת לא מודגשת השנייה מודגשת, אמנם אין אחידות ריתמית בין השורות, אבל נוצר מעין "סטקטו" שמתאים מאוד לעברית-הישראלית שמתאים מאוד לתיפוף, לרקיעות רגלים, מחיאות כפיים] כיאות לשיר שמחה, שיר שמעודד ריקוד ותנועה של הגוף. החריזה הנפלאה שמתגנבת בשקט ולא עומדת בחזית השיר [ כמו אצל אלתרמן למשל ].

למשל בבית הראשון - רוח - יפוח; אבל אין המלים עוקבות זו את זו. ההפרדה בין שתי מילי החרוז "מרגיעה" מתח סמנטי, מייצרת בעיקר צליליות עדינה ונעימה ומונעת התמקדות אסתטית-מוגזמת בחרוז עצמו. כך גם עם שאר חרוזי השיר.

יש שימוש רב במצלולים שמעודדים את המוזיקליות המובנית  של השיר, ומכיוון שהמשורר הוא גם המלחין החיבור פשוט מושלם.

- - -

מקור השיר – זמרשת

ביוגרפיה - ויקיפדיה

עפרה חזה מבצעת את השיר ביוטיוב

ביצוע של פרידה בוקרה בצרפתית [ מנותק לגמרי מהחוויה הישראלית ]

הפנייה בזמרשת לביצועים רבים ומגוונים של השיר הזה

93 - תשובה למוטי אור

חברנו מוטי אור פרסם את הרשומה המצחיקה בבלוגו "החיים שלי [ או של אחרים ] "

הנידון: חוסר שביעות רצון משהיה במלונכם

התגובה שכתבתי לו גרמה לו לאתגר אותי:

נשמע מעניין… אפשר לכתוב על זה שיר

אז הנה השיר שכתבתי, כמו שכתבתי לו - הישר מן המותן - לא לצפות לפואזיה גבוהה, אבל בהחלט להערכה עמוקה שלי למוטי.

מלון קליפורניה, ירושלים העתיקה

מלון קליפורניה
בסמטה אבן צרה שר –
אנתה עומרי
והוא בפתח החדר עם ריחות הזעתר
כולאני בתשוקתי.

92 - ר' יצחק אבן גיאת

יום מעמד סיני

יוֹם מַעֲמַד סִינַי עֵת בֹּא בְּרַעְיוֹנַי
יִמָּלְאוּ מָתְנַי צִירִים וְחַלְחָלָה

צָפוֹן וְיָמִין חָל יָם מַעֲרָב זָחַל
כֹּל מִמְּךָ דָּחַל הוֹדְךָ בְּעֵת נִגְלָה

חֲסִין יָהּ שִׁמְךָ מַלְכִּי בְּפִתְחַךְ בְּאָנֹכִי
הַסּוּ יְצוּרִים כִּי לֹא יָכְלוּ מִלָּה

קוֹלְךָ כְּמוֹ שָׁמְעוּ שָׁחוּ וְנִכְנָעוּ
זָעוּ וְגַם נָעוּ מַטָּה וְגַם מַעְלָה

חַי אֵל קְצוֹת גָּדְלָךְ מִי יַעֲרֹךְ מוּלָךְ
כִּי אֵין תְּחִלָּה לָּךְ גַּם אֵין לְךָ תִּכְלָה

זֹאת בַּחֲזוֹת לִבִּי יָחִיל בְּמוֹ קִרְבִּי
אֶפְחַד וְיָבֹא בִּי רַעַד וּבֶהָלָה

קוֹשֵׁר מְזִמָּתִי חוֹקֵר עֲלוּמָתִי
רוּחִי וְנִשְׁמָתִי תּוֹדֶה לְךָ סֶלָה

פיוט לשבועות. הרי חג שבועות הינו גם חג מתן תורה, והנה הפיוט הזה מתייחס לענין מתן התורה, מעמד הר סיני. השיר כמו שירים רבים מביע את כניעתו המוחלטת של המאמין בפני אלוהיו, את הכרת תודתו על מתן התורה ואת תחושת הלידה שהוא חש ביום זה. הבית השני מדהים בדימוי שלו:

השיר בנוי מ- משבע סטרופות, כלומר 7 בתים, החורזים ביניהם בטור השני של כל צמד של טורים: חלחלה, נגלה, מלה,מעלה, תכלה, בהלה, סלה – לכאורה מלים מקריות, למעשה יש כאן בחריזה תמצית השיר ומהותו – פחד ויראה עם תחושת תודה מלאה וכניעה מלאה לאל. 

אמנות השיר - איתי מרינברג

מבנה וחריזה:

שיר סטרופי [=שיר הבנוי מחרוזות מחרוזות; סטרופה – מחרוזת], בתבנית שיר מעין-אזורי [=תבנית המשלבת בחריזתה מרכיב קבוע בסופי המחרוזות, ומרכיב משתנה בגוף המחרוזות]. סכמת החריזה פשוטה: אאא-ת / בבב-ת / גגג-ת, וכן הלאה.

משקל:

משקל כמותי [=משקל המבוסס על אבחנה בין יחידות הגייה קצרות, המורכבות מתנועה 'רגילה' בלבד, ובין יחידות הגייה ארוכות, המורכבות מצירוף של שווא-נע או חטף ולאחריו תנועה אחרת כלשהי. הקצרות מכונות 'תנועות', ומסומנות כך: -, והארוכות 'יתדות', ומסומנות כך: U-]. בכל צלע שתי תנועות, יתד, ושתי תנועות. כך:

- - U- - - / - - U- - -

יוֹם מַ-עֲמַד סִי-נַי / עֵת בֹּא בְּרַעְ-יוֹ-נַי

- - U- - - / - - U- - -

יִ-מָּ-לְאוּ מָתְ-נַי / צִי-רִים וְחַלְ-חָ-לָה

כן כדאי להתעכב על השימוש הבלתי פוסק בניגודים ובצימודים לאורך כל השיר, אשר מקבע את התערבות של האל, מה שמעלה סברה אפשרית שהרמב"ם הכיר פיוט זה, ואולי אולי הוא אף השפיע על תורת התארים השליליים של הרמב"ם.

על כל פנים, לדעתי זה פיוט יפהפה.

אני ממליץ מאוד לקרוא את ההסבר על הפיוט, מאמר של פרופ' אפרים חזן,  שנמצא בקישור לפיוט עצמו. מוסיף מידע רב מאוד, וישנה גם הקלטה של הביצוע שלו.

-------------------------

מקור השיר - הזמנה לפיוט/סנונית

ביוגרפיה - אינציקלופדיה יהודית - דעת

91 - ר' משה אבן עזרא

משה אבן – עזרא- תאוות לבבי

תַּאְוַת לְבָבִי וּמַחְמַד עֵינִי / עֹפֶר לְצִדִּי וְכוֹס בִּימִינִי!
רַבּוּ מְרִיבַי – וְלֹא אֶשְׁמָעֵם, / בּוֹא, הַצְּבִי, וַאֲנִי אַכְנִיעֵם,
וּזְמָן יְכַלֵּם וּמָוֶת יִרְעֵם. / בּוֹא, הַצְּבִי, קוּם וְהַבְרִיאֵנִי
מִצּוּף שְׂפָתְךָ וְהַשְׂבִּיעֵנִי! / לָמָּה יְנִיאוּן לְבָבִי, לָמָּה?
אִם בַּעֲבוּר חֵטְא וּבִגְלַל אַשְׁמָה / אֶשְׁגֶּה בְיָפְיָךְ – אֲדֹנָי שָׁמָּה!
אַל יֵט לְבָבְךָ בְּנִיב מְעַנֵּנִי,/ אִישׁ מַעֲקַשִּׁים, וּבוֹא נַסֵּנִי.


ההיה הומו אם לאו? מאז לימודיי באוניברסיטה, עת נפגשנו לראשונה עם שירת החשק של משוררי ספרד, מורי,  פרופ' עזרא פליישר, הסכים לקבל את השירה הזו כחיקוי שעשועי, חצרוני, משחקי, אלטיסטי ואולי נהנתני והדוניסטי של עשירי ספרד – היהודים – ומשורריהם, שנדרשו לכתוב שירה משעשעת ומבדרת, בעיקר קישוטית ומתוחכמת במיוחד לנשפי החצר שלהם.
סוניס ומנור* בכתבה ממנה נלקח שיר זה אומרים את אותו הדבר כמו פליישר:

סוניס: "למען האמת מבין משוררי ימי הביניים קשה למצוא מישהו שלא כתב שירה כזאת. זה היה חלק ממה שנקרא שירי שעשועים והמשוררים כתבו שירים דומים לנערים ולנערות בהבדל אחד: הנערה לא יכולה להתמסר והנער כן. זאת שירה שעיקרה קונבנציות, יש בה דימויים שחוזרים על עצמם, כמו חצי המבטים שנורים מקשת הגבות".

מנור: "הם קראו לנערים האלה עופר או צבי ואלה שירים מלאי חשק. רבי יהודה הלוי, רבי אבן גבירול, רבי אבן עזרא, מגדולי פרשני המקרא, רבי שמואל הנגיד, המשורר הגדול של שירת החול הספרדית בעברית ופרשן תלמודי גדול ומפולפל, שכותב שירי חשק מופלאים בישירותם ונועזותם".

אז היו או לא היו הומואים?

השיר הזה קורא לאהוב, העופר, להתגבר על כל מה שמסביב, כל מה שנאמר על הדובר, לבוא אליו ממש ולנסות אותו. יש לשים לב לשינוי בתבנית החרוז המבריח שהיה מקובל בימי הביניים, מה שתואם חריזה מסורגת בימינו. ויש אולי לראות קשר בין החרוזים לבין משמעות המלים ומיקומן בתוך השיר, על אף הקונוונציה המקובלת של מבנה הבית.

דלת-סוגר וחרוז מבריח.

------------------------------------------------* סוניס ומנור, נפלאתה, אנתולוגיה של שירה להט"בית, הוצ' חרגול

מקור השיר – מאמר קידום האנתולוגיה נפלאתה ב"הארץ".

אותה כתבה באתר של "הו" כתב עת לספרות בפייסבוק
ביוגרפיה – ויקיואנד , ערך עלוב במיוחד; 

הזמנה לפיוט – ערך סביר יותר; 

דר' חביבה ישי – משה אבן עזרא – השירים, סדרת שירת תור הזהב