על אף הנדושות שלא תאומן של "אתה צם/ לא צם" השאלה הזו מקפצצת לה בין לבין שיחות עם א.נשים שלא מכירות אותי.
כבר שמעתי, לא להאמין, בעקבות "הכניעה המפוארת" של רה"מ, כולל התנצלות פומבית בפני קטאר, לא פחות, שדווקא השנה יש להתפלל לאל של היהודים ולמלא מצוות הצום, שציווה.
היינו כבר בסרט של ה-הבטחות.
זהירים וזהירות - יתכן וזה רק לצורכי שקט בשבוע יום הכיפורים, אי אפשר להתאכזב יותר, לכעוס יותר.
ד' אמרה לי ששמעה מפי אחד מהורי החטופים שחייו נגמרו, והוא רמז מפורשות על התאבדות.
רמות השחיתות והעבריינות של הכוורת השולטת בנו פשוט עוברת כל גבול, והידיעה של חברי.ות הכוורת ש"עכשיו זה הזמן לעשות לביתן.ם" מעוררת בי כעס רב.
אתמול בערב אמרתי ל-ד' כשחזרנו מביה"ח בו נכדתי עברה ניתוח חירום עקב רשלנות של רופא קופ"ח בטיפול שורש, שנגמר לי הכוח, די.
האם כעמיתי הוירטואלי, יובל שחר , אעבור ל"גלות פנימית"?
