יום שבת, 3 בדצמבר 2022

223 - דע מה להשיב

 פוסט הכי פוליטי שיש

למי מהימנים שלא מבין - דמוקרטיה היא שיטה בה למ יעוט יש זכות קיום, זכויות זהות לרוב ואפילו הזכות לנסות ולהשפיע על הרוב. הדמוקרטיה בתפיסה הימנית המסוכנת של סטרוק-שרת חינוך[?] וחבריה היא של אחידות רעיונית, התכופפות בפני אידיאולוגיה אחת, האחדה כוחנית "כור היתוך" עאלק.

במלים אחרות - השמאל אינו נלחם בדעות אחרות, השמאל אינו מסרב "סתם" לקבל בשוויון נפש את הימין הקיצוני. אין כאן "משחק הוגן", אלא שימוש בכלי הדמוקרטיה בפרשנות הכי פרימיטיבית שלהם [כוח!] לצרכי שיעבוד 'האחר'. לצערי, רבים מהשמאל משום-מה מרגישים מותקפים כי הם "לא דמוקרטים".

כשאדם נדרש להגן על עצמו, ולא באלימות של הביביסטים, למשל, ולא ברוע הפה של אמסלם, ביטן ועו"ד גוטליב [מחליפתן של מירי רקב וגלית דיסטאל-אטבריאן] אין לו ברירה אלא לומר: "פוס". המשחק המזויף והשקרי שלכם אינו שלי. כשתצליחו לשכנע אותי, שהימין רק רוצה להעמיק אידיאולוגיה, ולא למנוע..

או אז, אני בטוח שלאף שמאלי ושמאלני לא תהיה בעיה. אדרבא ואדרבא, קדמו הרחבת לימודי התנ"ך, למה לא?! קדמו שילוב הוגים דתיים כמו לייבוביץ, סולובייצ'יק, הרב קוק - למה לא?! קדמו הוראת העברית, ספרות עברית, היסטוריה יהודית בינלאומית.אבל הימין מאמין רק בגישה אחת.

גישה אחת, כפייתית, בעלת רצון לסנקציות, הרתעה, שליטה איננה החלטת העם. העם בחר ב- 78 ח"כ שאינם דתיים, ימנים קיצוניים. תעשו את החישוב בעצמכם. כלומר, "העם" רוצה חברה מסורתית-ליברלית, סובלנית עם נטייה חזקה לליברליזם כלכלי, תרבות יהודית, אך עם הכלה של 'האחרים'.


222 - אמונות טפלות ופילינדרום נומרי

 לפני המון שנים, כשעוד לא הבנתי ולא הכרתי את ההפרעה הקשה שאני סובל ממנה, למדתי דרך להרגיע את עצמי.

הלכתי עם רותי ע' לחוגים של אחר הצהריים. היא הלוותה לי קצת כסף, ושכחתי להחזיר לה עודף. משהגעתי הביתה חטפתי את אחד מהתקפי החרדה הכי קשים שלי.

רעדתי כמו עלה נידף, פחדתי שאבא שלי ירביץ לי [ למה? מי מחפש הגיון בהתקפי חרדה ובתסריטי האימה] ולא ישנתי בלילה.

בבקר נפגשנו בביה"ס רותי ואני. היא שלמה ובריאה וללא כל תרעומת על כך ששכחתי, ואני - אבן כבדה ומסוכנת ירדה מלבי. ואז נזכרתי, שנתתי נדבה לאיזה קבצן.

מאז ועד היום, אם אני פועל וחושש מתוצאה מאיימת אני מחלק נדבות.

התובנה השנייה, חסרת הערך לגמרי, היא האמונה בכך, שאם מדברים על תוכנית בעתיד, התוכנית לעולם לא תתגשם. וכך, עמיתה לפני שנים סיפרה לי שהבת שלה נמצאת באודישנים לאחד התיאטראות החשובים. "אל תדברי על זה כאילו זה סופי" אמרתי לה, "זה לא יקרה", ואכן לא קרה. את האמונה הזו רכשתי מעיתונאית מפורסמת מאוד כשהיינו סטודנטים.

לפני כמה ימים סיפרתי לאימא'לה על משהו שלי. אבל כיוון שכבר שילמתי על זה, אני לא חושש.


ואני הולך עם ה"אום" מילת הבריאה כבר למעלה מעשור. 

יום חמישי, 1 בדצמבר 2022

221 - תל אביב וגבעתיים

 ממליץ מאוד, לאלה מכם שאינם איסטניסים גדולים, להגיע למבנה התחנה המרכזית בדרום תל אביב, לעלות לקומה 7, בצד של תחנות חברת "דן" על הקירות, שפע שלא יאומן של אומנות רחוב, ציורי קיר וכו'. בחרתי להביא רק 2 תמונות.


תערוכה קבועה של ציורי קיר בקומה שביעית בתחנה המרכזית בדרום תל אביב
תערוכה קבועה של ציורי קיר בקומה שביעית בתחנה המרכזית בדרום תל אביב




220 - פאריז, יולי 2019 - השוק

 












יום שלישי, 29 בנובמבר 2022

219 - פוסט תמונות

 יש לי אלפי תמונות. אני גם יודע לצלם, ויש לי תוכנת עריכה א"א, שבחצי מיכולותיה אינני משתמש, כי אין לי צורך.

אני לא אוהב לתת הסברים, כמו שאינני מסביר את השירים שלי. התמונה אמורה להכיל את כל המידע שצריך. 

מוזיאון המכוניות באתונה
דחליל ברודוס על אם הדרך
חלון ראווה בפאריס
"ספינת תענוגות" בנורבגיה
הגברת השולטת על חדר העבודה שלי
מבעד לחלון


יום שבת, 26 בנובמבר 2022

218 - מכל כשלונותיי..


 נושא די מרתק לדיון, למחשבה. נושא שאהוב מאוד בספרות היעץ האמריקאית המבוססת על הפסיכולוגיה  הקוגניטיבית [המשכה של הפסיכולוגיה הבהיוויוריסטית], שאחד מענפיה הבולטים הוא ה"אימון" [ coaching] באמריקאית.

אישית אני מכיר אנשים, כולל עבדכם הכותב כאן, שלא רואים ב"הצלחה" רכיב מרכזי בחייהם, אלא אם כן אנחנו מגדירים "הצלחה" בדרך אחרת מן המקובל בתרבות המערבית שלנו. כי למשל במזרח הבודהיסטי הצלחה היא להצטרף למעגל הנירוונה, ביטול האגו לגמרי. ביהדות הצלחה נמדדת כאשר גבר נושא אשה ומביא ילדים, חיי בשקט מבלי לעשות גלים ומקיים מצוות "ואהבת לרעך כמוך".

מכאן לכשלון ולהצלחה. בספרות יש שני נרטיבי-על באפוס: מהצלחה לכישלון [אדיפוס המלך]; מכישלון ולהצלחה [סינדרלה]. חלק גדול מספרות הרומנס [רומן רומנטי], בלש, פשע, מד"ב, פנטזיה מבוססים על תבניות יסוד אלו. [סיפור גן עדן, מיתוס נהדר הוא דוגמה מובהקת ל- מהצלחה לכישלון.]

ואני, מהם כשלונותיי ומהן הצלחותיי. האם למדתי מטעויות עבר?

בהחלט, למדתי מטעויות עבר.

למשל - פתיחות ופגיעות הן מלים יפות, אבל שימוש בהן ללא שיקול דעת מוביל לדכאון.

למשל - היות רודף צדק, העומד בשער ומתריע ללא זהירות בסיסית יגמור כמו הולך הרגל במעבר חצייה.

למשל - כשמנהלת ביה"ס מנסה להשכיב אותך או תשכב אתה או תפסיק לעודד אותה מבלי דעת.

למשל - כשתלמיד מקלל אותך - הזמן אותו לשיחה ואל תעיף אותו מהכיתה.

למשל - כשהאחים שלך פוגעים באביך, ז"ל או בבת זוגך - חתוך מהר כל קשר אתם ונמצאת רגוע יחסית.

ואחרון - אל תתבייש בהיותך סרבן טיפול נפשי-דיאלוגי. חאראם על הכסף [ 400X 12 פגישות = כמעט 5000 ש"ח, וזה בהנחה שרק 12 פגישות יהיו.] אל תתבייש בהיותך מתנגד לכל סוגי ה"אימון" הצצים כפטריות אחרי הגשם. לתרופות יש השפעה והן הצילו אותך.

יום חמישי, 24 בנובמבר 2022

216 - רפורמת יש"ב - 3

 אין ברירה חובה להציג את הרמאות הפדגוגית הפוליטית של השרה, ד"ר שאשא-ביטון במלוא כיעורה וסכנתה.

רפורמת יש"ב [התחדשות הלמידה במקצועות מח"ר, כלשון השפה הביורוקרטית הנקייה והמכובסת] הינה הרחבה וחיבור של רפורמת פירון ושנתיים בחינות בגרות ב-זום בזמן הקורונה.

במקצוע שלי, ספרות, מחד גיסא הוצגה תוכנית לימודים מפוארת בפרק השירה, באמת ובתמים ומאידך גיסא הוצגה הדרך לא ללמד אותה, או את רובה.

במה דברים אמורים:

עפ"י עקרונות הרפורמה תלמיד אמור להיבדק בשלוש מטלות מתוקפות, כלומר נבדקות ע"י ראמ"ה [המוסד "המדעי" של משרה"ח למחקר, הערכה, תכנון בחינות, פרוייקטים וכו'], וגם לא כל התלמידים ייבדקו, אלא באופן מדגמי.

שלוש המטלות מתחלקות לשתיים - אחת ששמה מבחן מתוקף ששווה 30% מהציון ושתי מטלות קטנות, כל אחת שווה 15% מהציון. סה"כ 60% מהציון חיצוני ו- 40% פנימי. אף אחד לא בודק את המטלות הפנימיות, מאגר המטלות באתרי מפמ"רים מציגים מטלות מטופשות כמעט ברמה של איתור מידע, ומכיוון שאין ביקורת, יקדישו המורים את הזמן לעבודה על המטלות המתוקפות.

התוצאה המיידית, כמו ברפורמת פירון - תלמידים ילמדו רק 3 פרקים מהתוכנית, עפ"י החלטת ביה"ס. החלק החיצוני יצומצם למינימום הכרחי, כלומר: 2 סיפורים במקום ארבעה, רומן אחד במקום 3, מחזה אחד במקום שניים. יתרה מכך, אם מחליטים ללמד את פרק השירה, רבים מוותרים על פרק אחד משלושת המרכיבים את פרק השירה השלם, וגם שם מלמדים את המינימום ההכרחי.

הרפורמה החדשה אפילו את זה מורידה מסדר היום. בסוף השנה רוב בתי הספר יכתבו מבחן מתוקשב/מתוקף, הפעם כי הוא לא ממוחשב. רק תחשבו על כמות המחשבים שחייבת לפעול בו זמנית בבית הספר, רוחב הפס שמשרה"ח צריך להפעיל על מנת להכיל קרוב ל- 10,000 נבחנים, נגיד - ולכן יכתבו על נייר.

המבחן עצמו מבקש 2 סיפורים או אם פרק השירה - 3 שירים. אין שום תנאי לגבי חיתוך היסטורי, העדפה תמטית - כלום. ושאר השירים? אהה במטלות הפנימיות, שאף אחד לא יבדוק מלכתחילה. התוצאה הברורה, מנהלי ביה"ס יעודדו שרלטנות כרגיל, העלאת ציונים כרגיל לשם מולך הבגרות.

השרה העתידית, לפי השמועות, היא מירי [רקב] רגב, שענין חינוך ותרבות הם לא בדיוק מעלותיה הגדולות. היא כבר הבטיחה להחזיר את הבגרויות, להעמיק את הקשר ליהדות וכו'

צפו פגיעה במקצועות האזרחות, מבחנים מעודדי הקאה ושינון. אפס מחשבה חופשית. לא רק אני קראתי את האח הגדול.



217 - שייקספיר, המלט, בית לסין

 


סביר להניח שחלק גדול כאן היה יעד למתקפת הפרסום של בית לסין להפקה החדשה-חדשנית של המלט.
אתמול זוגתי ואני הגענו לתיאטרון. 3 שעות, יש הפסקה באמצע, די קצרה.
חדשני, בוודאי. שינו קצת את מבנה המחזה לצורך הסיום, בהחלט.
לא ממש הרגשנו את הזמן החולף, זה מדד לרמת הענין, אם כי - כבר יוצאים להפקה חדשה, לא היה מזיק לקצץ בנטיעות. לא חושב שישבו באולם טהרני שייקספיר.
אין רמה אחידה בין השחקנים. המלט עצמו, לבד מגוף מפואר, חדש מבית ספר למשחק, אסף יונש, חסר ניסיון בימתי משמעותי, כך שבסוף המחזה הוא נפל במלכודת הבאתוס, ונשמע כמו ילד בהצגת בית ספר.
תמונת הסיום, סצינת הסיום, עוררה פרצי צחוק בלתי פוסקים. גם התפאורה - סדינים כוילאות, עליהם הוקרנו כתמי צבע כסימון פרצי הדם של הגופות אותן המלט חותך בהצטיינות של סרט נינג'ה לפחות, התנהגות השחקן, המוסיקה המלווה = הכל יצר אווירה אופראית מעוררת צחקוקים במלאכותיות שלה שבה, וגורנשטיין מלווה את מעשי ההרג נוטפי הדם בקולו האופראי הנפלא.
אלי גורנשטיין, ידוע לכולם שהוא שחקן ענק, גם כאן הוא מבצע מספר תפקידים, קולו הייחודי, היכולת הדרמטית שלו יוצרים את הרובד הפארודי-הסאטירי במחזה.
המחזה בסוף בסוף ניצח את ההפקה. יודגש שהמתרגם, דורי פרנס, העדיף לבחור עברית במשלב גבוה, יחסית, למעט כמה "גיחות" אל עברית בת זמננו [ ישראלית]. הפזילה ה"מזרחית" לפזמונאות ומוזיקה מעובדת בסגנון "ים תיכוני" בהחלט שילמה את חובה למגמות בנות זמננו בישראליות העכשווית. לענ"ד רוני תורן, תפאורן מחונן, עשה עבודה חסרת משמעות, אלא אם כן תפקיד התפאורה הוא רק לאפשר מקומות ישיבה נוחים לשחקנים, ולהקרין כתמי צבע על סדינים לבנים, או להזיז סולמות על גלגלים מצד לצד.
והיה גם עירום, בטח, אי אפשר בלי עירום כיום -
לא יודע מה רמת ההשפעה של נטפליקס ונטיית המפיקה הגדולה הזו להרבות בצילומי עירום של שחקנים.יות. זכינו לראות את התחת של המלט, בשביל מה? ואת הציצים של אופליה - בשביל מה? אחר כך המלט הסתובב בתחתונים, מדי פעם סידר את החבילה, שתשב נוח בהם. זה סימון "שגעון"? מצחיק לראות את הויברגר ששיחק מהגרון ולא מהבטן את קלאודיוס מתפשט בתחילת מונולוג החרטה לכאורה שלו, אבל לא מוריד מכנסיים, מול המלט שמוריד מכנסיים.
אגב הויברגר, ממש משחק רע, צווחני, לא אמין. לזוגתי אמרתי - בטח הוא מת מצחוק כל הזמן.
דווקא לפולניוס האמנתי. לארטס, נו שויין, תפקיד צד שמשוחק בהתאם. אופליה, אמנם הדיבור המתילד התלביבי המקובל כיום על נערות הקרת מעצב היטב את דמותה כנערה מפונקת ומתבגרת, אבל כאן נגמר העומק של הדמות בעבודת השחקנית.
עבודה טובה והומוריסטית מאוד מבצעים הצמד שמשחק את רוזנקרנץ וגילדנשטרן, שאגב מוסיפים את הנדבך ההומוסקסואלי הסמוי, יחסית, של המלט הישר לקידמת הבימה. אוחצ'ה ומסומם שמזמינים את המלט לאורגית סמים וסקס בהוראת המלך.
ממליץ - בטח ממליץ. יש רק 50 הצגות.


יום ראשון, 20 בנובמבר 2022

215 - בן שמונים ושלוש

 השכן שלי, מנהל הבנק שלי לשעבר בן 83.

לאחרונה מעט נכפף, אבל הג'ינס הוא אותו ג'ינס של גיל 70.

ההומור אותו הומור אכזר.

החיבה אלינו אותה חיבה. הוא מתיחס לזוגתי ולי כילדיו. פעם סברתי שאחי הגדול אמר מילה בבנק ששניהם עבדו בו, למעני. אבל אחי הגדול אינו איש שעושה "טובות בסתר", לכן אני משוכנע, שהשכן שלנו אימץ אותנו כלכלית, ואישר לנו לצלוח תקופות קשות במינימום נזק.

בבנין לידו גר עד לפני כשלושה חודשים איש מבוגר מאוד, רפה שכל, אבל מטופל ומתוחזק. שנים זכיתי בכל פגישה לברכות אינסופיות ממנו. שנים הוא ישב מוסתר מאחרי תריסי המרפסת וצעק לאנשים, ואח"כ "מת מצחוק". פחד פחד מוות מכלבים, ולא חשוב הגודל שלהם. עד הפעם האחרונה שראיתיו הוא כבר דידה, לא יודע אם מישהו ראה הליכה כזו: הולכים כמה צעדים קטנים [די דומה להליכה של גיישה לאחר התעללות בכפות רגליה בילדותה], נעצר. מדדה עוד כמה צעדים ונעצר. הספסל הקהילתי היה מקום מושבו, הספסל של נהגי תחנת המוניות סיפק לו חברה.

הקצין הגבוה ורעייתו בעלת קול צעיר להפליא, נעלמו מהנוף של הרחוב. האיש שבנו למד עם בתי נעלם אף הוא מהרחוב. חולה קשה, לאחרונה הלך רק עם מקלות הליכה, נעזר בכיסא נכים שמישהו דחף, וגם הוא מצא את ספסל נהגי המוניות להתרועע בו.

הזוג מהבנין לידנו עבר לדירה בבנין חדש שנבנה מול בנין מגוריהם. מדברים הרבה יותר, מאז זוגתי חלתה בסרטן. הם משוטטים - לקטים. הכל הם אוספים. שמתי לב שלאחרונה קצת ירד לו וירד לה ענין האיסוף. אבל מדי יום את שעתייים הטיול המשותף הם מבצעים.

הדודה של עמיתתי ובעלה הגבוה והיפה נעלמו אף הם מהשטח. הם צריכים להיות בעשור מבוגרים מאיתנו. אולי החליפן דירה, אולי עברו לדיור מוגן. פעם הוא רב עם זוגתי בטענה שפגעה לו במכונית. הבן שלנו התערב, ונאלצתי בניגוד לרצוני לשלוף אותו מהמריבה, כי הוא היה בן 16, חמום מוח וחששתי מאלימות פיזית. גם המילולית לא נשאה חן בעיניי. אבל מששמעו על מחלת זוגתי [הם שמעו שהיא נפטרה והיא באה להשתתף בצערי], כל מערכות היחסים השתנו.

41 שנים אנחנו חיים ברחוב שלנו. המחשב שלי מוצב תחת החלון הצופה לרחוב, כך שאני כמו כל רכלן-זקן-מצוי רואה, שומע ואף מספר לזוגתי את הפיקנטריה. 

החודש הוא חודש הכרזת המדינה באו"מ. התמורות שחלו בה חלות גם ברחוב הקטן שלנו.



יום שלישי, 15 בנובמבר 2022

214 - מועצה פדגוגית

 מי שהיה מורה ולו 3 חודשים מכיר את המושג "מועצה פדגוגית". 

מועצה פדגוגית היא ישיבה בה חייבים להשתתף על המורים של התלמיד, נדונות בהם, אם יש, בעיות שונות ודרכים לפתרונן.

וכאן המוקש.

הפתרונות שיש לביה"ס ממוצע אפסיים לגמרי. אין לו כלים של חינוך מיוחד, אין בו "שעות פנויות" לצורך עבודה פרטנית שאיננה הוראה, ובכלל, בתיכון תלמד-תצליח, או לא תלמד - לא תצליח.

מדי פעם מועלה הצעה לסגנון עבודה אחר, אבל ה"מחירים" האישיים, המקצועיים והכלכליים של המורה הממוצע לא מצדיקים מאמץ יתר או שינוי באסטרטגיות העבודה.

גיליתי שלעבוד עם קבוצה בת 13 תלמידים מעלה אפשרויות בלתי רגילות של עבודה עם תלמידים על הרצף האישי. אני עובר תהליכי "התחדשות" עם ילדים שלפני כעשר שנים, כשהיו משולבים בכיתות גדולות לא הצלחתי מעולם להגיע אליהם או לעזור להם. [ אהה, זה בגלל שאת השעות העודפות שביה"ס קיבל לכיתות הללו: מב"ר/אתג"ר/אומ"ץ* הוא העביר לכיתות מופ"ת, עד שעלו על ביה"ס, המנהל חטף כאלה נזיפות, ומאז ברכה בעמלנו עם כתות קטנות.]

עכשיו ארגון המורים מפעיל עיצומים. ועל ביה"ס להתאים עצמו. בישיבה שהיתה בחטיבה הצעירה, ב 15:30 כל מורי הארגון קמו והלכו. ערב הורים, יהפוך בשבוע הבא לאחה"צ הורים - משעה 1330 עד 1530.

התוצאה - תלמידים טובים לא נדונים כלל, ורק מדברים על המאתגרים. זה לא דיון חינוכי, אבל קטונתי.

- - - -

* שלושה מסלולי לימוד לתלמידים מתקשים, רגילים על מנת להביאם לבגרות מלאה. לצורך כך הכיתות קטנות במיוחד [עד 25 תלמידים] אחוז התלמידים בעלי לקויות למידה קטן כנ"ל אחוז התלךמידים עם קשיי התנהגות [בעיקר הכוונה לקשה ולריכוז] אף הוא קטן. תקציב השעות לכל כיתה כזו מוגדל ומאפשר חלוקתן לשתי קבוצות.



יום שבת, 12 בנובמבר 2022

213 - הלוטוס הלבן

 אתמול בינג'גתי מפרק 4 עד סוף פרק 2 עונה 2.

כל הסדרה מבוססת על סדרות בסגנון "ספינת האהבה" וסדרות "נופש" אחרות, בהן יש התאהבויות קלילות, קשיים רומנטיים בעיקר מסיבות כמו: נכות, מוזרות, צבע וכו'  הסדרה הזו כמובן חותרת תחת כל המוסכמות של סדרות אסקפיסטיות אלה ומציגה במשך 6 פרקים כמה נרטיבים של כמה דמויות ששום בעיה שלהן לא ממש נפתרת, וכמובן - בגידות, סקס, עירום ומה לא?!

מה לא?!

אולי מה כן. יש לשים לב שנשים לא מופיעות בעירום, גברים בהחלט. בעיקר עירום מלא אחורי ומדי פעם, לא בכוונה גם הצצה לאיזה תותב המדמה איבר מין זכרי. אבל שיא השיאים, בפרק החותם את הסדרה בעונה הראשונה, אשכרה מראים לנו גבר מחרבן [כמו בתמרורי הכלבים: אל תתן לכלבך לחרבן ]. מבחינתי זה היה השלב בו כסיתי את עיניי.

האם אני ממליץ

בהחלט ובהחלט.

הלוטוס הלבן- עונות 1, 2 הוטVOD




יום שישי, 4 בנובמבר 2022

211 - לא נשכח ולא נסלח

 



יום הרצחו של יצחק רבין

תן לי הנרות
בהם אשרטט יגון -
4.11.1995

יום רביעי, 2 בנובמבר 2022

210 - פוליטיקה 3

 בחירות 2022

זְהַב פַּרְוַיִם

שָׁלַל דֶּרֶךְ אֶל מִשְׁכַּן -

צֶלֶם בַּהֵיכָל

^^

מֵּרַב הוּא מְעַט

יֹהֲרָה, בֶּגֶד שָׁחֹר-

הַמַּלְכָּה אֲדֻמָּה

^^

יָמִין עֲרָבִי

נִכְשָׁל מוּל אַח יְּהוּדִי -

בִּרְכָת-אָב, יִצְחָק

^^

הַיַּפְיוּף יָאִיר

זְכוּתוֹ אַבָּאִמָּא -

תֵּל אָבִיב מִכְשׁוֹל

^^

רְעָלָה צִיצִי

תָּמִיד יִהְיוּ עַל הַחוֹף-

חֲמוֹר מָשִׁיחַ



יום שלישי, 1 בנובמבר 2022

209 - פוליטיקה 2

בחירות 11/22, חמישיות בשלוש שנים 

לוּט בָּעֲרָפֶל

יַעַד תַּהֲלוּכָה זוֹ -

אַתְּ אוֹ הוּא אוֹ הִיא
**
מָלֵא בְּעַצְמוֹ
וּנְפוּחַת בּוֹטוֹקְס-
מִיָּד יָנִיפוּ יָד
**
כְּרֵסוֹ לְפָנָיו
חוֹגֵר כְּמַפְתֵּחַ -
מִתְהַלֵּל גְּבִיר
**
שׁוֹמֵר נְכָסֶיהָ
בְּצַלְאֵל לְצַד רַעְיָתוֹ-
יְהוּדִים לָעַד


יום ראשון, 30 באוקטובר 2022

208 - פוליטיקה

 רֶפוֹרְמַת יָשָ"ב*

מְלַמֶּדֶת זֹאת טוֹב מְאֹד-
טוֹבָה יְשִׁיבָה
*רֶפוֹרְמַת מַחַ"ר
^^
הַמִּשְׂרָד שׁוֹמֵם
הַשֶּׁטַח הוֹמֶה כְּיוֹן -
לִקְרַאת יוֹנָתוֹ
^^
אֲחוֹרָיו בּוֹלְטִים
מַצִּיעִים פִּנּוּק נָדִיר -
תִּבְחֲרוּ רַק בִּי
^^
הוּא בֶּן עֲזָאזֵל
אֲנִי בֶּן מְטַטְרוֹן -
הַמֵּשִׂיחַ כָּאן
^^
הִתְקַשְּׁתָה יָדִי
חֲרִיץ הַתֵּבָה מַבְהִיל -
מָחָר יִהְיֶה טוֹב?





יום רביעי, 26 באוקטובר 2022

207 - הטעות שלא תאומן ב"ווטסאפ"

 מעשה שהיה כך היה:

שאלתי בפורום כללי לגבי השתלמות שצריכה להיות היום. קיבלתי תשובה מעמיתה, וכתבתי תשובה אישית לה, רק בפורום הכללי, והיתה בתשובה השמצה של חברה אחרת.

את שאר הסיפור אתם כבר מכירים.

יום ראשון, 16 באוקטובר 2022

206 - יחסים בינעדתיים/ בינגזעיים

 הוריי התחתנו מייד אחרי תום מלחמת השחרור.

הם נפגשו בקיבוץ "משגב עם", באצבע הגליל. אמי הקימה אותו עם ההכשרה מגבעתיים ואבי הגיע עם קבוצה מהעלייה התורכית.

כן בהחלט סיפור אהבה היה שם.

הבת של הפרופסור עם הבן של רואה החשבון, מקובל ומיסטיקן.

דוברת אידיש, עברית רהוטה, גרמנית

דובר טורקית, ספניול [ סוג של לאדינו], צרפתית, לטינית [כותב וקורא], עברית מרוסקת

שניהם מבתים פטריארכליים

שניהם זללנים גדולים; שניהם עם אגו של ילדים יחידים [היה לו אח, אבל הוא "בכור" ובכור בעדות המזרח, בטורקיה הוא האב לכל דבר וענין]

הוא מת על סקס [כילד ידעתי על סדרת מאהבות שלו, מסכנות לדעתי]

היא לא בדיוק אהבה [הודתה בקול לכל פסיכית ששכבה אתו וחסכה לה סקס]

צפון מזרח וצפון מערב, או אם תרצו - שני צידי הגבול של האימפריה העותומנית: איזמיר ורומניה.

הוא ידע לבשל נהדר, הוא פרנס יחסית טוב, הוא היה משען בשעות של התמוטטות נפשית, הוא בחיים לא הרים יד או קול עליה, היא צרחה וצרחה וצרחה.

בינעדתי?

בניגזעי?

שני בני אדם בראשית חיי המדינה, אידיאולוגיה סוציאליסטית שנכזבה מהר, חיים בעוני רב, אין כמעט משפחה, האשכנזיה מסרבת לקבל התנשאות עם משפחת הבעל [ קרוב ל- 15 שנים ללא קשר בכלל, עד שהתרצה הצד הפרנקיני, כי הבת שלו התחתנה עם אשכנזי, לא עליכם.]

הוא העריץ את האדמה שדרכה עליה, היא השאירה לו את כל ענייני הכספים וצדקה - במותם הם היו שווים המון כסף.

המריבות היו כנראה פלפל תשוקה ותאווה.

האסון שהכה בהם ב- 1973 איחד אותם לנצח.

עם מותה הוא חיפש זוגיות חדשה, אבל לא מצא. הוא לא התאים לגבירות של בית האבות. לא בהשכלתו, לא במרצו. האמת, לא ממש הפריע לו, למעט אחת, אבל הוא התגבר יפה מאוד על כך.

אצל בעלי חיים טוענים שכלבי רחוב בריאים פי אלף מכלבי טיפוחים, ומשפחת המלוכה הכלל-אירופאית סבלה ממחלות תורשתיות. בברזיל הגברים והנשים היפים ביותר הם המולאטים, צאצאי זיווג גזעי אדם שונים.

שאלתי פעם חבר שלי, שמקדש את מוצאו העדתי, מתגעגע אל עיר הולדתו ל-מה או לאן עליי להתגעגע? שהרי אני ישראלי נטו. תמהתי על תשובתו - עליי להתגעגע למקומות מהם באו הוריי. אני לא מתגעגע, כי הם טרחו למחוק את עברם הלשוני והתרבותי בשם "שלמות המשפחה" [זוג מטומטים אידיאליסטים]. כשנזכרו, היה מאוחר מאוד.



יום שבת, 15 באוקטובר 2022

205 - רפורמת יש"ב, 2

 לאחרונה עמיתה יקרה שלי פרסמה גילוי דעת על הרפורמה.

לענ"ד, שווה שהרבה אנשים, שאינם רק מורים יקראו היטב, ויבינו-יפנימו לאן מוליכים את ילדיהם, לאיזה עתיד. מיותר לציין שברחבי העולם לא מוותרים על כלום, לא מוותרים על חינוך טכנולוגי, על עבודת כפיים, אבל ובעיקר מחפשים את העתיד, אך לא בדרך של רפורמת יש"ב. [ שמה האמיתי הוא - רפורמת המח"ר - התחדשות הלמידה]

גלית דצ-
"מה יש לך נגד הרפורמה?" שאלה אותי רכזת מקצועות המח"ר הטריה.
"כמה זמן יש לך?"
הרפורמה בספרות היא תוכנית שנותרה לאחר ניתוח להסרת הנשמה ממנה. ישבה לה ועדת מקצוע: הרחק מהכיתה הרועשת, החיה, זו עם הניירות על הריצפה והריבים בהפסקות, עם העיניים הטרוטות של תלמיד שעובר משבר ועם הברק של אחר שגילה שהוא יכול. ישבה הועדה בשקט ובאופן מקצועי ובנתה משימות לעילא ולעילא. לאיזה תלמיד כיוונו: כזה שהכירו? כזה שזכרו את עצמם כתלמידים? או אולי לתלמיד תאורטי המגוייס כל כולו ללמידה ומראה בה עניין, יצירתיות ומקוריות. 
והמטלות היפות מונחות  באתר הדיגטלי, מוארות היטב,  נוצצות, מעוצבות לפי מיטב האופנה "החדשנית" וכל מורה הוא לקוח היכול לקנות מן המוכן (המבוקר, המתוקף ובתוספת מחוון- ללא עלות נוספת!) כאוות נפשו.
מה יעשה המורה שכיתתו אינה גזורה לפי מידתן של המשימות? המורה המכיר את תלמידיו, חוזקותיהם וחולשותיהם, מידותיהם ומגרעותיהם- וחייב למצוא לכולם "בגדים" באותה "חנות". מה תעשה התלמידה השמנה (אופס, המלאה) שאינה אוהבת את החנות הזו ומוצאת רק אצל מעצבות המבינות את הגוף הנשי, מה יעשה התלמיד הילדותי שהבגדים נראים תלויים עליו ללא תוכן (אבל בעוד שנתיים הוא יהיה חתיך עולמי).
הרפורמה מתעלמת ממה שמבדיל ומייחד את לימודי הספרות בתיכון מלימודי הספרות באקדמיה: תלמידינו אינם מגובשים, ואינם אחידים בצרכיהם ובדרכי הלמידה שלהם. כל מורה מכירה את תלמידיה ויכולה להתאים אליהם את הדרך המיטבית. כמו שכל אם היא המומחית לתינוק שלה. למידתם של תלמידי התיכון את הספרות אינה ליניארית, ופגישה חד פעמית עם כל יצירה בהכרח מרדדת את הלמידה. 
אולי זו הסיבה שהמורים מתנגדים והמרצים מתלהבים. 
ישבה ועדת המקצוע והוציאה קולקציה נהדרת של משימות ומבחנים- ואז באו המורים והתלמידים וקלקלו הכל!

יום חמישי, 13 באוקטובר 2022

204 - עירום פומבי

 הריני להביא קטע מדבריו של אברי גלעד בנושא זה, שפורסמו ב"ישראל היום" 8.10.2022 -

""מתי הודיעו שהחלק הזה בגוף אינו חלק מוצנע ומיני והפכו אותו לניתן לחשיפה מלאה ללא בעיה? ואם זה מה שקרה - מה אני מרגיש כלפי זה? בסדר, כולה גלוטאוס, מה הסתירו כל השנים? חלק גוף וזה הכל. וזה משכנע, אבל משהו בי לא משתכנע, וכשרואה ישבן חשוף קופצות מחשבות לא תואמות מצב. אין לי שום רצון לחשוב מחשבה מינית על נערה. זה מטריד אותי. אין לי שליטה במה שמעלה המחשבה, והבחירה שלי היא רק אם להמשיך לזרום על המחשבה, או לעצור מייד כשהיא קופצת. אני מנסה לעצור מייד, אבל זה מכניס לי תדר לא רצוי למערכת. וחוצמזה, אני דווקא מחבב ישבן כאיבר ארוטי, שרירים יש מספיק.

איברים קדושים הכרחיים למיניות טובה. אם עושים חילון לכל האזורים, כמו הכלה החסודה שרבות דובר על שמלתה, ומי יודע מה תהיה האופנה הבאה ודי לחכימא, בסוף הכל יהיה רגיל, ידמה מרפק לפיטמה חלילה, ומה יפעיל את החשק, את התשוקה? וחס ושלום, איני איזה פוריטן. לחשיפה במקומה ובמידתה תמיד יש מקום משמח בחיי, אבל לא כשזה נכפה עלי במרחב הציבורי ואני צריך ללכת ברחוב כשומר עיניים חרדי. לרגע מבין אותם"."

דברים אלה, שלו, זכו לכמה תגובות שלי -
הראשונה:

"אני מבין/לא מבין אותו.
כמו כל הגברים, שנוטים להאשים נשים באינוסן, גלעד עושה בדיוק אותו הדבר.
לא הוא והראש הכחול שלו אשמים, מה פתאום?
גברים כמו גלעד, יראו אשה במיני, מחשוף שמגלה את החריץ בין גבעות האהבה ומייד יבואו להם מחשבות זימה, שהם לא רוצים.
הזכות ל"מרחב ציבורי" הינה אחת הזכויות המושמצות והאלימות ביותר שאני מכיר - בשלה חרדים משחיתים פרסומות, בבני ברק אין נשים בפרסומות.
המרחב הציבורי הוא תולדה של התרבות ומה שהיא מאפשרת ולא היענות ל"זכותי במרחב הציבורי".
הוזכרה כאן אפריקה, הוזכרו השדיים שהם רק כלי-משאבה-עטינים לתינוקות, אבל הגברים העירומים? מה אתם? אולי בגלל זה מלים נשים? שתהיינה אדישות תדיר לאיבר הגברי העירום והמתנדנד לו?
לא יודע, לא מסכים לגישה הזו. נשים אפריקאיות, לפחות לפי סרטים שאני רואה, בכלל לא "אדישות" לשדיהן, ולא נראה שהגברים אדישים להם.
לי אישית, עירום נשי ברחוב מזכיר פלישה לפרטיות שלהן, כמו שזוג מתמזמז בפראות ברחוב, או אותו זוג שהיה בים, יצאו ממנו - הוא עמד וגם הזרג שלו עמד בבגד הים. הרגשתי פולש לפרטיות שלהם, היה לי לא נוח. להם היה נוח, ובצדק.
אשר על כן
אברי המתוק, שימשיך להרגיש מתוסכל וללכת ברחוב עם זקפה [שיטת הסתרה ידועה - ה איבר על הביצים בתחתונים, גם אם מזדקף לא לא גורם לשום תופעה חיצונית, אלא אם כן אתה מעדיף בגדים הכי הדוקים ותחתוני בוקסר מתנפנפים.] תלך לצד הרחוב, מוסתר ותעשה מהר מהר ביד. זהו. אתה בלעדית אחראי למחשבותיך."


תגובה מעט מאוחרת יותר שלי, מתייחסת למנהג ההתלבשות האנושי ברמה תרבותית רחבה יותר לאחר שעלה נושא הסקרנות כמתאבן מיני, כמעט הכרחי:

לא ראיתי ירידה בולטת בלידת ילדים בחברות "קדם היסטוריות" עירומים לגמרי. 
דתות גדולות שהתפתחו מתרבויות אליליות, שכנראה חלק מטקסיהם כלל עירום, סקס, אורגיות נלחמו עד חורמה בדתות אלה. [מה, סתם שאול רדף מכשפות, מעלים באוב.. וכו'?]

היהדות, הנצרות והאסלם וכן קונפוציוס, שינטו ואפילו הבודהיזם בחלקו עודדו את הכסות על איברי המין, כמין סימן מבדיל בין אדם לחיה [שהרי חתול ילקק "מבושיו" בלי בושה ומודעות. ילד קטן או ילדה שיתעסקו עם איבר מינם בפרהסיה, או יחטפו זאפטה או ישולחו למקום פרטי+ הסבר]. שווה גם לשים לב למילה העברית: מבושים, שמקורה בושה, וכמובן מחזירה אותנו לעלי התאנה של אדם וחווה.
בסאונות, שם העירום הוא פרקטיקה ידועה הסקרנות לא נעלמת, נהפוך הוא - העירום מעורר יצרים, האורגיות בלתי פוסקות על אף העירום המלא. בחופי נודיסטים, אני בטוח שלו יגיע לשם גבר צעיר או אשה צעירה, האדישות המאפיינת את הזקנים העירומים תעלם לגמרי.

המראה אינו מספיק. המגע, התחושה של עור כנגד עור הרבה יותר חזקים ממראה העיניים. למה שמכנים "סקרנות" אני קורה פייק-גוף. שהרי כולנו כבר מכירים ויודעים על כל אביזרי הלבוש שיוצרים אשליית גוף מפואר, שתחתיו נמצאת בטן רופסת, זין מדולדל, שיעור דוחה, ציצים נופלים, וגינה מורחבת עקב לידות.. שאוסיף עוד קצת? מה שיקרה בעירום מלא הוא שתהליך הברירה הטבעי יתרחש במהירות שיא, איך אמר יוליוס קיסר - VINI VIDI VICI - באתי, ראיתי, ניצחתי. אגב, כל נפלאות הרפואה הקוסמטית מיועדים ל"עירום" ולא להיות "מכוסים".

אין זה מקרי שהדתות מדכאות הנשים מקפידות לכסות אותן - הן מבינות, הדתות, לעומק, את משמעות העירום כחלק מהברירה הטבעית, בטרם תרבות."