לפני שאכתוב בעקבות הנושא החם אחרי החגים, שמח לצרף את אחד השירים שממש הפכו מושג/צירוף זה לשיר בעל לחן מרגש.
עכשיו, כשאנחנו יודעים את מקום הצירוף הזה בתרבות הישראלית המתחדשת, אפשר לעבור ולדבר קצת על המושג/הצירוף בחיי האישיים.
עד שהתחלתי לעבוד במערכת החינוך לא היה למושג הזה שום משמעות בעיניי. בתקופתי חופשות הקשורות לחגי תשרי לא היו קיימות. משרדים ממשלתיים לא יצאו לחופשות, הכל פעל.
רק משהגעתי למערכת החינוך המושג הזה קיבל משמעות. הוא תמיד ציין, כמו אצל קנז, דחיינות, סירוב לקבל אחריות. הוא גם סימל שגרה [או אולי שגרע], מעבר לחודשיים ואולי קצת יותר של עבודה יומיומית עם התלמידים.
מהרגע שהתחילו לפצל את הבגרויות לבגרויות קיץ ולבגרויות חורף, גם מושג זה נעלם בתהום הנשייה. מורים לימדו בסוכות, כהכנה לבגרויות החורף, בטח בחנוכה.
מבחינתי "אחרי החגים" מסמל את הסתיו. והסתיו הוא עונת השנה השנייה בסדר עונות השנה המועדפות על ידי. סתיו הוא התקררות האוויר, הזהבת העצים בדרך לירושלים בטרם מעבר ב-באב אל וואד, סיתווניות, מצב רוח אחר, ולא ממש "פיוטי" או "סנטימנטלי" כבשירו של אריק איינשטיין "רוח סתיו", שנכתב והולחן ע"י שלום חנוך.
מַבָּט
מַאֲפִיר
אֶל
אֹפֶק מַזְהִיב נִרְגָּע -
נַחֲלִיאֵלִי
כיום, כשאני כבר פטור מכל חובה ציבורית חזר חוסר המשמעות של ילדותי ל"אחרי החגים".
תסמונת "אחרי החגים"
