יום ראשון, 19 באוקטובר 2025

539 - אחרי החגים

 לפני שאכתוב בעקבות הנושא החם אחרי החגים, שמח לצרף את אחד השירים שממש הפכו מושג/צירוף זה לשיר בעל לחן מרגש.



מרתק גם לקרוא על תולדות השיר שכתבה נעמי שמר. גם אפרים קישון נדרש לביטוי הזה:
הסופר והסטיריקן אפרים קישון (שהתמחה בכתיבה סאטירית המגחיכה את המוזרות, אי ההיגיון ולעתים אף שיגעון הטמונים בבירוקרטיה הישראלית ובטקסי החיים במדינת ישראל) כתב כך על המושג "אחרי החגים":
"לשפה הפרטאצ'ית מילון עשיר ביטויים. "זה יהיה בסדר", פירושו אסון. "סמוך!" רומז שהדבר בלתי-אפשרי. "תיכף", זה שעתיים. "יום-יומיים", שנה. "אחרי החגים", לעולם לא" (אפרים קישון, זה מה שיש, ynet‏, 19.8.2004)
בתרבות הישראלית הפך המושג "אחרי החגים" לשם כולל לתחילת השנה בפועל, הרגע שבו נגמרות החופשות וחגיגות תחילת השנה, ומגיע רגע החזרה לשגרה, תחילת העבודה הרצינית, זמן להתחדשות.

יהושע קנז פרסם ב- 1964 את הרומן הראשון שלו בשם: אחרי החגים.

יש הטוענים שקנז הוא שטבע מושג זה.

עכשיו, כשאנחנו יודעים את מקום הצירוף הזה בתרבות הישראלית המתחדשת, אפשר לעבור ולדבר קצת על המושג/הצירוף בחיי האישיים.

עד שהתחלתי לעבוד במערכת החינוך לא היה למושג הזה שום משמעות בעיניי. בתקופתי חופשות הקשורות לחגי תשרי לא היו קיימות. משרדים ממשלתיים לא יצאו לחופשות, הכל פעל.

רק משהגעתי למערכת החינוך המושג הזה קיבל משמעות. הוא תמיד ציין, כמו אצל קנז, דחיינות, סירוב לקבל אחריות. הוא גם סימל שגרה [או אולי שגרע], מעבר לחודשיים ואולי קצת יותר של עבודה יומיומית עם התלמידים.

מהרגע שהתחילו לפצל את הבגרויות לבגרויות קיץ ולבגרויות חורף, גם מושג זה נעלם בתהום הנשייה. מורים לימדו בסוכות, כהכנה לבגרויות החורף, בטח בחנוכה.

מבחינתי "אחרי החגים" מסמל את הסתיו. והסתיו הוא עונת השנה השנייה בסדר עונות השנה המועדפות על ידי. סתיו הוא התקררות האוויר, הזהבת העצים בדרך לירושלים בטרם מעבר ב-באב אל וואד, סיתווניות, מצב רוח אחר, ולא ממש "פיוטי" או "סנטימנטלי" כבשירו של אריק איינשטיין "רוח סתיו", שנכתב והולחן ע"י שלום חנוך.


כך כתבתי על הסתיו:

 

מַבָּט מַאֲפִיר

אֶל אֹפֶק מַזְהִיב נִרְגָּע -

נַחֲלִיאֵלִי

כיום, כשאני כבר פטור מכל חובה ציבורית חזר חוסר המשמעות של ילדותי ל"אחרי החגים".


 תסמונת "אחרי החגים"