יום שבת, 26 בפברואר 2022

148 - קריאה ביקורתית

 


השורה הראשונה אחרי הכותרת הבומבסטית "תג מחיר" כתוב: "לישראל אסור להתנהג כאישה מוכה ולהיענות לחיזוריו של ארדואן."
כמה דעות קדומות, זלזול בנשים ותפיסה אירוטית של המציאות אצל פרופסור לפלסטיקה, איש ימין די קיצוני, אבל לא פרוע כמו דומיו בכנסת, פרופ' אריה אלדד.

נתחיל בהתחלה -


לישראל אסור להתנהג - האנשה טיפוסית של המדינה, לשון נקבה - קלישאה ידועה היא שחפצים, אפילו הם זכריים מקבלים אופי נקבי [הרובה אתך במיטה כמו אשתך, למשל..]. היסוד הנקבי יכול להיות: אם, אהובה, בת וכו' - היסוד הנקבי מצביע על חולשה, שהזכר [וברור שהרקע ההיסטורי של יחס זה קשור לגברים-נשים. גברים נלחמים, מגינים, בונים, הורסים וכו'] תפקידו להגן, לחזק, לאזן. אבל זו תבנית כלכך שחוקה, שאף אחד כמעט לא שם לב אליה, וגם נשים מתיחסות למדינה כאל אשה - אם, אהובה,בת וכו' מכאן, שמותר להחליט עבורה איך תתנהג: אסור! מהרגע שקיבלה זהות של אשה חל עליה: אסור/מותר שגבר יקבע אותו, במקרה דנן. האמת היא שגם פובלציסטיות נוטות לכתוב באותה הצורה, מה שחוקרות ביקורתיות יטענו כהפנמת המבט הגברי, השיח הגברי.


כאשה מוכה - כאן נזרקנו הישר לתוך עולם קרמינולוגי, סוציולוגי, תרבותי ואפילו פוליטי. עבור הכותב "אשה מוכה" הוא מושג מוכר היטב, שיש לו משמעויות מובהקות, שליליות לגמרי. להיות אשה מוכה, להקרא "אשה מוכה" זה רע. זו חולשה שיש ללמוד ממנה מה אסור! זו תבנית יחסים של גבר אלים ואשה כנועה, תדיר. כלומר, ישראל מתנהגת כאשה כנועה תדיר, כזו שמקבלת מכות תדיר וחוזרת לקבל עוד מכות, כי אינה יכולה אחרת[?] האם יש ביטוי אכזר יותר, סטריאוטיפי יותר ונורא יותר מהאשמת הקרבן באומללותו? האם יש משהו נחות יותר מ"האשמת מדינה" ברצון ל"היות קורבן" לגבר אלים? בתפיסת יחסי חוץ של מדינות כיחסי אלימות בלתי נגמרים, נטולי חשיבה רציונלית, אסטרטגיה, אינטרסים כאלה ואחרים? האם "מדינה" הוא ישות הפועלת מעצמה? נכון שמבחינת משפט בינלאומי מדינה היא "סובייקט", דא עקא שסובייקט זה מנוהל על ידי בני אדם, ובמקרה שלנו, בישראל, בני אדם שנבחרו. לשיטת הפרופסור, אוקראינה היא גם "אשה מוכה" ופוטין הוא הגבר המכה", היש תיאור נחות מזה, פשטני מזה לתאר את מה שקורה עכשיו בחזית הרוסית-האוקראינית?


להיענות לחיזוריו - הקפיצה מ"היות קורבן" ל"היות אשה נחשקת" לי לפחות לא מסתדרת לוגית. קוראים לזה ברטוריקה " 
Mixed Metaphors" [דימויים מעורבים, מטאפורה מעורבת]. ארדואן הוא "הגבר". רק המחשבה שלתפוס נשיא [אפילו דמוקטטור] של מדינה אחרת כ-מאהב להוט של המדינה שלך מעוררת תמיהה. היסוד האירוטי, ששייך לתקופות פרה-היסטוריות, בהן שרביט המלך היה סימון של גַּבְרוּת המלך המיניות שלו, הויראליות שבו, מצביע על חשיבה פרימיטיבית-מניפולטיבית הפונה ליסוד הבסיסי ביותר אצל הקוראים ממין זכר. הבעלות על "הבת", היות "הבת" עסק כלכלי, וכן "שליטה" על המיניות של הבת או בת הזוג. [במקומות אחרים, גם שליטה על המיניות של האם, אם אלמנה היא]. ויש כמובן לראות את הביטוי "להיענות לחיזוריו", כלומר הישות הנקבית הזו, ישראל, בהחלט יכולה להיענות לחיזוריו, כמו אשה מוכה. 

ההבדל המהותי- ולכן המטאפורה המעורבת איומה בדלות ההבנה שלה את המציאות, בשטחיות בה הרטוריקה הלא עמוקה הזו פועלת- אשה מוכה לא נענית, לעולם לא נענית. היא מעונה בניגוד לרצונה. "היענות לחיזורים" היא ביטוי של רצון, עוצמה, בטחון עצמי. אין דין אשה חלשה, קרבן המתקשה להיחלץ מהמלכודת בה היא מצויה [וכדאי לפרופסור שיקרא כמה וכמה מחקרים על תסמונת האשה המוכה] כדין אשה מחוזרת ונחשקת.

לפעמים כדאי מאוד לנתח כותרות משנה צעקניות. הן מלמדות את המעמיק בהן קצת על הכותב עצמו, אולי על עורך העיתון. הן מלמדות שיעור חשוב ברטוריקה ובהנדסת תודעה.

יום רביעי, 23 בפברואר 2022

147 - הו האימה הזו

 אתמול בשעות הבקר המאוחרות הודעה מהמנהל הפדגוגי: איש יקר, המתרגל שעבד אתך אתמול נמצא מאומת לקורונה.

התקף החרדה שנחת עליי, לשם שינוי היה מעומעם, לא הוביל אותי חזרה למיטה, לא עורר בי תחושת אין אונים וכאבי בטן ולב קשים, גם לא הזעה מוגברת.

נבהלתי.

רצתי לקרוא את הוראות הבידוד וכו' -

מי צריכים להיכנס לבידוד

לא להאמין - עברתי סעיף סעיף:
1. לא היה לי ואין לי חום, אין לי אף תסמין מהמתוארים
2. לא היה לי מגע הדוק [עאלק, כולו מתרגל בשיעור, לא המאהב שלי] - אני קבוע עם מסכה על הפנים, כולל אף ופה. אף הוא היה עם מסכה. מי שצריכים להיבדק אלה הילדים להם עזר, בצורה "הדוקה", ישב לידם.
3. אני מחוסן 4 פעמים
4. כבר ערכתי לעצמי כ - 2 בדיקות אנטי גן

אבל הבהלה היתה בהלה. - איך אקח את הנכדה לסרט? איך בת זוגי תמריא לאן שהיא ממריאה?
ררררררררר

יום שבת, 19 בפברואר 2022

146 - שאלון "קדם פיבו"

 איזה כיף, 32 שאלות - הבה נצא לדרך:


1. מהי התכונה החביבה עליך?

התכונה החביבה עלי היא פתיחות, היכולת לחייך לכל אדם

2. מהן התכונות החביבות עליך בגבר?

עמידה במילה שלו

3. מהן התכונות החביבות עליך באשה?

עמידה במילה שלה

4. מהו המאפיין העיקרי שלך?

נכונות למעשים גדולים ואפס עשייה

5. מה הנך מעריך מאוד אצל חבריך?

יושר וכנות קיצונית

6. מהו הפגם העיקרי שלך?

יהירות, יכולת גבוהה להסיק מסקנות ממיעוט נתונים

7. מהו העיסוק החביב עליך?

כתיבת הייקו, קריאת ספרי עיון

8. מהו אושר עבורך?

אין מילה כזו "אושר"  היא מתחברת עם עושר, ולכן מייצרת משהו חומרני. אני מעדיף "שמחה" כמו אצל החסידים.  שמחה על חסדים קטנים, על נכדים נהדרים, על תרופות פסיכיאטריות

9. מהי אומללות עבורך?

אני אדם עצוב, צאצא לאשה עצובה מאוד. האומללות היא בת לוויה קבועה, המאיימת תמיד ומופיעה תמיד.

10. אלמלא היית אתה, מה היית רוצה להיות?

חשבתי על זה עשרות פעמים, מרגעי הפחד הראשונים כילד עת אבי הכה את אחיי ועד אפילו אתמול, כשנזפתי  בגיסת בתי. בסוף בסוף נוח לי בתור אני. [אבל אם ילחצו אותי חזק לפינה - להטוטן עם גוף אתלטי והרבה הצלחות מיניות]

11. היכן היית רוצה לגור?

בכל פעם  כשאני מגיע למקום חדש אני רוצה לגור בו. אני גם יודע שאפקט ה"חידוש" ייעלם במהרה, והכל יהיה כמו שהוא, כי אני אשאר אותו אדם.

12. מהו הצבע והפרח החביב עליך?

הצבע האהוב עליי סגול מאט, סגול לילך, בכלל סגולים זה הקטע שלי. אני אוהב פרחים בלי העדפות, הנה תמונה של פרח "קרנות" שצילמתי



13. מיהם סופרי הפרוזה החביבים עליך?

 הרשימה ארוכה מאוד אך: קנז ז"ל, ירמי פינקוס, אורסולה לה-גווין, פרנק הרברט, היינלין

14. מיהם המשוררים החביבים עליך?

הרשימה ארוכה, אבל: ר' שלמה אבן גבירול [רשב"ג] יהודה הלוי [ריה"ל], ביאליק, אלתרמן, רחל, גולדברג, יונה וולך, עדי קיסר, יהודה ניב, יוסי אלפי, שימבורסקה, גתה

15. מיהם הגיבורים החביבים עליך בסיפורת?

לאזרוס לונג של היינלין,הירשל בסיפור פשוט, ג'יימס בונד, עודד חפר [יונתן שגיב], פרי מייסון, הרקול פוארו, אכילס, אדיפוס, שאול המלך, חיזו בטטה

16. מיהי הגיבורה החביבה עליך בסיפורת?

יולנדה מוסקוביץ' [בדרך אל החתולים של קנז] 

 אנה קארנינה, מאדם בובארי, תרצה מינץ

17. מיהם הציירים והמלחינים החביבים עליך?

פיקאסו, נחום גוטמן,סלבדור דאלי, רפאל, לוסיין פרויד, בטהובן, באך, שלום חנוך, בועז שרעבי, סשה ארגוב, הנרי השמיני

18. מיהו הגיבור שלך בחיים האמיתיים?

אין

19. מיהי הגיבורה החביבה עליך בחיים האמיתיים?

אין

20. אלו הן הדמויות ההיסטוריות שאתה הכי לא אוהב?

נאפוליון, קליגולה, יהודה המכבי, מתאבדי מצדה, מנחם בגין, דוד בן גוריון

21. מיהי הגיבורה שלך בהיסטוריה?

שלומציון המלכה

22. מהם המאכל והמשקה החביב עליך?

קפה, יוגורט

23. מהם השמות החביבים עליך?

תמר, יותם

24. מה אני הכי שונא?

אני לא שונא

25. מיהן דמויות מההיסטוריה העולמית שאני הכי שונא?

נו טוף, היטלר, אידי אמי, סטאלין, לנין, מאו צ'ה טונג 

26. מהו האירוע הצבאי שאני הכי מעריץ?

1940, דנקרק - https://did.li/rLE5q

27. מהי הרפורמה שאני הכי מעריץ?

 זכות בחירה לנשים

28. מהו הכישרון הטבעי שהייתי רוצה להיות מחונן בו?

שמיעה אבסולוטית

29. כיצד אני רוצה למות?

במיטה

30. מה מצב הרוח הנוכחי שלך?

רגוע

31. לאיזה חולשות הנך מגלה הכי הרבה סובלנות?

חולשה אובייקטיבית, נאמר [ ילדים עם צרכים מיוחדים]

32. מהו המוטו החביב עליך?

כשאתה פוגש אדם/אשה חדש/ה - לעולם אל תסתכל בכיסו/ה



יום שני, 14 בפברואר 2022

145 - יומן מסע

 כבר למעלה מעשור, שאני מסרב לבחון תלמידים על "ספר קריאה" ומסרב בתוקף לתת להם לכתוב "עבודה", שמהותה, סיכום ספר הקריאה, תשובות על 2 עד 3 שאלות.

העבודות האלה מייגעות, משעממות לגמרי. [גם הכותבים השתעממו, ולא בטוח שקראו בכלל את הספרים המומלצים/הנדרשים] הבן יקיר לי ביקש ממני לקרוא את הספר שהוא חוייב ולכתוב את העבודה במקומו. סרבתי. בתי דווקא שמחה שלא כתבתי במקומה עבודה, היא די נהנתה, אבל בקושי קוראת ספרים.

לפני עשור הרמתי ידיים ועברתי לסוג עבודה שנקרא "יומן מסע", שזו צורה מורכבת מאוד של קריאה. התלמידים מקבלים זמן ארוך לקריאה, תחנות בהן הם חייבים להגיש סכום של מה שקראו, משוב אישי וכן תלקיט/אוסף דברים שקרו להם בזמן הקריאה. התלקיט נפל מהר מאוד, כי זה דורש מחשבה מסדר שני ומיומנות גבוהה מאוד ביצירת הקשרים, אסוציאציות, חיבור מקורות ידע שונים, כולל ידע בגרפיקה, ציור, אינפוגרפיקה וכו'

אז-

לשמחתי רשת אורט פתחה את אתרי הלימוד שלה, ושם הפך הבלוג לכלי עבודה מרכזי ליומן המסע.

היום אני נעזר בתוכנה אחרת, אבל גם בה יש בלוג.

ספרי הקריאה נבחרים בלעדית על ידי התלמיד. אני לא מאשר ספרי ילדים מובהקים, אבל ספרים לבני נוער אהובים עליי. וכך תערובת מופלאה של ספרים מופיעים מדי שנה. הקבועים: הארי פוטר, אחד מהספרים; הזקן והים [ככל שיפתיע]. אליהם מצטרפים סופרים ישראליים כגלילה רון פדר, כסמדר שיר, כנאווה מקמל, כרם אורן ואין סוף ספרי פנטסיה ומד"ב, ספרי מתח, משטרה, ריגול וכו'

היום הסברתי בכיתה מדוע הם - התלמידים השנה - "מזלזלים" בכך שהם כותבים "שורה" במקום סכום קצר [10 שורות], לא כותבים משוב אישי, לא מבררים כיאות את הקונפליקט או ""נושא העל" [הנרטיב המופשט]. הסברתי להם, שיש להם הזדמנות יחידה, עבור חלק גדול מהם, לשוחח עם עצמם, לפגוש את עצמם באמצעות ספר הקריאה. הסברתי שלכותב משוב אישי בסגנון: הספר נורא מותח, זה לא משוב אלא סתם "יציאת ידי חובה". מה בספר מותח, למה פעולה X נראית לך מסוכנת, אפילו שזה ספר דמיוני. מדוע אתה מזדהה עם הדמות? איזה חלק בך מתחבר עם הדמות.

כמו כן הבעתי את צערי על כך, שהם לא קוראים ספרים, מתגאים בזה. הם גם לא קוראים ספרות אלקטרונית [לא להתבלבל], וקראתי לאחרונה ב'הארץ' אני חושב קינה על מות הספרות העברית, שמתברר שרק בני 65 ומעלה קוראים ספרים נייריים והצעירים יותר גם לא מטרידים עצמם בספרות דיגיטלית.

N-LEE קראה לעצמה בתגובה לפוסט של הקנקן - מהמוזרים שעדיין קוראים ספרים נייריים. יש משהו בדבריה, כמה מוזר. בזמני מי שלא קרא ספרים היה "מוזר".


יום חמישי, 10 בפברואר 2022

144 - חיי מורה עברי

 אולי הכותרת צריכה להיות: חיי מורה עברייה, ומדוע כל כך הרבה מורים צעירים נוטשים את המערכת.

שוו בעיני עצמכם את המצב הזה:

מורה צעירה, נאה, נשואה + שניים, בערך בת שלושים. מחנכת כיתה ובעלת ראש גדול מאוד, כפי שמצפים.

המורה המחנכת עובדת עם נוער בעייתי בביה"ס שאמור להיות נורמטיבי [ לא ביה"ס של שוליים, לא ביה"ס של הזדמנות שנייה, לא ביה"ס עמלני - סתם ביה"ס עירוני רגיל ומשעמם], והתברר שאחד התלמידים איחר/נעדר משיעור, והמורה המקצועית הודיעה לאמו.

התלמיד פנה באיום למורה המקצועית שהעבירה בזריזות את התפוד הלוהט למחנכת*. המחנכת פנתה לתלמיד וביררה את פשר התגובה. הוא הודיע לה שגם בה יפגע, ואכן.. אמר ועשה והחל להפציץ ברשתות החברתיות טענה שהמורה התיחסה אליו יחס לא הולם!

עכשיו, שימו לב:

1. בשל האיום הילד הושעה ליומיים, עפ"י הכתוב בהוראות מנכ"ל משרה"ח. הילד חזר לביה"ס

2. הילד פתח קבוצת ווטס אפ שמעודדת תלמידים לשלוח אליו מידע על המורה והתנהגות בלתי הולמת

3. אם התלמיד בפייסבוק במשך 50 דקות מרצה ומכפישה את המורה

מה קורה עם המורה?

המורה מסרבת לבוא לביה"ס

האיגוד המקצועי עוד לא השמיע קול ציבורי

הרשת בה היא עובדת שלחה מכתב התראה על הוצאת דיבה שמעודד משום מה את הילד ואמו לטנף על המורה, כי הם מפרשים זאת כבריונות

לא ברור לי אם יישהו טרח לפנות לרשת החברתית כדי להוריד את כתבי הרוע כנגד המורה

כלומר -

הילד מוגן לגמרי.

מי מגן על המורה?

לסיכום זריז -

מי שמגיע למערכת החינוך מאידיאולוגיה וללא בעיות פרנסה, אולי יספוג את העוצמה של ה"ביוש" הזה ואפס פעולה כנגד הצד הפוגע. אבל מי שמגיע גם כראיית מערכת החינוך כמקום לפיתוח קריירה, מימוש עצמי וזה מקור פרנסה, לא ממש יסכים לחספוג רעלים כאלה.

אנשי חינוך נדרשים להיות זהירים ולתת לספק מקום - אבל המקום לשני הצדדים, כן?! [גם לתלמיד וגם למורה]

אז מדוע שאדם צעיר, בעל השכלה גבוהה, כישורים בתחומי ידע נדרשים יישאר במערכת החינוך?

וזו תמונה אחת מתוך אלפי תמונות מדי יום במערכת החינוך. ההצלחה של המורים להשניא את עצמם, האיגודים המקצועיים להצטייר כרק דואגים לשכר ולימי חופשה של המורים, התנהגות משרה"ח ביחס למורים וזלזול בהם וכמובן משכורת שמשקפת את היחס האמיתי לאנשי חינוך בסולם הערכים הישראלי - כל אלה עם "הקורונה" [אם כי אלימות כזו התקיימה גם לפני הקורונה ] יובילו את מערכת החינוך לקריסה מוחלטת בשל העדר כוח אדם איכותי, צעיר או אידיאליסטי.

-----------------------------------

*בניגוד לצפוי מורים בקושי פונים להגיש תלונות במשטרה על תלמידים שמאיימים עליהם. יש כמה סיבות: תחושת בדידות קשה והעדר תחושת מוגנות - לא מטעם הנהלת ביה"ס, ובוודאי לא מטעם האיגוד המקצועי. חשש מלפגוש את הילד לאחר הגשת תלונה או את בני משפחתו. [ברב המקרים ילדים מאיימים ומסוכנים מגיעים ממשפחות מסוכנות ומאיימות, וכן, אלה יכולים להיות שועי הארץ כמו אזובי הקיר]


יום ראשון, 6 בפברואר 2022

143 - להיות חולה בסכרת

 בהיותי סוכרתי, אני מחוייב בזהירות ובבדיקה בלתי פוסקת של כפות הרגליים. הרגליים עבור סוכרתיים הן סכנה כשהן נפצעות. הבנתי שזה קשור למרחק מהלב, ולקושי לדחוף חומרי הזנה וריפוי של הגוף, מה גם שהסכרת עצמה פוגעת בעצבים, ופעמים רבות מתחיל לכאוב כאשר הפצע הזדהם וחו"ח הופך לנמק.

וכך, במשך שלושה ימים דיווחתי לבת זוגי על תופעת פלא, ממש על-טבעי [אפילו בדקתי את התקרה, אם אין נזילה]. רגל שמאל מגירה נוזלים. בהתחלה האשמתי אותה, אח"כ האשמתי את הכלבה, ולרגע לא חשבתי לעצמי: אדון אריק, תסתכל על רגל שלך.

כידוע שליחי ציבור אינם ניזוקים, ודי מהר גרדה לי הרגל וראיתי, שהרגל התנפחה, שבצד שמאל של קרסול שמאל העור נקלף וזהו פצע פתוח.

עפתי טסתי ל"טרם" שם קיבלתי טיפול ראשוני וכרגיל שלל הפחדות, אבל לא אלמן ישראל, ואדון אריק חי באיזה עולם, שבו כנראה כוחות עלומים פותרים בעיות.

בסוף הגעתי לרופא מומחה לפצעים, בליווי בני האהוב, שסובל ביחס אליי מ"הגנת יתר" עד כדי תקיפה מילולית או אחרת של אדם שיאיים לדעתו עליי. וכך יצאתי "ניזוק" כי הוא צעק על הרופא, העביר ביקורת אכזרית על סגנון העבודה שלו. [היתה לו סיבה אמיתית, אבל הוא ילד, ועדיין לא הבין שלשון רכה תשבר גרם.]

היום הוא נשאר בחוץ. 

הרופא נראה עייף ומרוט לגמרי. וכמובן באמצע השבוע נוצרה שלפוחית חדשה ברגל ימין, אבל הפעם כבר אני בודק ומטפל מייד. עם זאת קיבלתי טיפול נהדר, והאחות בקשה שאגיע בשבוע הבא לפני הרופא על מנת לחבוש אותי אחרת.

יום שישי, 4 בפברואר 2022

142 - מהיומן

 כולנו מכירים את מערכת השעות בגן, בבית הספר, באוניברסיטה או במקום עבודה בו מתקיים דפוס עבודה שעתי או תקופתי.

אני מניח שחלקכם לא מכיר את אחורי הקלעים של מערכת השעות.

בקצרה -

יש ממונה מערכת שבונה מערכת שעתית לכל עובדות ההוראה לחצי שנה בדר"כ בתיכון. המערכת משקללת ומחשבת את כל האילוצים האפשריים ומנפקת מערכת.

אחר כך במהלך השנה אחראי/ת מערכת מחוייב לדאוג לעדכון יומי, לפעמים באותו רגע ממש, של המערכת. מקובל שמורה שיודע שייעדר למחרת יודיע ערב לפני על מנת לאפשר תכנון מחודש של המערכת.

ברור שתמיד יהיו אותם שיודיעו בעשר דקות לשמונה שהם לא מגיעים.

וברור שאין חובת מילוי מקום על "שעות האוויר" [שעות פרטניות, שעות שהייה, שעות צוות, שעות הכנה לבגרות], אלא רק אם שיעור של המורה בוטל ואז הוא מחוייב בשעה בכיתה אחרת.

אבל - אצלנו לפחות, מילוי מקום הוא "חובה" [זה מסוג עסקות ה- תן וקח - של עובד עם הארגון, וזו סיטואציית WIN-WIN] או כדאי, כי יש גמול תמידי למילוי מקום.

אך

להודיע לאדם על ביטול כמעט יום עבודה שלם, כשהוא כבר בדרך לעבודה? 40 שנים אני במערכת, לא קרה לי מעולם. נשארה שעה אחת בסוף היום, שמתחילה ב- 1330. 

ירדתי מהאוטובוס וחזרתי הביתה. האם בוטלה השעה? ממש לא. אז יצאתי בשעה 1200 כדי ללמד שעה אחת. הנסיעה שלי למקום העבודה היא בת שעה עד שעה ורבע.

יום רביעי, 2 בפברואר 2022

141 - מיומנו של מורה [ 40 שנות הוראה ]

 במצוות הצייטגייסט וההתפתחויות הטכנולוגיות, הקורונה וספיחיה ומעבר להוראה היברידית והוראה מרחוק, פתחתי קבוצת ווטסאפ לשתי כתותיי.

כל קבוצה מיועדת בעיקר למסירת עבודות, שליחת קישורים לאתרי למידה שונים, עידוד ותזכורות על מועדים חשובים או פרויקטים חדשים. כמו כן, מנהג לי, מדי יום שישי ומדי מוצ"ש אני שולח "גיפים" עם ברכות "שבת שלום" וברכות "שבוע טוב". אם ישנם לקראת חגים או ימים כ"יום המשפחה", מה טוב ומה נעים.

והנה בשולי ברכות שבת שלום, שאליה הצטרפו גם "גיפים" של התלמידים, אחד קורא לי: בורקס. לא בדיוק הבנתי, בורקס? בורקס גבינה.

אתמול פתחתי הכל בשיעור ספרות, כי גם ברכת הבורקס נעשתה בחלל כיתתי. 

"אני אוהב בורקס, המורה" הסביר, "ובמיוחד בורקס גבינה", הוסיף ודייק.

אז.. אמרתי לו.. אתה אוהב בורקס ואוהב אותי, כי אני הבורקס? הבחור מבלי להסס: אני שולח לך רמזים מתחילת השנה, ואכן הבחור לא מפסיק להחמיא לי על הופעתי, על בגדיי, תכשיטיי, ה"לוק" שלי, אתה לא מבין ענין?

צחקוקים התחילו בכיתה, והחלטתי לא להשאיר את הענין פתוח. בכל זאת, מעולם, גם כשהייתי מורה צעיר, טוב מראה ודל משקל נערים מעולם, אבל מעולם, לא חצו את הגבול הזה של מחמאות ל"מורה" על לבושו או מראהו או ביטויי אהבה "פואטיים" כבורקס. החלטתי גם שלא אקיים שיחת טנדו, כי אצטרך להקליט אותה וכדאי שגם הכיתה תהיה מעורבת.

התחלתי ואמרתי שזה מחמיא לי מאוד ומביך אותי מאוד באותה מידה, שאין לי מושג איך להתיחס להתנהגות כזו בגלל החריגות שלה ביחס אליי, לאור ההיסטוריה שלי. בכיתה כבר לשונות התחילו בציניות: אתה מטריד מינית את המורה! וצחוקים עד השמיים. חתכתי באמצע הצחוקים והאמרתי: אין כאן הטרדה מינית, אלא הומור וצחוקים ככל הנראה. הטרדה מינית היא דיבור בוטה מבחינה מינית, מגע פיזי בלתי רצוי. הסברתי שיש כאן בלבול בין הכוונה לבין הביצוע.

התלמיד, אבל אני לא "כזה" בכלל. אמרתי לו שדווקא ענין היותו "כזה" חסר חשיבות לגמרי, כי זה ענינו הפרטי ולא ענין ציבורי.