במרומי ערץ – ר' יוסף אבן אביתור
8במרץ 2016
בִּמְרֹומֵי עֶרֶץ כִּסֵא שִׁבְתֶּךָ
וּבִשְׁכוּנֵי אֶרֶץ עוֹז מֶמְשַׁלְתֶּךָ
אֵלֶה יַעֲרִיצוּן גְּאוֹן תִּפְאַרְתֶּךָ
וְאֵלֶה יַקְדִישׁוּן לְשֵׁם מַמְלַכְתֶּךָ
אֵין קָדוֹשׁ כַּה' כִּי אֵין בִּלְתֶךָ
בִּמְרֹומֵי עֶרֶץ כִּסֵא מַהֲלָלוֹ
וּפִנוֹת שׁוּלָיו מְלֵאִים הֵיכָלוֹ
מֵהֶם מִימִינוֹ וּמֵהֶם מִשְׂמֹאלוֹ
שְׂרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ
וּבְכֵן נַקְדִישָׁךְ מֶלֶךְ
{{וּבִשְׁכוּנֵי אֶרֶץ יְדוּעִים עַם הַאֵל}}
{{נִצָּבִים הַיּוֹם כְּדַל הַשּׁוֹאֵל}}
{{מְהַלְּלִים וּמוֹדִים לְצוּר פּוֹדֶה וְגוֹאֵל}}
{{וְהִקְדִישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב}}
{{וְאֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל}}
{{בִּמְרֹומֵי עֶרֶץ מַלְאֲכֵי רוּם יַחַד}}
{{יוֹצְאִים בְּאֵימָה וְשָׁבִים בְּפַחַד}}
{{וּמַעֲרִיצִין בְּרַעַד לְמֶלֶךְ מְיֻחָד}}
{{שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד}}
{{וּבְכֵן נַקְדִישָׁךְ מֶלֶךְ}}
{{וּבִשְׁכוּנֵי אֶרֶץ קְהִלּוֹת קְהִלּוֹת}}
{{קְרֵבִים הַיּוֹם בְּחָמֵשׁ תְּפִלּוֹת}}
{{וּמַקְדִישִׁים הָאֵל בִּתְשׁוּאוֹת הֲמוּלוֹת}}
{{וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת}}
{{וּבְכֵן נַקְדִישָׁךְ מֶלֶךְ}}
וּבִשְׁכוּנֵי אֶרֶץ עוֹז מֶמְשַׁלְתֶּךָ
אֵלֶה יַעֲרִיצוּן גְּאוֹן תִּפְאַרְתֶּךָ
וְאֵלֶה יַקְדִישׁוּן לְשֵׁם מַמְלַכְתֶּךָ
אֵין קָדוֹשׁ כַּה' כִּי אֵין בִּלְתֶךָ
בִּמְרֹומֵי עֶרֶץ כִּסֵא מַהֲלָלוֹ
וּפִנוֹת שׁוּלָיו מְלֵאִים הֵיכָלוֹ
מֵהֶם מִימִינוֹ וּמֵהֶם מִשְׂמֹאלוֹ
שְׂרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ
וּבְכֵן נַקְדִישָׁךְ מֶלֶךְ
{{וּבִשְׁכוּנֵי אֶרֶץ יְדוּעִים עַם הַאֵל}}
{{נִצָּבִים הַיּוֹם כְּדַל הַשּׁוֹאֵל}}
{{מְהַלְּלִים וּמוֹדִים לְצוּר פּוֹדֶה וְגוֹאֵל}}
{{וְהִקְדִישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב}}
{{וְאֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל}}
{{בִּמְרֹומֵי עֶרֶץ מַלְאֲכֵי רוּם יַחַד}}
{{יוֹצְאִים בְּאֵימָה וְשָׁבִים בְּפַחַד}}
{{וּמַעֲרִיצִין בְּרַעַד לְמֶלֶךְ מְיֻחָד}}
{{שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד}}
{{וּבְכֵן נַקְדִישָׁךְ מֶלֶךְ}}
{{וּבִשְׁכוּנֵי אֶרֶץ קְהִלּוֹת קְהִלּוֹת}}
{{קְרֵבִים הַיּוֹם בְּחָמֵשׁ תְּפִלּוֹת}}
{{וּמַקְדִישִׁים הָאֵל בִּתְשׁוּאוֹת הֲמוּלוֹת}}
{{וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת}}
{{וּבְכֵן נַקְדִישָׁךְ מֶלֶךְ}}
{{וּבִשְׁכוּנֵי אֶרֶץ יְדוּעִים עַם הַאֵל}}
{{נִצָּבִים הַיּוֹם כְּדַל הַשּׁוֹאֵל}}
{{מְהַלְּלִים וּמוֹדִים לְצוּר פּוֹדֶה וְגוֹאֵל}}
{{וְהִקְדִישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב}}
{{וְאֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל}}
{{בִּמְרֹומֵי עֶרֶץ מַלְאֲכֵי רוּם יַחַד}}
{{יוֹצְאִים בְּאֵימָה וְשָׁבִים בְּפַחַד}}
{{וּמַעֲרִיצִין בְּרַעַד לְמֶלֶךְ מְיֻחָד}}
{{שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד}}
{{וּבְכֵן נַקְדִישָׁךְ מֶלֶךְ}}
{{וּבִשְׁכוּנֵי אֶרֶץ קְהִלּוֹת קְהִלּוֹת}}
{{קְרֵבִים הַיּוֹם בְּחָמֵשׁ תְּפִלּוֹת}}
{{וּמַקְדִישִׁים הָאֵל בִּתְשׁוּאוֹת הֲמוּלוֹת}}
{{וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת}}
{{וּבְכֵן נַקְדִישָׁךְ מֶלֶךְ}}
{{נִצָּבִים הַיּוֹם כְּדַל הַשּׁוֹאֵל}}
{{מְהַלְּלִים וּמוֹדִים לְצוּר פּוֹדֶה וְגוֹאֵל}}
{{וְהִקְדִישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב}}
{{וְאֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל}}
{{בִּמְרֹומֵי עֶרֶץ מַלְאֲכֵי רוּם יַחַד}}
{{יוֹצְאִים בְּאֵימָה וְשָׁבִים בְּפַחַד}}
{{וּמַעֲרִיצִין בְּרַעַד לְמֶלֶךְ מְיֻחָד}}
{{שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד}}
{{וּבְכֵן נַקְדִישָׁךְ מֶלֶךְ}}
{{וּבִשְׁכוּנֵי אֶרֶץ קְהִלּוֹת קְהִלּוֹת}}
{{קְרֵבִים הַיּוֹם בְּחָמֵשׁ תְּפִלּוֹת}}
{{וּמַקְדִישִׁים הָאֵל בִּתְשׁוּאוֹת הֲמוּלוֹת}}
{{וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת}}
{{וּבְכֵן נַקְדִישָׁךְ מֶלֶךְ}}
להלן הסבר על הפיוט, תפקידו מאתר - הזמנה לפיוט:
פיוט המושר בקהילות הספרדיות בתפילת מוסף של יום הכיפורים, בעת חזרת שליח הציבור על קטע הקדושה. הפיוט מושר בדרך כלל ע"י החזן או אחד מעוזריו, ה'סומכים'.
זהו קטע מקדושתא ליום הכפורים מאת ר' יוסף אבן-אביתור, חכם ופייטן בן המאה העשירית, ממבשרי תור-הזהב בשירה ובפיוט העברי בספרד – אף שנאלץ לגלות מספרד ולנדוד שנים ארוכות בארצות המזרח. קדושתא זו עצמה היתה חלק מ'מעמד' ליום הכפורים, כלומר, יצירה שירית מורכבת הכוללת בתוכה פיוטים ליום הקדוש כולו – סוגה רבת-היקף ועוצמה שאבן-אביתור חידש, ואשר שימשה דגם לחיקוי למרבית פייטני ספרד הגדולים אחריו.
פיוטי הקדושתא מוליכים את קהל המתפללים לאמירת הקדושה, ונועדו להעצים אותה; הקטע שלפנינו אופייני לפיוטים קדומים רבים מסוג זה, המתארים בלשון מלאת-שגב והוד את הקדשת הקב"ה, בה בעת, בקרב המלאכים בשמים וישראל על הארץ. בשונה מפיוטים אחרים המעניקים יתרון פרדוכסלי ומפתיע למעשה ההקדשה הארצי (כדוגמת 'אשר אימתך' המיוחס ליניי, או 'לבעל התפארת' לר' בנימין בר זרח), הפיוט שלפנינו מצטיין דווקא בהעמדת סימטריה מלאה והרמונית בין שמים לארץ: "אֵלֶה [=המלאכים בשמים] יַעֲרִיצוּן גְּאוֹן תִּפְאַרְתֶּךָ / וְאֵלֶה [=ישראל בארץ] יַקְדִישׁוּן לְשֵׁם מַמְלַכְתֶּךָ / אֵין קָדוֹשׁ כַּה' כִּי אֵין בִּלְתֶךָ".
זהו קטע מקדושתא ליום הכפורים מאת ר' יוסף אבן-אביתור, חכם ופייטן בן המאה העשירית, ממבשרי תור-הזהב בשירה ובפיוט העברי בספרד – אף שנאלץ לגלות מספרד ולנדוד שנים ארוכות בארצות המזרח. קדושתא זו עצמה היתה חלק מ'מעמד' ליום הכפורים, כלומר, יצירה שירית מורכבת הכוללת בתוכה פיוטים ליום הקדוש כולו – סוגה רבת-היקף ועוצמה שאבן-אביתור חידש, ואשר שימשה דגם לחיקוי למרבית פייטני ספרד הגדולים אחריו.
פיוטי הקדושתא מוליכים את קהל המתפללים לאמירת הקדושה, ונועדו להעצים אותה; הקטע שלפנינו אופייני לפיוטים קדומים רבים מסוג זה, המתארים בלשון מלאת-שגב והוד את הקדשת הקב"ה, בה בעת, בקרב המלאכים בשמים וישראל על הארץ. בשונה מפיוטים אחרים המעניקים יתרון פרדוכסלי ומפתיע למעשה ההקדשה הארצי (כדוגמת 'אשר אימתך' המיוחס ליניי, או 'לבעל התפארת' לר' בנימין בר זרח), הפיוט שלפנינו מצטיין דווקא בהעמדת סימטריה מלאה והרמונית בין שמים לארץ: "אֵלֶה [=המלאכים בשמים] יַעֲרִיצוּן גְּאוֹן תִּפְאַרְתֶּךָ / וְאֵלֶה [=ישראל בארץ] יַקְדִישׁוּן לְשֵׁם מַמְלַכְתֶּךָ / אֵין קָדוֹשׁ כַּה' כִּי אֵין בִּלְתֶךָ".
משוררי ספרד גילו לי את הכלי הנהדר ששמו גוגלקווסט, כיצד אני יכול להצטרף למאגרי מידע מרכזיים בחקר היהדות במאה השנים האחרונות.
כך או אחרת, השיר הזה מעניין מאוד, מבחינת תכניו והדרך בה מוצגת התשוקה לאל, הפחד והיראה מהאל, שהרי זה שיר שנכתב ליום כיפור, קדושתא, שרק חלק ממנה כאן.
המילה ערץ היא שורש של שדה סמנטי עשיר מאוד – מחד הערצה ומאידך עריץ, ר"ל שהמילה הזו מכילה את כל האפשרויות של שדה זה ביחס לאלוהים, ואין היא "ארץ" . ה"ערץ" האלוהי הוא הרם מכל, שם בערץ המלאכים מסתובבים אחוזי חרדה ויראה, כי ב"שכוני ארץ" עומדים לברך את האל בחמש תפילות.
החרוז בשיר הזה יפהפה,וקשה להאמין שמשוררי ספרד, לפחות המעולים שבהם, לא קלטו את החיבור הסמנטי הנוצר באיחוד מלות חרוז [ למרות הנורמה של החרוז המבריח, שבשירים רבים אין לו תפקיד סמנטי], וכשהשימוש בחרוז הינו גם מהבטיו הסמנטיים מקבלים תוצאה נהדרת [ לא רק מצלולית או מקהלתית ] למשל – הבית החותם [ תפארת הסיום]
וּבִשְׁכוּנֵי אֶרֶץ קְהִלּוֹת קְהִלּוֹת
קְרֵבִים הַיּוֹם בְּחָמֵשׁ תְּפִלּוֹת
וּמַקְדִישִׁים הָאֵל בִּתְשׁוּאוֹת הֲמוּלוֹת
וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת
שווה לשים לב לארבע המלים החורזות. שתי הראשונות יוצרות את הקשר בין התפילה לבין הקהילה, שאיינה אחת ויחידה אלא מורכבת "קהילות קהילות" וכולן קרבות ב-חמש תפילות, ואילו בטור החותם תשואות הלומות – תהילות, וכמובן הקישור בין הערצת האל, גם בתשואות ולא רק בצליל, אלא תשואות מלאות בתהילות לאל.
נפלא.
מקור –הפיוט והתפילה, סנונית
ביוגרפיה – ויקי
כך או אחרת, השיר הזה מעניין מאוד, מבחינת תכניו והדרך בה מוצגת התשוקה לאל, הפחד והיראה מהאל, שהרי זה שיר שנכתב ליום כיפור, קדושתא, שרק חלק ממנה כאן.
המילה ערץ היא שורש של שדה סמנטי עשיר מאוד – מחד הערצה ומאידך עריץ, ר"ל שהמילה הזו מכילה את כל האפשרויות של שדה זה ביחס לאלוהים, ואין היא "ארץ" . ה"ערץ" האלוהי הוא הרם מכל, שם בערץ המלאכים מסתובבים אחוזי חרדה ויראה, כי ב"שכוני ארץ" עומדים לברך את האל בחמש תפילות.
החרוז בשיר הזה יפהפה,וקשה להאמין שמשוררי ספרד, לפחות המעולים שבהם, לא קלטו את החיבור הסמנטי הנוצר באיחוד מלות חרוז [ למרות הנורמה של החרוז המבריח, שבשירים רבים אין לו תפקיד סמנטי], וכשהשימוש בחרוז הינו גם מהבטיו הסמנטיים מקבלים תוצאה נהדרת [ לא רק מצלולית או מקהלתית ] למשל – הבית החותם [ תפארת הסיום]
וּבִשְׁכוּנֵי אֶרֶץ קְהִלּוֹת קְהִלּוֹת
קְרֵבִים הַיּוֹם בְּחָמֵשׁ תְּפִלּוֹת
וּמַקְדִישִׁים הָאֵל בִּתְשׁוּאוֹת הֲמוּלוֹת
וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת
שווה לשים לב לארבע המלים החורזות. שתי הראשונות יוצרות את הקשר בין התפילה לבין הקהילה, שאיינה אחת ויחידה אלא מורכבת "קהילות קהילות" וכולן קרבות ב-חמש תפילות, ואילו בטור החותם תשואות הלומות – תהילות, וכמובן הקישור בין הערצת האל, גם בתשואות ולא רק בצליל, אלא תשואות מלאות בתהילות לאל.
נפלא.
מקור –הפיוט והתפילה, סנונית
ביוגרפיה – ויקי
