328 - למה לא

 גם בקומדיות בהן נוצר מצב של "מתח"; "חוסר ודאות" אני נרתע לאחור בחוסר נוחות, ומפסיק לצפות בפרק, בסרט.

כך גם יחסי אל "דרמת החזרת החטופים".

איך אומר הפתגם הידוע: זה לא נגמר עד שהגברת השמנה שרה, כלומר תמיד יש הפתעות, אבל אני מכיר אפשרות אחרת:  זה לא נגמר עד שהגברת השמנה יורדת מהבמה. פתגמים בתלבושת אחידה 

שום דבר עוד לא נסגר, ויקח עוד זמן רב עד שיסגר.

בבלוג שלי, בו אני כותב על ספרי קריאה שונים שקראתי, פרסמתי רשומה על הספרון הנפלא,  אבי לבקוביץ, הסגול הגדול. הארגוט: היסטוריה, רפואה ודת

ישנן טענות, שהפטריה הזו, שמשתמשים בה ליצור LSD, משמשת גם ליצור סמים חזקים שמטשטשים את המציאות, ונתנים לטרוריסטים מסוגים שונים ע"מ להכניע את כל העכבות שלהם.

אז מה כן?

דאגה לתחזוקת הבית

קניות

אירוח נכדים יומיים בשבוע, שזה כולל הכנת מזון

כתיבת שירה

המשך חפירה לתוכי סביב הרומן החדש

ציפייה לספר סיפורים קצרים - בינתיים שתי הוצאות דחו, אבל יש עוד כמה שטרם ענו... נראה.

כשהכל ייסגר היטב, כששעת החשבון האמיתי תגיע, נקווה שהתינוק לא יישפך עם המים, שלא נהרוס מרוב זעם את עצמנו. נכון, אנחנו מקוטבים בצורה מובהקת מאוד פוליטית, אבל במלחמה באמת לאף אחד לא אכפת מאיפה באת.

327 - כבר 44 ימים מאז ה- 7.10.23

 מה אלו 40 ימים מול 40 שנים במדבר?

חשוב שנבואת השווא על שנת ה- 75, בה תחרב המדינה, כמו בימי בית שני התרסקה לרסיסים, אין ספק, שמדינת ישראל תתקיים עוד שנים רבות.

ומה עם השגרע, שבשל המפץ הגדול של ה- 7.10.23 הפכה למשהו טוב, כנראה..

דבר אצלי לא השתנה. 

עדיין אני הולך 3 - 4 פעמים בשבוע כשרדיוס המרחק 5 ק"מ מביתי.

אינני עובד, העבודה שלי היא הבית - ואני מתחזק אותו היטב, באופן שיטתי וקבוע. [גרסא דינקותא מבית מדרשה של היקית שילדה אותי, וחנכה אותי.]

בת זוגי חזרה לעבוד מלא על מלא.

כל התלמידים שלה מגיעים לבית הספר. [אלה תלמידים שמגיעים מבת ים ועד חדרה.]

חסרים מוצרי חקלאות, כמו "סלרי אמריקאי" אז אני משתמש בסלרי עם שורש וגבעולים.

אהה

ואני לא יוצא מהמיטה לפני 1100 בבוקר ואינני חוזר אליה לפני 0300 בבוקר.

https://did.li/pysrl

326 - המציאות חודרת לבועה

 

נסיונותיי הנואשים להימנע מחדשות כמעט גרמו לנו לעזוב בית של חברים, עת הם הדליקו טלוויזיה לצפייה בחדשות על.. 

הודעתי לזוגתי שאני הולך הביתה, היא יכולה להישאר, זה בסדר. הם כיבו את הטלוויזיה. לקח לי זמן להירגע, לנשום באופן סביר ולצאת משריון הצב הנוקשה.

אתמול בסניף הדואר, קוללתי כ - "שמאלני מסריח"

מעשה שהיה כך היה:
בסניף הדואר אצלנו, שמזמינים בו תור מראש, התארך התור, כי יש שם דלפקאית שעובדת בקצב משלה. כרגיל התסכול וחוסר הסבלנות עורר את הנרגנים, וביניהם אחת שעברה את גיל 70 שהתחילה לעורר מהומות מילוליות.
משראתה שזה לא עוזר התחילה לפקוד את האשנבים. אף זה לא עזר. כמה קולות מהקהל הישוב על כסאות נוחים, אגב, הצטרפו למחאותיה. ואז היא קלטה איזה זקן בדלפק, שלדעתה הגיע אחריה. נו, נו.. רמת הנקיון המילולי שלה ירדה פלאים, אח"כ רבה עם הפקידה שהחליטה להגן על הלקוח.
והזקן הזה, החליט ככל הנראה לקיים "שיחה" עם הגברת. סיים את מה שהיה צריך, ושניהם נעמדו באמצע הסניף מנבלים את הפה. מפה לשם היא החטיפה לו סטירה והוא ירק עליה, וכך התחילו לתת מכות זה לזו, כשהיא צווחת במלוא גרונה: אתה התחלת!
המחנך הדגול, עבדכם, לא יכל לעזוב את הסניף מבלי להעיר לטרחנית ולצווחנית: "אנשים נלחמים ונהרגים בעזה וכאן נותנים מכות ויורקים?! בושה וחרפה!" הרעמתי בקול המורה. היא הביטה בי לרגע וענתה: יאללה יאללה תלך לעזאזל, שמאלני מסריח.
בצהלות צחוק יצאתי מהסניף.

אתמול הילדון האהוב עליי, נכדי, הגיע לביקור השבועי. שניצל ופתיתים. חיכינו לסבתא שתחזור מהעבודה על מנת לאכול. הוא צפה בסרטוני מיקימאוס, שלימדו אותו כל מיני דברים על העולם, ואני קראתי עיתון, ואח"כ עברתי לספר הפרשנות הנהדר שלי על "מורה נבוכים" שכתב מיכה גודמן. ואו אז התחילה סופת רעמים. קולות הנפץ עוררו בו חשש, ובי זכרון לא נעים, אבל ללא החרדה. הבטחתי לו שאלה לא טילים. שאלתיו: שמעתי אזעקה? ואחר כך - רוצה לרדת למקלט?

החדירה הכי מאסיבית היא באתרים בהם יש ביטוי לביביסטים ולטרלול של רה"מ וחצרו הביזנטית. למשל, מדווח שרה"מ משוכנע שמתקפת החמא"ס היתה כי הצבא והמודיעין לא דיווחו לו על היתכנותה, כמו עשו לו "אמבוש". רמות הפאראנויה שם אצל המליונר עם המקלט האטומי רק גוברות.

פעולות ודמויות מהצד ההוא מעוררות גיחוך: למשל יו"ר הכנסת באפוד ואקדח על חזהו, בנגביר מתלונן על מידור, אבל מרשה למופרעי המתנחלים לפגוע בפלסטינים ללא סיבה, שר ממליץ על פצצת אטום, ושרת איכות הסביבה לא מרשה לגעת בתקציבה המיותר, שתדאג לכלבים ולחתולים המסכנים.

עם זאת - לא קורא פרשנויות, לא מקשיב לדו"חות התקדמות ולא מרגיש שום הקלה. הכל נדיף, מעורער, מעלה בעיקר סימני שאלה.

אבל בלי טוב?

אז - הרומן שלי, טאמאהרי, שחלקכם קרא חלקים ממנו - סיימנו עריכה והוא הוחזר להוצאה להפקה ולייצור.

תרשו לי שוב כבעבר להמליץ על הבלוג הכי חשוב בענייני המלחמה שנכתב כעת - 

דבורית שרגל - וולווט אנדרגראונד - https://velvetunderground.co.il/

https://roomsgallery.co.il/product/%D7%94%D7%9E%D7%A6%D7%91-%D7%94%D7%AA%D7%91%D7%94%D7%A8/

325 - הכל בגלל מסמר קטן

 כך מתפתחות מילות השיר הנפלא הזה:

השיר האנגלי במקורו, בטרם תורגם ע"י נעמי שמר אומר כך:

For want of a nail, the shoe was lost;
For want of the shoe, the horse was lost;
For want of the horse, the rider was lost;
For want of the rider, the battle was lost;
For want of the battle, the kingdom was lost;
And all from the want of a horseshoe nail.

והנה השיר בביצוע של שמשון בר נוי

אינני מוצא סיבה להביא את מילות השיר בעברית, רק לציין, שדברים קטנים ושוליים יכולים להכריע גדולים וחזקים. [דוד וגוליית].  ההסבר לשיר הוא" לימוד סיבתיות לילדים", אבל אני חושב שזה קשור לנושא הכתיבה - הדברים הקטנים והטובים במהלך החודש האחרון. [חודש ו- 4 ימים ליתר דיוק.]

אשמח לפרט -

 תודה ל- הוט שפתחו את ערוציהם ושידרו 3 תוכניות שלולא מצבי לא הייתי מתאמץ אפילו: אחת תחרות ספרים, ושתי תוכניות: תחרות "קוליות". בראשונה, ארבעה ספרים ומאפרות טיפלו בלקוחות עפ"י משימה - מזמן לא צחקתי, ממש בהיסטריה מהתוכנית. כמות הרעל ששפכו זה על זה, הבינוניות, האיפור החובבני - וכל זה במעטפת של "תחרות איפור ותסרוקות".

תוכניות ה-קוליות היו פי אלף יותר מצחיקות. בחורות מתחרות ועושות מעצמן כלום ליד "מעצבי אופנה" או מדריכי סטיילינג [סטייליסטים]. גם שם כמות הרעל, הזלזול אותי הצחיקו עד דמעות. במצב אחר - הייתי חוטף קריזה.

הדבר השני הוא שבת זוגי נשארה בבית, וכך יחד סחבנו את החרדות הקשות. אני יודע בעקבות שבועיים אלה, שהשנה הבאה, בה היא תצא לפנסייה תהא שנה מלאה בשמחה.

הילדים ששאלו, התעניינו וגם באו לבקר.

רשת התמיכה בווטסאפ. כן, זה היה מרשים לשמוע מתלמידים, מחברים שלא דברנו הרבה.

והספר שעסקתי בארגונו לקראת היציאה לאור.

 

324 - מבחני אישיות On-line

 אין אין על מבחני האישיות שמגיעים אליי מ"בא במייל" . שנים אני מדוור מהם, שלל מידע על כל דבר.

מדי פעם, כשאני זקוק ל"עיסוי האגו", אני עונה על שאלונים אלה.

[אגב, כשמדור האסקפיזם ייפתח - אצרף פוסט זה.]

לפעמים אותו ספקן אהוב עונה בצורות שונות על מנת לבדוק - ולא להאמין, יותר מפעם או פעמיים גיליתי, שלא משנה איך תענה על השאלון, תמיד תקבל אותה תשובה.

הפעם בחרתי בשאלון ששמו:

מה הצבעים שתוסיפו לתמונות האלו יחשפו עליכם?

את השאלון חיבר עופר בר אל, שכך מציג עצמו:

עופר בר אל מנהל צוות תוכן, איש תקשורת, חובב קולנוע מושבע, אבל לא מזניח את עולם הספרים והטלוויזיה. אוהב לכתוב על כל מה שמיוחד ומרגש, לחשוב על רעיונות חדשים ועל דברים שעוזרים לאנשים בחיים. לא שותה יותר מ-2 כוסות קפה ביום ומנסה לישון לפחות 7 שעות כל לילה, אבל זה לא תמיד מצליח...

במלים אחרות - מי שלוקח את זה ברצינות, ולא סתם כשעשוע..

שמח לשתף אתכם בשתי תוצאות:

הראשונה

יש לך זרימה מושלמת עם העולם בחירת הצבעים שלך מצביעה על הרמוניה מושלמת עם העולם ועם הדברים שמתרחשים מסביבך. אנשים כמוך כנראה תמיד מצליחים למצוא דרך לנתב אירועים מסוימים לטובתם, לפעמים אפילו באמצעות התבוננות על חצי הכוס המלאה. אך הגישה הזאת לא הופכות אותך לאדם אנוכי שחושב שהוא מרכז העולם, ממש להפך! יש לך הערכה רבה לאנשים ולדברים הטובים שסביבך, החל משיר אהוב ברדיו ועד למראה של עץ ברוח. נכון שיש הרבה דברים שאפשר לשנות בעולם שלנו, אבל מנקודות המבט שלך לא בהכרח צריך לעשות זאת, והקבלה הזו משחררת אותך מהרבה לחצים וחרדות שאחרים סובלים מהם. ברור לנו שגם לך יש נקודות שבירה מפעם לפעם, אבל באופן עקרוני יש לך זרימה מעוררת הערצה עם החיים!

השנייה

הנפש שלך צריכה התרגשות והתפתחות לפי בחירת הצבעים שלך, התקופה האחרונה כנראה הייתה משעממת למדי עבורך, וממש לא יזיק לך ליהנות מקצת התרגשות ותשוקה חדשה בתחום כלשהו בחיים. באופן כללי שעמום הוא תחושה שקשה לך לסבול למשך זמן רב, ושגרה חסרת גיוון שוחקת אותך מאוד מהר ביחס לאנשים אחרים. החדשות הטובות הן שבשל התחושה הזאת, בוערת בך התלהבות רבה בקשר לחוויות חדשות, ואנשים יודעים שהם יכולים לסמוך על חברתך וגם מאוד נהנים ממנה. כאמור, יכול להיות שבזמן האחרון קשה לך לספק את הצורך הזה של הנפש שלך, אך לפי המבחן הזה אסור לך להרים ידיים! התפתחות אישית וחוויות חדשות אפשריות בכל גיל ובכל מצב, אז אסור להפסיק לחפש. בסופו של דבר משהו חדש ומרתק יתפוס את תשומת הלב שלך, וחייך יהיו הרבה יותר מספקים ומהנים.

אפשר גם לדעת מראש איזה בחירות בשאלון האמריקאי יובילו לתוצאה ראשונה או לתוצאה השניה. ממש מביך גם לדעת איך צבעים מסוימים נתפסים בעיתונים פופולריים ברחבי העולם.

323 - שירת האלים

ספר שיריי יצא לאור במהדורה דיגיטלית.

מוזמנים - https://did.li/8rDTY

322 - שירים

 לפני הכל - שירי הדוכיפת שלי נדחו על ידי שני מגזינים אינטרנטיים. פעם אולי הייתי נעלב, היום אני לא נעלב. בין אם השירים גרועים ובין אם אינם מתאימים לאופיו של המגזין למדתי כמו רבים אחרים - להישאר נאמן לעצמי ולשיריי.

מאז ה- 14 באוקטובר 2023, עת פרסמתי את הראשונים כתבתי עוד כמה.

הרשו לי לשתף אתכם בעוד כמה שירים מסדרת דוכיפת

- - - -

נֵס צִפּוֹר הַזָּהָב

אֶל הַדָּרוֹם בּוֹ שֶׁמֶשׁ -

מֵאִיר כִּתְמֵי דָּם

*

רַחַשׁ הַשִּׁגּוּר

מַחְרִישׁ אָזְנֵי דּוּכִיפַת -

הַזָּהָב מַשְׁחִיר

*

הַנֶּשֶׁר נוֹחֵת

אָז דּוּכִיפַת הַזָּהָב -

נֶעֱלֶמֶת בַּצֵּל

321 - ירושה/הורשה

 בקרוב יצא לאור ספר דיגיטלי של שיריי, שנקרא "שירת האלים".

לקראת פברואר יצא ספר ניירי בשם "צבירי שירה".

לקראת יוני, רומן מד"ב בשם "טמהארי".

וכעת אני בודק הוצאת ספר בהוצאה פרטית לגמרי, שהוא רק אוסף של צילומי פרחים שצילמתי בעשר השנים, או קצת יותר, האחרונות.

המחיר לא זול אך לא יקר במיוחד. אבל אין לי ענין ב"הד סטרט", אני יכול לממן בעצמי, מה גם שספר הצילומים יופק בחמישה עותקים בלבד:

לי

לשני צאצאיי ולנכדיי

לחבר הטוב ביותר [י"א]

ואולי אולי לאחייני, שהוא כבני.

מעבר לכך

אני הרי כותב מדי יום שיר, כך שמצטברים להם שירים נוספים. אני רוצה שכאשר אמות, אדע, שלפחות בספרייה הלאומית יש עותקים מספריי.

טיפ למוציאי ספרים בעצמם -

הקפידו לקחת אתכם עותקים מספרכם ולהשאיר בכל מקום בו יש ספריות ציבוריות-פתוחות, למשל צימרים, בתי מלון, חנויות ספרים, ככה לדחוף בין הספרים, גנים בהם יש ארונות ספרים פתוחים, גם בחו"ל, באותם מקומות בהם תמצאו ספרי מתח בעברית - למה לא?!

והכי חשוב -

מציאת קרוב ל- 300 תמונות מבין האלפים זה אסקפיזם ממדרגה ראשונה, מלא הנאה, אגב.

ניתן לקנות את הספר ממני, לקבל אותו בחינם.

arikbenedekchaviv@gmail.com

320 - מאיפה הבטחון?

 אמנם אינני צופה בחדשות, אינני קורא נקרולוגים על מתים, או תקצירי חיים על חטופים. אני עובר מבלי להציץ על תמונות החטופים שמודבקות על חלונות ראווה, או ברמת גן, על גדר סביב אתר בנייה במרכז רמת גן, פינת ביאליק- כיכר אורדע.

אבל

אני בהחלט ער למסכת התעמולה הפנים ישראלית, החמא"סית והעולמית.

למשל, שמתי לב לספירה בלתי נלאית של "סלב'ס" עולמיים שכותבים בעד החמא"ס, ולדף לבבות וברכות לאלה ש"בעדנו".

למשל, שמתי לב לכעס על כך שהראש והרעייה הגיעו להלוויות - ברם הבינותי שזה נעשה בתיאום.

למשל - איומי המהפיכה המשטרית-המשפטית הוסרו, שר המשפטים והאדיוט, שלוחו בוועדת חוק, חוקה ומשפט הסבירו שעכשיו עת מלחמה ואחדות.

למשל - אצלנו בבלוגיה מפורסם מדי יום הבלוג של דבורית שרגל, וולווט אנדרגראונד, ושם אפשר לקרוא מבלי שילחצו לך על ההיסטריה כדי שתצפה בפרסומות. שם תקבלו תמונה סבירה הרבה יותר מכל ערוצי החדשות הרגילים.

למשל - קראתי באיזה מקום שגנצ יקבל 40 מנדטים לו יתקיימו הבחירות היום.

למשל - רה"מ מקפיד על סירוב להתנצל או לקבל אחריות.

למשל - שר איכות הסביבה לא מוכנה להיפרד מתקציבים ממשרדה לטובת צה"ל והמילואים.

למשל - כל שרי האפס והכלום - עדיין במשרדם. בטח ג'דא מיבבת בביתה.

במלים אחרות - טוענים ברשתות החברתיות בהן אני גולש: FB, X, לינקדאין, טמבלר, קווארה שחל שינוי תהומי בחברה הישראלית.

יש הטוענים כיום, שבסיס מצביעיו של הראש הם הבורגנות החדשה שיצר בישובי הפריפריה, תושבי מדינת תל אביב ו- כל מתישבי ההתנחלויות הבורגניות שנהנות מתזרים תקציבי בלתי פוסק ומפריחה. דווקא הביבסטים אינם ממלאים כמות של מנדטים, כפי שמקובל להניח.

שמעתי שרויטמן, לכאורה, הפלה בין דם לדם.

שמעתי - סמוטי לא מעביר תקציבים לרשויות.

גם שמעתי שהשמאל הקיצוני הבינלאומי לא סופר אותנו כ"קורבנות", נהפוך הוא: תושבי עזה הם הקורבנות [ודוק: אאל"ט החמא"ס נתפס כמייצג את אומללי עזה, והם אומללים על פי כל קנה מידה שהוא.], בהשוואה לעוצמה הישראלית, הטבח בשבת השחורה נתפס כ"אירוע קטן", לא חשוב, לא משפיע על הגישה הבסיסית כלפי ישראל.

במלים אחרות -

יש נסיון נואש להחזיר ימי הקטנות וקללת הפוליטיקה הקטנונית מלאת השנאה לימים אלה.

תהליכים חברתיים לוקחים זמן. גם המפלגה שהקימה את ממשלת 1973 נפול נפלה 4 שנים אחר כך, אל תשכחו.