ישנו לשונאי מוצלח מאוד בשם איתן אבניאון. לפני שנים הוא פרסם את "מילה במילה" - תזאורוס של השפה העברית.
אז כמו הרבה חרשנים, לפני שאני כותב על "שקר" מעניין אותי לדעת, כמה מלים נרדפות יש, מהן וכו':
שקר - אוון, אונאה, אחיזת עיניים, בדאות, בדות, בדותא, בדיה, בידוי, בלוף, גניבת דעת, דיבה, הונאה, הטעייה, המצאה, העמדת פנים, השמצה, זיוף, כזב, כחש, לזות שפתיים, לעז, מרמה, נוכלות, סילוף, עבודה בעיניים, עיוות, עיקום, עיקשות, עלילה, פיקציה, פלסתר, רמאות, רמייה, שווא, שיחדש, תרמית [ ש"ע]
לשקר - לחינם, לריק, לשווא[תה"פ]
שקרן - איש כזב, איש תככים, אפיקורסי, בדאי, בדיין, בלופר, בלפן, גזמן, כזבן, כחש, מעמיד פנים, נבל, נוכל, נכלולי, ערום, רמאי, שרלטן [ת', ש"ע]
אל הרשימה של אבניאון הוספתי עוד שלוש מלים: שיחדש ושרלטן וכן עבודה בעיניים.
ברור לכל בר דעת שהשדה הסמנטי הזה אינו מבחין בין סוגי שקרים לסוגי השקרנים. בין שקרן פתולוגי, זה שמאמין בשקריו לבין זה אשר מתכנן אותם בקור רוח. הרשימות גם חסרות את המושג "שקר לבן", שהוא הנורמה החברתית כשמנסים למנוע משבר כלשהו, וזו פעולה הנחשבת לגיטימית, ולפעמים אפילו רצויה לגמרי.
נדמה לי, ש- 12 שנות "שלטונו" של השקרן, שכלל לא מוטרד מהיותו שקרן, בנימין נתניהו, כי זה "משרת" את המדינה ואת האינטרסים שלה, הפכו על פניה את החתירה לאמת, שהיא אחת מהאידיאולוגיות הגדולות של התרבות האנושית, בטח המערבית, ובטח מדעית-טכנולוגית.
מרטין בובר, לאלה מביננו שהם בני הגיל שבו עדיין למדו מסות בבתי הספר, כתב את "דעותיו הקדומות של הנוער", והקדיש חלק מהמסה ל"יחסיות האמת", כאשר הוא טוען, בנימה מודרנית קיצונית, שישנה רק אמת אחת ויחידה, ואליה יש לחתור ועל אמונה זו יש לחנך את בני הנוער.
הפוסטמודרניזם התפרץ לחיינו בשני העשורים האחרונים של המאה העשרים, באדריכלות שהגדירה מחדש קו עיצוב אנטי מודרניסטי ודהקונסטרוקטיביסטי שמעדיף את ה"לקט" על פני החתירה ל"צורת היסוד". הפוסטמודרניזם יחד עם מגמות של גלובליזציה, ניאוקפיטליזם והדגשת כלכלת הצרכים הובילו לויתור כמעט מלא על מושג האמת, בשם יחסיות, קריאה מחדש, פוסט. היו נסיונות לתקוף גם את המדע בדרך זו [זכור המאמר במתמטיקה מעוות כולו בכוונת מכוון של "יחסיות" שזכה למקום של כבוד בעיתון מתמטי פוסטמודרניסטי, למשל].
בתחום המדעים הרכים ולימודי הרוח ישנה התעוררות רבה בעקבות שבירת פארדיגמת האמת, כולל דרכים לתקף את האמת, וברור שבארצנו מאז - 1995 התפשטות האינטרנט והרשתות החברתיות, האמונה באנונימיות "בלתי פגיעה" הולידה ומולידה תפלצות של "אמת יחסית", ושקרים מכוונים המוצגים כ"אמת".
מיותר לציין, או אולי חייבים לציין ולהדגיש, שהסופיסטים ביוון כבר לימדונו הרבה על כוח הרטוריקה השקרנית, תעמולה כוחנית שמשתמשת בכל אמצעי התקשורת הוצגה לנו בשני עשוריה האחרונים של המחצית הראשונה של המאה ה - 20. ניקסון השקרן וביבי השקרן, שני מנהיגים דמוקרטיים שהשתמשו בשקר ככלי לחיזוק כוחם, ונזכיר לפניהם את "פראבדה" הקומוניסטי בבריה"מ, שהיה הכל חוץ מאמת [פראבדה].
אז מה אתם/ן אומרים/ות?
לשקר או לא?!
הקו היחיד המנחה אותי הוא: כמה מהאמת לא לחשוף, על מנת להגן על עצמי או על משפחתי.
