הנושא החם "הדליק" אותי בשל הקשר העמוק שלו למסה המכוננת, הפמיניסטית של וירג'יניה וולף, חדר משלך.
בשנות חיי הסטודנטאליות, בחוגי הספרות והפילוסופיה בירושלים, הספר הזה היה טקסט חובה יחד עם עוד כמה טקסטים פילוסופיים-רדיקליים-שמאליים אז. וולף נחשבת, ובצדק רב, כאחת מההוגות הפמיניסטיות הראשונות, כזו שעיצבה שפה, חזון ואף לא הססה מלגעת ב"יומיום".
לי בבית הוריי מעולם לא היה חדר משלי. גם כשגדלתי, ואחיי עזבו ונשארתי עם הוריי, חדר השינה שלי היה חדר העבודה של אמא שלי. פרטיות, מעולם לא.
חדר משלי, עבורי השגתי יחסית מאוחר. שכרתי לי דירת חדר קרוב להוריי, אח"כ במשך כמה שנים חייתי בדירות שכורות עם שותף או שותפה. לא אהבתי את הארעיות שבחדרים אלה, אך גם לא טרחתי ליצור בהם איזו סביבה שאתיחס אליה כאל בית, ולדאבוני גם ניקיתי בלי סוף. ;-)
משעברתי לגור עם בת זוגי עברתי לחדר משלנו. בת זוגי בניגוד אליי גדלה בחדר משלה. לשמחתנו הצלחנו שלכל ילד יהיה חדר משלו, אבל עד גיל די מאוחר הם לא רצו להיפרד וישנו באותו חדר. מהרגע שבתנו הגיעה לגיל ההתבגרות היא ביקשה פרטיות וקיבלה.
חדר משלי הוא כנראה ביטוי, אולי עמוק מדיי, לנפרדות בתוך קבוצת אנשים די מלוכדת. על אף היעדר פרטיות בבית הוריי מעולם היעדר חדר משלי לא מנע ממני דבר.
https://www.facebook.com/MakingRooms/
