219 - פוסט תמונות

 יש לי אלפי תמונות. אני גם יודע לצלם, ויש לי תוכנת עריכה א"א, שבחצי מיכולותיה אינני משתמש, כי אין לי צורך.

אני לא אוהב לתת הסברים, כמו שאינני מסביר את השירים שלי. התמונה אמורה להכיל את כל המידע שצריך. 

מוזיאון המכוניות באתונה

דחליל ברודוס על אם הדרך

חלון ראווה בפאריס

"ספינת תענוגות" בנורבגיה

הגברת השולטת על חדר העבודה שלי

מבעד לחלון

218 - מכל כשלונותיי..

 נושא די מרתק לדיון, למחשבה. נושא שאהוב מאוד בספרות היעץ האמריקאית המבוססת על הפסיכולוגיה  הקוגניטיבית [המשכה של הפסיכולוגיה הבהיוויוריסטית], שאחד מענפיה הבולטים הוא ה"אימון" [ coaching] באמריקאית.

אישית אני מכיר אנשים, כולל עבדכם הכותב כאן, שלא רואים ב"הצלחה" רכיב מרכזי בחייהם, אלא אם כן אנחנו מגדירים "הצלחה" בדרך אחרת מן המקובל בתרבות המערבית שלנו. כי למשל במזרח הבודהיסטי הצלחה היא להצטרף למעגל הנירוונה, ביטול האגו לגמרי. ביהדות הצלחה נמדדת כאשר גבר נושא אשה ומביא ילדים, חיי בשקט מבלי לעשות גלים ומקיים מצוות "ואהבת לרעך כמוך".

מכאן לכשלון ולהצלחה. בספרות יש שני נרטיבי-על באפוס: מהצלחה לכישלון [אדיפוס המלך]; מכישלון ולהצלחה [סינדרלה]. חלק גדול מספרות הרומנס [רומן רומנטי], בלש, פשע, מד"ב, פנטזיה מבוססים על תבניות יסוד אלו. [סיפור גן עדן, מיתוס נהדר הוא דוגמה מובהקת ל- מהצלחה לכישלון.]

ואני, מהם כשלונותיי ומהן הצלחותיי. האם למדתי מטעויות עבר?

בהחלט, למדתי מטעויות עבר.

למשל - פתיחות ופגיעות הן מלים יפות, אבל שימוש בהן ללא שיקול דעת מוביל לדכאון.

למשל - היות רודף צדק, העומד בשער ומתריע ללא זהירות בסיסית יגמור כמו הולך הרגל במעבר חצייה.

למשל - כשמנהלת ביה"ס מנסה להשכיב אותך או תשכב אתה או תפסיק לעודד אותה מבלי דעת.

למשל - כשתלמיד מקלל אותך - הזמן אותו לשיחה ואל תעיף אותו מהכיתה.

למשל - כשהאחים שלך פוגעים באביך, ז"ל או בבת זוגך - חתוך מהר כל קשר אתם ונמצאת רגוע יחסית.

ואחרון - אל תתבייש בהיותך סרבן טיפול נפשי-דיאלוגי. חאראם על הכסף [ 400X 12 פגישות = כמעט 5000 ש"ח, וזה בהנחה שרק 12 פגישות יהיו.] אל תתבייש בהיותך מתנגד לכל סוגי ה"אימון" הצצים כפטריות אחרי הגשם. לתרופות יש השפעה והן הצילו אותך.

216 - רפורמת יש"ב - 3

 אין ברירה חובה להציג את הרמאות הפדגוגית הפוליטית של השרה, ד"ר שאשא-ביטון במלוא כיעורה וסכנתה.

רפורמת יש"ב [התחדשות הלמידה במקצועות מח"ר, כלשון השפה הביורוקרטית הנקייה והמכובסת] הינה הרחבה וחיבור של רפורמת פירון ושנתיים בחינות בגרות ב-זום בזמן הקורונה.

במקצוע שלי, ספרות, מחד גיסא הוצגה תוכנית לימודים מפוארת בפרק השירה, באמת ובתמים ומאידך גיסא הוצגה הדרך לא ללמד אותה, או את רובה.

במה דברים אמורים:

עפ"י עקרונות הרפורמה תלמיד אמור להיבדק בשלוש מטלות מתוקפות, כלומר נבדקות ע"י ראמ"ה [המוסד "המדעי" של משרה"ח למחקר, הערכה, תכנון בחינות, פרוייקטים וכו'], וגם לא כל התלמידים ייבדקו, אלא באופן מדגמי.

שלוש המטלות מתחלקות לשתיים - אחת ששמה מבחן מתוקף ששווה 30% מהציון ושתי מטלות קטנות, כל אחת שווה 15% מהציון. סה"כ 60% מהציון חיצוני ו- 40% פנימי. אף אחד לא בודק את המטלות הפנימיות, מאגר המטלות באתרי מפמ"רים מציגים מטלות מטופשות כמעט ברמה של איתור מידע, ומכיוון שאין ביקורת, יקדישו המורים את הזמן לעבודה על המטלות המתוקפות.

התוצאה המיידית, כמו ברפורמת פירון - תלמידים ילמדו רק 3 פרקים מהתוכנית, עפ"י החלטת ביה"ס. החלק החיצוני יצומצם למינימום הכרחי, כלומר: 2 סיפורים במקום ארבעה, רומן אחד במקום 3, מחזה אחד במקום שניים. יתרה מכך, אם מחליטים ללמד את פרק השירה, רבים מוותרים על פרק אחד משלושת המרכיבים את פרק השירה השלם, וגם שם מלמדים את המינימום ההכרחי.

הרפורמה החדשה אפילו את זה מורידה מסדר היום. בסוף השנה רוב בתי הספר יכתבו מבחן מתוקשב/מתוקף, הפעם כי הוא לא ממוחשב. רק תחשבו על כמות המחשבים שחייבת לפעול בו זמנית בבית הספר, רוחב הפס שמשרה"ח צריך להפעיל על מנת להכיל קרוב ל- 10,000 נבחנים, נגיד - ולכן יכתבו על נייר.

המבחן עצמו מבקש 2 סיפורים או אם פרק השירה - 3 שירים. אין שום תנאי לגבי חיתוך היסטורי, העדפה תמטית - כלום. ושאר השירים? אהה במטלות הפנימיות, שאף אחד לא יבדוק מלכתחילה. התוצאה הברורה, מנהלי ביה"ס יעודדו שרלטנות כרגיל, העלאת ציונים כרגיל לשם מולך הבגרות.

השרה העתידית, לפי השמועות, היא מירי [רקב] רגב, שענין חינוך ותרבות הם לא בדיוק מעלותיה הגדולות. היא כבר הבטיחה להחזיר את הבגרויות, להעמיק את הקשר ליהדות וכו'

צפו פגיעה במקצועות האזרחות, מבחנים מעודדי הקאה ושינון. אפס מחשבה חופשית. לא רק אני קראתי את האח הגדול.

217 - שייקספיר, המלט, בית לסין

 

סביר להניח שחלק גדול כאן היה יעד למתקפת הפרסום של בית לסין להפקה החדשה-חדשנית של המלט.

אתמול זוגתי ואני הגענו לתיאטרון. 3 שעות, יש הפסקה באמצע, די קצרה.

חדשני, בוודאי. שינו קצת את מבנה המחזה לצורך הסיום, בהחלט.

לא ממש הרגשנו את הזמן החולף, זה מדד לרמת הענין, אם כי - כבר יוצאים להפקה חדשה, לא היה מזיק לקצץ בנטיעות. לא חושב שישבו באולם טהרני שייקספיר.

אין רמה אחידה בין השחקנים. המלט עצמו, לבד מגוף מפואר, חדש מבית ספר למשחק, אסף יונש, חסר ניסיון בימתי משמעותי, כך שבסוף המחזה הוא נפל במלכודת הבאתוס, ונשמע כמו ילד בהצגת בית ספר.

תמונת הסיום, סצינת הסיום, עוררה פרצי צחוק בלתי פוסקים. גם התפאורה - סדינים כוילאות, עליהם הוקרנו כתמי צבע כסימון פרצי הדם של הגופות אותן המלט חותך בהצטיינות של סרט נינג'ה לפחות, התנהגות השחקן, המוסיקה המלווה = הכל יצר אווירה אופראית מעוררת צחקוקים במלאכותיות שלה שבה, וגורנשטיין מלווה את מעשי ההרג נוטפי הדם בקולו האופראי הנפלא.

אלי גורנשטיין, ידוע לכולם שהוא שחקן ענק, גם כאן הוא מבצע מספר תפקידים, קולו הייחודי, היכולת הדרמטית שלו יוצרים את הרובד הפארודי-הסאטירי במחזה.

המחזה בסוף בסוף ניצח את ההפקה. יודגש שהמתרגם, דורי פרנס, העדיף לבחור עברית במשלב גבוה, יחסית, למעט כמה "גיחות" אל עברית בת זמננו [ ישראלית]. הפזילה ה"מזרחית" לפזמונאות ומוזיקה מעובדת בסגנון "ים תיכוני" בהחלט שילמה את חובה למגמות בנות זמננו בישראליות העכשווית. לענ"ד רוני תורן, תפאורן מחונן, עשה עבודה חסרת משמעות, אלא אם כן תפקיד התפאורה הוא רק לאפשר מקומות ישיבה נוחים לשחקנים, ולהקרין כתמי צבע על סדינים לבנים, או להזיז סולמות על גלגלים מצד לצד.

והיה גם עירום, בטח, אי אפשר בלי עירום כיום -

לא יודע מה רמת ההשפעה של נטפליקס ונטיית המפיקה הגדולה הזו להרבות בצילומי עירום של שחקנים.יות. זכינו לראות את התחת של המלט, בשביל מה? ואת הציצים של אופליה - בשביל מה? אחר כך המלט הסתובב בתחתונים, מדי פעם סידר את החבילה, שתשב נוח בהם. זה סימון "שגעון"? מצחיק לראות את הויברגר ששיחק מהגרון ולא מהבטן את קלאודיוס מתפשט בתחילת מונולוג החרטה לכאורה שלו, אבל לא מוריד מכנסיים, מול המלט שמוריד מכנסיים.

אגב הויברגר, ממש משחק רע, צווחני, לא אמין. לזוגתי אמרתי - בטח הוא מת מצחוק כל הזמן.

דווקא לפולניוס האמנתי. לארטס, נו שויין, תפקיד צד שמשוחק בהתאם. אופליה, אמנם הדיבור המתילד התלביבי המקובל כיום על נערות הקרת מעצב היטב את דמותה כנערה מפונקת ומתבגרת, אבל כאן נגמר העומק של הדמות בעבודת השחקנית.

עבודה טובה והומוריסטית מאוד מבצעים הצמד שמשחק את רוזנקרנץ וגילדנשטרן, שאגב מוסיפים את הנדבך ההומוסקסואלי הסמוי, יחסית, של המלט הישר לקידמת הבימה. אוחצ'ה ומסומם שמזמינים את המלט לאורגית סמים וסקס בהוראת המלך.

ממליץ - בטח ממליץ. יש רק 50 הצגות.

215 - בן שמונים ושלוש

 השכן שלי, מנהל הבנק שלי לשעבר בן 83.

לאחרונה מעט נכפף, אבל הג'ינס הוא אותו ג'ינס של גיל 70.

ההומור אותו הומור אכזר.

החיבה אלינו אותה חיבה. הוא מתיחס לזוגתי ולי כילדיו. פעם סברתי שאחי הגדול אמר מילה בבנק ששניהם עבדו בו, למעני. אבל אחי הגדול אינו איש שעושה "טובות בסתר", לכן אני משוכנע, שהשכן שלנו אימץ אותנו כלכלית, ואישר לנו לצלוח תקופות קשות במינימום נזק.

בבנין לידו גר עד לפני כשלושה חודשים איש מבוגר מאוד, רפה שכל, אבל מטופל ומתוחזק. שנים זכיתי בכל פגישה לברכות אינסופיות ממנו. שנים הוא ישב מוסתר מאחרי תריסי המרפסת וצעק לאנשים, ואח"כ "מת מצחוק". פחד פחד מוות מכלבים, ולא חשוב הגודל שלהם. עד הפעם האחרונה שראיתיו הוא כבר דידה, לא יודע אם מישהו ראה הליכה כזו: הולכים כמה צעדים קטנים [די דומה להליכה של גיישה לאחר התעללות בכפות רגליה בילדותה], נעצר. מדדה עוד כמה צעדים ונעצר. הספסל הקהילתי היה מקום מושבו, הספסל של נהגי תחנת המוניות סיפק לו חברה.

הקצין הגבוה ורעייתו בעלת קול צעיר להפליא, נעלמו מהנוף של הרחוב. האיש שבנו למד עם בתי נעלם אף הוא מהרחוב. חולה קשה, לאחרונה הלך רק עם מקלות הליכה, נעזר בכיסא נכים שמישהו דחף, וגם הוא מצא את ספסל נהגי המוניות להתרועע בו.

הזוג מהבנין לידנו עבר לדירה בבנין חדש שנבנה מול בנין מגוריהם. מדברים הרבה יותר, מאז זוגתי חלתה בסרטן. הם משוטטים - לקטים. הכל הם אוספים. שמתי לב שלאחרונה קצת ירד לו וירד לה ענין האיסוף. אבל מדי יום את שעתייים הטיול המשותף הם מבצעים.

הדודה של עמיתתי ובעלה הגבוה והיפה נעלמו אף הם מהשטח. הם צריכים להיות בעשור מבוגרים מאיתנו. אולי החליפן דירה, אולי עברו לדיור מוגן. פעם הוא רב עם זוגתי בטענה שפגעה לו במכונית. הבן שלנו התערב, ונאלצתי בניגוד לרצוני לשלוף אותו מהמריבה, כי הוא היה בן 16, חמום מוח וחששתי מאלימות פיזית. גם המילולית לא נשאה חן בעיניי. אבל מששמעו על מחלת זוגתי [הם שמעו שהיא נפטרה והיא באה להשתתף בצערי], כל מערכות היחסים השתנו.

41 שנים אנחנו חיים ברחוב שלנו. המחשב שלי מוצב תחת החלון הצופה לרחוב, כך שאני כמו כל רכלן-זקן-מצוי רואה, שומע ואף מספר לזוגתי את הפיקנטריה. 

החודש הוא חודש הכרזת המדינה באו"מ. התמורות שחלו בה חלות גם ברחוב הקטן שלנו.

214 - מועצה פדגוגית

 מי שהיה מורה ולו 3 חודשים מכיר את המושג "מועצה פדגוגית". 

מועצה פדגוגית היא ישיבה בה חייבים להשתתף על המורים של התלמיד, נדונות בהם, אם יש, בעיות שונות ודרכים לפתרונן.

וכאן המוקש.

הפתרונות שיש לביה"ס ממוצע אפסיים לגמרי. אין לו כלים של חינוך מיוחד, אין בו "שעות פנויות" לצורך עבודה פרטנית שאיננה הוראה, ובכלל, בתיכון תלמד-תצליח, או לא תלמד - לא תצליח.

מדי פעם מועלה הצעה לסגנון עבודה אחר, אבל ה"מחירים" האישיים, המקצועיים והכלכליים של המורה הממוצע לא מצדיקים מאמץ יתר או שינוי באסטרטגיות העבודה.

גיליתי שלעבוד עם קבוצה בת 13 תלמידים מעלה אפשרויות בלתי רגילות של עבודה עם תלמידים על הרצף האישי. אני עובר תהליכי "התחדשות" עם ילדים שלפני כעשר שנים, כשהיו משולבים בכיתות גדולות לא הצלחתי מעולם להגיע אליהם או לעזור להם. [ אהה, זה בגלל שאת השעות העודפות שביה"ס קיבל לכיתות הללו: מב"ר/אתג"ר/אומ"ץ* הוא העביר לכיתות מופ"ת, עד שעלו על ביה"ס, המנהל חטף כאלה נזיפות, ומאז ברכה בעמלנו עם כתות קטנות.]

עכשיו ארגון המורים מפעיל עיצומים. ועל ביה"ס להתאים עצמו. בישיבה שהיתה בחטיבה הצעירה, ב 15:30 כל מורי הארגון קמו והלכו. ערב הורים, יהפוך בשבוע הבא לאחה"צ הורים - משעה 1330 עד 1530.

התוצאה - תלמידים טובים לא נדונים כלל, ורק מדברים על המאתגרים. זה לא דיון חינוכי, אבל קטונתי.

- - - -

* שלושה מסלולי לימוד לתלמידים מתקשים, רגילים על מנת להביאם לבגרות מלאה. לצורך כך הכיתות קטנות במיוחד [עד 25 תלמידים] אחוז התלמידים בעלי לקויות למידה קטן כנ"ל אחוז התלךמידים עם קשיי התנהגות [בעיקר הכוונה לקשה ולריכוז] אף הוא קטן. תקציב השעות לכל כיתה כזו מוגדל ומאפשר חלוקתן לשתי קבוצות.

213 - הלוטוס הלבן

 אתמול בינג'גתי מפרק 4 עד סוף פרק 2 עונה 2.

כל הסדרה מבוססת על סדרות בסגנון "ספינת האהבה" וסדרות "נופש" אחרות, בהן יש התאהבויות קלילות, קשיים רומנטיים בעיקר מסיבות כמו: נכות, מוזרות, צבע וכו'  הסדרה הזו כמובן חותרת תחת כל המוסכמות של סדרות אסקפיסטיות אלה ומציגה במשך 6 פרקים כמה נרטיבים של כמה דמויות ששום בעיה שלהן לא ממש נפתרת, וכמובן - בגידות, סקס, עירום ומה לא?!

מה לא?!

אולי מה כן. יש לשים לב שנשים לא מופיעות בעירום, גברים בהחלט. בעיקר עירום מלא אחורי ומדי פעם, לא בכוונה גם הצצה לאיזה תותב המדמה איבר מין זכרי. אבל שיא השיאים, בפרק החותם את הסדרה בעונה הראשונה, אשכרה מראים לנו גבר מחרבן [כמו בתמרורי הכלבים: אל תתן לכלבך לחרבן ]. מבחינתי זה היה השלב בו כסיתי את עיניי.

האם אני ממליץ

בהחלט ובהחלט.

הלוטוס הלבן- עונות 1, 2 הוטVOD

212 - איך אני יוצא מהבית

211 - לא נשכח ולא נסלח

 

יום הרצחו של יצחק רבין

תן לי הנרות

בהם אשרטט יגון -

4.11.1995

210 - פוליטיקה 3

 בחירות 2022

זְהַב פַּרְוַיִם

שָׁלַל דֶּרֶךְ אֶל מִשְׁכַּן -

צֶלֶם בַּהֵיכָל

^^

מֵּרַב הוּא מְעַט

יֹהֲרָה, בֶּגֶד שָׁחֹר-

הַמַּלְכָּה אֲדֻמָּה

^^

יָמִין עֲרָבִי

נִכְשָׁל מוּל אַח יְּהוּדִי -

בִּרְכָת-אָב, יִצְחָק

^^

הַיַּפְיוּף יָאִיר

זְכוּתוֹ אַבָּאִמָּא -

תֵּל אָבִיב מִכְשׁוֹל

^^

רְעָלָה צִיצִי

תָּמִיד יִהְיוּ עַל הַחוֹף-

חֲמוֹר מָשִׁיחַ

209 - פוליטיקה 2

בחירות 11/22, חמישיות בשלוש שנים 

לוּט בָּעֲרָפֶל

יַעַד תַּהֲלוּכָה זוֹ -

אַתְּ אוֹ הוּא אוֹ הִיא

**

מָלֵא בְּעַצְמוֹ

וּנְפוּחַת בּוֹטוֹקְס-

מִיָּד יָנִיפוּ יָד

**

כְּרֵסוֹ לְפָנָיו

חוֹגֵר כְּמַפְתֵּחַ -

מִתְהַלֵּל גְּבִיר

**

שׁוֹמֵר נְכָסֶיהָ

בְּצַלְאֵל לְצַד רַעְיָתוֹ-

יְהוּדִים לָעַד