החליפו את תאי המורים בחדר המורים. לא הודיעו כלום, וכך התברר נזרקו שני ספרים שקשה להשיגם מתאי.
פניתי לסגנית - אברר עבורך. האם ביררה? - חחחחח יש דברים יותר חשובים, לא?!
היתה ישיבת זום היום.
מסוף השנה התחלפו שני מנהלים: האחת שעברה לביה"ס אחר, ואחד שבא ועזב אחרי שבועיים. מיהו המנהל החדש? לדבריו הוא בא לעזור.
הובטחו לי 5 ש"ש בספרות לכיתה יא' להגישה לבגרות. בהחלט הקצאה נאה של שעות, אז למה יש לי רק 4 ש"ש במערכת? לא הצלחתי להכניס, או: אתה חייב לי שעה.
עמיתה הבטיחה להכין חוברות לתלמידים, כך שבשיעור הראשון כבר אוכל לחלק ולהתחיל לעבוד, האם יש חוברות? תתאזר בסבלנות [מזל שיש לי ניסיון כלכך ארוך, שאין לי בעיה להכנס לכיתה ו"להמציא על המקום" מערך שיעור.
שאלה - האם נמשיך להתכתב פורמלית בווטסאפ, למרות שיש לנו כלי תקשורת רשמי לגמרי שביה"ס משלם עליו מאות אלפי שקלים בשנה? לא יודע, נדבר ביום שני ונחליט.
דבר אחד אני יודע -
מחר אני לא עובד לפי מערכת, ובכל מקרה הולך לביה"ס, גם לפגוש את חבריי הוותיקים, גם לבדוק איפה החפצים שלי ולקבל תשובות.
ביום חמישי ה- 1 בספטמבר לא אהיה בביה"ס, אם בתי תציע לי ללוות את הבת השלישית שלה, אלווה את נכדתי לכיתה א'.
אבל מתברר יותר ויותר שנכנסנו לתוך מאבק קשה מאוד, שמזכיר את שביתת המורים הגדולה לפני כ- 3 עשורים. שבתנו למעלה מחודש, והבהרנו היטב מי בעל הדעה, לא המאה לצערנו.
הבעיה היא, שכרגיל הכל מתכנס לענייני שכר, ולצערי הד"ר לחינוך בכלל לא מבינה איך היא מפספסת את השביתה הצפויה כמנוף לשינוי דרסטי של מבנה משרד החינוך.
למי שלא יודע, למי שלא קרא את הכתבה הגדולה ב"דהמרקר" על שכבת המפקחים במשרה"ח, שעולה למעלה ממליארד שקל תקציב בשנה, בבקשה -
אם תרצו מיפוי מורכב יותר של שכבות הניהול במשרד החינוך, אותו כתב, ליאור דטל מהדהמרקר עשה זאת -
המון המון כסף. נוסף על כך, המשרד מחזיק מפמ"ר - מפקח מרכזי - על כל מקצוע נלמד, מדריכים ומדריכות. תכניות הלימודים נקבעות על ידי וועדות אקדמיות. הבנתי שכל ישיבה שווה סכום גבוה מאוד.
כמובן בדיקת בחינות הבגרות עולה מליונים, ולאור הרפורמה, המחיר ירובע [ 3 עבודות שתבדקנה ע"י בודקים חיצוניים + עבודת גמר בסוף יב, שגם בדיקתה תעלה כסף].
אז איפה הכסף, באמת?
איך מתחלק התקציב המשרדי הכי גדול במדינת ישראל, כך שאין כסף למורים, אין כסף לרפורמות, אין כסף ואין כסף? אבל מישהו נהנה מהכסף, לא?!
מילדותי ועד נישואיי, כמעט, לא ישנתי. אמי טענה שאני "רב עם השינה", יכול להיות. בגיל ההתבגרות סבלתי מסיוטי "אין מכנסיים" שאני מגלה לפתע פתאום בפרהסיה, ריצה מטורפת בירידה מהר הרצל לכיוון בית הכרם, או רחיפה אינסופית מעל הואדי שמחבר 3 רכסים: הדסה, קרית יובל, הר הרצל, למכירים - עין כרם.
משנשאתי התחלתי לישון טוב יותר. לחץ, עבודה וגידול ילדים לא הותירו הרבה אפשרויות. ישנתי נהדר יחסית. לטעמי לא מספיק. היו לי לילות לבנים של בדיקת בחינות רצופה. זו התקופה השנייה. זו התקופה בה גם עישנתי בכמויות אדירות [ בין 60 ל- 80 סגריות ביום].
משהפסקתי לעשן, החלה תקופה שלישית. סיוטי לילה קשים, חרדות שמנעו ממני להירדם. אכילה מופרזת לא ענתה על הציפיות, למעט השמנה, ואז נחירות ודום נשימה שפגעו בשינה שלי.
משהבנתי שעליי לקבל עזרה,וזו התקופה הרביעית, חזרתי לישון בצורה סבירה, אבל מאז שפרשתי לגמלאות, מצאתי את השינה כאחד ממימדי הקיום והתודעה המופלאים ביותר שיש. אני חולם המון, חלק מחלומותיי פרסמתי כאן בבלוג השני שלי. אני ישן בערך 12 שעות ביממה, לפעמים יותר, לעתים נדירות - בטיולים שאנחנו עושים בחו"ל, פחות. לא מפסיד כלום, לא מתנצל וגם לא בורח מכלום. [אין לי ממה לברוח!] ברור שהפרעת החרדה לא עברה וגם לא תעבור, וברור שמדי כמה שנים אני צריך להחליף תרופות, אבל החיים בחלומות מציאותיים כמעט כמו אלה בעירות.
לפעמים מצחיק אותי, בחלום, ידיעה מסוימת עליי, שאין לה תוקף בחיי העירות. זו עובדה שנעה המון בחלומות שלי, או ביאוגרפיה מובהקת של "החולם- אני" - אז, כן, כיום אני ישן נהדר.
לבד מהשמועות שיפה בן דוד היא שליחת ביבי ליצירת כאוס לקראת הבחירות, ובכך להגביר סיכוייו להיבחר, עולות מדי פעם תיאוריות רבות בענייני ישראל הראשונה המנציחה את ההגמוניה שלה בהפיכת החינוך לישראל השנייה [ הפריפריה לא העשירה, סגנון עומר או סביון, כן...] לכלי לדיכוי ממשי של אוכלוסיה זו.
הציטוט למטה משקף היטב עמדות שלא רבים מוכנים לתת להן ביטוי מילולי.
כפי שאומר הד"ר המומחה לישראל השנייה - נקמת ישראל השנייה. אמ-מה, ישראל השנייה מלמדת את ישראל השנייה. אל דאגה, ישראל הראשונה מצאה את הדרכים שלה להימלט מגורל ישראל השנייה. אווו-יההההה
Translate Tweet
Quote Tweet
حزقيال(HEZI)יחזקאל הבגדדי
@hezizur
·
המורים התייאשו לא בגלל שכר, מכיר מורות במשפחה, שגם אם יתנו להם 20 אלף בחודש, לא רוצים להמשיך. רוב התלמידים חסרי תרבות וחינוך, באים להפריע במקום ללמוד, מתחצפים, חסרי כבוד, חסרי ערכים, המיץ של הזבל בפח. דור של הורים שמגדלים מפלצות שרובם המכריע ישראל ה 2
אתחיל בעובדה שניל גיימן נחשב בחוגי יודע דבר של מד"ב ופנטזיה כאחד הגאונים שיש. יחד עם אדמס [מדריך לטרמפיסט בחחל] ו - פראצ'ט [עולם הדיסק] הם יצרו מד"ב חריג במקוריות שבו, בעוצמה ספרותית [ואני לא מקשקש כאן מלים יפות!] גבוהה, כי השלישייה הזו היתה שלישיית סופרים איכותית לא פחות ממו סופרי עילית או מזוכי פרס נובל ואחרים.
אפשר בוודאות גדולה לומר שהשלישייה הזו אחראית במידה רבה למעבר ספרות המד"ב והפנטזיה, שנחשבה עד זמנם, וגם אחריה כספרות פנאי, כספרות טיסה, כספרות ילדים ומתבגרים. חלק גדול מהספרות בוודאי בראשיתה המודעת לעצמה כז'אנר מודרני נכתב כספרות עליליתית בולטת כספרי בלש, מתח, ריגול לתפיסה ולא כספרות עילית, שראויה למבט אקדמי מעמיק.
ההסטוריה של ה-סנדמן:
"הוא גבר גבוה מאוד. שערו שחור ומקפץ, עיגולים שחורים תחת עיניו, הבגדים גם הם שחורים, כמובן. הוא נסיך הסיפורים, החלומות, האפלה. הוא הסנדמן, הוא ניל גיימן.
בשנת 1989 החליטה חברת הקומיקס די.סי להחיות סדרת קומיקס ישנה משנות ה-70.
סנדמן. הסנדמן הראשון, ווסלי דדאדז, היה איש עסקים עם חליפה ירוקה ואקדח גז, שסימם
פושעים רשעים בגז שינה. די.סי החליטו לשכור למשימת ההחייאה בחור בריטי צעיר,
עיתונאי לשעבר בשם ניל גיימן. עד אז הוא כתב בעיקר ראיונות וביקורת ספרים (וגם ספר
אחד, הביוגרפיה של “דוראן דוראן”). בקיצור, גיימן היה הימור. אבל במפתיע הוא לא
סתם נכנס לתמונה, הוא שינה אותה לנצח" - ליאת אלקיים, הארץ, 17.9.2013
אז מיהו הסדנמן?
האיש השחור, בצד
שמאל של הדף הוא ה- סנדמן. הוא נקרא "סנדמן" כי הוא מפזר חול בעיני
הנרדמים, וכך הוא עוברים לעולם השינה, החלימה.
עולם החלימה הוא
עולם מקביל לעולם הערות, מה שקורה בו משפיע על עולם הערות. למשל, אחת הדמויות
פוגשת בחלום את בעלה האהוב שנפטר, היא מתעברת ממנו ואפילו יולדת ילד אמיתי. אמ-מה
הסנדמן מודיע לה: זה ילד שלי, ולכן יגיע זמן ואבקש אותו.
הסנדמן שולט על עולם החלימה, הוא אחראי לחלומות ולסיוטים, כפי שהוא אומר לאחד מיצירי עולמו, שמטרתה לגרום לסיוטים: " הסיוט חושף בפני האדם את פחדיו העמוקים ביותר, וכך הוא יכול לטפל בעצמו". אמ-מה אחד מהיצורים האלה בורח ממנו, והופך לרוצח סדרתי שנערץ על ידי אגודה/ארגון של רוצחים סדרתיים. [הקורינתי ]
הסדרה מרתקת. היא מעלה סוגיות עומק בסיסיות ביחס לחלום ולמציאות, בטח יש התיחסויות ליונג, פרויד - מגדולי חוקרי החלומות - אך ישנה התיחסות עמוקה לחולמי חלומות גדולים כמו שייקספיר, השאיפה לאל-מוות, היכולת לפעול באופן רצוני בתוך החלום.
מבחינת התפאורה, "אתרי צילום," זו סדרה בעלת אופי אפי מובהק. הצילום מציג תמונות נוף רחבות היקף [שמתאימות לקולנוע יותר, אבל עם המסכים הענקיים בבתים, זה עובד], מלאות בפרטים, כשמתעכבים עליהן. יש שימוש בנוף גם כדי ליצור אמירות אירוניות, לדוגמה: גרין פילד'ס, שמשוחק על יד אחד מגדולי השחקנים הבריטיים כיום, סטיבן פריי, שהמרתו מדמות אדם ל- מקום נוף צחיח הופך ל-מה שהאנגלים קוראים לו: Pasture, מרעה. אבל זה הרבה מעבר לירוק. זה מלא בפרחים, לבלוב, תחושת "גן עדן" עמוקה. האירוניה העמוקה שגרין פילד'ס שברח מממלכת מורפיאוס, החלום, הוא אחד מיצירותיו של מורפיאוס המופיעה בחלומות רבים. [ גריןפילד'ס מזכיר מאוד את "עולם הפנטסיה" של וולט דיסני, והנה ביקורת חברתית או אחרת על חלומות שווא משועתקים ל"המונים" ולא תורמים למציאות חייהם.
כדאי לשים לב, שכל פרק הוא בן 60 דקות פחות או יותר. אלה פרקים עמוסים במידע ויזואלי רב, ולכן, אישית, אינני ממליץ על צפיית "בינג'" כי אפשר לפספס המון. כן אני ממליץ על צפייה נוספת לאחר הצפייה הראשונית שעסוקה יותר בעלילה ופחות בהבטים אחרים של היצירה הזו.
חייב להוסיף, שמעולם לא קראתי גליון של ה-סנדמן, בטח לא בעברית. אבל הדיבורים עליו בקבוצות השיח העוסקות במד"ב ובפנטזיה היו אינסופיים. ההתקבלות של הסדרה עבור אלה שמכירים את הקומיקס הניירי דו משמעיים. יש הרואים בכך פגיעה ב"קודש הקודשים" ואחרים ששמחים מאוד על הופעתו.
מבקרת 'הארץ', חן חדד, הוא איסטניסית, טהרנית. והיא שימשה לי כמקור להשוואה. אני קורא רצנזיות ב'הארץ'.
גם מפני שמהר מאוד הפסקתי עם מסיבות וריקודים, שלא ענינו אותי יותר מאשר מקום לתפוס בו סטוצים.
אבל
כשהייתי בכיתה ח' היתה מסיבה אצל מ' בביתה. שתייה ללא אלכוהול, אבל הרבה חרמנות, כיאה לנערים-נערות שרק בשלו מינית. וכך, אח של ר' רקד עם אחת. משסיימו, על מכנסיו כתמי זרע ברורים
