בלי הרבה חוכמעס, לו היה תלוי בי היה חיסון, מהרגע שאישרו אותו.
מה לעשות, כזה תמים אני, מאמין אמונה שלמה ברופאים, יודע שלא רוצים להרעיל אותי, וגם לא מאמין בסיפורים שמקורם במגפה השחורה בימי הביניים.
יתרה מכך, אחרי שסבי, רופא בעל שם, טבעוני אידיאולוג הצליח להרוג את הבן שלו, בגלל התנגדות לאנטיביוטיקה, אבל הוא היה רופא... לא סלחה לו אלמנתו וגם בתו לא סלחה לדיקטטור הזה... עשו ניסויים, היתה קבוצת ביקורת, תופעות הלוואי הן של בודדים ולא בכמויות ענק, של מליונים.
יש לחסן.
אין לי מושג למה ומדוע אבל סוגיית "נוח בתוך הגוף" צפה אצלי שלשום וביתר עוצמה אתמול.
שלשום עמדתי בתחנת אוטובוס ליד המרפאה ברחוב רוטשילד בפתח תקווה והתבוננתי באנשים. זו אחת מפעילויות ה"סרק" שאני אוהב. הנה גבר הולך נמרץ. לבוש מרושל, פניו מכורכמים, ידיו לחוצות אל צידי גופו וכולו מציג חוסר נחת, או אותה גברת לבושה בצבע אחיד, כולל הצלליות מעל עיניה, נעליה וגרביה.
האם טוב להם בתוך הגוף שלהם?
עברה גברת ממוצעת קומה, שיער אפור, קצר, לבושה במכנסיים ובחולצה וכולה משדרת נינוחות. הגוף יודע מי הוא, מה מתאים לו וגם אוהב ללכת ברחוב. במדרכה ממול צועד גבר, גורר רגל פגומה. בגדיו לא הכי נקיים או מסודרים. מגבעת על ראשו, שער זקנו סתור והוא משדר מצוקה אדירה, כאב רב.
לידי עומד בחורון בן 16 או 17. פנים חלקים, גובה 165 סמ'. לא נוח לו בתוך בגדיו. הוא נע, מתגרד. צולב רגליו ואחר כך מחליף את רגליו. ידו בתוך מכנסיו מסדרת את החבילה. לא נוח לי, לא נוח לי פניו אומרות. עיניו מושפלות תדיר.
והאשה הגדולה הזו המגיעה לתחנה. מיני פרחוני, גופיה. שיער מתולתל. פניה מאופרים בקלות. תיק צד על הזרוע, נעלי עקב. כולה רוקדת, מאושרת. רואים שהיא נהנית מהגוף שלה כל הזמן, נוח לה בתוכו, היא אוהבת להתלבש.
ואני -
לא זוכר מתי לא אהבתי את הגוף שלי. כשהיה רזה על גבול הרזון הקיצוני בגיל ההתבגרות או בשיאו כששקלתי 120 קג'. ידעתי ויודע עד היום לחיות בתוכו.
לסיכום אני רוצה להביא שיר תלונה [ כך כינו שירים אלה כשהייתי תלמיד..] של רשב"ג, שהיה חולה מאוד וסלד מגופו, בעיקר כי לא הבין מדוע נשמה "מושלמת" כשלו "נענשה" בגוף כזה לא מתאים, פגום וסובל. [יהירות לא חסרה לבחור הזה]:
כּאֵבִי רַב וּמַכָּתִי אֲנוּשָׁה / וְכֹחִי סָר וְעַצְמוּתִי חֲלוּשָה,
וְאֵין מִבְרָח וְאֵין מָנוֹס לְנַפְשִׁי, / וְאֵין מָקוֹם תְּהִי לִי בוֹ נְפִישָׁה.
שְׁלֹשָה אֻסְּפוּ עָלַי לְכַלוֹת / שְׁאֵר גּוּפִי וְרוּחִי הָעֲנוּשָׁה:
גְּדֹל עָוֹן וְרֹב מַכְאוֹב וּפֵרוּד – / וּמִי יוּכַל עֲמֹד לִפְנֵי שְׁלֹשָה?
הֲיָם אָנִי וְאִם תַּנִין, אֱלֹהַי, / וְכִי בַרְזֵל עֲצָמַי אוֹ נְחוּשָׁה?
אֲשֶׁר כֹּל עֵת יְסֻבּוּנִי תְלָאוֹת, / כְּאִלוּ הֵם מְסוּרִים לִי יְרֻשָּׁה,
וְתִדְרשׁ לַעֲוֹנִי רַק, כְּאִלּוּ / לְךָ אֵין עַל בְּנֵי אָדָם דְּרִישָׁה!
רְאֵה נָא בַעֲמַל עַבְדָּךְ וְעָנְיוֹ / וְכִי נַפְשׁוֹ כְּמוֹ דָאָה יְקוּשָׁה –
וְאֶהְיֶה לָךְ לְעוֹלָמִים לְעֶבֶד / וְלֹא אֶשְׁאַל עֲדֵי נֶצַח חֲפִישָׁה.
רשב"ג, כאבי רב, פרוייקט בן יהודה
פוסט תמונות של חמורים. אף אחד מהם אינו חמורו של משיח, אבל כולם ניצלו מנחת ידם, אכזריותם של בני אדם.
הגענו ל- SAFE HAVEN, גן יאשיה, עמק חפר, שם ישנו מקלט לחמורים מכל הגדלים ומכל הצבעים והמגדרים [;-) ]. -
קבלו בראש כולם את טומי -
בית הספר שלנו מאופיין בכך שהוא עובד עם אוכלוסיית תלמידים שבתי הספר היסודיים הצליחו "לא לראות", "לראות חלקית".
חטיבת הביניים לא מצליחה יותר לצערי, וילדים אלה עתירי כשלונות, אכזבות, חוסר אמון בהם עולים לתיכון. בתיכון בשל לחץ היסטרי והיסטורי, לוקאל-פוליטי גם ופנים-ארגוני[רשתי - רשת פרטית שמנהלת בתי ספר ] הם נמצאים ב"עין הסערה".
המורים עוברים הדרכה איך ללמד בכיתה הטרוגנית, הם עוברים קורסים ב"הכלה" או בשם סופר דנדש: סמכות בעידן משתנה, ניהול קבוצה, טכניקות ניהול כיתה, אסטרטגיות הוראה אחרות לגמרי ממה שבתי ספר עיוניים טובים מורגלים.
המטרה, וממש לא נעים לי, המטרה אחוזי הצלחה בבגרות. לצורך כך, השיקול אינו: כמה יקבלו מאה, אלא כמה יקבלו 55 ותהיה להם בגרות [שלא שווה גרוש, אבל זה אחוז זכאות!]. משהבינו ש- 4 יח"ל אנגלית מגדירה בגרות איכותית [תנאי קבלה ללימודים על תיכוניים] כולם לומדים אנגלית ברמה של 4 יח"ל. האם הם יודעים אנגלית? [אבל בדוח הסופי, ברשימת הרווח של ביה"ס כתוב אחוז גבוה של בעלי בגרות איכותית. וזה החשוב מכל].
וכך, הם עולים כיתה משנה לשנה. מוגדרים בהגדרות סוציו-חינוכיות שמגדילות את תשלומי משרה"ח עבור כל תלמיד. זוכים לעשרות שעות תגבור כדי, ודוק, כדי שיקבלו 55 ציון סופי בבגרות, טוב נתפשר, 60]
למדו משהו?
שברו את תקרת הזכוכית המעמדית?
גרמו להוריהם שמחה או אושר?
חלקם, אלה שהמערכת פספסה בגדול עקב דעות קדומות [ילדים ממוצא אתיופי ] מצליחים מאוד. חלקם שהחליט לא ללמוד, ולכן נמצא אצלינו בביה"ס, נזכר אחרי הצבא לבזבז את המענק הצבאי ללימודי בגרות מתקדמים.
והרוב?
המורה להיסטוריה ירד נרעש לחדר המורים. הוא לא חדש במערכת, הוא מכיר את תלמידי השכבה אותה הוא מלמד, התשובה הזו הצליחה לרגע קט לדכא אותו.
"נראה לך שאני מביאה מחברת לביה"ס"?
וכל הכיתה מתה מצחוק. = כן הלך לו עוד שיעור לאבדון.
לאור השיחה הארוכה שלי עם קנקן על עובדות, על אמת ועל מדע - החלטתי לפתוח פוסט נוסף בענין קולט אביטל - שמעון פרס.
כאן לא אביע את דעתי, אלא אעתיק לכאן שתי עדויות של חנה קים לבינתיים, שידועה כעיתונאית בעלת מקורות אמינים מאוד, אמץ לב רב.
אגב, על ענין החנינה האינטרסנטית מאוד של הרצוג לעו"ד נפתלין, אחות רב הכותל תוגבר בעזרת עדויות, הצלבות מידע שביצעה קים בטוויטר, ולא נמצאה לרגע דוברת שקר.
עדות 1
התרגלנו ל-הכל, מודה. התרגלנו משום-מה ובטעות, שאנשי השמאל עליונים מוסרית על השמות שאנחנו שומעים שמובלים לבתי המשפט על שחיתות, אלימות מינית ומה לא?!
בין השמות בולטים כמה שמות "נדירים" כמו: הירשנזון, אברהם עופר, אולמרט, נתניהו, אך רובם באים מעדות המזרח כגון: קצב, ביטן, דרעי, מרדכי, בניזרי, טריף, פנחסי, אבו חצירא
זהו מקור שממנו אני שואב את השמות יש שוויון בין שמות "מערביים" לשמות "מזרחיים".
אותו מקור מציג טבלה מרתקת שמגלה כך:
חדי העין יבחינו מיהן המפלגות שבהן בולטת השחיתות הציבורית, ולכן הצטיירות השמאל "כמוסרית עליון" אעפעס מתקבלת כמעט כעובדה, וכיוון שישנה בדר"כ זיקה אתנו-מעמדית בין המפלגות לקהל בוחריהן, והנה דעה קדומה הופכת לסטריאוטיפ.
עד היום.
היום פגשתי את הידיעה הזו, בציוץ בטוויטר, אח"כ בפורום בתפוז, והמקור שממנו אני מצטט הוא YNET:
הנביא הישראלי, אבי הכור הגרעיני, החוזה בננו-חלקיקים, מקדם תרבות הסייבר, חתן פרס נובל לשלום, שגריר ישראל המתונה, זו שאיננה מתלהמת כרה"מ בזמנו. עלה תאנה של חילוניות שפויה ובריאה. מתברר שאין הוא שונה ממש מהרווי ויינשטיין או גברים בעלי כוח. אפילו מחיים רמון שרק "הכניס לשון לגרון חיילת" אין הוא טוב.
אפילו מקצב אין הוא טוב יותר.
ברור שהצדיקים והצדיקות מייד מצקצקים - למה עכשיו?!
יש לי מעין תשובה, שיתפתי אותה בטוויטר -
נדמה לי ש #קולט_אביטל לא יכלה להסתיר עוד. שנים היא העדיפה לא לדבר, על מנת לא לפגוע בתהליכים שנחשבו בעיניה חשובים מגורלה האישי, ש#פרס קידם. לקרוא ולראות את הקרקרת עליו, 5 שנים למותו היה הטריגר המהותי לחשיפת פרצופו האמיתי. זה כבר לא יזיק לתהליכי השלום של ישראל.
אתמול אני מקבל שיחת טלפון מהבת הנרגשת שלי.
הנכדה הגדולה שלי חוזרת מצוברחת מביה"ס, כי המורה לחשבון נזפה בה לפני כל הכיתה "ג' התרשלה בעבודה". חשוב לדעת, שיש לי נכדה פרפקציוניסטית, יורמית שבחיים לא תעז להפריע או להגיש עבודה מרושלת.
מה קרה, שאלה אמהּ, בצעת איזה תרגיל לא טוב? [כי הנכדה שלי היא גם "דרמה-קוויין" ]. לא. זה מה שקרה.
מתברר שהמורָה "הגאון" מושיבה ליד השולחן שלה, בתורנות, תלמיד/ה ותפקידו כל השיעור לכתוב לה במחברת מיהם הילדים הטובים ומיהם הילדים הרעים. נו, הנכדה שלי קיבלה חינוך קצת יותר טוב, והגישה רק רשימת תלמידים טובים, ובגלל זה ננזפה.
ברור לכל בר בי רב, שזו בדיוק שיטת העבודה של הדיקטטורה - עידוד "מלשינים", יצירת מורא ופחד מ"הכוח", וכמובן חינוך אנטי מוסרי במהותו, כי השיפוט מי טוב ומי רע מלכתחילה נטול פרמטרים ברורים, ויתרה מכך ההכרעה המוסרית של הכותב נשללת מידיו.
ובכלל טוב/רע? יש ילדים רעים? [כן, אבל מרביתם, 99% אינם רעים], אז איך קובעים מי הוא רע?
האם הכועסת אחרי שהסבירה לבת שלה, שזו התרשלות ראויה להערכה רבה, אחרי הסבר שילד טוב/רע זה שיפוט שהיא, בגילה, לא יכולה לעשות, ושוב כל הכבוד לה על הסירוב להכנע לדרישה של המורה, פנתה למחנך הכיתה.
הוא, עפ"י עדותה של בתי, בלע את הלשון, נשמע הכי זהיר במלים שלו [חכם, בטח כמוני משוכנע שכל שיחה מוקלטת] ענה לה, שזה לא מקובל עליו, לא מקובל בביה"ס, זו לא שיטה חינוכית ראויה. הוסיף שבמקרה הזה יחס הכבוד שלו לנכדתי כתלמידה וכאדם התגבר. בתי הציעה לדבר עם המורה, הוא ביקש רשות לדבר אתה, לפני בתי.
סוגיה שהטרידה את בתי: האם בתי תפגע, לו המורה תדע מי התלונן? המסקנה שלה: אם המורה תתחיל להתנכל לילדה, יש מחנך, יש מנהלת, יש וועדת החינוך בעירייה וכו' לא הילדה ולא אני אמא שלה עשינו מעשה רע. זהו!
תמיד ידעתי שחלק ממשפחת אבי, התורכי בסלוניקי סיים את חייו בתאי הגזים. מהצד של אמא שלי לא שמעתי דבר. השואה "לא התרחשה" ברומניה, או לפחות המשפחה של אמי, הגדולה, כנראה "יצאה בחיים" מהתופת ההיא.
יתרה מכך, אבי חמי ע"ה הצליח להוכיח בבית משפט פשיסטי-רומני שהוא לא עומד בחוקי הגזע הנאציים [הוא נצר למשפחה שהתגיירה, אבל זמן קצר מדרישת חוק הגזע], לכן המשפחה לא הושמדה, וחמי היה לוחם בצבא הסובייטי אליו ברח.
חותנתי נולדה בבוקרשט ועברה בה את המלחמה כיהודיה מבלי שפגעו בה.
שמעתי וסיפרו לי על מחנות המוות השונים, אבל על טרנסניסטריה מעולם לא שמעתי. רק לקראת מותה של אמי, היא העזה לספר שחלק ממשפחתה נעלם שם ולא חזר.
אינני בחינוך, באופי או בזכרונות מהבית "דור שני" לשואה, אבל עכשיו אני מבין וגם יודע שחלק ממשפחות הוריי לא שרדו את השואה.
היום בטוויטר ראיתי את ההודעה הזו ואת הסרטון שצורף אליה.
