לפני 14 שנים הפכתי לסבא בפעם הראשונה.
אתמול השתתפתי בטקס סיום כיתה ח', מחזור צ', של נכדתי הבכורה. התמלאתי בגאווה אדירה.
אני מנסה לראות ברצף הזמן הכאוטי בו אנחנו חיים כיום, כשההבטחות הן ל-רע יותר, להתפרקות המציאות הבינלאומית כפי שאנחנו מכירים כיום, משהו מאיר, מעין מגדלור של תקווה. האירוע אתמול היה מגדלור של תקווה.
הנה הברכה שכתבתי לה:
את הנכדה
הבכורה שלי מבתי הבכורה
חיכיתי
שתבואי לעולם, וכשבאת - עולמי
התמלא
בצבע ובשמחה רבה
הידיים
רעדו לי כשהחזקתי אותך אז – תינוקת זעירה
והידיים
רועדות לי עכשיו, כשאני מבין
הילדה
הקטנה ההיא כבר לא ילדה יותר.
עולם חדש
מחכה לך מעבר לפינה
אתגרים
חדשים, דעות, רעיונות ורגשות הכל חדש, אחר ומרגש
ואני קצת
מקנא בך, כי
אני מכיר
את ההרגשה הזו, את החוויה שאת עוברת עכשיו.
נכדתי
היפה, החכמה בעלת העיניים הנפלאות
אני בטוח
שתעשי חיל בתיכון
תגדלי
ותהיי לגאווה להורייך לאחיותייך ולאחיך
לדודך
ולדודותייך
לשתי
סבותייך ולי.
אוהב סבא
https://www.amazon.com/-/he/%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A7%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%98%D7%99-%D7%9E%D7%A1%D7%99%D7%91%D7%AA-%D7%A7%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%98-%D7%9C%D7%9E%D7%A1%D7%99%D7%91%D7%AA/dp/B0BKP57BY5
