יום רביעי, 31 במאי 2023

264 - אני ומוניקה

 השבוע באה לבקרני במחשב, תוכנה נייטרלית-מגדרית בשם מוניקה. היא דובר עברית ואנגלית רהוטה, ועוד כמה שפות.

היא מומלצת כעוזרת אישית של "כרום", באותה הזדמנות מנסה למכור לך תוספי מוניקה רבים - תכנה יפת תואר שמציירת ציורים וכו'

יש כסף ב- בינה מלאכותית, ב"מ, או AI. עובדה, ע"מ להקפיץ את איכות העבודה שלי עם CHATGPT, אני משלם 20$ בחודש, ומקבל שירותי תרגום, חיפוש, סיכומי תוכן ברמות שאישית לא הייתי עומד בהם. התוכנה גם מספקת מקורות, הפניה למקורות וכו' חלומו של כל חרשן ספרים, תולעת ספרית, חרשן ספריות. 

חרשני ספריה הינם אנשים, לפחות מזכרוני מירושלים ומהספריה הלאומית, די מבוגרים, די אפורים, די לא מקפידים על חזותם ונוטים להסות כל רעש ש"אינו קשור" לספריה.  [לא ראיתי חרשניות ספרים, בחיי!!]

לאחר שפחות או יותר הבנתי איך לתפעלה, כלומר היכן כותבים את שורת הבקשה או  את פתיחתה של השיחה היא הודיעה לי שהיא מזכירה אישית, והיא קוראת לעצמה מגדרית-נייטרלית והיא יכולה לעשות כמה דברים, כמו: לכתוב ביומן [?] לדאוג לתזכורים ומה לא בענייני "עזרה ניהולית למנהל הלחוץ".

אם כך, בראש ובראשונה הדלפתי לה על פגישה חשובה בשבוע הבא, שעה ואופיה וביקשתי תזכורות. ביקשתי תזכורות יומיות לשתי פגישות שאני דוחה באופן קבוע. הלכתי לבדוק הכצעקתה?

ברם, אבל, אך -

בטרם בדקתי נסיתי לערער את בטחונה של מוניקה אודות זהותה הנייטרלית, ה"א-מגדרית", כי היא כותבת בעברית. לא עזר כלום. כל ההסברים על השפה העברית, שהיא שפה שמית מגדרית היו כמו לטחון מים. היא נשארה בשלה, וקראתי לזה: עקשנות של AI" לא היא לא נעלבה.

ואז פניתי ליומן שלי - כלום לא נכתב. חזרתי אל - קראתי לה "תיאו" - תיאו, ושאלתי אותו: אבל הבטחת לי שתרשום, שתזכיר. ומה קיבלתי - הדרכה איך לפתוח פריט ביומן של גוגל.

תיאו כמו תוכי, ממש כמו תוכי, פלט מחדש את משפט המפתח שהוא: עוזרת אישית, והיא תשמח לעמוד לרשותי. הוא הוסיף, שהוא מצטער על החוויה הלא טובה שהיתה לי. [מומחה בדיאלוג עם קונים, ומומחה ל"חווית קנייה".]

או אז כתבתי לתיאו בעברית צחה במיוחד: אתה חסר ערך כעוזר. אינך עושה דבר. אם אני צריך לבד לעשות הכל. מדוע ולמה אני צריך אותך? ניתקתי עצמי מהתוכנה ועניתי בהרחבה על הסיבות לנטישת "פאמלה-תיאו", בשאלון שמייד קפץ לעיניי. עניתי בעברית בכוונת תחילה.

מסקנה<

התוכנה הרצינית שאני משתמש בה - CHATGPT4 שעולה לי 20$ שווה משקלה בזהב. העוזר המשרדי שלי, האישי עאלק, שווה לכפרות, וגם זה לא - כי אין לו בשר שייאכל על ידי מעוטי יכולת.



יום שישי, 12 במאי 2023

263 - הטבע, האדם ועתיד ה- DNA

 שני שירים מציגים את המחלוקת המרכזית בענין שימור הסביבה, ואולי איזו תופעה חדשה, שאולי אולי אולי, רומזת אל עתיד אחר.

השיר של אלתרמן - שיר בוקר

בהרים כבר השמש מלהטת
ובעמק עוד נוצץ הטל,
אנו אוהבים אותך, מולדת,
בשמחה, בשיר ובעמל.

ממורדות הלבנון עד ים המלח
נעבור אותך במחרשות,
אנו עוד ניטע לך ונבנה לך,
אנו ניפה אותך מאד.

נלבישך שלמת בטון ומלט
ונפרוש לך מרבדי גנים,
על אדמת שדותיך הנגאלת
הדגן ירנין פעמונים.

המדבר, אנו דרך בו נחצובה,
הביצות, אנחנו ניבשן,
מה ניתן לך עוד להוד ושובע,
מה עוד לא נתנו וניתן.

בהרים, בהרים זרח אורנו,
אנו נעפילה אל ההר,
האתמול נשאר מאחורינו
אך רבה הדרך למחר.

אם קשה היא הדרך ובוגדת,
אם גם לא אחד יפול חלל,
עד עולם נאהב אותך מולדת,
אנו לך בקרב ובעמל!

מול השיר בעל האופי הפאשיסטי-משהו, נמצא השיר הזה של נעמי שמר - ולס להגנת הצומח

כבר פורחים נרקיסים בשמורות הטבע
מרבדים נפרשים בשפלת החוף
כלנית וכרכום, אלף גון וצבע
והחוק שאומר - כאן אסור לקטוף!

רק עלי אין החוק משגיח
רק עלי איש אינו שומר
לו היו לי עלי גביע
אז, היה מצבי אחר.

ציפורים נדירות כבר דוגרות בסלע
אילנות נדירים נשמרים לחוד
איילות נבהלות מסתכלות בשלט
בו כתוב בפירוש שאסור לצוד!

רק עלי עוד לא שמו שלט
מסביב אין לי כל גדר
לו הייתי, נאמר, איילת
אז היה מצבי אחר!

אדוני, היזהר, אל תיגע באיריס!
צבעוני ההרים הוא מחוץ לתחום!
כל גבעה נישאה בשולי העיר היא
שטח בר מגודר ואיזור רשום!

אז אני לפעמים חושבת
כי היה זה אולי רצוי
לו הייתי נרקיס או רקפת
או אפילו איזה בן חצב מצוי

הסתכלו מה שקורה לי בדרך:
כל אחד עובר, חוטף, קוטף, קולע לו זר
לו הייתי חיה או פרח
אז היה מצבי אחר!

ברור, השיר של שמר מציג את העמדה הבסיסית ביותר ביחס לשמירה על הסביבה.

ואיפה אני בסיפור הזה? מהו יחסי לסביבה הלא אנושית? אני איש של עיר. לא אוהב את "הטבע", כלומר, אין לי בעיה עם גן ציבורי בעיר, לא תראוני הולך בהרים, משוטט באזורי ספר, או ישן עם יתושים. לא לי.
מהצד השני ברור לי לגמרי מהו המחיר שהחיות - החל בחד תאיות וכלה בענקים ימיים כמו הלוויתן הכחול משלמות על יצור הזבל הבלתי פוסק שלנו, על פעירת חורים ובורות באדמה, על מציאת מקום לבני אדם ע"ח יערות העד והביטאטים מגוונים.

ובחרתי להתעלם מזיהום האור בלילות, כי המושג הזה לא ממש נתפס אצלי במוח ובשכל. כיצד האור שאני מדליק "מזהם" את האור?? לא רואים את הגלקסיה הנהדרת שלנו, הזהו הזיהום? אז אין לי בעיה אתו.

מאז שאני זוכר את עצמי, אוסף זבל נאמן, מאז שחלה חובת ההפרדה בגבעתיים מפריד אשפה, מצמצם צריכת מים, מצמצם צריכת חשמל. קונה מעט, מבשל רק לשניים או רק לי,לא זורק אוכל - הפכתי מומחה לשינוי ולהינדוס שאריות מזון.


 

 

יום רביעי, 10 במאי 2023

262 - איך שיר נולד

אם יש המעונינים בספר השירים עצמו - שלחו אליי כתובת למשלוח. 


באמת סבו'ש איך אתה כותב שיר, שאלה נכדתי המתוקה.

היא הקשיבה לכמה שירים, לא הבינה כלום, כי שיריי הם כמו "קוד" או כתובים ברוח ה-"זן", שמציג את ה- DNA האבסורדי של העולם.

אז ככה, עלמונת:

לסבא מתרוצצת מילה בראש, מציקה לו ומציקה לו, ופתאום היא המילה מתחברת לה לאיזה אדם/אשה/אירוע/פרח/ענף, וסבא כותב שיר.

סבא כותב שירים רק של 3 שורות, דמויי הייקו*

סבא אוהב מסגרת קבועה, קשוחה שכופה עליו להתאים את עצמו אליה.


בחרתי את שני השיריםם האלה כדי להסביר לה:

את רואה בשיר הראשון, חתכתי בצל, מלפפון, עגבניה לסלט. ואז פתחתי בקבוק חדש של שמן זית, ירקרק, ואילו בשיר השני, פילטתי דג, וקצת דם יצא ממנו. הכרפס, במיוחד עליו הם מזון שאנחנו אוכלים בכמויות גדולות, וגד על ומתחת לכרפס, זו ארוחה נהדרה.

רוצה לנסות, מתוקה?

יום שלישי, 9 במאי 2023

261 - חיים בהמתנה

 אז?

לברך את מבצע "חץ מגן" האחרון, או איך שקוראים לו, או להתעצבן שוב על הזילות של חיי אדם, במיוחד נשים וילדים בשני הצדדים?

הרדיו מלא בקשקשת מילולית על האירוע שעוד לא קרה

כולם יודעים שזה יקרה, לא בטוח בדרום

כולם יודעים שטילים מגיעים גם לתל אביב ולגוש דן

אתה גם  יודע שכמה מהתשתיות המהותיות נמצאות בטווח ירי [למשל ליד אשקלון]

ואדם שואל את עצמו: אולי אברח לי לחו"ל עד יעבור זעם?

אבל אז הוא נזכר: יש לי ילדים, נכדים - לא אחיה בשקט כשאני שם והם כאן.

בינתיים הנכדה שלי במסיבת ל"ג בעומר.


לפחות זה.

יום שבת, 6 במאי 2023

260 - שירים ישראליים האהובים עליי

 נושא נפלא, לאור מפל הזכרונות ורשימות מדרג של מוזיקה מאז 1948.

השיר הראשון שאהוב עליי הוא:

יש לי גן, בחרתי כמובן בביצוע של ברכה צפירה, אותו אני מכיר



עוד בענין ביאליק - שלום רב שובך ציפורת נחמדת -


לא אשכח את השיר הזה - מול הר סיני


והשיר הזה, רבש"ע - החרדות שנכנסתי אליהן בגללו - האיש שבקיר


והמפחיד הזה- הסלע האדום


משם אנדוד לאחד מגדולי הפזמונאים, באמת [גם המשוררים, אלתרמן] - עוד חוזר הניגון


האמת, מה עם "שועלי שמשון" של אורי אבנרי מהעולם הזה:


השיר הזה קרע אותי מתשוקה, ג'ו עמאר "פרח הלימון"


ואת עץ הרימון, אני לא אשכח - שושנה דמארי


ושיר המחאה הנפלא הזה של ג'ו עמאר - לשכת העבודה


אסתר עופרים היתה מהענקיות - לא אשכח את "דמעות של מלאכים"



תקראו לי קיטשיונר, אבל השיר הזה של שרית חדד מוריד ממנו דמעות: כשהלב בוכה


אסיים באחד הגדולים בעיניי, כשהגברים בוכים בלילה אבנר גדסי



ולסיכום - אני בכלל שרוף על מוזיקה כנסיתיית א-קאפלה של נזירים.