התמזל מזלנו וצאצאינו התחתנו עם בני זוג שהגיעו ממשפחות מסורתיות או דתיות סובלניות.
שתי משפחות שהן בעצם שבטים, כי אם מקבצים את בני המשפחה יכולים להגיע למאה ואף ליותר בני אדם.
משפחת גז ומשפחת אלקסלי.
גם ד' וגם אני הגענו ממשפחות שמרביתן נעלם והושמד באירופה בזמן הנאציזם או באמפריה הסובייטית, בעיקר תחת שלטון של סטאלין.
לצערי, אבי היה מנוכר למשפחתו הגדולה [חבי"ף], מרד באביו האלים והגיע לארץ. למעט דוד אחד שאף הוא עלה לישראל, ואחי אבי, כל שאר המשפחה התפזרה ברחבי העולם. ואין האחד יודע על משנהו.
מצחיק אותי שיש חוקרי החבי"ף האיזמירי חסרי כל מודעות לצאצאיו החיים בישראל או בצרפת או בעלי רשת מלונות באמריקה הלטינית.[לא יודע אם זה נכון או זו אגדה משפחתית.] כי החבי"ף הוא שבט ענק. שני ענפי משפחה כבירים יצאו ממנו, אבל בניגוד לסבתי שהקפידה לזכור את כל הגניאולוגיה המשפחתית שלה, עד הבעש"ט [עוד אגדה משפחתית?], אצל אבי המרד היה כלכך חריף, שגם כאשר חזר לשם משפחתו המקורי, ובמשרד הפנים תיקנו ל-חביץ, הוא כבר לא טרח לתקן.
וכל זה על מנת להדגיש את כמות השמחה שיש בנו מהרגע שהתקבלנו לשתי המשפחות בלב שלם. אף אחד לא מוטרד מהחילוניות האקסיביציוניסטית שלנו, מהיותנו "שמאלנים". נדמה לי שאחד היתרונות של ד' ושלי היא הנגיעה העמוקה בתרבות ישראל ובמקורות יהודיים. [למדתי מחשבת ישראל באוניברסיטה, למדתי תלמוד יחד עם חברים, התמחיתי באגדות היהודים, בספרות יראים, ואני עמוק בתוך חקר היהדות, המקרא, תיאולוגיה יהודית. ד' חברת נפש ממקום עבודה עם נשים דתיות ומסורתיות, ובהיותה אדם פתוח היא עורבה בסיפורים, בויכוחים, בדעות שונות של פוסקי הלכה וכו']
ביום רביעי הוזמנו אל המחותנת גז, אם חתני.
קיבלנו ארוחה עשירה וטעימה. לדעתי בסגנון ישראלי יותר מטריפולטאי. לא היה קוסקוס למשל. אבל היה קידוש כמובן וקויימו מנהגי החג.
ביום חמישי הוזמנו אל המחותנים אלקסלסי, הורי כלתי, בירושלים, לחצר הרחבה ומסבירת הפנים. האוכל היה מרוקאי מסורתי, אבל עם תוספות ישראליות מובהקות. קידוש כהלכתו ומנהגי סוכה קויימו.
כשחזרנו מירושלים שאלה אותי ד' - איזו ארוחה היתה טובה יותר?
שמחתי לענות לה, כל ארוחה היתה אחרת ונהדרת. בכל ארוחה שמחת האירוח, אהבת האדם, הסובלנות והכבוד ההדדי מלאו אותנו. חשבנו בינינו לביו עצמנו - האם באמת אין ביכולת האמצע המתון הישראלי להתנער מ"הפרד ומשול" ששולט בנו ע"מ להמשיך שלטון ממשלת הזדון, העוול והחורבן?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה