יום שבת, 21 בדצמבר 2019

58 - מלכה נשר


מלכה נשר – נָא אֲדַבֵּר עָלֶיךָ


וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְֹּרָפִים וּבְיָדוֹ רִצְפָּה, בְּמֶלְקָחַיִם לָקַח מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ.
וַיַּגַּע עַל-פִּי וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָגַע זֶה עַל
שְֹפָתֶיךָ, וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר.
(ישעיהו ו'  ו-ז)

הֲיֵֹש לִי רְֹשוּת עָלֶיךָ לָֹשִיר,
לָרֹן עַל הוֹדְךָ מֻתָּר לִי, אֲדוֹנָי?
לָשֵֹאת עַל עֵטִי אֶת ֹשִמְךָ הָאַדִיר?
עַל נַפְֹשִי צָנְחוּ צִלְלֵי עֲווֹנָי…

מִי יִזְכֶּה עָלֶיךָ, עַל ֹשִמְךָ דַּבֵּר?
הָיֹה אֶהְיֶה נָא טְהוֹרָה מֵהֱיוֹתִי!
רַק אִיֹש קָדוֹֹש רַֹשַּאי ֹשִמְךָ זָמֵּר,-
וְטָעֻיּוֹתַי סָבְבוּ אוֹתִי..

עַל כֵּן כָּעֵת בְּלֵב נֶחֱרָד, רוֹעֵֹש,אֶזְעַק:
אֲנִי מְלֵאָה ֹשְגָגָה וָחֵטא –
יִגְּעוּ שִֹפְתוֹתַי בְּגַחֶלֶת אֵֹש
שַֹרְפֵי-אֲדוֹנָי וּמַלְאֲכֵי-הַֹשָּרֵת.

יִגּעוּ בָהֶן, ֹשֶבְּפֶה צָרוּף, טָהוֹר,
בְּנֶפֶֹש ֹשֶטָּבְלָה בְּפֶחָם בּוֹעֵר,
אֶזְכֶּה לִנְעֹם עָלֶיךָ, אֶת נִיבְךָ לֵאמֹר,
אֲנִי ֹשֶחֶמְלָתְךָ ֹשְלָחַתְנִי לְֹשוֹרֵר…
הופיע ב"דבר הפועלת" בדצמבר 1955.

שיר התמסרות וקדושה אישית ממדרגה ראשונה. שיר בו הדוברת מקבלת "אחריות" מלאה על עצמה ורק רוצה לשוחח או להכות על "כתפי האל" . כמו רבים אחרים, וישעיהו והציטוט הוא הרי ה"לייטמוטיב" של השיר, היות משורר, אמן הינו בעצם היות נביא. השיר כתוב ב"מיטב" המבנה והפרוזודיה השירית – ארבעה בתים, ארבעה טורים בכל בית, חריזה אבאב, שכמו רבים ממשוררי המאה העשרים, בעברית בוודאי, מפגש הצלילים הוא גם מפגש של משמעויות, סמלים, לדוגמה הבית האחרון – בוער – לשורר, שזה גם רפרור לשירו של ביאליק " לא זכיתי באור מן ההפקר", ותשובה אחרת בו לסוגיית האש הפנימית.



מקור השיר – אתר המשוררת 
ביוגרפיה –  ויקי

יום חמישי, 12 בדצמבר 2019

57 - דוד אבישר




לאן תנוד עלם
לאן תנוד העלם
בואה בצל קורתי
ערשי לך ריפדתי
בפרחי אהבתי
יום ולילה לך ערגתי
בך המו כל רעיוניי
סורה לגני העלם
בוא וקטוף משושניי
לאן תנוד העלם
בואה ורגע בזרועותיי
מיין הרקח אשקך נא
מעסיס שפתותיי
יום ולילה לך ערגתי
בך המו כל רעיוניי
אל נא תסט מעלי העלם
בוא ורווה מעדניי
 האם שיר הומופילי [ שלא לטעון הומוסקסואלי מובהק ] או שמא שימוש במוסכמה של שירת ערב – שירי אהבה לעלמים כמו לעלמות. הבחירה במילה "עלם" אולי מגדירה את הז'אנר. על פי הביוגרפיה הדלה ב-ויקי לא מצויין שהתחתן אי פעם, בכלל לא צויינו עניינים רומנטיים, ואת שארית עבודתו לאחר מותו כינס וערך אחיינו עודד אבישר. 
כך או אחרת – שיר מקסים, מחובר היטב למיטב המליצות השחוקות של השירה העברית, ואולי בגלל שזה מוקדש לעלם, יש בהן חדש, בטח לתקופתו, בה לא נכתבה בארץ שירת אהבים ותשוקה ברורה כלכך לעלמים, בטח במוסר המיני הקיצוני [ למרות הפתיחות המינית, לכאורה, בקיבוצים] שסלד מהומוסקסואליות.
 -----------------------------------------------------------------------------
מקור השיר – זמרשת

יום שבת, 7 בדצמבר 2019

56 - שפרה בנישטוק-אשכול







מבעד הרסיסים





אני חושב שהכותבת הינה משוררת בלתי צפויה על פי הסטריאוטיפ של משוררת חרשית-חסידית, שהצליחה לקבע בנו זלדה. מהשירים המעטים שלה שקראתי, כאן במרשתת [ ראו הקישור הראשון – מקור השיר ] אין בה תעצומות הנפש של זלדה,  והיא מוותרת בהתלהבות על המיסטיקה הכבדה והעמוקה מני חקר של זלדה.
נראה שהגישה ה"חסידית" שלה רואה בעולם את העולם, ללא צורך לחפש את העומק המיסטי שבו, שהרי "אלי מביט בי מגבוה / ברחמים ומחתל מחלפותיי", התמונה הנפלאה הזו של אב ובתו במגע הכי בסיסי של אהבת הורה, היא כמו "הניגון" של אותו חסיד  בסיפור של י"ל פרץ "גלגולו של ניגון". הפשוט, הטבעי, האותנטי, האנושי ביותר.
ברור שההשוואה לזלדה איננה הוגנת, כי למרות החיבור העמוק של זלדה לטבע, בטח על פי שיריה "הכרמל האי נראה" או "שני יסודות", היותה מחסידות חב"ד ואשה מה עוד יחבר השתיים? הסטריאוטיפ שנפרץ היטב בשיר הזה. השיר מלא בהומור ואצל זלדה אין הומור בשירים. [ היתכן שאין מיסטיקה עם הומור? ] האירוניה החתרנית של זלדה היא הדק מן הדק, היעדר האירוניה בשיר של בינשטוק-אשכול מאפשר את הקריצה "יתלה מצב הרוח/ על עץ גבוה / בחיוך". אלא מה?!
מבחינה אומנותית כדאי לשים לב לניגוד הנהדר שהיא יוצרת בין "גבוה" לבין "נמוכה": אלי מגבוה / ייתלה מצב הרוח על עץ גבוה / רוחי הנמוכה - האין אף כאן מעין חתרנות או שמץ של "אלילות", והרי יודעים אנו על האשרה, ועל עץ האשור.

ולמה בחרתי לתת לה את הדף היום, כי לקורא החילוני הממוצע אין סיכוי בעולם לפגוש יוצרים חרדים, דתיים, חרד"ליים לצערי.

----------
מקור השיר – מכללת הרצוג – דעת
ביוגרפיה – ויקי
מאמר על שירתה – אימגו – מגזין מאמרים, אדלינה קליין



יום שלישי, 3 בדצמבר 2019

55 - רפאל אליעז




רפאל אליעז – שני שירים
-------------


שיר העמק / רפאל אליעז

פְּלָדָה כְּחֻלָּה הֵם הַשָּׁמַיִם,
כִּבְשָׁן אָדֹם הוּא לְבָבִי.
תִּשָּׂא נַפְשִׁי חֶדְוַת עֵינַיִם
כְּשֵׂאת גּוּפִי אֶת מַכְאוֹבִי.
הַיָּד חוֹרֶשֶׁת.
הַדָּם גּוֹעֵשׁ,
צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת
עָלוּ בָּאֵשׁ.

אוֹר, אוֹר, אוֹר, אוֹר –
כָּל הָעֵמֶק הוּא שִׁכּוֹר;
הַגִּלְבּוֹעַ
מִתְנַשֵּׁק עִם הַתָּבוֹר.

הַיָּד חוֹרֶשֶׁת,
הַלֵּב יִקְצֹר,
מַגַּל הַקֶּשֶׁת
מִי יַעֲצֹר.

כִּי בַּסּוּפָה נָעוּפָה שְׁנֵינוּ
כִּשְׁתֵּי רוּחוֹת זוּ נֶגֶד זוּ,
וְכֹה דְּבוּקוֹת כִּזְרוֹעוֹתֵינוּ
עוֹד שׁוּם זְרוֹעוֹת לֹא נֶאֶחְזוּ.

ביאליק כתב  בקינה הגדולה שלו על פרעות קישינב "בעיר ההריגה" את המלים הבאות:

"השמש זרחה, השיטה פרחה והשוחט שחט...והנה הארץ כמנהגה, והשמש כתמול שלשום".

יש שיטענו שקוהלת "תינוק קטן" לידו במשפט בקביעה הניהיליסטית הזו בפרק הראשון:

מה-שהיה, הוא שיהיה, ומה-שנעשה, הוא שיעשה; ואין כל-חדש, תחת השמש. [ קהלת א,  9 ]חַת הַשָּׁמֶשׁ“ (קהלת

והנה אליעז מגייס את שפעת הטבע, כמיטב השירה הרומנטית לככב בשיר בו התשוקה, הסקס [בהחלט] מכאובי - כאב הגוף עדי ההתפרקות "כי בסופה נעופה שנינו", ומה שלימדוהו חז"לנו [ כולל ביאליק ] נעלם  בסערת הגוף והחשק.

זמר אהבה לים
מילים: רפאל אליעז
לחן: סשה ארגוב
קיימים 7 ביצועים לשיר זה

אם עוד החושך רב ואין כוכב לי
ואם הים גועש,
על תורן ספינתי הדליקי, אמא,
שושנה של אש.

ואם החווירו עד בלי שחוק שמיים
וחוט השחר דק,
הושיטי יד חמה, ברכיני, אמא,
ולב אל לב יחזק.

כיפת זהב מעל
תחתי תהום ודמי.
שאני גל, שאני גל,
אל ארץ חלומי.
שאני בתבונה
ואל תשאל נא מה לי.
ציפור קטנה, ציפור קטנה,
באופק מחכה לי.

אם כלתי בחלומה תופרת
כותונת לאהוב,
נשקיה חרש על מצחה, הו אמא,
אמרי לה כי אשוב.

ואם תשאל מה הנתיב בים לי,
ומה לי אצודד,
הגידי לה: מנחת פלאים, הו אמא,
לרך שיוולד.


שני שירים  שונים לגמרי, שלשניהם משותף פואטי מרכזי, הטבע כסמל, כהשלכה של רגשות האדם עליו [ מאז קאמי ו"המיתוס של סיזיפוס",שלימד אותנו, ששלשלאות ההסברים התרבותיים שלנו הן הונאה עצמית , לטבע, אשכרה לא אכפת מאתנו ], מה שמצביע על פואטיקה רומנטית מובהקת, שבשירים אלה מבטא אליעז. הראשון הוא רצף בלתי פוסק של אקסטזה מינית, וכולו הילולת החושים מהטבע, הישראלי מקיף העמק. האהבה והתשוקה המינית עד כדי שכרות הם נופו של העמק [ עמק יזרעאל]. שיר כמעט אטאביסטי, זה החוזר אל צווחות קדם שפתיות, קדם תרבותיות,
השני שיר הוא שיר אהבה, געגועים וחוסר בטחון של מלח אל אמו, דרכה אל אהובתו. גם בשיר הזה לטבע  יש תפקיד רב משמעי. הטבע אינו אדיש, נהפוך הוא, כמיטב הכתיבה הרומנטית הוא חלק מהותי ומרכזי בשיר, מבטא את רגשות הדובר, סמל לאמו וגם לאהובתו הנושאת את תינוקו. [הים, אשר לנצח יהיה סמל נשי ]  שיר נוגה כפי שנהוג לקרוא לו, שזכה לביצועים רבים בגלל הלחן  הלירי-סנטימנטלי-בכייני מעט שלו.
----------------------------------------------

יוטיוב – זמר אהבה לים, התרנגולים
מקור שיר העמק – העמותה למורשת מרק לברי
מקור – שיר אהבה לים – שירונט
ביוגרפיה – ויקי
סיפור של אהבה ורצח – עכבר העיר
כל פרסומי אליעז באתר הספריה הלאומית

יום שני, 25 בנובמבר 2019

54 - דליה רביקוביץ



כישופים

היום אני גבעה,
מחר אני ים.
כל יום אני תועה
כבאר של מרים,
כל יום אני בועה
אובדת בנקיקים.

בלילה חלמתי
סוסים אדומים
סגולים וירוקים.

לבוקר הקשבתי
פכפוך עד אין קץ
קשקוש של תוכים.

היום אני שבלול
מחר אני עץ
רם כתמר.

אתמול הייתי כוך
היום אני צדפית
מחר אני מחר.



היש שיר יותר פורימי מהשיר הזה של רביקוביץ, שזכה ויזכה להרבה פרשנויות והסברים, החל מתחום הרטוריקה, הלשון, הספרות ובמיוחד דיון באיכות המטאפורות שבוף דרכי הפיכת המטאפורה למציאות ממשית [ ריאליזציה של המטאפורה] דרך הסברים תרבותיים – חקר סמלים, סמיוטיקה, ולסיום כמובן, פרשנות יונגיאנית על הארכי טיפים, על אנימה ואנימוס, ולא נוותר ללא פרשנות פרידיאנית, ובוודאי לימודי המגדר גם ירצו להביע דעתם, אבל זה שיר של פורים, בו הגבול הוא הדמיון והרצון של האדם. 

--------------------------

מקור השיר – שירונט
ביצוע השיר – מלכה שפיגל, יוטיוב [ לטעמי, פרשנות בעייתית, כמו-מרחפת בצלילים ורחוקה מהשיר]
ביוגרפיה – ויקי ; נקרולוג ב-YNET

יום שבת, 23 בנובמבר 2019

53 - בינם הלר








חיה אחותי / בִּינֶם הֶלֶר

חוברת מספר 49 שנת 2013
הָיוּ לְחַיָּה יְרֻקַּת הָעַיִן
צַמּוֹת שְׁחוֹרוֹת לְחַיָּה אֲחוֹתִי.
בְּבַיִת מָט לִנְפֹּל בִּסְמוֹצָ'ה שְׁתַּיִם
שָׁם גָּרָה חַיָּה וְגִדְּלָה אוֹתִי.
עִם שַׁחַר כְּבָר הָלְכָה מִמֶּנִּי אִמָּא,
לִקְנוֹת, לִמְכֹּר, לָשֶׁבֶת, לְחַכּוֹת.
לִפְנֵי הָנֵץ חַמָּה אִמִּי הִשְׁכִּימָה,
לִשְׁלַל יוֹמָהּ כַּמָּה פְּרוּטוֹת שְׁחוּקוֹת.
וְחַיָּה הִיא לְבַד הָיְתָה נִשְׁאֶרֶת
עִם כָּל אָחֶיהָ וּמַאֲכִילָה,
וְהִיא הָיְתָה שׁוֹמֶרֶת וּמְשׁוֹרֶרֶת
שִׁירִים יָפִים לִשְׁעַת הָאֲפֵלָה.
הָיָה לְחַיָּה יְרֻקַּת הָעַיִן
שֵׂעָר שָׁחוֹר לְחַיָּה אֲחוֹתִי.
וְהִיא אֲפִילוּ לֹא הָיְתָה עֲדַיִן
בַּת עֶשֶׂר חַיָּה כְּשֶׁגִדְּלָה אוֹתִי.
וְהִיא נִקְּתָה, בִּשְּׁלָה וְגַם טוֹרַחַת,
חוֹפֶפֶת אֶת רָאשֵׁינוּ הָרַכִּים,
וְרַק אֶת זֹאת הָיְתָה תָּמִיד שׁוֹכַחַת –
שֶׁיְלָדִים זְקוּקִים לְמִשְׂחָקִים.
אָחוֹת הָיְתָה לִי יְרֻקַּת הָעַיִן,
אֲבָל טְרֶבְּלִינְקָה בָּא לְכַלּוֹתָהּ,
וְרַק אֲנִי נוֹתַרְתִּי בֵּינְתַיִם
בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִזְכֹּר אוֹתָהּ.
שִׁירִי בְּיִידִישׁ בְּוַדַּאי יַגִּיעַ
מִכָּאן, בְּעֵת קָשָׁה וּמַחְרִידָה,
הַיְשֵׁר לִימִין הָאֵל שֶׁבָּרָקִיעַ,
שֶׁבּוֹ תֵּשֵׁב בִּתּוֹ הַיְחִידָה.
מיידיש: בני מר
שוב אני משתאה על כך שמרשתת בעברית יוצרים רבים לא זוכים לפרסום עבודתם או למידע מועט עליהם. דווקא הלר, משורר אידי שזכה לתרגומי שיריו ראוי ליותר תשומת לב. שני השירים קשורים לשואת יהודי אירופה, אבל שניהם מציגים גיוון פואטי בלתי רגיל, ידיעת המתח הבלתי נסבל בין פאתוס וסינטמנטליות.
עם זאת, בבלוג של עופרה עופר ישנו סיפור השיר "חיה אחותי" ובו גם השיר באידיש -

צַמּוֹת שְׁחֹרוֹת לַאֲחוֹתִי, לְחַיָּה,
הָיוּ לָהּ שְׁתֵּי עֵינַיִם יְרֻקּוֹת.
וְהִיא גִּדְּלָה אוֹתִי וְאֶת אַחַי אָז
בַּמַּדְרֵגוֹת שֶׁל סְמוֹצֶ'ה, הַחוֹרְקוֹת. כִּי אִמָּא, כְּבָר לִפְנֵי עֲלוֹת הַבֹּקֶר,
כְּשֶׁרַק הֵאִיר בָּאֹפֶק, נֶעֶלְמָה
אֶל הַחֲנוּת לִמְכֹּר וְלֹא בְּיֹקֶר –
כַּמָּה פְּרוּטוֹת שְׁחוּקוֹת בִּשְׂכַר יוֹמָהּ. וְחַיָּה לְבַדָּהּ הָיְתָה נִשְׁאֶרֶת
עִם כָּל אַחֶיהָ וּמַאֲכִילָה,
שׁוֹמֶרֶת עֲלֵיהֶם וּמְשׁוֹרֶרֶת
שִׁירִים יָפִים בִּשְׁעַת הָאֲפֵלָה.הָיָה לְחַיָּה יְרֻקַּת הָעַיִן,
לְחַיָּה אֲחוֹתִי, שֵׂעָר שָׁחֹר אָרֹךְ.
בַּת עֶשֶׂר חַיָּה לֹא הָיְתָה עֲדַיִן
וּכְבָר גִּדְּלָה אַחִים לְאֵין עֲרֹךְ.וְהִיא נִקְּתָה, בִּשְּׁלָה וְגַם הִגִּישָׁה
וְאֶת רָאשֵׁינוּ הַקְּטַנִּים טִפְּחָה.
אֲבָל שֶׁהִיא עַצְמָהּ יַלְדָּה הִכְחִישָׁה
וּלְשַׂחֵק אִתָּנוּ שָׁכְחָה.אֶת חַיָּה אֲחוֹתִי וִירֹק עֵינֶיהָ
שָׂרַף אָז בִּטְרֶבְּלִינְקָה גֶּרְמָנִי.
———————-וְאַף אֶחָד, אֶת חַיָּה שֶׁאֵינֶנָּה,
כְּבָר לֹא זוֹכֵר בָּאָרֶץ – רַק אֲנִי. 
שִׁירַי בְּיִידִישׁ נִכְתָּבִים אֵלֶיהָ,
לָכֵן, בְּעֵת קָשָׁה וּמַחְרִידָה.
כִּי בַּשָּׁמַיִם, לְיַד אֱלֹהֶיהָ,
יוֹשֶׁבֶת הִיא, בִּתּוֹ הַיְּחִידָה.
מײַן שוועסטער חיה מיט די גרינע אויגן,
מײַן שוועסטער חיה מיט די שוואַרצע צעפּ –
די שװעסטער חיה, װאָס האָט מיך דערצױגן
אױף סמאָטשע־גאַס, אין הױז מיט קרומע טרעפּ.
די מאַמע איז אַװעק פֿון שטוב באַגינען,
װען אױפֿן הימל האָט ערשט קױם געהעלט.
זי איז אַװעק אין קראָם אַרײַן פֿאַרדינען
דאָס בידנע־דראָבנע גראָשעדיקע געלט.
און חיה איז געבליבן מיט די ברידער,
און זי האָט זײ געקאָרמעט און געהיט.
און זי פֿלעגט זינגען זײ די שײנע לידער,
פֿאַר נאַכט, װען קלײנע קינדער װערן מיד.
מײַן שװעסטער חיה מיט די גרינע אױגן,
מײַן שװעסטער חיה מיט די לאַנגע האָר –
די שװעסטער חיה, װאָס האָט מיך דערצױגן,
איז נאָך נישט אַלט געװען קײן צענדלינג יאָר.
זי האָט גערױמט, געקאָכט, דערלאַנגט דאָס עסן,
זי האָט געצװאָגן אונדז די קלײנע קעפּ.
נאָר שפּילן זיך מיט אונדז האָט זי פֿאַרגעסן –
די שװעסטער חיה מיט די שװאַרצע צעפּ.
מײַן שװעסטער חיה מיט די אױגן גרינע,
אַ דײַטש האָט אין טרעבלינקע זי פֿאַרברענט.
———————————–
און איך בין אין דער ייִדישע מדינה
דער סאַמע לעצטער, װאָס האָט זי געקענט.

פֿאַר איר שרײַב איך אױף ייִדיש מײַנע לידער
אין טעג די שרעקלעכע פֿון אונדזער צײַט.
בײַ גאָט אַלײן איז זי אַ בת־יחידה –
אין הימל זיצט זי בײַ זײַן רעכטער זײַט.
 --------------
ביוגרפיה באנגלית, מהאידיש לקסיקון - BINEM HELER https://katzr.net/29cff7
ויקיפדיה - ממש קצר - https://katzr.net/de26c5
עפרה עופר אורן - סיפורו של שיר - בינם הלר - חיה אחותי , https://katzr.net/5dfe46
מקור השיר – עיתון דבר, 1957
מקור שיר שני – קול לובלין


יום שישי, 15 בנובמבר 2019

52 - טודרוס אבולעפיה



טודרוס אבולעאפיה חי אהבה

(ממחזור שירי הכלא)

חֵי אַהֲבָה, צִפֳּרִים, עוּפוּ אֱלֵי אוֹהֲבִים
וּשְֹאוּ שְלוֹם כּוֹאֲבִים תּוֹךְ בּוֹר כְּלוּא יוֹשְבִים
בִּי! תּאמְרוּ כִּי רְעֵבִים הֵם צְמֵאִים, אֲבָל
לֶחֶם דְּמָעוֹת וְדַם לֵב אוֹכְלִים שוֹאֲבִים
יוֹשְבִים בּבוֹר מַאֲפֵל שָפָל כְּנֵפֶל, וּבֵין
פַּרְעוֹש וְיִתּוֹש וְכִנִּים לוֹהֲטִים שוֹכְבִים
חַיּוֹת קְטַנּוֹת אֲשֶר לֹא נִקְרְאוּ עוֹד בְּשֵם
מִשְתַּקְשְקִין שָם כְּמוֹ חוֹשְקִים בְּעֵת עוֹגְבִים
יִשְרֹק זְבוּב לַדְּבוֹרָה שָם, וְשֵן יַחֲרֹק
עַכְבָּר, וְיַחְדָּו עֲלֵי נֶפֶש וְגוּף אוֹרְבִים
הַנּוֹגְשִים צוֹרֲרִים אָצִים, וְהַשּוֹטְרִים
צֻוּוּ לְבַל יִתְּנוּ לֶחֶם וְהָעוֹרְבִים.

הקדמת המחבר:
כשאסרנו המלך בבור […]

שורה 1: עמוס פרק ח
(יד) הַנִּשְׁבָּעִים בְּאַשְׁמַת שֹׁמְרוֹן וְאָמְרוּ חֵי אֱלֹהֶיךָ דָּן וְחֵי דֶּרֶךְ בְּאֵר שָׁבַע וְנָפְלוּ וְלֹא יָקוּמוּ עוֹד"


לוהטים: לועטים, בולעים
שורה 6: תהלים פרק נז פסוק ה

נַפְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִם אֶשְׁכְּבָה לֹהֲטִים בְּנֵי אָדָם שִׁנֵּיהֶם חֲנִית וְחִצִּים וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה:

שורה 12: מלכים א פרק יז פסוק ו
וְהָעֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ [לאליהו] לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר וְלֶחֶם וּבָשָׂר בָּעָרֶב וּמִן הַנַּחַל יִשְׁתֶּה

השיר וההערות לקוחים הישר מ"מכונת קריאה" האתר של ההוצאה "בבל"

מתוך מאמרה של אסנת לוטבק:

"שנת 1279 אסר המלך את גובי המיסים ובניהם את דון יצחק,

שנדון למיתה בתליה. כמו כן כשנשללה ממנו טובת המלך הגיע

גם לישיבה בבית הכלא. "


השיר כתוב ברצף טורים שלמים תוך ביטול תבנית הבית מהשירה האסלמאית, שהפך אהוב מאוד על משוררי ספרד: דלת-סוגר-חרוז מבריח. 

יש בשיר יסודות בסיסיים של חווית הכליאה תוך ויתור על מנגנון ה"קישוט" המורכב של השירה שקדמה לו, מבלי לוותר על אומנות השיבוץ [ אינטרטקסטואליות] של משוררי ספרד, ומשוררי התחייה של המאות ה- 19 וה- 20.

אבולעפיה, בין אם בהומור ובין אם ברצינות מתאר את מלחמת הזוטא של החרקים והחיות על גופו ודמו, ובשורה האחרונה אף מבדיל בינו לבין אליהו הנביא, אותו האכילו העורבים.

אפשר, וגם רצוי לראות בשיר הזה ביטוי לעגני, אם לא ציני, לגבי "חשיבותו" ותפקידו במלחמת החרקים הניטשת סביבו. מול "חשיבותו" הזו, בתא הכלא, עומדת "חשיבותו" בעולם החיצוני. וברור מכאן, שזו תמונה אירונית מאוד על עצמו ועל השלטון בו חי.

אם יש רפרור כלשהו לדניאל בגוב האריות או ליוסף בכלא המצרי, הרי הוא מעודן מאין כמוהו, כי אבולעפיה לרגע לא רואה עצמו באותם מימדים קוסמיים, מיתולוגיים או תיאולוגיים כפי שהתנ"ך רואה אותם.

מקור השיר – מכונת קריאה בבל
ביוגרפיה ומאמרים – ויקי ;
אסנת לוטבק, הזמן בשירתו של טדרוס הלוי אבולעפיה, גיליון מס' 6 – תשס"ז * 2007

יום שבת, 9 בנובמבר 2019

51 - יצחק אבן כלפון






בְּעֵת חֵשֶׁק

בְּעֵת חֵשֶׁק [יְעִירֵנִי], אֲדַלֵּג / כְּאַיָל לַחֲזוֹת עֵינֵי כְבוּדָּה,

וְאָבוֹאָה, וְהֵן אִמָּהּ לְנֶגְדָּהּ / וְאָבִיהָ וְאָחִיהָ וְדוֹדָהּ.

אֲשׁוּרֶנָּהּ, וְאֶפְנֶה לַאֲחוֹרָי / כְּאִלּוּ לֹא אֲנִי רֵעָהּ יְדִידָהּ.

יְרֹא מֵהֶם, וְעָלֶיהָ לְבָבִי / כְּלֵב אִשָּׁה מְשַׁכֶּלֶת יְחִידָהּ.



שירת החשק בספרד הינה אחד משיאיה של שירה זו יחד עים שירת היין. דא עקא, שהממסד הישראלי-יהודי השולט במשרד החינוך סולד משירת האהבה ומשירת היין, כמו תדמיתם של משוררי ספרד, שידם היתה בכל ואצל חלק גם יד כל היתה בם, חשובה לאין ערוך מיצירתם.

אבל, למזלנו, הספרין הוצאו לאור, מי שרותה, ורבים רוצים מוצא את השירים במיני מקומות, ומגלה שלל אמנותי, ספרותי, תרבותי, רוחני ולשוני רב.

והשיר החשקני הזה מספר על המאהב שבא לצפות באהובתו כשהוא "מתחרמן". לצערו כל משפחתה כולל בעלה שם, אז הוא נאלץ להעמיד פנים כמו לא מכיר אותה, בכלל.

חחחחח.



מקור השיר, פרוייקט בן יהודה

ביוגרפיה – ויקיואנד ;

יום חמישי, 7 בנובמבר 2019

50 - ר' יהודה הלוי [ריה"ל ]



פורסם 26.11.2016




יַעְלַת הַחֵן תִּשְׁאָלֵנִי / אֶת מִי חָשַׁקְתָּ בִּצְבָאוֹת

וָאֹמַר לָהּ אִם לֹא תֵדְעִי / הָסִירִי אֵת הַשֵּׁשׁ מֵאוֹת.


אהה, מי יודע כאן את התשובה, היא לא ממש קשה, אגב.

כתיבת חידות היתה שעשוע ומלאכה רצינית ביותר בקרב משוררי ספרד, אלה שחיו את החיים החצרוניים, בהם שעשועי לשון מבריקים היו חלק מהמשתה, הנשף, כולל חיזורים, ריקודים, שירה ומה לא?!

משוררי ספרד, בתור הזהב בספרד, היו באמת עילית אינטלקטואלית חופשיה מאוד, שלא התיחסה אל ה"לא משכילים" ממטר [ ראו ההקדמה של מורה נבוכים, בו הרמב"ם חשש שהדיוטות יקראו את ספרו, ולכן שתל בו כמה וכמה הגנות מפניהם]. היצירה, בתקופה הזו, היתה אדירה בכמות, בהיקף הנושאים החילוניים, בשינוי בתבניות מסורתיות של תפילות, ובהחלט באמצעים רטוריים שהעמידו את התנ"ך על הראש, לפעמים.

הם לא נאלצו לחשוש מרבני פיקוח מטעם, משרות תרבות לסוגיהן ולמיניהן או משר חינוך שידע טוב מהם – מה טוב להם.

והנה חידה משועשעת מאותו דף שבו נמצאת החידה הזו על הרמב"ם –

וְחַכָּה עַל פְּנֵי מַיִם תְּשַׁלַּח

וְדָג גָּדוֹל אֲרַמִּי יַעֲלֶה לָךְ.

-------------------------------------------------
מקור השיר – פרויקט בן יהודה

מחקר על החידה בשירת ימה"ב – אליצור, ש, המכתם והחידה, משרד החינוך – העשרה למורה

תור הזהב בספרד -ויקיפדיה

יום ראשון, 3 בנובמבר 2019

49 - תרצה אתר


תרצה אתר – שיר לאמא





שִׁיר לְאִמָּא

כְּשֶׁאִמָּהוֹת נַעֲשׂוֹת עֲצוּבוֹת,
זֶה פִּתְאוֹם נוֹרָא קָשֶׁה.
אֲנִי אוֹהֵב כְּשֶׁאִמָּא שֶׁלִּי צוֹחֶקֶת.
אֲנִי פָּשׁוּט… נוֹרָא אוֹהֵב אֶת זֶה.

כִּי, כְּשֶׁהִיא עֲצוּבָה וְיֵשׁ לָהּ דִּמְעָה
קְטַנָּה שֶׁזּוֹלֶגֶת עַל כָּל הַלֶּחִי
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁבַּקּוֹל שֶׁלָּהּ הִיא שׁוֹתֶקֶת
אֲבָל זֶה כְּמוֹ אֵצֶל יֶלֶד, בֶּכִי.

אָז אֲנִי מְלַטֵּף אֶת אִמָּא שֶׁלִּי
וַאֲנִי מְשׂוֹחֵחַ עִם אִמָּא שֶׁלִּי
וַאֲנִי דּוֹאֵג לְאִמָּא שֶׁלִּי
וַאֲנִי אוֹהֵב אֶת אִמָּא שֶׁלִּי.

רַק דָּבָר אֶחָד לֹא כְּדַאי.
לֹא כְּדַאי לִשְׁאֹל אוֹתָהּ
"לָמָּה אַתְּ עֲצוּבָה?"
כִּי בְּסַךְ־הַכֹּל הִיא תַּתְחִיל לְחַיֵּךְ
חִיּוּךְ לֹא אֲמִתִּי, וְתֹאמַר:
"עֲצוּבָה?
אֲנִי עֲצוּבָה?
אֲנִי רִסַּקְתִּי בָּצָל.
אֲנִי סְתָם.
אֶצְלִי הָרֹאשׁ קְצָת מְבֻלְבָּל.
וּבִכְלָל, לֵךְ לְשַׂחֵק קְצָת. רֵד לְמַטָּה. מַה־יֵּשׁ?
הַכֹּל אַתָּה צָרִיךְ לָדַעַת? תָּמִיד אַתָּה מֻכְרָח לָבוֹא וּלְקַשְׁקֵשׁ?
זֶה לֹא שַׁיָּךְ לְךָ. זֶה לֹא חָשׁוּב בִּכְלָל.
אַתָּה יוֹדֵעַ מַה? אֲנִי מַבְטִיחָה לְהַסְבִּיר לְךָ הַכֹּל — כְּשֶׁתִּגְדַּל".

אֲנִי גָּדוֹל כְּבָר הָמוֹן חֳדָשִׁים.
מָתַי הִיא תָּבִין שֶׁאֲנִי כָּל הַזְּמַן גָּדוֹל?
הֲרֵי כְּשֶׁאֶהְיֶה בֵּן עֶשְׂרִים אוֹ שְׁלשִׁים
בֵּין כֹּה וָכֹה אַפְסִיק לִשְׁאֹל.



שיר מקסים מלא הומור עצמי וחכמה ותבונה בלתי רגילה. הדוברת מעמידה עצמה כבנה, המזדהה אתו כשהיא בוכה, אבל מסרבת להענות לבקשתו לדעת מדוע היא בוכה.

השיר מעוצב היטב, 4 בתים בצורה קלאסית של בית בן 4 טורים מחורז, אבל לא בתבנית חוזרת, אלא בכל בית תבנית אחרת. הבית הרביעי - האם הוא בית? בכל מקרה הוא מתפרק מול עינינו מתבנית הדוקה לצורת השירה המודרנית המקובלת, של תואם רגשי לקיטוע השורות מתפרק לו לכיוון של הפרוזה, ובו יש 14 טורים, ורק חלקם חורזים.מבחינתי, זו אחת הפעמים הנדירות שבו אני ממש רואה מול עיניי התאמה מושלמת בין קיטוע השורה לבין הרגש שהדובר מעוניין לשקף דרך הגרפיקה. וכל זה קורה, מפני שהוא מכיל את האמת העמוקה מכולן, אותה אמת שעל הבן אסור להכיר. התבנית הזו, הצורה הזו מעניקות את העומק למסגרת הקשוחה שמתפרקת ברגע שהאמת מבצבצת ולא מוכנה להסתתר יותר.

עצובה? אני עצובה? היא אומרת בבית הרביעי ומתרצת דמעותיה בבצל, ראש מבולבל, ואז נפנוף טיפוסי – רד למטה לשחק [ לא היה מתקבל בימינו, אלא לך לחדר ושחק עם המחשב].


מקור – נגה אלבלך,עצובה? אני עצובה? , 75 שנה להולדת תרצה אתר, הארץ, 8.1.2016

ביוגרפיה – ויקי

מאמרים – אבישי מתיה, האניגמה הגדולה : חייה המסתוריים ומותה הטרגי של תרצה אתר, מעריב, 5.8.2014

יום שישי, 25 באוקטובר 2019

48 - ר' יוסף אבן אביתור






במרומי ערץ – ר' יוסף אבן אביתור
8במרץ 2016

בִּמְרֹומֵי עֶרֶץ כִּסֵא שִׁבְתֶּךָ
וּבִשְׁכוּנֵי אֶרֶץ עוֹז מֶמְשַׁלְתֶּךָ
אֵלֶה יַעֲרִיצוּן גְּאוֹן תִּפְאַרְתֶּךָ
וְאֵלֶה יַקְדִישׁוּן לְשֵׁם מַמְלַכְתֶּךָ
אֵין קָדוֹשׁ כַּה' כִּי אֵין בִּלְתֶךָ

בִּמְרֹומֵי עֶרֶץ כִּסֵא מַהֲלָלוֹ
וּפִנוֹת שׁוּלָיו מְלֵאִים הֵיכָלוֹ
מֵהֶם מִימִינוֹ וּמֵהֶם מִשְׂמֹאלוֹ
שְׂרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ
וּבְכֵן נַקְדִישָׁךְ מֶלֶךְ

{{וּבִשְׁכוּנֵי אֶרֶץ יְדוּעִים עַם הַאֵל}}
{{נִצָּבִים הַיּוֹם כְּדַל הַשּׁוֹאֵל}}
{{מְהַלְּלִים וּמוֹדִים לְצוּר פּוֹדֶה וְגוֹאֵל}}
{{וְהִקְדִישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב}}
{{וְאֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל}}

{{בִּמְרֹומֵי עֶרֶץ מַלְאֲכֵי רוּם יַחַד}}
{{יוֹצְאִים בְּאֵימָה וְשָׁבִים בְּפַחַד}}
{{וּמַעֲרִיצִין בְּרַעַד לְמֶלֶךְ מְיֻחָד}}
{{שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד}}
{{וּבְכֵן נַקְדִישָׁךְ מֶלֶךְ}}


{{וּבִשְׁכוּנֵי אֶרֶץ קְהִלּוֹת קְהִלּוֹת}}
{{קְרֵבִים הַיּוֹם בְּחָמֵשׁ תְּפִלּוֹת}}
{{וּמַקְדִישִׁים הָאֵל בִּתְשׁוּאוֹת הֲמוּלוֹת}}
{{וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת}}
{{וּבְכֵן נַקְדִישָׁךְ מֶלֶךְ}}
{{וּבִשְׁכוּנֵי אֶרֶץ יְדוּעִים עַם הַאֵל}}
{{נִצָּבִים הַיּוֹם כְּדַל הַשּׁוֹאֵל}}
{{מְהַלְּלִים וּמוֹדִים לְצוּר פּוֹדֶה וְגוֹאֵל}}
{{וְהִקְדִישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב}}
{{וְאֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל}}

{{בִּמְרֹומֵי עֶרֶץ מַלְאֲכֵי רוּם יַחַד}}
{{יוֹצְאִים בְּאֵימָה וְשָׁבִים בְּפַחַד}}
{{וּמַעֲרִיצִין בְּרַעַד לְמֶלֶךְ מְיֻחָד}}
{{שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד}}
{{וּבְכֵן נַקְדִישָׁךְ מֶלֶךְ}}


{{וּבִשְׁכוּנֵי אֶרֶץ קְהִלּוֹת קְהִלּוֹת}}
{{קְרֵבִים הַיּוֹם בְּחָמֵשׁ תְּפִלּוֹת}}
{{וּמַקְדִישִׁים הָאֵל בִּתְשׁוּאוֹת הֲמוּלוֹת}}
{{וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת}}
{{וּבְכֵן נַקְדִישָׁךְ מֶלֶךְ}}

להלן הסבר על הפיוט, תפקידו מאתר - הזמנה לפיוט:


פיוט המושר בקהילות הספרדיות בתפילת מוסף של יום הכיפורים, בעת חזרת שליח הציבור על קטע הקדושה. הפיוט מושר בדרך כלל ע"י החזן או אחד מעוזריו, ה'סומכים'.
זהו קטע מקדושתא ליום הכפורים מאת ר' יוסף אבן-אביתור, חכם ופייטן בן המאה העשירית, ממבשרי תור-הזהב בשירה ובפיוט העברי בספרד – אף שנאלץ לגלות מספרד ולנדוד שנים ארוכות בארצות המזרח. קדושתא זו עצמה היתה חלק מ'מעמד' ליום הכפורים, כלומר, יצירה שירית מורכבת הכוללת בתוכה פיוטים ליום הקדוש כולו – סוגה רבת-היקף ועוצמה שאבן-אביתור חידש, ואשר שימשה דגם לחיקוי למרבית פייטני ספרד הגדולים אחריו.
פיוטי הקדושתא מוליכים את קהל המתפללים לאמירת הקדושה, ונועדו להעצים אותה; הקטע שלפנינו אופייני לפיוטים קדומים רבים מסוג זה, המתארים בלשון מלאת-שגב והוד את הקדשת הקב"ה, בה בעת, בקרב המלאכים בשמים וישראל על הארץ. בשונה מפיוטים אחרים המעניקים יתרון פרדוכסלי ומפתיע למעשה ההקדשה הארצי (כדוגמת 'אשר אימתך' המיוחס ליניי, או 'לבעל התפארת' לר' בנימין בר זרח), הפיוט שלפנינו מצטיין דווקא בהעמדת סימטריה מלאה והרמונית בין שמים לארץ: "אֵלֶה [=המלאכים בשמים] יַעֲרִיצוּן גְּאוֹן תִּפְאַרְתֶּךָ / וְאֵלֶה [=ישראל בארץ] יַקְדִישׁוּן לְשֵׁם מַמְלַכְתֶּךָ / אֵין קָדוֹשׁ כַּה' כִּי אֵין בִּלְתֶךָ".



משוררי ספרד גילו לי את הכלי הנהדר ששמו גוגלקווסט, כיצד אני יכול להצטרף למאגרי מידע מרכזיים בחקר היהדות במאה השנים האחרונות.
כך או אחרת, השיר הזה מעניין מאוד, מבחינת תכניו והדרך בה מוצגת התשוקה לאל, הפחד והיראה מהאל, שהרי זה שיר שנכתב ליום כיפור, קדושתא, שרק חלק ממנה כאן.

המילה ערץ היא שורש של שדה סמנטי עשיר מאוד – מחד הערצה ומאידך עריץ, ר"ל שהמילה הזו מכילה את כל האפשרויות של שדה זה ביחס לאלוהים, ואין היא "ארץ" . ה"ערץ" האלוהי הוא הרם מכל, שם בערץ המלאכים מסתובבים אחוזי חרדה ויראה, כי ב"שכוני ארץ" עומדים לברך את האל בחמש תפילות.

החרוז בשיר הזה יפהפה,וקשה להאמין שמשוררי ספרד, לפחות המעולים שבהם, לא קלטו את החיבור הסמנטי הנוצר באיחוד מלות חרוז [ למרות הנורמה של החרוז המבריח, שבשירים רבים אין לו תפקיד סמנטי], וכשהשימוש בחרוז הינו גם מהבטיו הסמנטיים מקבלים תוצאה נהדרת [ לא רק מצלולית או מקהלתית ] למשל – הבית החותם [ תפארת הסיום]

וּבִשְׁכוּנֵי אֶרֶץ קְהִלּוֹת קְהִלּוֹת

 קְרֵבִים הַיּוֹם בְּחָמֵשׁ תְּפִלּוֹת
וּמַקְדִישִׁים הָאֵל בִּתְשׁוּאוֹת הֲמוּלוֹת
וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת


שווה לשים לב לארבע המלים החורזות. שתי הראשונות יוצרות את הקשר בין התפילה לבין הקהילה, שאיינה אחת ויחידה אלא מורכבת "קהילות קהילות" וכולן קרבות ב-חמש תפילות, ואילו בטור החותם תשואות הלומות – תהילות, וכמובן הקישור בין הערצת האל, גם בתשואות ולא רק בצליל, אלא תשואות מלאות בתהילות לאל.
נפלא.

מקור –הפיוט והתפילה, סנונית
ביוגרפיה – ויקי

יום שני, 21 באוקטובר 2019

47- צבי אלעזר טלר




אָנֹכִי לְצִיּוֹן / צבי אלעזר טלר
[פורסם לראשונה ביולי 2016 ]

הַאָשִׁיר, אִם אֶחְדַל, זֹאת שְׁאֵלָה קָשָׁה,
מִלְחָמָה בֵין הַשֵּׂכֶל וְהַהַרְגָּשָׁה.
חֲדַל אַל תָּשִׁיר! הַשֵּׂכֶל יְחַוֶּה דֵעַ,
לָמָּה זֶה תָשִׁיר וּלְךָ אֵין שׁוֹמֵעַ?

מְשׁוֹרְרִים לוֹעֲזִים הֵם יָדָם רוֹמֵמָה,
הֵם עוֹשִׂים חַיִל וּמַשְׂכֻּרְתָּם שְׁלֵמָה.
בְּשָׂפוֹת עֲשִׁירוֹת יָשִׁירוּ יַעֲשִׁירוּ,
הֵם חַיִּים לְחַיִּים כִנּוֹרָם יָעִירוּ.

וְאַתָּה מְשׁוֹרֵר עִבְרִי בְּשָׂפָה עֲנִיָּה,
שִׁירָה עִבְרִיָּה לְאַחֶיךָ נָכְרִיָּה!
שִׁירָה שִׁירָתְךָ! הַרְגָּשָׁה אוֹמֶרֶת,
כְּצִפּוֹר זֹאת שָׁם בַּיַּעַר מְשׁוֹרֶרֶת;

הִיא תָשִׁיר וְלֹא תִשְׁאַל אִם לָהּ שׁוֹמֵעַ,
אִם יֵשׁ שִׁירָהּ מֵבִין נַגֵּן יוֹדֵעַ.
אִם יֵשׁ מְבַקֵּשׁ: אֶת קוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִי,
זַמְרִי כִי טוֹב כִּי נָעִים הָרִיעִי!

לֹא תֵדַע אִם הִיא מְשׁוֹרֶרֶת מְצֻיֶּנֶת,
הִיא שִׁירָה לוֹקַחַת וְשִׁירָה נוֹתֶנֶת,
וַאֲנִי נִפְעָם לֹא אֵדַע אַכְרִיעַ,
כַּלְכֵּל לֹא אוּכַל, לְמִי רוּחִי אַבִּיעַ?

וָאֹמַר לְצִיּוֹן כִּנּוֹרִי אָעִירָה,
אָנֹכִי לְצִיּוֹן אָנֹכִי אָשִׁירָה!

מזל שמדי פעם אני מציץ בחדשות פרויקט בן יהודה, והנה נפלתי על משורר זה, שמעולם לא שמעתי את שמעו, לא זכור לי אפילו מאחד המאמרים על שירת התחייה. חיטטתי קצת בגוגל, גוגל SEARCH,שהוא מנוע חיפוש ל"חוקרים", מאמרים ישנים, לא ממש מצאתי עליו ואודותיו, אבל אני די עצלן, והחיפושים שלי קצרי מועד באשר התשוקה שלי לתשובה עזה מהחיפוש עצמו.

טלר בהחלט פעל וחי בתקופת ביאליק. הוא נולד לפניו, אבל חי במהלך העשורים המשמעותיים ביותר ביצירת ביאליק השירית – 1890-1914 לערך. עפ"י גרסה אחת נפטר ב- 1914 ואחרת 1924, אבל ובעיקר ככל הנראה לא השאיר רושם רב.

השיר הזה סנטימנטלי ויבבני חשוב משתי סיבות: הראשונה היא "המצב האנושי",

La Condition humaine

     של המשורר. אין לו מקשיב ושומע, בניגוד למשוררי לעז, שמשכורתם שלמה, הוא כותב בשפה עניה, ולא בטוח כלל שמישהו בכלל יבין אותו, גם אם יקרא.
הסיבה השניה היא השירה. על אף תחושת וודאות שאין לו מקשיב, הרי כציפור ביער שלא מוטרדת מי מקשיב עליו לכתוב שירתו. הסופו של שיר הוא אף מצא את היעוד - ציון.

במלים אחרות, הדיון הפנימי הפותח את השיר מסביר מדוע השכל ממליץ לא לשיר ואילו הרגש, בוודאי ממליץ לשיר. המשכו של השיר, ובמיוחד סופו מסביר מדוע ולמה ישיר המשורר נטול הקהל, נטול השפה ונטול שמץ הרגשה שמישהו מקשיב לו באמת:


אִם יֵשׁ מְבַקֵּשׁ: אֶת קוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִי,
זַמְרִי כִי טוֹב כִּי נָעִים הָרִיעִי!
לֹא תֵדַע אִם הִיא מְשׁוֹרֶרֶת מְצֻיֶּנֶת,
הִיא שִׁירָה לוֹקַחַת וְשִׁירָה נוֹתֶנֶת,
וַאֲנִי נִפְעָם לֹא אֵדַע אַכְרִיעַ,
כַּלְכֵּל לֹא אוּכַל, לְמִי רוּחִי אַבִּיעַ?
וָאֹמַר לְצִיּוֹן כִּנּוֹרִי אָעִירָה,
אָנֹכִי לְצִיּוֹן אָנֹכִי אָשִׁירָה!

בדרך לא דרך שירת ציון של ריה"ל הופכת בשיר הזה לשירת היחיד המתוסכל שאין קורא לשירתו, אבל ישנה ישות מיסטית וגדולה שמקשיבה לו. דומה כי התפיסה המהותית והעקרונית של ריה"ל בדבר הדיאלוג הנצחי הקיים, אצל טלר אין דיאלוג, כי אם חדשיח שעל מנת להצדיקו הוא מחברו לציונות או לשירת הגעגועים לציון.

הפרוזודיה של השיר -

הבית
השיר שהעתקתי וגם פרסמתי הופיע כרצף של 22 שורות, כל שתי שורות חורזות. בשדירות לה בחרתי לחלקו לחמישה בתים וסיומת של 2 שורות מפני, שכל ארבעה טורים יש רעיון חדש, או תפנית חדשה. לדוגמה : ארבעת הטורים הראשונים פותחים בפרפרזה למונולוג ההמלטי הידוע [ להיות או לא להיות] ומסתיימות בתחושה של הניכור, הבדידות ההמלטית אף היא: " לָמָּה זֶה תָשִׁיר וּלְךָ אֵין שׁוֹמֵעַ?"
הבית השני, עובר לספר לנו על משוררים לועזים, על שפתם העשירה וכלכלתם המובטחת, וכך בבית השלישי אנחנו עוברים לתוכחה עצמית או להתמודדות עם האמת הנוראה: "שירה עבריה לאחיך נוכריה" [ החרוז הפנימי מעצים את תחושת הניכור והזרות במפגש שתי המלים - עבריה ונוכריה.
שתי השורות האחרונות הן דגרסיה ממש קיצונית מהנרטיב המרכזי של השיר. לו אשתמש בתפיסת במבנה הסימפוניה - שני נושאים - כפי שהשתמש בה מירון בניתוחו את "כוכבים בחוץ" [ מפרט אל עיקר ] , הרי נושאי השיר הם: אני המשורר ללא קהל // השירה המתקיימת בכל מקרה. החיבור של שני נושאים אלה מתקיים בסיום הסנטימנטלי, המאג'ורי כמעט הבאתטי של השיר, עם רפרור מובהק לקינה על נהרות בבל. לכן נראה לי מבחינה מבנית שאפשר להשאירן כ"חתימת השיר". 

החרוז
אפשר גם לחלק את השיר ל- 11 בתים דו-טוריים, כשהחריזה הדו-טורית מעצבת אותם. התבנית הדו-טורית, במיוחד בעזרת החריזה מולידה אפשרויות צליליות הרבה יותר מורכבות, אך גם אפשרויות פיענוח נוספות יותר. אגב, החרוז עצמו לא בא רק כדי ל"קשט" את השיר, אלא בהיותו רכיב מבני ומצלולי, הוא הופך גם לרכיב נושא משמעות. לדוגמה - שירה עניה / נוכריה. החרוז מעלה לדעתי את הקשר בין היות העברית "זרה" לשומעיה והיותהּ דלה [ עניה ], גם כתוצאה מכך.

המשקל
המשקל הטוני-סילאבי מורכב מ- 4 דקטילים וטרוכיי אחד, ודי דומה למשקל האיטלקי - [טור אחר הוא האחד-עשרי האיטלקי ( Endecasillabo ) המלעילי] *

לסיכום 
השיר אמנם אינו ממיטב השירה שנכתבה אי פעם, אבל הוא מצביע על מיומנות פרוזודית גבוהה מאוד, על הכרה מעמיקה על אמצעים רטוריים אחרים, כדוגמת החזרה לסוגיה, אנפורה, פיפורה, חזרה ],אינטרטקסטואליות והכרה, לדעתי של שירה מזמנים קודמים. 



  • מקור נוסף - יוניופדיה, צבי אלעזר טלר 
  • מקור – פרויקט בן יהודה
  • ביוגרפיה – ויקיואנד
  • רשימת יצירות, הספריה הלאומית - צבי אלעזר טלר
  • מירון דן, [תשמ"א], מפרט אל עיקר - מיבנה, ז'אנר והגות בשירתו של נתן אלתרמן, הקיבוץ המאוחד, תל אביב
  • שפאן, ש [ תשי"ט], משקל, מטריקה, פרוסודיה, פרוייקט בן יהודה [מקור - ערך ב“מלון הספרות החדשה העברית והכללית” לא. שאנן, מהדורת “דבר” תשי"ט ]

יום שלישי, 15 באוקטובר 2019

46- ואת יונה, רשב"ג

ואת יונה / ר' שלמה אבן-גבירול


וְאַתּ יוֹנָה חֲבַצֶּלֶת שְׁרוֹנִים / וְשׁוּלַיךְ מְלֵאִים פַּעֲמוֹנִים,

וְרִמוֹנֵי מְעִילַיךְ זְהוּבוֹת / אֲשֶׁר יִדְמוּ מְעִילֵי אַהֲרֹנִים,

וְעֵת צֵאתֵךְ לְעֻמָּתִי אֲדַמֶּה / הֲלִיכָתֵךְ כְּשֶׁמֶשׁ בַּמְּעוֹנִים.

שְׁבִי פֹה יַעֲלַת-הַחֵן, לְנֶגְדִּי / וְהָעִירִי לְדוֹדֵךְ הַשְּׂשׂוֹנִים.

קְחִי הַתֹּף וְהַנֶּבֶל וְשִׁירִי / בְּנִגּוּנֵךְ עֲלֵי עָשׂוֹר וּמִנִּים

וְקוּמִי הַלֲלִי דוֹדֵך בְּחִירֵךְ / יְקוּתִיאֵל, נְשִׂיא שָׂרִים וְרוֹזְנִים,

מְאוֹר עוֹלָם, יְסוֹד אַדְנֵי מְכוֹנָיו, / וְעַמּוּדֵי מְרוֹמִים בּוֹ נְכוֹנִים,

אֲשֶׁר כָּל רוֹזְנִים אֵלָיו מְיַחְלִים / וְלִדְבָרוֹ מְקַוִּים כָּל סְגָנִים,

אֲשֶׁר יִדְרֹשׁ – עֲדֵי יִיגַע – בְּחֶפְצָם, / כְּאָב יִדְרֹשׁ מְצֹא טֶרֶף לְבָנִים,

אֲשֶׁר פִּיהוּ לְכָל אָדָם בְּשׂוֹרָה / וְנִדְבָתוֹ יְקָרָה מִפְּנִינִים.

בְּרוּחוֹ חֵן וּבִלְבָבוֹ נְדָבָה / וְשִׂפְתוֹתָיו בְּכָל עֵת נֶאֱמָנִים.

גְבִיר דּוֹמֶה כְּשַׁחַק עַל אֲדָמָה / וְגַם כַּפָּיו לְהַמְטִיר כַּעֲנָנִים:

בְּהֵעָצְרָם – יְמוֹתוּן הַנְּפָשׁוֹת, /וְיִמָּלְאוּן – בְּהַמְטִירָם – רְנָנִים.

יְמַלֵּא אֵל מְהֵרָה מִשְׁאֲלוֹתָיו / וְיִהְיוּ מִשְׁאֲלוֹתַי לוֹ נְתוּנִים!

לפנינו שיר שבח – הלל – טיפוסי לימי הביניים. בנוי על בסיס ה- קצידה, "שירים בתבנית זו הם ארוכים ומתאפיינים במבנה מורכב. ראשית ישנו מבוא בעל אופי מגוון, שממנו המשורר נחלץ בבית מעבר לגוף השיר, שמוקדש לאדם מסוים כשיר שבח או ידידות. משקל אחיד וחרוז אחיד לאורך כל השיר." [1]

הבולט בדר"כ בקצידות, שהחלק השלישי שהוא שלל הברכות וה-הלל/השבח שהוא די קונוונציונלי – מעמד, כסף, בריאות, פוריות ומה לא?!

למי שלא מכיר את ההיסטוריה של רשב"ג, יקותיאל היה הגביר שזן  ופרנס את רשב"ג[ בימינו היינו קוראים לו מצנאט, גם פטרון ], עד אשר הוצא להורג . [שיר הקינה , מייד] 


חלקו הראשון של השיר, הפתיחה בנוי בסגנון שיר החשק. הדובר פונה אל נערה יפת תואר, שימו לב שהיופי הוא בבגדים, כמובן [ מטונימיה מובהקת בימי הביניים לתיאור יפיה של אשה.  על מנת להימנע מתיאורי גוף אסורים, כך בשירה הערבית ממנה שאבו משוררי ימה"ב היהודיים את הנורמות והפואטיקה הנדרשת [3].  שיר חשק מושלם. יש שאולי יבארו שהיפהפיה הזו היא בעצם נשמת הרשב"ג הנקראת לבוא אל יקותיאל ולענגו באיזה נשף. ברור שהעינוג קשור לשירה ולא לעינוגי הגוף, ובכך בולט יסוד הומואירוטי חזק מאוד, שאף הוא אופייני מאוד לשירת החשק בימי הביניים. 

בית המעבר, תפקידו כפי שנכתב להעביר את הפתיחה המפוארת [ הראויה ביופיה, איכותה ורמתה לנגיד מהסוג עליו שרים, אצל אחרים זו הרי חנופה, כדי לקבל קצת כסף < כתיבת שירי הלל לפטרון המפרנס איננה חדשה, מי שקרא את הביאוגרפיה של מנדלשטאם, יודע שבמשך שנים רבות סרב לכתוב אודה[שיר הלל] לסטאלין, וסופו היה מר ונמהר. > אל גוף השבח/ההלל "יְקוּתִיאֵל, נְשִׂיא שָׂרִים וְרוֹזְנִים, / מְאוֹר עוֹלָם, יְסוֹד אַדְנֵי מְכוֹנָיו," - ורשב"ג בהחלט מעביר אל שבח מטאפורי שמשווה כמעט את יקותיאל לאלוהים, לא פחות.
 
ההלל/ השבח הדימויים של נדיבות אין קץ עם שליטה בכולם מופיעים עיחד עם תיאורים בהם יקותיאל הוא מעין אל, אלוהים - רמיזות לזוס, אפולו, וגם בלי בושה גם יהווה החותם גורלות בימים הנוראים. על אף שרשב"ג מסתייג בטור האחרון , אל ימלא משאלות יקותיאל, הרי היות אל ממלא כל בקשות יקותיאל מציב את יקותיאל כמעט כסגן אלוהים. המלאך הבכיר - מטטרון?
כך ההגזמה מגיעה לשיאה, ומרב הרחקתהּ לכת לטעמי מתפוררת לרסיסים ומעוררת גיחוך. אין לי כמובן שמץ של מושג אם כך היא התקבלה, האודה הזו, האם היא נתקבלה בקריצה, האם האגו של יקותיאל דרש פיאור ושבח מהסוג הזה. ברור שכיום הלל כזה לא היה עובר את סף בית הכנסת או קבוצת המקוננים בבית קברות, כדוגמת  שיר הקינה על מות יקותיאל:

ראה שמש



רְאֵה שֶׁמֶשׁ לְעֵת עֶרֶב אֲדֻמָּה / כִּאִלּוּ לָבְשָׁה תוֹלָע לְמִכְסֶה,
תְּפַשֵּׁט פַּאֲתֵי צָפוֹן וְיָמִין  / וְרוּחַ יָם בְּאַרְגָּמָן תְּכַסֶּה,
וְאֶרֶץ – עָזְבָה אוֹתָה עֲרֻמָּה / בְּצֵל הַלַּיְלָה תָּלִין וְתֶחְסֶה,
וְהַשַּׁחַק אֲזַי קָדַר, כְּאִלּוּ / בְּשַׂק עַל מוֹת יְקוּתִיאֵל מְכֻסֶּה.

(1040-1039) [2]

לא ברור עד היום, עד כמה שאני יודע, האם זו קינה בפני עצמה או חלק מקצידה, שיר קינה גדול יותר, כדוגמת "ואת יונה" שיר השבח שקראתי. בכל מקרה, לפנינו הפתיחה ובית המעבר בפני עצמם. קצר ומזוקק עד כאב השיר הזה.  רשב"ג  ממשיך כאן את רעיון השליטה בעולם, בשמש, בשמים. המוטיב המרכזי הינו הגדולה העל-טבעית של יקותיאל, עד כדי כך, שכל מהלך השקיעה והתפשטות החשיכה הינם תוצאה של מותו, כמו - הליוס וסלנה נעלמו - או כמו יהווה החליט לשנות את העולם שברא, וכל זה בגלל מות יקותיאל.
ההגזמה שהינה מצרך מבוקש בשירי שבח באותה תקופה הופכת ל"האלהת" בן אדם, יקותיאל.
עם זאת, השיר הזה למרות ההגזמה שבו, נוקב חדרי לב. הסבל, החרדה והפחד מחיים בעולם נטולי הדמות האבהית הזו מובנים היטב, דווקא בזכות ההגזמה. קראתיו פעם בטקס יום הזכרון לחללי צה"ל, לזכר אחי. [ לבשתי חולצה אדומה, בהחלט, ננזפתי אח"כ על כך, וחדלתי להגיע לטקסים האלה. ]


—————————————————————————————————————————————-

מקור השיר – פרוייקט בן יהודה
ביוגרפיה – ויקיואנד
[1] ויקיואנד [2] פרוייקט בן יהודה 

[3] - השימוש בבגדים על מנת לתאר שינויים בטבע היא קונוונציה מקובלת מאוד בשירת ימי הביניים. ראו את שירו של אבן-עזרא "כותנות פסים"  < לצערי השיר הזה טרם הוקלד לפרויקט בן יהודה. אשר על כן, העדפתי לתת קישור למאמר, די ארוך, בו גם מופיע השיר, וכן יש בו הפניה לאחד ממקורותיו  הניריים> 

יום שישי, 11 באוקטובר 2019

45 - צבי יאיר






שטיינמץ נולד בבודפשט וגדל בכפר בריסטר באזור מרמורש באוסטרו-הונגריה (כיום בשטח רומניה). היה בן יחיד עם שבע אחיות לאביו שלמה דב.

את רוב חינוכו קיבל ממורים בני גליציה שעברו בימי מלחמת העולם הראשונה בדרכם מערבה והשתקעו במרמורש. יותר מכולם הטביע עליו את חותמו ר' יוסלי וילנר מנדבורנה שהיה בקי בתלמוד, בתנ"ך, בדקדוק ובספרות עברית וגרמנית. תקופות קצרות למד בישיבות סלוטפינה, הלמין וגלנטה. לאחר מכן נסע להשתלם בלימודי חול בפרשבורג שבסלובקיה.

בשנת ת"ש נישא לדבורה לבית אייזנברג מדברצן. שרד את השואה בבודפשט ובשנת תש"ח (1948) עבר לגור בווינה. בשנת תשי"ב (1952) העתיק את מושבו לניו יורק שבארצות הברית.

בהגיעו לברוקלין הכיר את הרבי מנחם מנדל שניאורסון ונעשה חסיד חב"ד. האדמו"ר עודדו בכל עת לפרסם את שיריו ולהמשיך לכתוב, את חששו של שטיינמץ לביטול תורה, ביטל הרבי מחב"ד באומרו כי שיריו יביאו עוד אלפים ללימוד תורה.


בחרתי בשיר הזה -



יש גם משוררים דתיים, אולי אפילו חרדים, אבל מקומם לא יכירם במערכת החינוך הרגילה, החילונית, ספוגת שירת "האני" החילונית והספקנית. שימו לב לשיר הנהדר הזה, המתאר את יום כיפור, בבית המקדש, עת הכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים. מחד העם המצפה לנסים ומאידך הכהן הגדול שהצליח לצלוח את נהר החרדה. מה שמזכיר קצת את שירה של זלדה "כל שושנה" המלים החותמות אותו

"קַח סִירָה
וַחֲצֵה אֶת יָם הָאֵשׁ.
"

בניגוד לזלדה, חצית ים האש אל השושנה [ סמל קבלי/נוצרי/מיסטי ] אצל צבי יאיר, זהו הנהר המחבר אדם עם אלוהיו ותוצאתו אחריות נוראה "פחד איום/ אשר נזרו/ חובק את ראשו".

הפואטיקה של השיר מודרנית, אופיינית לשירה העברית אחרי אלתרמן. אין חריזה, בתי השיר אינם קבועים באורכם,  4 -6 -4 –7 האם למספר הטורים ישנה משמעות? ששת ימי מעשה, 7 המספר הטיפולגי של שלמות – השבת? רק שבחכמה רבה, המספר 7 מכיל כאן שבריריות עמוקה, מובנית אצל הכהן הגדול, אבל ככל שאמאן-גיבור הוא כבר מעבר לחרדותיו של המאמין, עטוי ביכולת לשאת ככתר, את פחד האיום [ האל ].

שווה לראות בשיר את היסוד הפיגורטיבי, המוחשי. האמונה בכוח התפילה והכניסה לקודש הקודשים [ להזכיר לכולם, חדר בבית המקדש ] לגרום לאל, כמו כל אל כנעני אחר :

היוריד טל סליחה / מטר ברכה? 

הפולחן הבבלי, הכנעני היה מובהק יותר - השליט שכב עם כוהנות אלות הפריון ובכך כמו חיקה "משגל אלוהי" שבעקבותיו מגיע הגשם והחקלאות מתקיימת. שירו של רשב"ג [ אם כי יש הרואים את הנגיד כמחבר השיר ]  "כתב סתיו" אף הוא מתכתב עם אותו פולחן אירוטי. ר"ל, אלפי שנים מאז בית המקדש נעלם, פולחני הכנענים פסו מן העולם, ועדיין בשירה דתית, יסוד הטל והמטר - הגשם והמים רב עוצמה. אפשר גם לראות בטל, במטר, כמו בשיר של רשב"ג ביטוי סמלי-קבלי של "מין דנוקבין", שאלה מי הנקבה היורדים לעולם בשעת הזיווג האלוהי [ ערב שבת ] ומפרים אותו.

- - - - - - -

מקור השיר – כתב העת מבוע, אתר דעת
ביוגרפיה – ויקי ; לכסיקון הספרות העברית החדשה ; חב"דפדיה ;
מקור השיר של זלדה, כל שושנה – אביב חדש, רשת אורט
יהונתן ורדי, כתב סתיו ושירים אחרים שיוחסו בשגגה לרשב"ג, תרביץ, ירושלים, תמוז-אלול תשע"ה [2015]