יום שני, 24 בפברואר 2020

71 - נתן אלתרמן


לאחר הרשומה על הקיטש של זרובבלה ששונקין, הנה שיר נפלא, של ענק שאליו לעולם ששונקין לא תִּדָּמֶה, נתן אלתרמן


אלתרמן – אליפלט


מילים: נתן אלתרמן

לחן: סשה ארגוב


נזמר נא את שיר אליפלט
ונגידה כולנו בקול:
כאשר עוד היה הוא רק ילד,
כבר היה הוא ביש גדא גדול.
בו שכנים ושכנות דיברו דופי
ואמרו שום דבר לא יועיל –
אליפלט הוא ילד בלי אופי,
אין לו אופי אפילו במיל.


אם גוזלים מידיו צעצוע,
הוא נשאר מבולבל ומחייך,
מחייך מבלי דעת מדוע,
וכיצד ובשל מה זה ואיך.


ונדמה כי סביבו, זה מוזר,

אז דבר מה התרונן כה ושר.

בלי מדוע ובלי כיצד,

בלי היכן ובלי איך ולמה,

בלי לאן ומאיזה צד,

בלי מתי ובלי אן וכמה.

כי סביב ככינור וחליל

מנגינה מאירה, מצלצלת.

אם נסביר לך מה זה יועיל,

איזה ילד אתה אליפלט.


בליל קרב ברעום אש מזנקת,

בין אנשי הפלוגה קול עבר:

העמדה הקדמית מנותקת,

מלאי תחמושת אזל בה מכבר.

אז הרגיש אליפלט כאילו

הוא מוכרח את המלאי לחדש,

וכיוון שאין אופי במיל לו,

הוא זחל כך ישר מול האש.


ובשובו מהומם ופצוע,

התמוטט הוא, כרע וחייך.

הוא חייך מבלי דעת מדוע,

וכיצד ובשל מה זה ואיך.


ובליבות חבריו, זה מוזר,

אז דבר מה התרונן כה ושר.

בלי מדוע ובלי כיצד,

בלי היכן ובלי איך ולמה,

בלי לאן ומאיזה צד,

בלי מתי ובלי אן וכמה.

מסביב ככינור וחליל

מנגינה מאירה, מצלצלת.

אם נסביר לך מה זה יועיל,

איזה ילד אתה אליפלט.


ובלילה חבוש קסדת פלד,

אט ירד המלאך גבריאל,

וניגש למראשות אליפלט,

ששכב במשלט על התל.

הוא אמר: אליפלט אל פחד,

אליפלט, אל פחד וחיל ‟

במרום לנו יש ממך נחת,

אף שאין לך אופי במיל.


זהו זמר פשוט גם תמוה,

אין ראשית לו וסוף והמשך,

זימרנוהו בלי דעת מדוע

וכיצד ובשל מה זה ואיך.


זימרנוהו כך סתם זה מוזר,

כי דבר מה התרונן בו ושר…






שירו של ענק . בעצם שירם של שני ענקים – אלתרמן וארגוב. אני רוצה להתייחס לשלוש נקודות – הראשונה היא דמותו של אליפלט, הגיבור הלא גברי, זה שאינו יודע לשאול שאלות מההגדה, אולי בנימין התמים שנבלע בתוך אחיו יהודה לגמרי. הסיטואציה של ירידת המלאך גבריאל מזכירה קצת את האיליאדה, עת אתנה התערבה במלחמה בפועל כדי לגרום לצד אחד לנצח, הרי בשיר של אלתרמן, זוכה אליפלט להתגלות מלאכית [ מצד הגבורה ] שהזמינה אותו אליה, למרום. השניה החריזה הנפלאה שבשיר שבאה בעקבי המלים והשאלות, לדוגמה בבית הראשון – אליפלט-ילד; בקול – גדול; דופי – אופי; אופי – במיל. או בבית האחרון – תמוה – מדוע ; המשך ואיך – בפרוזודיה האלתרמנית אין חריזת מלים "סתם" כל מוקד צלילי הוא גם מוקד של משמעות גדולה. השלישית הוא שם השיר אליפלט – ברור שהשם אלי/אל/אליהו/ האל שלי מייצג קשר מהותי ועמוק לאלוהים, תכונותיו של אליפלט הן תכונות שאינן של אדם רגיל. האם דמותו של הצלוב עמדה מול עיני אלתרמן ? אליפלט עצמו הוא בנו של דוד המלך- דברי הימים א' פרק כג – פירוט שמות בני דוד, ומוזכר עוד בשמואל ב' פרק כג "34 אליפלט בן-אחסבי בן-המעכתי; ". עד כדי כך גדולה הבחירה של אלתרמן בבחירה דווקא בשם הזה של גיבור – מחד משורשו של דוד מאידך אלמוני. אליפלט אגב משמעו "שחרור".

----------------------------
:)

יום חמישי, 20 בפברואר 2020

70 - זרובבלה ששונקין



על שלושה פשעי דמשק


צוות הווי גולני
מילים: זרובבלה ששונקין
לחן: יאיר מילר

על שלושה פשעי דמשק
על ארבעה לא אשיבם

על אבות בטלית וחגור
על אחים בצריח של טנק
על רעי שאמרו
אתם לא תעברו
כאן גולני גולני לוחם

אתם לא תעברו
אתם לא תעברו
כאן גולני גולני לוחם

על שלושה פשעי דמשק…

על מעוז שעמד מכותר
על טילים בשדותיו של הכפר
על בני שאמרו
אתם לא תעברו
כאן גולני גולני לוחם

על שלושה פשעי דמשק…

על חיוך שהסתיר שתי דמעות
בעיני לוחמים עייפות
שחזרו ואמרו
אתם לא תעברו
כאן גולני גולני לוחם

אתם לא תעברו
אתם לא תעברו
כאן גולני גולני לוחם

על שלושה פשעי דמשק…

על שלושה הרביעית בשערכם
עוד יבוא יום שלום ללוחם
ועד אז תזכרו
כן זכור תזכרו
כאן גולני גולני הולם

ועד אז תזכרו
כן זכור תזכרו
כאן גולני גולני הולם

אתם לא תעברו
אתם לא תעברו
כאן גולני גולני הולם

ועד אז תזכרו
כן זכור תזכרו
כאן גולני גולני הולם


גולני הולם, ועוד פעם ופעם נוספת אם לא הספיק לנו. 
גולני הגיבור, החייל שבשארית חייו מעניק חיים. השיר הזה מתגלגל ומתאסף למאות שירים דומים לו שנכתבים בעת של מצוק וחרדה קיצונית אצלנו במדינה. הרפרור המקראי, נבואת עמוס על "דמשק" מעניק איזו מסגרת "מיתולוגית, הירואית, אוטופית-משהו לשיר פרימיטיבי במיוחד, מהסוג הלאומני במיוחד.
לא אתיחס לשורשיה של המשוררת ברפובליקה הישראלית-הספרותית והתיאטרונית, אבל כאן מתגשמת המציאות שהאחרונים כ-חגבים נדמו ליד הראשונים.
 השיר מעצבן אותי, כי אחי, אלי חביב היה בגדוד 13 של גולני.

השיר הוולגרי הזה, רק מעצבן אותי.

-----------------------------
מקור השיר – שירונט
הסבר על רקע לשיר – ויקי
זרובבלה ששונקין - מעין ביוגרפיה

יום שני, 17 בפברואר 2020

69 - יוסי שריד


יוסי שריד 



בובה


מָה לַעֲשׂוֹת, זֶה קָרָה,
עָשִׂיתִי בַּמִּכְנָסַיִם.

לֹא הָיוּ בַּגַּן בְּגָדִים לְהַחְלָפָה
אֲבָל הָיְתָה בֻּבָּה גְּדוֹלָה,
שֶׁאוֹתָהּ הִפְשִׁיטוּ
וְאוֹתִי הִלְבִּישׁוּ

"בֻּבָּה-יוֹסִי, יוֹסִי הַבֻּבָּה",

מֵאָז אֲנִי בּוֹדֵק אִם אֵין
חוּטִים בְּגַבִּי.

אֲנִי לֹא הַבֻּבָּה שֶׁלָּכֶם, שֶׁיִּהְיֶה בָּרוּר.



אוקיי ברור לנו מאוד שאתה לא הבובה שלנו. הבובה של מי אתה? של הגננת? של הזכרון? של ההקשר בו אתה חי?

כצפוי, באמת כצפוי, מאדם מודע לעצמו, שנון, אירוני, רב אומן ורטוריקן בחסד עליון, באמת, שיר כזה רק יוסי שריד יכול לכתוב. שריד נולד ב- 1940, שנה אחרי תחילת השואה באירופה, ושם משפחתו נגזר מתפיסת האסון הנורא שקרה, הוא בהחלט ראה עצמו שריד ופליטה ליהדות אירופה שהושמדה.

אני רוצה להביא שיר אחר, שמצוטט באינטרנט יותר מפעם – עוד שיר חכם, קשה עם מבט עצמי אכזר מאוד, אך גם אירוני מובהק:



מקור השיר – הבלוג של רן יגיל / מקור שיר שני – אלי הירש קורא שירה

ביוגרפיה – ויקי

יום חמישי, 13 בפברואר 2020

68 - אנטוני סלונימסקי



יום השואה

אין לי ענין להוסיף מלים על מליארדי המלים שכבר נכתבו, חלקן הגדול, סתם.


א ל ג י ה  ל ע י י ר ו ת    י ה ו ד י ו ת / אנטוני סלונימסקי


עֲיָרוֹת יְהוּדִיּוֹת בְּפוֹלִין אֵינָן, כְּבָר אֵינָן.
קְהִלּוֹת חְרוּבּיֵשוֹב, קַרְצֶ'ב, בְּרוֹדַאך, פָאלֶנִיצָה אַיָּן?
לַשָּוְא תְּחַפֵּשׂ בַּחַלּוֹנוֹת נֵר אוֹרָה,
מִבִּקְתוֹת בָּתֵּי-כְּנֶסֶת לֹא עוֹלֶה קוֹל שִירָה.

מִבְּלוֹיֵי הַיְּהוּדִים לֹא נוֹתְרוּ שְיָרֵי סְחָבוֹת,
אֶת הַדָּם בְּחוֹל כִּסּוּ, מָחוּ הָעֲקֵבוֹת.
אֶת הַקִּירוֹת סִיְּדוּ לָבָן מִמַּסָּד עַד גַּג
כְּמוֹ טִהוּר מִמַּגֵּפָה, אוֹ הֲכָנָה לִקְרַאת הֶחָג.

יָרֵחַ חִוֵּר, זָר וְקַר כָּאן מַבְרִיק,
בְּפַרְוְרֵי הַכְּרָךְ אֶת הַלַּיְלָה מַדְלִיק.
קְרוֹבַי הַיְּהוּדִים, בַּחוּרִים אוֹהֲבֵי שִיר
אֶת שְנֵי הַיְּרֵחִים שֶל שַאגַאל לֹא יִמְצְאוּ כְּבָר בָּעִיר.

שְנֵי הַיְּרֵחִים מְאִירִים בִּפְלָנֶטָה אַחֶרֶת,
נִסְחֲפוּ הֵם אֵלֶיהָ בְּדוּמִיָּה מְצַמְרֶרֶת.
סַנְדְּלָר הָיָה פַּיְטָן בַּעֲיָרוֹת שֶאֵינָן,
פִּילוֹסוֹף הָיָה שֶעָן וְהַסַּפָּר – נַגָּן.

בַּעֲיָרוֹת שֶכְּבָר אֵינָן – הָרוּחַ חִבְּרָה
אֶת הַצַּעַר הַסְּלָאבִי עִם שִירֵי הַמִּקְרָא.
בָּן יְהוּדִים זְקֵנִים בְּצֵל דֻּבְדְּבָן
בָּכוּ עַל יְרוּשָלַיִם, סָפְדוּ לַחֻרְבָּן.

הָעֲיָרוֹת אֵינָן, כְּבָר אֵינָן. כְּצֵל עוֹבֵר חָלְפוּ כֻּלָּן.
בֵּין צְלִילֵי מִלּוֹתֵינוּ נָח צֵל אָבְדָּנָן.
מַה יֶאֱרַךְ עוֹד הַזְּמָן לִפְנֵי תּוֹם הָאֵבֶל,
עַד תִּשְכֹּן שוּב אַחֲוָה בֵּין עַמִּים יוֹדְעֵי סֵבֶל.

תרגום מפולנית: יהודית מאיר ונטע אבידר

- - - - - 

ביוגרפיה - ויקימקור השיר - קול לובליןhttps://kollublin.wordpress.com/2012/11/17/%D7%90%D7%9C%D7%92%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%A2%D7%99%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%A0%D7%98%D7%95%D7%A0%D7%99-%D7%A1%D7%9C%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9E%D7%A1/

יום רביעי, 5 בפברואר 2020

67 - פנחס שדה



פנחס שדה – ציפורי
פנחס שדה


ציפורי
מילים: פנחס שדה
לחן: עודד לרר
קיים ביצוע לשיר זה

ציפורי, ציפורי הפצועה
ברוח הלילה את מרחפת
שבורת כנף רועדת

איש לא ישמע, אך אני שומעת
את מתחבטת ליד חלוני
בדומייה בחשכה בדומייה בחשכה

כל שנות אהבתך
הארוכות וכל חלומותייך
והחיים אשר חיית

ציפורי, ציפורי הפצועה
דמך זב על השיחים
בלילה בעלטה

אז, סוף סוף הגעתי לפנחס שדה? אני שלא צלחתי את "החיים כמשל" והעדפתי את "כה אמר זרתוסטרא", של ניטשה, שגם הוא לא בדיוק טקסט קל לקריאה.

אני, אינדווידואליסט כמו שדה, אבל מעולם לא התאבדו בגללי. האיש שפרסם כלכך הרבה מופיע היום במרשתת בבלוגים – אבל לא במוקדי הדיבור התרבותי-החברתי-הפוליטי.

בחרתי בשיר זה בגלל שמו – ציפורי. ציפור היא סמל ומוטיב החי לאורכה של התרבות העברית והיהודית, מאז אותה יונה אומללה עם עלה הזית בפיה. אבל השיר הזה הוא רפרור מודע לשירו של ביאליק "לבדי":

ביאליק כותב בבית השני בשירו: לבדי

בָּדָד, בָּדָד נִשְׁאַרְתִּי, וְהַשְּׁכִינָה אַף-הִיא
כְּנַף יְמִינָהּ הַשְּׁבוּרָה עַל-רֹאשִׁי הִרְעִידָה.
[דגש שלי ]

שדה כותב בבית הראשון:

ציפורי, ציפורי הפצועה
ברוח הלילה את מרחפת
שבורת כנף רועדת
[ דגש שלי ]

עולה השאלה, האם בשירו המרפרר לשירו של ביאליק מביע שדה משהו אחר? אולי געגוע לאותה תרבות שביאליק מתאר את נטישתה בשיר ההיסטורי-פילוסופי שלו, "לבדי"?
הרי בשיר "לבדי": ביאליק מתאר את תהליך נטישת מוסדות הדת והתפוררות הקהילות היהודיות ברוטסיה ובאוקראינה במחצית השניה של המאה -19 וב"מפנה המאה", כאשר ה"ציפור" הינה סמל לשכינה, שהיא עצמה סמל לקהילה היהודית הנהרסת ולמוסדות הדת הננטשים במהירות אדירה. 
הבית השני בשירו של ביאליק מגיע אחרי הבית הראשון, בו ההשכלה, העולם החופשי מתואר במיטב המליצות:


כֻּלָּם נָשָׂא הָרוּחַ, כֻּלָּם סָחַף הָאוֹר,
שִׁירָה חֲדָשָׁה אֶת-בֹּקֶר חַיֵּיהֶם הִרְנִינָה;
וַאֲנִי, גּוֹזָל רַךְ, נִשְׁתַּכַּחְתִּי מִלֵּב
תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה.


בל לנו לשכוח שבשיר ישנה "דוברת" ולא דובר, והדוברת בתוך ה"בית", ולמרות זאת, שדה ממשיך לשאוב משירו של ביאליק, כמו: 

בדומייה בחשכה בדומייה בחשכה [ בית שני ]

ביאליק - 

בֵּית-הַמִּדְרָשׁ – וַתִּתְכַּס בַּצֵּל, וָאֱהִי
עִמָּהּ יַחַד בַּצָּרָה.


קשה שלא לראות בקשר הבולט הזה בין שני השירים [ ובכלל שדה הרגיש קרוב מאוד לביאליק* ], אבל התימה של שניהם שונה לגמרי. יש לראות בשיר של שדה, לדעתי, ביטוי של "אישי" וראיית השיר של ביאליק כשיר אישי ולא שיר היסטורי "לאומי", כפי שהוא נקרא באופן המקובל בחקר השירה.
הבחירה שלו לכתוב את דמות הדוברת בשיר המתיחסת לציפור, מרמזת אל, אולי, אותה נשמה, אותה נשמת "על אדם" המיסטית המחפשת את "מהותה" שנסגרה מאחורי הדלת בחוץ, ואין לה כניסה פנימה לבית, לגוף או לתודעה.
ואפשר גם לראות קרבה לזך ולציפוריו הרבות, המסמנות אף הן את הנפש, את השירה, את השלמות.

- - - -
מקור השיר – שירונט
ביוגרפיה – ויקי ; אתר מלים
מאמר על נשותיו של פנחס שדה, גלריה, הארץ, גילי איזיקוביץ, 25.12.2013
*שדה, פ, [1985], מבחר שירי ביאליק עם 7 הרצאות מאת פנחס שדה, הוצ' שוקן, ישראל