יום חמישי, 9 באוקטובר 2025

536 - כי הנה בא הסתיו

 ריחו הנפלא של הגשם הראשון עולה באפי.

ריח הגשם הוא ריח התקווה, ההתחדשות.

ריח הגשם באזורנו הוא כריח פריחות האביב בצפון הרחוק.

דומוזי [תמוז] החקלאי האלוהי יוצא מעולם המוות אל עולמנו, עודר, סוקל, זורע ובבוא הזמן גם יקצור.

למדנו בילדותנו על שדה בעל, שדה אשר הגשם מקיימו. ולמה "בעל" כי האל המפרה השמי היה "בעל", או בשם אחר ה[א]דד [הבעל של עשתורת, היא אישתר], הוא אל הגשמים, הברקים והרעמים.

שדה השלחין, הוא שדה המושקה מלאכותית באמצעות תעלות [שלח, ארמית - תעלה]

כך מתחברים להם שני אלי חקלאות רבי עוצמה - בעל ודומוזי, שניהם ממיתולוגיות שונות, אבל פעולתם בטבע לא תסולא בפז.

^^

ריח זה מוציאני אל חוצות קרת, שבילי ארץ, שדות וכרמים.

אני רואה בעיני רוחי שדות מוריקים, פרחים, כרי רקפות, כלניות, אירוסים.

החורף אהוב נפשי.

החורף בשיאו נולדתי.

החורף בזכותו לבשתי סוודרים נהדרים שסרגה אמי.

החורף בו מרקים עזי טעם שבישל התורכי הזקן חיממו בטני.

הסתיו שלימדני מהם חיים, והחורף שהשלים לימודיי אלה.

הלוואי ויבוא חורף קר, גשום מאוד. חורף של תקווה.

הלוואי וכל אלי הפנתאון שברקים בידיהם, גשמים בחלציהם יעופפו הנה, לארץ כאובה, שסועה, שנחלי דם מחליפים ממלאים אפיקי מי גשמים, וישטפו הדם, וימלאו ערוצי מים אלה בנוזלי התשוקה שלהם..



צלמית האל בעל, נמצאה במגידו. תארוך: מאות יג' – יב' לפני סה"נ. רשות העתיקות. צילום © מוזיאון ישראל, ירושלים / ארדון בר חמא, https://katzr.net/bd7ad4