יום שלישי, 23 ביולי 2024

391 - ציפורים

 הנושא החם לפני שבוע היה "ציפורים"

אומר מייד - אני אוהב ציפורים אהבת נפש, אבל לא מסוגל לזהות ציפורים למעט אלה שחיות בסביבתי העירונית: נחליאלי, אנפת בקר, חסידה, עורבני, יונק דבש, דרור הבית, עורב, מאיינה, דררה, יונים.

עם הנחליאלי, הדרור והחסידה גבוה בשמיים גדלתי בילדותי, בקרית יובל. היו גם עורבים, יונים - אלא מה?!

כשאני מגיע לגני חיות, בפעמים הנדירות ביותר, אני נמשך לכלובי התוכיים הקטנים, ובסוד אגלה לכם, שבראשית נישואינו בנה לנו החם שלי כלוב ענק לתוכיים. בשלב מסוים הבנו שאיננו מסוגלים לטפל בהן, והן הועברו לבתים ראויים יותר.

בסרטי טבע אני אוהב לראות את הציפורים שאיננו רואים כאן, ובטיולי ביה"ס בעבר נהגנו להגיע למצפה הנשרים ולצפות בהם דואים על זרמי האוויר.

כתבתי על האגם בסטוונגר, נורבגיה - שם חיים באגם שחפים, ברבורים, ברווזים. ברודוס אלה בעיקר שחפים. שלושה ש"כבשו" סירות. כל אחד יושב על סירה אחרת. אבל הסנוניות הנפלאות הן שמעניקות מופעי בוקר וערב.

וגם דוכיפת מופיעה בצורה נדירה, לפתע.

שירת ציפורי הבוקר אהובה עליי. קול רך, גרוני, מתוק לאין שיעור.




יום שני, 22 ביולי 2024

390 - רשתות חברתיות דיגיטליות

רשתות חברתיות הן מושא השרביט החם

אני זוכר את עצמי קורא ספרי מחקר שעסקו כבר בשנות ה- 90 במושג "רשת", כמתאר קשרים של בני אדם בינם לבינם וקשרים בין חברות, ארגונים, וכן התייחסויות תיאורטיות לאינטרנט. אאל"ט הפורמולה של 6 צעדים [6 בני אדם] שמפרידים בין כל אדם לנשיא מדינתו נוצרה אז.

בטח אתם מכירים את השרטוטים של מנהלת חברה/תאגיד וכו' - זו הרי רשת עסקית-מקצועית מובהקת.

סתם מתוך "גחמה" לשונית-ספרותית, רשת היא המושג המתאר את מבנה המשמעות בסיפור הקצר עפ"י תורת הפערים של פרי ושטיינברג. כמו כן, במהפכה המושגית שיצר הפוסטמודרניזם, רשת [הם קוראים לזה "ריזום" שורש] היא המונח לתאר את חשיבות המידע, מבנים מוסדיים, אמת-שקר בניגוד למבני-על, מבני תשתית, א-לה-מרכס או הדקדוק הגנרטיבי של נועם חומסקי.

לענייננו -

אני אוהב מאוד את הרשתות החברתיות, כבר מתחילת השימוש ההמוני באינטרנט ב- 1995 בישראל לפחות. הרשתות היו אז בחיתוליהן. היתה רשת שפעלה באמצעות האימייל, פורטלים שהחזיקו "צ'טים", חדרי נושא ולא נשכח לעד את ICQ.

מעולם לא היתה לי בעיה עם הרשתות הללו. לדעתי ומבחינתי הן שימשו אמצעי להשתתף בשיח מורכב, במפגש עם בני אדם נטולי גיל, מגדר, צבע, שיוך לאומי וכו'. איך כתב סארטר: תודעה מול תודעה וזהו.

FB - עם מעט מאוד חברים,[בסביבות 260] אבל את כולם אני מכיר ברמה כזו או אחרת, אבל מכיר.  אני פעיל מאוד. אני משתתף בכמה וכמה קבוצות, מנהל 2 קבוצות. FB מספקת מפגש מורכב ורב מימדי עם תכנים. טקסט, קול, צליל תקשורת אישית, בינאישית.

מוטק'ה - פורטל מרתק לבני הגיל השלישי. ממליץ מאוד עליו לגברים ולנשים שמתקשים עם העולם הדיגיטלי, לבודדים. יש ברשת מנגנוני תמיכה מובנים.

לינקדאין - רשת מצויינת, בה אפשר לקרוא מאמרים מצויינים. [ד"ר לירז מרגלית מפרסמת מאמרים בסוציולוגיה, <יש לה גם טור ב"מעריב"> והיא עונה על כל תגובה, מרחיבה וכו'] אך גם מספקת הצעות עבודה, הזמנות למועמדות לעיסוקים שונים, שיתופי פעולה בינלאומיים.

תפוז - רשת של פורומים, שאולי, אולי, עבר זמנם, אבל יש בהם פעילות רבה. [תכנסו פעם לפורום אקטואליה ב"תפוז". ] 

X, [טוויטר] - התחילה עם שירות שהגביל מספר התווים שאפשר להעלות בכל הודעה, היום אפשר קצת יותר.  זו רשת שקל מאוד ללכת בה לאיבוד אם אדם אינו מבין את כללי המשחק. באופן שטחי, בעברית, יש בה מקום לעיתונאים, מפיצי "ידיעות-כזב", רכלנים.יות ומה לא?! אבל, אפשר לבחור את ספקי ה"ציוצים" שתקרא, את מקורות המידע השונים שתרצה לצפות ולקרוא בהם [אני למשל מנוי על שני ערוצי מידע אקלימיים, גיאוגרפיים וחיות פרא]. כמו רשתות אחרות - אפשר להעלות תמונות, סירטונים, קבצי טקסט.

ווטסאפ - רשת של קבוצות. אפשר לפרסם הודעה אחת לאלפי אנשים. אבל גם מתאימה לשיחה של פא"פ - כיום גם באמצעות וידיאו, טלפון או סתם מסרים מוחלפים. גם כאן העברת מידע מכל סוג אפשרית. תמונה, שמע, טקסט, וידיאו

קווארה [QUORA] - רשת של שאלות ותשובות. כל שאלה שעולה על דעת השואל.ת. יש מרחבים, קבוצות עניין. גם כאן אדם יכול לבחור אחרי מי הוא עוקב, אחרי איזה מרחב הוא בוחר לעקוב וכו' יש לי שם 2 מרחבים. אחד לא פעיל ואחד פעיל, באופן יחסי. ונכון, כמו כולן: וידיאו, תמונה, שמע, טקסט

מה עוד?

פרפרים, הבלוגוספירה שלנו, שגם היא רשת חברתית וכמוה וורדפרס, טאמבלר ובלוגר - כולן פלטפורמות לתחזוקה או להפצה של בלוגים בתחומים שונים ומגוונים מאוד.

אהה, קבוצות ענין שפועלות באימייל בלבד, אני שותף בשלוש אאל"ט

בראשית חיי הדיגיטליים ביליתי שעות ארוכות עם המחשב, ללא שליטה כמעט על הזמן. אבל ישנה נקודה בה אדם חייב להכיר במגבלות הזמן ובחובותיו האחרות, ולמדתי לשלב הכל בתוך הפעילות היומיומית שלי.

אני שייך לדור אחר, לכן אני ממשיך לקרוא ספרים ועיתוני נייר, מקשיב לרדיו ולא להאמין, גם הולך לסרטים ולתיאטרון. לצד זה גם צופה בטלוויזיה.

אני מאוד מאוד מרוצה מהרשתות החברתיות, מהעושר שטמון בהן, מהאפשרויות שהן מציגות ומאפשרות. אבל - אסור להיות תמים. הסכנה אורבת בכל פינה. סכנה של "פישינג" - גניבת זהות, בעיקר כלכלית, בריונות מינית, או סתם בריונות, ביוש [שיימינג], איחצון.

https://katzr.net/a686c8


יום ראשון, 21 ביולי 2024

389 - רודוס

 פעם בשנה אנחנו נוסעים לרודוס להירגע במשך שבוע. 

גם השנה נסענו, בשנה הבאה כנראה בספטמבר.

כך כתבתי על הטיילת הנהדרת בחאראקי, כפר דייגים שהפך לכפר נופש, בקיץ.

הטוב והרע, ואיך לנצח אותם.

בחאראקי, כפר דייגים שהפך לכפר נופש עם טיילת יפה ומפרץ גדול ונוח ברודוס, יש באותה טיילת שלל מסעדות וחנויות נוחות.
אנחנו נמצאים כאן בקביעות מדי שנה מאז 2018.
למדנו מהר מהי "המכולת" המתאימה לנו, וכן אצל מי לשכור דירה לשבוע.
שני ניסיונות גרועים עברנו רק כדי להבין באופן סופי, שאין לאכול באף מסעדה על הטיילת.
הניסיון הראשון היה "מנה לשניים" . כמויות אוכל בלתי נתפסות, איכות המזון בינונית ומטה. לילה מלא ייסורים.
זה הרע.
הניסיון השני: אוכל מעולה, באמת, אמ-מה שיפוד של 2 חתיכות קלאמרי, שני "בייבי שרימפס" וקצה זערער של זרוע דיונונית עלה 20 יורו. לא, אני לא מגזים. שני המתאבנים, אף הם מעולים, אך מחירם מוגזם בעליל.
לא היה קינוח מוצע ובחינם, ציפו בלי בושה לטיפ, לא היה טיפ. זה עסק משפחתי שלא מעסיק מלצרים.
אז זה היה הטוב שמרגיש מסעדת גורמה לפחות.
איך מנצחים אותם?
על הכביש המוביל לחאראקי ולמקביל לו יש מסעדות, מחירים סבירים כשמבינים שעבור 20 יורו אדם מקבל מזון משובח ובכמות המתאימה לאדם, ולא דגימת מזון.
זהו


יום שבת, 6 ביולי 2024

388 - הבטחות

 

בסוף הוא הבטיח לי ש:

1. אם נלך ניקח אותך

2. אם נלך גם היא תבוא אתנו

3. למה אתה מקשיב לחדשות

4. כל התרעות האימה לא יקויימו


אספתי את כל ההבטחות, נרגעתי?




יום שישי, 5 ביולי 2024

387 - אוכל רחוב, או איך מבלים?

 הנושא בשרביט החם, אוכל רחוב או צורת הבילוי האהובה עליכם מחבר בצורה מענינת שניים שאינם הולכים יחד בתרבות הפופולרית בת ימינו, עד כמה שלי ידוע.

אוכל רחוב, כשמו כן הוא, מקום לתפוס "ביס" כשרעבים והיידה להמשך היום. אצלי לפחות, מעולם לא עלה בדעתי ששווארמה אצל צ'יצ'ו תחשב כ"בילוי" או פלאפל לארוחת צהריים ב"מושבה" [פלאפל נהדר ומומלץ בכצנלסון גבעתיים] אותו אני אוכל בבית יהפוך לבילוי.

ברם, מסעדות מעולם לא היו "צורת בילוי" אהובה עלינו. די מהר בשלהי העשור השלישי לחיינו נטשנו את מועדוני הלילה, הבארים, הפאבים. לא מעניין מספיק. גידלנו ילדים, התמקדנו בעבודה ובעצמנו.

אנחנו בהחלט אוהבים ללכת לסרטים עם חברים קבועים [גלידה 1 כדור, פופקורן ענק+ זירו+סודה], תיאטרון מיותר לציין, לפחות פעם בחודש. מקסימום אם מגיעים בזמן, כוס קפה מנייר וחת'כת עוגה עד הכניסה לאולם.

מופעי זמר, בקרוב באוגוסט של כוכב יווני ענק. גילינו שאנחנו סולדים ממצב בו אנחנו מקבלים אוכל ושתיה וצופים ב"בדרן". [היינו באירוע כזה. "פיקסמניו" שולחן עגול סביבו עוד 2 זוגות זרים לנו, מסובבים את הכיסא לכיוון הבמה כשהזמר מופיע וממשיכים ל"טחון", לשתות. זה צרם לנו בכמה וכמה רמות, אז זה לא קורה יותר.] ביוון לא נוותר על טברנות קטנות, בהן אוכלים ושותים, אבל כל הבסיס אחר לגמרי. הזמר והלהקה הם חלק מהאירוע, הבילוי. וזה לא "אוכל רחוב" גם לא ממש מסעדה. למעט מלכודות התיירים אליהם גוררים עשרות ישראלים.

למדנו לחפש את הטברנות הקטנות, האנונימיות כאלה שבקושי יש מקום, שיש חיוך ענק אמיתי ולא מסחרי, והאוכל, והמוזיקה.

וטיולים בעולם.

יש ספרייה גדולה בבית, יש טלוויזיה רב ערוצית, יש מחשב ויש שנינו יחד באינטימיות עמוקה אליה זכינו להגיע.




יום שבת, 29 ביוני 2024

386 - וורשה, עיר ואם בישראל

שלושה ימים וחצי, באמצע שבוע שגרתי לגמרי, למעט אצל מורי חט"ב וחט"ע נסענו לעיר הזו.

אין בה יופי מיוחד, אבל יש בה הרבה חרדים מישראל. לא ראינו אותם במהלך הטיול, אבל במטוס היתה נוכחות גבוהה. אחד אפילו עשה "דרמה", כי הוא לא יושב ליד אשה, לא פחות. מישהו התרצה ונתן לו מקומו. 

מה יש בה, אתרי זכרון ליהדות שהיתה ואיננה, לעבר הקומוניסטי האפל ותקווה לעתיד אחר, מלא שמש ואור.

בעיקר הסתובבנו במרכז העיר, שהרדיוס שלו הוא בין 5 ל- 6 קילומטר. הלכנו בלי סוף. היינו בשני קניונים. הדמיון ביניהם לקניון בקרקוב ממש מביך. לא קנינו כלום.

היינו עם עוד 3 חברים, צעירים ממני לפחות ב- 20 שנים. 20 שנים קריטיות כשמגיעים לכושר הליכה. אבל, בוורשה יש שירות UBER מעולה, זול. כך משהרגשתי שאני "קורס", UBER ולמלון לנוח.

ד' עם כושר-על, וכך לא קלקלתי לאף אחד. גם לא עודדתי התענינות בשלומי, כי לא צריך. אני בסדר. ולכולם היה שמח.

בטח נצא לעוד טיולים משותפים.

 

אלה שתי דמויות שאין קשר ביניהן. את דמוי הרובוט הזה מצאנו ברחוב צדדי, ליד מעבדה מדעית שמעדיפה צניעות. את הילדה המקסימה על הספסל, ד' נתנה "לה" נדבה, באמת, על ספסל ברחוב, ליד בית קפה, באזור לא "הכי". העיצוב של הבובה/הפסל נפלא.

ה
דובי היה בכניסה לחנות בובות גדולה, שיש לה תאומה בקרקוב, והבובה העגלגלה באחד הקניונים בחלון ראווה.

צ
יורי קיר. אחד מקצועי, הימני בשחור לבן, השני פרוע ומערער על מוסכמות בתוך קשקושי גראפיטי.

ב
צד שמאל "מגדלי ווארשה", התשובה הפולנית למגדלי ת"א המזעזים בכיעורם.


תמונת הפנתר השחור נלקחה מהמבואה למלון שלנו XYZ [כך שמו]. יש זוג שעומדים/שמוצבים בכניסה, אחד מימין ואחד משמאל. זה "השמאלני" כמובן ;-)

כדאי לראות בתמונה השמאלית את סמיכות בתי מגורים מהתקופה הקומוניסטית לזו שלאחר הצטרפות ל-גוש היורו. אגב, בנייני מגורים רבים מהתקופה הקומוניסטית עברו מתיחת פנים קוסמטית ראוייה, בצביעה או בחיפוי הקירות.

עציצי רחוב, עציצים על מרפסות - כמה יופי. פרחים בלי סוף, ללא הדגשת "פרח-יות" כמו באמשטרדאם. באמצע רחוב אי תנועה ושתולים בו פרחים יקרים מאוד, ככה בלב לבה של עיר. שלושת הלוחות הללו נמצאים על החוף של "וויסלה". בתוך וכחלק מתערוכה גדולה. בין היתר, תערוכה ספרותית, במיוחד של יוצרים וורשאיים.

בית הכנסת היהודי, היחיד שנשאר. אגב, לאורך מרכז וורשה, היכו שהיו קירות הגטו, יש סימונים מתכתיים ברורים, כאן היתה חומת הגטו. נשארו גם שני קירות מהגטו המקורי שנשמרים. המשטרה שומרת באופן קבוע על בית הכנסת היהודי.




נכון, גם אכלנו מדי פעם. הזלוטי שווה ערך לשקל, אבל עדיין מחירי המנות הכי יקרות במסעדות הם חצי מהמחירים בתל אביב במסעדה בינונית ומטה, בתל אביב כלומר!.

ולסיכום - סדנת קעקועים, זה שמה:

למי שלא רואה טוב: קעקוע עזאזל.



יום שבת, 22 ביוני 2024

385 - גבולות, אינטימיות

 הנושא  בשרביט החם מעלה את הקושייה הזו:

"לדעתנו כל אחד מהם צריך להרגיש בשל לעזוב כשהוא מוכן נפשית לזה, אבל לפעמים אני מרגיש שהבית "קטן" על כולם ביחד  והאינטימיות של זוגתי ושלי נפגעת.

זוהי בערך המסגרת שאני מבקש שתתייחסו אליה בשרביט החם השבוע."

זה נושא מסובך. מצד אחד הוא עוסק במושג "גבולות" ומצד שני הוא עוסק "בעזיבת הילדים את הבית". המיצוע של "שני ההפכים" מוכלל במילה אינטימיות.

עפ"י הכתוב, אינטימיות נתפסת כגילויים גופניים של אהבה, שאינם אפשריים כשיש ילדים בוגרים בבית.

אתחיל במושג "גבולות". גבול הוא מונח/מושג שמגדיר את המותר והאסור ביחסים בין בני אדם. יש לו שמות רבים, הבולט בהם הוא "כבוד". אבל ישנם פשוטים יותר, כמו: לא לפתוח דלת סגורה, למשל. מגבולות נגזרים: הנימוס, כללי ההתנהגות בינאישיים ובציבור, וצורתם המשוכללת ביותר היא "חוק".

אישית גדלתי בבית עתיר גבולות. גבולות שנקבעו בדרכים לא נעימות. משבאו ילדיי לעולם ידעתי שאני לא רוצה שהם יחוו את מה שאני חוויתי. למזלי בת זוגי ואני הבנו מהר "מה לא", כלומר מה גורם לשנינו לריב לחינם, קבענו מספר נמוך של קוים אדומים, אלה היו הגבולות. לא לאלימות, לא לשקר, להקפיד על סדר וניקיון במרחב הציבורי בבית.

בניגוד לרבים מבני דורי, הבת שלי עזבה בגיל 21 את הבית. מצאה את אהבת חייה ועברה לחיות אתו. הבן שלי התגורר אצלנו כדייר, לא משלם, במשך 3 שנות לימודיו האקדמיים. ביום שסיים הוא עזב אותנו.

לד' ולי מעולם לא היו בעיות "אינטימיות". נכון כשהלכנו לבית הוריי או בית הוריה בחרנו לוותר על מצבים אינטימיים, למעט חיבוקים, נישוקים, ליטופים ומילות חיבה. בביתנו, מכיוון שלא היתה אפשרות שיפריעו לנו בפתאומיות, מעולם לא נפגעה האינטימיות בינינו, ואם מישהו אמר: איכסססססס, על תצוגת אהבה שלנו, צחקנו והמשכנו.

הציור הוא של ניצה גינוסר



https://nitza-genosar.com/sparks-en/intimate-circles/