113 - אריה סיוון

 

אריה סיוון - Morituri*

הַהוֹלְכִים אֶל מָוֶת, קֵיסָר, מַצְדִּיעִים

בִּדְמָמָה: לוֹחֲמֵי הַתְּהִלָּה

לֹא יִשְׂאוּ לְעוֹלָם אֶת קוֹלָם

לְחִנָּם, הַלְּבָבוֹת שֶׁלָּהֶם

אֵינָם מְאִיצִים הַלְמוּתָם

וְדָמָם מִתְנַהֵל לְאִטּוֹ בְּעוֹרְקִים רְווּחִים

כִּנְהָרוֹת רְחָבִים וּשְׁלֵוִים:

גַּם סְפִינוֹת מַסִּיעוֹת מִטְעָנִים

רוֹפְפִים, כְּמוֹ

אֵם הַיּוֹרֶדֶת אֶל בְּנָהּ, לְבַקְּשׁוֹ

בֵּין סְלָעִים, יְכוֹלוֹת לְהַפְלִיג עֲלֵיהֶם

בְּבִטְחָה, עַד לִפְנֵי

הַמַּפָּל הָאַחֲרוֹן. הַזְּעָקָה

תֵּלֵךְ לְאִבּוּד בֵּין כֹּה וּבֵין כֹּה

בְּתוֹךְ שַׁאֲגַת הֶהָמוֹן

בַּיְצִיעִים.

ישראלים צעירים, שלמדו במערכת החינוך הישראלית במהלך 15 עד 20 השנים האחרונות, מכירים [ לפחות חלקם ] את שירו של אריה סיון "אני בסך הכל", שיר ש"לוהק" עם עוד 9 שירים לנושא כללי ששמו - "לחיות בארץ ישראל", או כפי שהגדירה אותו ד"ר אסתר אדיבי במאמר גדול הבודק את כל תכנית הלימודים של ישראל לחטיבה העליונה של השירה, במיוחד שירה המוגדרת "מחצית השניה של המאה העשרים, "הם נולדים ומאכלת בלבם". [1]

בדבריה על השיר, היא כותבת שהשיר הינו שיר סיכום של מפעלות דור האבות, שבנו ויצרו ודור הבנים, שחי [ עמ' 352 ] בתוך מפעלות הוריו ולא פחות חשוב מהם. היא מקדישה נפח מועט מאוד לדון בשיר ומצביעה על ריבוי שורשי פעולה בשיר. יצויין שסיוון הוא יליד הארץ.

בעתון האינטרנטי, מקום לשירה, מסכם שי דותן 2] ש:

...  זיכרונות המשורר את ילדותו, נשזרים שוב בלאומי, ואף במאורעות עכשוויים כמו הפיגועים במחסומים שהיו שכיחים בתקופת האינתיפאדה השנייה. אריה סיוון באמצעות הקרבה המצלולית בין גַּעְגּוּעַ לגִעְגּוּעַ, קושר את גורלו אל הארץ ואל האקטואליה דרך האישי והפרטי, מה שמעניק לספר השירה הצנוע והיפה הזה ייחודיות ופשטות חכמה.

העובדות ההיסטוריות מצביעות על כך, שהגלדיטורים האומללים היו רובם עבדים שנשלחו להיהרג ולהיטרף באצטדיונים על ידי חיות טרף שיובאו מאפריקה לארמון הקיסר.

גיבורי התהילה הינם אומללים שנכפה עליהם ה"שעשוע", הגיבורים הם אנשים שסיכנו חייהם לסיום אחת מהמלחמות הנוראות בהיסטוריה האנושית המוכרת לנו, והתמונה המכאיבה של האם המחפשת את בנה, וזעקותיה מוחרשות על ידי ההמון.

שבע השורות הפותחות בתיאור מעצים ומאדיר של אותם גיבורים מתפרקות להן כשברור שבספינה יש מטען רופף, יש סלעים וישנה אם המחפשת את בנה בין הסלעים, ספינות אלה תחזקנה מעמד בזכות ה"גיבורים" ש 

ודָמָם מִתְנַהֵל לְאִטּוֹ בְּעוֹרְקִים רְווּחִים 

כִּנְהָרוֹת רְחָבִים וּשְׁלֵוִים:

הגבול ברור מאוד - "מפל אחרון", ואז או אז שאגות הקהל.

השיר מאוד "מבלבל" לכאורה. מיהם אותם ההולכים אל מותם, שסיוון מקפיד מאוד לא להוסיף את "הקיסר". בהיות השיר "ריאליסטי" על אף המטאפורה ההיפרבולית בתיאור דמם של הגיבורים, מדוע נחישותם והיותם רגועים מועמת עם "שאגת ההמון".

יש בי מחשבות הקושרות שיר זה כשיר על שואת אירופה, וההולכים למותם הם קרבנות המשרפות והרצח ביערות אירופה.

------------------------- 

מוטי אור, ידידנו מהבלוגוספירה כתב לי הערה ביחס לזיהוי הדצויות בשיר. כתבתי לו תשובה ארוכה - הנה היא:

ישנה מכשלה כלשהי בראיית הגיבור כ-לוחם מובהק. גלדיאטורים בניגוד לרומנטיזציה ההוליוודית, היו עבדים שנשלחו להילחם כדי לשעשע את ההמונים ואת הקיסר. רובם אם לא כולם, אנשים חלשים, חולים שנגררו ברגל אחרי הצבא, או שימשו כמשוטנים בספינות. לכן גם השבועה שנשבעו – לטעמי סתם המצאה יפה – לא היתה שבועה של חיילים היוצאים לקרב, גאים ומכירים בערך עצמם.
השינוי הזה בשיר של סיוון מרמז, לטעמי, למשהו אחר לגמרי. לרגע חשבתי שזה שיר המתייחס לעליות הבלתי ליגאליות/,השיר התפרסם ב- 1984, כך שיש אכן מרחק רב בינו לבין אירועי שנות הארבעים של המאה ה- 20.. חטטתי באירועים בשנת 1984 בעולם, שום דבר "מזעזע" במיוחד. השיר מופיע בין עשרות שירים שמכונסים בספר ששמו "לחיות בארץ ישראל. הוא מופיע לפני השיר, שנושא את שם הספר ואחרי השיר "אי נעימות באזכרה" . אפשר להתאמץ ולמצוא זיקות-קשר בין שלושת השירים, אבל דומני, שבתקופת פרסום השיר, בניית ספר שירים, כמו אלתרמן, כבר לא קיימת. כך שקשה למצוא בשירים האלה הסבר לשיר הזה, לשם שנבחר.
אלמלא השימוש המובהק במילה לטינית וציטוט התרגום לעברית, ההקשר ההיסטורי של המושג [ אני נוטה להניח שסיוון הכיר את הקשר הביטוי, ולא חשב בטעות שאלה חיילי הלגיון בעקבות איזה נאום מלבה וחוצב להבות יוצאים למלחמה ], והתיאור של הלוחמים – הפער הבלתי נסבל הזה הוא שמעלה תהיות.
תודה לך על ההערה. אני מעתיק את התשובה הזו, ומחבר אותה כחלק מהפוסט.

*morituri - אלה ההולכים אל מותם  מברכים אותך קיסר. 

Ave Imperator, morituri te salutant

ביאוגרפיה של סיוון - ויקיפדיה - יודגש שבניגוד למשוררים עלומי שם אחרים בציבוריות הישראלית, סיוון זכה וגם יזכה ככל הנראה לכתיבה מסועפת ונרחבת עליו. בצדק רב.

1. אדיבי, א "וְהָיָה לִי ׂשֵעָר זָהָב וְהָיוּ לִי עֵינַיִם ּכְּחֻלֹות" על תוכנית הלימודים החדשה בספרות' עמ' 350-356, בתוך - החינוך וסביבו ל"ו, תשע"ד. 

2. דותן, ש, מהספה שמשמשת לי שדה תעופה אני ממריא, 

על הספר “השלמה” לאריה סיון, https://tinyurl.com/yxfad2bl

112- חיים לנסקי

 

חיים לנסקי

"אֲדוֹן הַשִּׁיר, עַל כָּל יְצוּר

חָרוּז חִשַּׁלְתָּ רָאוּי לְתֵמַהּ –

וְעַל רוֹדְפֶיךָ מָה? אֵין אֵשׁ?"

– סַדָּנִי שְׁטוּף זִיו, דֵּי אֵשׁ בַּכּוּר,

רָאוּי גַּם שֶׁרֶץ לְשִׁיר, אַךְ הֵמָּה –

הֵן לֹא לִבְדּוֹת מֵאַיִן יֵשׁ.

 

סיפור חיים לנסקי הוא אחד הסיפורים המבהילים ביותר בספרות הישראלית. סיפור שרבים מהיהודים אוהדי סטאלין או המשטר הקומוניסטי בבריה"מ אהבו להתעלם ממנו.

על פי ויקיפדיה[1] ואחרים, שיריו הוברחו בדרך לא דרך לישראל והגיעו בשנת 1958, למעלה מעשור אחרי מותו בגולאג הקומוניסטי. מי שהכין את השירה המופלאה הזו לפרסום היתה  ד"ר ורד אריאל-נהרי, הקדישה שנים רבות לחקר חיי לנסקי ויצירתו, ואף כתבה עליהם חיבור לשם קבלת תואר דוקטור באוניברסיטת תל אביב. [ 2 ]

השיר הקטן והיפהפה הזה מתכתב ישירות עם שירו של ביאליק "לא זכיתי באור מן ההפקר" [3] -

עיקר הרפרור לשירו של ביאליק מופיע בבית השני, בו הוא מתייחס לבית השלישי בשירו של ביאליק :

וְתַחַת פַּטִּישׁ צָרוֹתַי הַגְּדוֹלוֹת

כִּי יִתְפּוֹצֵץ לְבָבִי, צוּר-עֻזִּי,

זֶה הַנִּיצוֹץ עָף, נִתָּז אֶל-עֵינִי,

וּמֵעֵינִי – לַחֲרוּזִי

הרפרור כלכך משעשע, הוא מחורר לגמרי את האופראיות, הדרמתיות והטרגיות בשירו של ביאליק [ יחסי משורר-קורא] לכדי הזניח ביותר. השיר נקרא "אדון השיר" - שהרי המשורר הוא משרת של המוזות כידוע, והנה הבית הראשון שואל "רטורית" - על רודפיי אין חרוז [שיר?].  ובבית השני הוא מגדיל עשות: ראוי גם שרץ לשיר.

קריאה כזו אפשרית, קריאה ארספואטית המציגה עמדה פואטית אחרת הן לביאליק והן לרחל שראתה בכתיבת שיר כמו "לידה", ואז התינוק "נגזל" ממנה בשל "אטימות" או "חוסר רגישות" של הקורא.

את לנסקי הקורא לא ממש מעניין בשיר הזה, כרכיב בפואטיקה שלו, אבל אפשר לקרוא את השיר כשיר אלגורי-אירוני, אם מתייחסים לקורות חייו האיומים, וכך הרודפים והשרץ הופכים לישויות קונקרטיות ממש.

מבחינה מבנית השיר מציג מלאכת חריזה אינטראסטרופית[ אם יש בכלל מונח כזה ]:

שורה 1 א'  שורה 1ב

שורה 2 א  שורה 2 ב

שורה 3 א  שורה 3 ב

התוצאה מרשימה מאוד - יצור- בכור; תמה - המה ; אש - יש

החרוז "חותר" תחת השאלות, ודאי וודאי יש אש כדי לשרוף בה את השרצים, הרודפים והאויבים, רק ל"אדון השיר" אין. התבנית הזו אירונית ועצובה כלכך, כי היא מכילה את הידיעה שיש אבל בו זמנית גם אין.

----------------------------------------

1. ביוגרפיה - ויקיפדיה

2. מוסד ביאליק - כל השירים

3. ביאליק - לא זכיתי באור מן ההפקר

המלצות קריאה נוספת

ויסמן ענת, בתוך כתב העט - אודות, על החופש להתמכר לשירה - על "כל השירים" לחיים לנסקי

ורד אריאל-נהרי, בהארץ, לנסקי, Vita וח"ל שטיינסון, או חייו של משורר ביש-מזל

111 - מיוחס ל-רשב"ג, ר' שלמה אבן גבירול

 

ככלות ייני – מיוחס לרשב"ג

עם ראש השנה מומלץ גם לתת את העין ביין, אשר כידוע משמח לבב אנוש. מחבר שיר לעג ובוז זה נחשב שנים כ"שלמה אבן גבירול", אבל מתברר שהרשב"ג כלל לא כתב שיר, ככל הנראה.

כִּכְלוֹת יֵינִי תֵּרַד עֵינִי. פַּלְגֵי מַיִם פַּלְגֵי מַיִם:
שִׁבְעִים (יַיִן) הֵמָּה הַגִּבּוֹרִים.

וְיַכְחִידוּם תִּשְׁעִים (מַיִם) שָׂרִים./ שָׁבְתוּ שִׁירִים. כִּי פֶה שָׁרִים.

מָלֵא מַיִם מָלֵא מַיִם:
לֶחֶם לָאֹכֵל אֵיךְ יִטְעַם.

אוֹ אֵיךְ לַחֵךְ מַאֲכָל יִנְעַם. /עֵת בַּגְּבִיעִים לִפְנֵי הָעָם.

יֻתַּן מַיִם יֻתַּן מַיִם.
מֵי יַם סוּף בֶּן עַמְרָם הוֹבִישׁ.

וִיאוֹרֵי מִצְרַיִם הִבְאִישׁ. /אָכֵן כִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ.

יִזַּל מַיִם יִזַּל מַיִם.
הִנְנִי רֵע לִצְפַרְדֵּעַ.

עִמּוֹ אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ. /כִּי כָמוֹהוּ פִּי יוֹדֵעַ.

שִׁיר הַמַּיִם שִׁיר הַמָּיִם:
נָזִיר יִהְיֶה לִפְנֵי מוֹתוֹ.

כִּבְנֵי רֵכָב יִהְיֶה דָּתוֹ. / יִהְיוּ בָנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ.

שׁוֹאֲבֵי מַיִם שׁוֹאֲבֵי מַיִם:

 בדף ההקדמה לפיוט כתוב :

"מכל המקורות האלו ידוע לנו ככל הנראה רק על קהילת יהודי בבל השרה את הפיוט בפורים – בשני לחנים: האחד הוא לחן המוכר כלחנו של הפיוט 'אנה אלך' והשני הוא הלחן המוכר כלחן הנפוץ בראשית הזמר העברי בקרב תנועות הנוער ואנשי העליות הראשונות. ומי יודע מי השפיע על מי."[1]

כן מתוך "מחקרים ביצירת שלמה אבן גבירול" בעריכת צבי מלאכי, עמ' 221:

שיר תלונה כנגד מארח שמהל יין במים רבים: יין = שבעים בגימטריה; מים = תשעים בגימטריה, ועל כן "שבעים המה הגיבורים, ויכחידום תשעים שרים". הפזמון על פי איכה ג', מ"ח: "פַּלְגֵי מַיִם תֵּרַד עֵינִי עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי". ייתכן שבמקור הפייטן כתב "ככלות ייני תֵּרַד עיני", נאמן לפסוק, אך הצורה הרווחת בשירה היא גם הצורה הרווחת בדיבור; "תֵּרֵד".

השיר הושר בארץ ישראל עוד לפני העלייה הראשונה, כנראה בלחן הזה. בספר השירים של אידלזון הוא מופיע בלחן אחר.

האותיות הראשונות בכל בית מצטרפות באקרוסטיכון לשם המחבר "שלמה". מספר עזריה אלון:

בכל מקום כתוב כי המחבר הוא שלמה אבן גבירול. חוקרי שירת ספרד, ובראשם פרופ' ישראל לוין, קובעים כי הדבר אינו נכון, וכי את השיר כתב משורר לא ידוע ושמו "שלמה". לדברי הפרופ' לוין יש כמה משוררים עלומים ששמם היה "יהודה" או "אברהם" ושיריהם יוחסו לאחד מן הגדולים במשוררי ספרד.

כמו כן, כותבת ד"ר איילת אטינגר, "בשבח היין ובגנות הקמצנים בפיוט ככלות ייני":

השיר 'ככלות ייני' מיוחס לאבן גבירול בשל חתימתו "שלמה", אך נמצא רק במקורות מאוחרים ונכתב כנראה בידי 'שלמה' אחר. 

וכן מתוך "מחקרים ביצירת שלמה אבן גבירול" בעריכת צבי מלאכי, עמ' 221:

כידוע יוחס השיר "ככלות ייני" במסכת פורים החל במהדורת פיזארו רע"ג [= 1513 – זֶמֶרֶשֶׁת] ובשאר מקורות לשלמה אבן גבירול, ומובן שלא נתחבר על ידי רשב"ג.

 ראה דיון בזמרשת על מחברו של השיר.

---

 

מקור השיר – וצורתו המדוייקת כשל שיר אזור – באתר "פיוט" 

ביוגרפיה – אבן גבירול, אינציקלופדיה יהודית דעת

דיון על השיר ומחברו המזוייף – זמרשת

 

110 - אילן ברקוביץ

 

אילן ברקוביץ – אנתולוגיה של שירה חדשה לפורים*

במבוא לאוסף השירים שהוא מביא, שואל ברקוביץ' –  "ברוח החג נשאלת השאלה: האם המשוררוּת היא בגדר תחפושת שאפשר ללבוש ולהשיל כאשר רוצים, או שמדובר ב"משהו שנולדים איתו""[1]

הוא ממשיך וכותב: "באנתולוגיה הזאת מופיעים שמונה שירים מפרי עטם של כותבים מוכשרים אשר טרם פרסמו אפילו ספר שירים אחד, ומרביתם עדיין אינם חברים של "כל העורכות, העיתונאים והסופרים". אינני יודע אם מי מהם אי פעם יהיה. איך הם תופסים את עצמם? האם הם כבר רואים את עצמם כמשוררים? ברוח החג אני מבקש לשאול האם המשוררוּת היא בגדר תחפושת שאפשר ללבוש ולהשיל כאשר רוצים או שמדובר ב"משהו שנולדים איתו" ונמצא איתנו תמיד?"[2]

מכל המשוררים-ות שברקוביץ בחר, החלטתי להביא לאן את השיר של צחי כהן [3]

מרדכי רוצה לדעת שלום אסתר / צחי כהן

מָרְדֳכַי רוֹצֶה לַדַּעַת שְׁלוֹם אֶסְתֶּר

מַבִּיט לְמַעֲלָה לַמְרוֹמִים

אֶל חֶבְלֵי הַכְּבִיסָה

שֶׁל בֵּית הַנָּשִׁים –

אֶל הַמַּלְבּוּשִׁים.

סוֹקֵר אֶת צְחוֹר סְדִינֶיהָ

מַבִּיט אֶל שִׂמְלוֹתֶיהָ

חוּט יָרוֹק

שֶׁל חֶסֶד

שָׁזוּר עֲדַיִן עֲלֵיהֶם.

"שְׁלוֹמָהּ בְּטוֹב"

כּוֹרֵעַ מָרְדֳכַי וּמִשְׁתַּחַוֶה.

יליד 1974, תושב ראש צורים אשר בגוש עציון

בחרתי בצחי כהן, בראש ובראשונה מפני שיסודות מהסיפור הפורמי מופיעים בשיר שלו בצורה ברורה ביותר.  גם חבוי בתוך השיר רמז אירוטי חזק – "צחור סדיניה" אשר מאשר שעדיין בתולה היא, ועל זה הוא מברך את אלוהים.

לא יודע איך השיר מתחבר לשאלה שהעלה ברקוביץ, ומה יסוד המשוררוּת בשיר הזה, אלא אם כן המספר הכליודע הוא הדובר בשיר המקביל למרדכי, כלומר משחק תודעות מורכב [ הדיבור המשולב].

---

אנתולוגיה של שירה חדשה לפורים, אילן ברקוביץ, הארץ, מרץ 2013

[1] ; [2] ; [3]

 

109 - לוין קיפניס

קוראים לו גדול משוררי הילדים. מה אני יודע? גדלתי עליו ועל קדיה מולודבסקי הגדולה, וכן לא אשכח את מרים ילן שטקליס הגדולה לעולם. גם לנדנדה של ביאליק הגדול מקום רחב חשיבות בחיי, בחיי ילדיי ונכדיי.

הפעם אני רק מציץ ומביא את אחד משירי הפורים היפים ביותר שאני מכיר, שיר שמצליח להכיל בתוכו שתי מגמות סותרות, ולהפוך אותו ל"מרגיע" או "מפיג חששות".

דלג לתוכן

אני פורים לוין קיפניס

אֲנִי פּוּרִים, אֲנִי פּוּרִים
שָׂמֵחַ וּמְבַדֵּחַ.
הֲלֹא רַק פַּעַם בַּשָּׁנָה

אָבוֹא לְהִתְאָרֵחַ.

רַבִּי פּוּרִים, רַבִּי פּוּרִים
אֱמֹר נָא לִי מַדּוּעַ.
מַדּוּעַ לֹא יָחוּל פּוּרִים

פַּעֲמַיִם בַּשָּׁבוּעַ.

הֵידָד פּוּרִים, הֵידָד פּוּרִים
הַכּוּ תֹּף וּמְצִלְתַּיִם.
הוֹ מִי יִתֵּן וּבָא פּוּרִים
לְחֹדֶשׁ לְחָדְשַׁיִם.

שיר יפהפה טיפוסי לבית היוצר של קיפניס. לבד מהרצון להפוך את החגיגה הזו לרב שנתית, רצון ילדי וגם אנושי, יש גם המציאות שאינה מאפשרת זאת. המציאות באה באמצעות מילת השאלה "מדוע" והבעת התקווה "הו מי יתן". הרבה יותר יפה מכך זו החריזה אבגב, שבכל בית מעצימה את החדפעמיות של פורים:

מבדח- להתארח [ אורח זמני תמיד ]; מדוע – בשבוע [על פי הקשר הבית, פורים חל רק בפעם בשבוע ]; מצלתיים – לחודשיים [ הרצון העז לשמחה אינסופית א-לה-פורים]

פורים שמח

 

מקור השיר – aish.co.il

ביוגרפיה –  הארץ, בנו של לוין קיפניס ; ויקי

מקור תמונה – taltalim.co.il

• התאמה אישית
• עריכה
• סטטיסטיקות

 

108 - עבר הדני

 

עבר הדני – בחופשה על גבעות השומרון

מילים: אהרון פלדמן [ עבר הדני ]
לחן: עממי גרמני

כְּחֹם הַיּוֹם עַל מַעְיָן זַךְ,
הוֹזֶה, חוֹלֵם, בְּצֵל הַסְּבַךְ,
בַּחֹרְשָׁה עַל גִּבְעוֹת הַשּׁוֹמְרוֹן
הִיא הוֹפִיעָה יַעֲלַת חֵן,
גִּזְרַת תָּמָר, חֲטוּבַת שֵׁן,
בַּחֹרְשָׁה עַל גִּבְעוֹת הַשּׁוֹמְרוֹן.

אַךְ רָאַתְנִי וְנִבְהָלָה,
פָּרְחָה לָהּ כְּצִפּוֹר קַלָּה,
בַּחֹרְשָׁה עַל גִּבְעוֹת הַשּׁוֹמְרוֹן
אֲנִי נֶחְפַּזְתִּי – הוֹי שַׁלָּמָה
תִּתְחַמָּקִי יַלְדָּה תַּמָּה?
בַּחֹרְשָׁה עַל גִּבְעוֹת הַשּׁוֹמְרוֹן.

אַל נָא עֶלֶם, אַל נָא תִּגַּע בִּי,
בְּשׂוֹרָה רָעָה מְבַשֵּׂר לִבִּי,
בַּחֹרְשָׁה עַל גִּבְעוֹת הַשּׁוֹמְרוֹן
פָּחוֹד אֶפְחַד מֵעֲלָמִים,
מֵהַגְּבָרִים – חַיּוֹת דָּמִים,
בַּחֹרְשָׁה עַל גִּבְעוֹת הַשּׁוֹמְרוֹן.

הוֹי, שָׁגִית! לִבֵּךְ טָעָה כָּלִיל!
עֵינַי שְׁחֹרוֹת, שְׂפָתַי חַכְלִיל,
בַּחֹרְשָׁה עַל גִּבְעוֹת הַשּׁוֹמְרוֹן.
רְאִיתִיךְ וּבָךְ בָּחַרְתִּי,
אַתְּ לָנֶצַח לִי, אָמַרְתִּי,
בַּחֹרְשָׁה עַל גִּבְעוֹת הַשּׁוֹמְרוֹן.

פְּנֵי יָפָתִי אוֹרוּ, זַכּוּ,
שְׁתֵּי עֵינֶיהָ לִי צָחָקוּ,
בַּחֹרְשָׁה עַל גִּבְעוֹת הַשּׁוֹמְרוֹן.
צִפְצוּף צִפּוֹר וּבִדְמָמָה
נָשׁוֹק נָשְׁקָה לִי הַתַּמָּה,
בַּחֹרְשָׁה עַל גִּבְעוֹת הַשּׁוֹמְרוֹן.

מיטב השיר – בטח מבחינה צורנית. 5 בתים, כל אחד בן 6 טורים. הרפרן [שורה חוזרת] בחרשה על גבעות השומרון –  בכל בית, היא טור שלישי וטור שישי. בכל בית  טורים 1 ו – 2 וטורים 4 ו 5 בעלי חריזה פנימית ללא קשר בין צמדי השורות.. שיר תשוקה וחשק, מספר את הסיפור הנצחי של החיזור, הבתולה הזכה והגבר ה"דורסני", שכמובן בשיר עולץ זה הוא האהוב האמיתי.

ההלחנה שלו והשירה שלו לטעמי לא ממש מתחברים עם התכנים, אבל מילא. החשוב בשיר הוא טבע, ממש כמו במיתוס היווני, בו התשוקה והארוס והמגע המיני קשורים לנופי הארץ.

---------------------------------------------------------------

 מקור השיר – זמרשת, השיר ביו-טיוב

ביוגרפיה – ויקי,

107 - נח שפירא

 

שיר העבודה

מילים: נח שפירא
לחן: עממי מזרחי
כתיבה: תרנ"ה

עוּרוּ, אַחַי, אַל תָּנוּמוּ
לַעֲבוֹדַתְכֶם אָנָּא קוּמוּ!

יָהּ חַי לִי, לִי הָהּ עֲמָלִי!
יָהּ חַי לִי, לִי הָהּ עֲמָלִי!
יָהּ חַי לִי, לִי הָהּ עֲמָלִי!

הָעוֹלָם עוֹמֵד עַל הָעֲבוֹדָה
הָרִיעוּ, שִׁירוּ בְּקוֹל תּוֹדָה!

יָהּ חַי לִי, לִי הָהּ עֲמָלִי…

הָעֲבוֹדָה הִיא כָּל חַיֵּינוּ,
מִכָּל צָרָה תַּצִּילֵנוּ.

יָהּ חַי לִי, לִי הָהּ עֲמָלִי…

מִטַּל שָׁמַיִם וּמִכָּל מֶגֶד,
לֶחֶם לֶאֱכֹל וְלִלְבֹּשׁ בֶּגֶד.

יָהּ חַי לִי, לִי הָהּ עֲמָלִי…

מי מאיתנו לא שמע על א"ד גורדון ועל דת העבודה. אותה עבודה, חקלאית או בתעשיה, עבודת השרירים ולא עבודת המוח, זו אשר תשנה את מבנה הפרמידה החברתית המעוותת של העם היהודי בגולה. בסיס רחב של "עובדי מוח" ובסיס וראש צר של עובדי כפיים. אקטואלי גם לגבי החברה החרדתית בישראל העצמאית.

תהנו מהשיר.

ובאותה הזדמנות עוד כמה שירי עבודה ידועים -

גמלי

מילים: זמיר*
לחן: מרדכי זעירא

גָּמָל גָּמָלִי
כּוֹס עָמָל לוֹ וְלִי
צַוָּארוֹ מַה יָּפֶה
וּפַעֲמוֹנוֹ גַּם הוּא נָאֶה

אָהֳלִי הוּא בֵּיתִי
וְאֵתִי מִשְׁפַּחְתִּי
פַּת קִיבָר לִי נוֹתַר
מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם לְיוֹם מָחָר

קַר הַחֹרֶף, קַר
קַר הַחֹרֶף וְנִשְׁאָר
דּוֹלֵף הַגֶּשֶׁם וְנִגָּר
דּוֹלֵף, דּוֹלֵף
אַךְ אֵין דָּבָר, הַכֹּל חוֹלֵף

בֵּן לִי, בֵּן אוֹנִים
בֵּן לִי, בֵּן זְקוּנִים
וְעֵינַיִם לוֹ יוֹנִים
וְגַם בַּת לִי אַחַת
יְפֵהפִיָּה שְׁחֹרָה כַּדָּת

וְאִשְִּׁתִּי תִּפְאַרְתִּי
עַל פָּנֶיהָ חוּט שָׁנִי
יְרֻקָּה כַּדָּלִיָּה
וּכַגֶּפֶן פּוֹרִיָּה
טוּלוּלוּלוּלוּ טוּאוֹלוּ
טוּלוּלוּלוּלוּ טוּלוּלוּ

זַרְעִי וְטַפִּי יַרְבֶּה כַּחוֹל
גַּם יִרְעֶה וְגַם יִמְשֹׁל
עַל כָּל הַר, עַל כָּל גֶּבַע
מִנִּי דָּן וְעַד בְּאֵר-שֶׁבַע
טוּלוּלוּלוּלוּ טוּאוֹלוּ
טוּלוּלוּלוּלוּ טוּלוּלוּ

 * - מחבר השיר "הגמל" כפי שתועד בעיבוד השמור בארכיון מרדכי זעירא בספרייה הלאומית. מכיוון שהשיר תועד במחברת של דוד מערבי (שנפטר ב1945), ספק אם זהו עמנואל זמיר.

אחד השירים הכי ידועים על "עבודה" הוא:

שיר העבודה והמלאכה שכתב ח"נ ביאליק

מילים: חיים נחמן ביאליק *
לחן: נחום נרדי, עממי בוכרי
כתיבה: 1932

מִי יַצִּילֵנוּ מֵרָעָב?
מִי יַאֲכִילֵנוּ לֶחֶם רַב?
מִי יַאֲכִילֵנוּ לֶחֶם רַב?
וּמִי יַשְׁקֵנוּ כּוֹס חָלָב?

לְמִי תּוֹדָה, לְמִי בְּרָכָה?
לָעֲבוֹדָה וְלַמְּלָאכָה!

מִי יִתֵּן לָנוּ כְּסוּת בַּקֹּר?
וּמִי בַּחֹשֶׁךְ יִתֵּן אוֹר?
וּמִי בַּחֹשֶׁךְ יִתֵּן אוֹר?
מִי יַעַל מַיִם מִן הַבּוֹר?

לְמִי תּוֹדָה, לְמִי בְּרָכָה?
לָעֲבוֹדָה וְלַמְּלָאכָה!

וּמִי נָטַע עֵצִים בַּגַּן,
לִפְרִי וּלְצֵל, כָּל מִין וָזַן,
לִפְרִי וּלְצֵל, כָּל מִין וָזַן
וּבַשָּׂדוֹת זָרַע דָּגָן?

לְמִי תּוֹדָה, לְמִי בְּרָכָה?
לָעֲבוֹדָה וְלַמְּלָאכָה!

מִי הֵכִין לָנוּ פִּנַּת גַּג,
גָּדֵר לַגַּן, לַכֶּרֶם סְיָג,
וּמִי טָרַח וּמִי דָּאַג
לִכְבוֹד שַׁבָּת, לִכְבוֹד הֶחָג?

לְמִי תּוֹדָה, לְמִי בְּרָכָה?
לָעֲבוֹדָה וְלַמְּלָאכָה!

עַל כֵּן נַעֲבֹד, עַל כֵּן נַעֲמֹל
תָּמִיד, בְּכָל יְמֵי הַחוֹל.
כָּבֵד הָעֹל, נָעִים הָעֹל!
וּבְעֵת הַפְּנַאי נָשִׁיר בְּקוֹל

שִׁירֵי תּוֹדָה, שִׁירֵי בְּרָכָה
לָעֲבוֹדָה וְלַמְּלָאכָה!

*

שיר העבודה והמלאכה

קפיצה לניווטקפיצה לחיפוש

שיר העבודה והמלאכה הוא שיר עבודה מאת המשורר חיים נחמן ביאליק שנכתב בארץ ישראל בשנת 1932, והיה ביטוי לקרבה המהותית בין המשורר לתנועת העבודה, ולתמיכה שביקש לתת למפעלהּ היישובי והחברתי בארץ ישראל.

השיר נעשה אהוב וצורף אל תוכנית הלימודים בגני הילדים ובבתי הספר של היישוב העברי החדש ומדינת ישראל. הוא הולחן על ידי נחום נרדי על פי נעימה עממית בוכרית, עובד על ידי גיל אלדמע^[1] וזכה לביצועים רבים, בין השאר של הזמרת ברכה צפירה.^[2]

השיר משבח את עבודת הכפיים ואת עמלו של האדם הלוקח את העול הכבד אך הנעים, כפי שמופיע בשיר, של פרנסתו מיגיע כפיו. המשורר מונה בשיר מגוון של בעלי מלאכה: החייט התופר את הכסות, החקלאי הזורע והנוטע, שואב-המים מן הבור, והבנאי הבונה בית וגדר; ואת כולם, העמלים בימי החול והשרים בעת הפנאי, קורא המשורר לשבח ולהלל.

---

מקור השיר שיר עבודה – זמרשת; ביוגרפיה נח שפירא – ויקי ;

מקור השיר "גמל" זמרשת, מקור הערה ביוגרפית זמרשת

מקור השיר,שיר העבודה והמלאכה,  זמרשת, הסטוריה של השיר - ויקי