לילה עבר על כוחותינו בגוש דן, האמת, אנחנו באשמורת הראשונה, מי יודע מה עוד מחכה לנו.
הנכדה אצלנו, למזלנו היא נרדמה, ושום דבר לא העיר אותה. עברנו לחדר הכי מוגן בבית, חדר אמצעי. בת זוגי הדליקה טלוויזיה שרק הגבירה את רמות החרדה שלי, ומיותר לציין גם את שלה.
בסוף נפלה רקטה קרוב אלינו, אבל לא מספיק קרוב. הוריה רצו לבוא לקחת אותה, סרבנו. עכשיו שקט.
משבא השקט מערכת העיכול חזרה לפעול. מוזר כי למדתי שבשעת חרדה ופחד הגוף מפריש את הכל על מנת שיהיה קל בזמן הבריחה.
אבל מה אני יודע?
מאז ומעולם גרתי עם שכנים באותו הבנין. לא מכיר אפשרות אחרת, ונראה לי שבגילי המתקדם גם לא אשוש לסוג אחר של מגורים.
למרות אהבתי לשכנים, מבחינתי הם רק רקע, קולות של עיר, משרים ביטחון, אך לעולם לא חברים, לא אנשים מוזמנים אליי הביתה או שאני נדחף לבתיהם. תודה אבל לא.
בטח אני מנומס: בקר טוב, שומר דלת פתוחה, יקראו לי לעזרה אגיע ואלך בהזדמנות הראשונה, ואם יבקשו סוכר, יקבלו גם יקבלו ויתבקשו לא להחזיר.
אבל, כיוון שאינני פותח דלת למי שנוקש עליה, אם לא הוזמן/ה, יתכן שחלק מהדופקים על דלתי הם שכנים, בהיותי לא "ידידותי", ובהיותנו מייצרים אפס רעש או לכלוך או מחלוקות, לאף אחד לא ממש אכפת, אם כי די התפלאתי ששכנה מהרחוב השתתפה בצערי על מות זוגתי, ושבוע אחר כך באה לבקש סליחה כי אמרו לה שבת זוגי הלכה לעולמהּ.
זה בגלל שבת זוגי אדם פתוח לב, ידידותי ודואג שלא אהיה בבית כשהיא מארחת את הרכלניות מהבנין או מהרחוב.
באחד הפורומים בהם אני משתתף, עלה לאוויר דיון חריף אודות נשים שמנצלות גברים. עמדות סטריאוטיפיות על נשים המחפשות ארנק, נשים המתגרשות בקלות הדעת או מתחתנות עם זקנים על מנת לסדר את חייהן [ כמו ההיפך נדיר כיום, ממש לא!].
לכאורה שאלה די פשוטה, ממוקדת לה היטב במנהגים ובנוהגי תקופת הקורונה. אבל ולעצם הענין קיימת בתרבות האנושית המתועדת וכנראה גם הלא מתועדת מאז ומעולם. [בטח זוכרים את המלאכים ואת אברהם, נכון? את לוט ומלחמתו בתושבי לוט? ולא חסרות דוגמאות אינסופיות] השאלה בודקת חלק מסגנון חיי החברה המודעים, מהטקסים החברתיים, נורמות של חברה ובוודאי גם בודקת "אופי" או "צורך"של אנשים, אולי אפילו ממקדת תובנה ביחס לאופי של האדם, בחינת - תאמר לי מה אתה מעדיף/מבצע מהשלישייה דלעיל ואומר לך איזה אופי יש לך. אותי מעניין יותר לבדוק את אופי בעלי המקצוע, אלה שתפקידם הוא אירוח או התארוח, ולכן ממלאים פונקציות חברתיות, תקשורתיות ופוליטיות רבות מעלה.
מארח/ת, כלומר מכניס אנשים לביתו, נהנה מכך שאנשים מגיעים לביתו. יש אנשים שזה התפקיד שלהם, למשל במסעדה; למשל בארוחות רשמיות; למשל קידום אינטרסים, או כאלה שמשכירים חצר ביתם לאירועים, ונוכחים באירועים.מה נדרש מהמארח/ת - אופי ידידותי, יכולת לשבור מחיצות ביאישיות, הבנה באופי של אנשים, ציוות אנשים על פי מעמדם, עיסוקם, יכולת ליצר תמהיל - כמעט קוקטייל מיסודות שאינם "מתחברים" בדר"כ. וכולנו מכירים את נשות החברה הגבוהה המארחות תדיר בביתן משוררים, אמנים ועורכות ערבים יחודיים, מה שנקרא "סלון ספרותי" או תרבותי. אחד שאהב לכתוב על נשות החברה הללו, היה בלזאק.
מתארח/ת - מה מאפיין אנשים אלה? האם ישנם מתארחים מקצועיים? בוודאי שכן. הרבה ידוענים מתפרנסים מהיותם "מתארחים" בתשלום על מנת לקדם דימוי ותדמית של "נובורישים", או מתארחים אחרים שתפקידם להמחיש פנים מסוימים אצל מאחרים. וישנם אלה, שמתארחים רק כשמזמינים אותם, אבל לא מארחים אף פעם. מה בנוגע אליהם? מתביישים בביתם? מפחדים שיגלו משהו עליהם" שומרים סודות אפלים?
להפגש בחוץ? - זו אולי הפשרה הנסבלת בין שתי הפונקציות. להפגש בחוץ היא לכאורה הכי פחות רשמי, עד שמחליטים לערוך יומולדת לילד בפארק העירוני, תצוגת אופנה בבסיס צה"ל, או סתם מפגש פורום באוויר הפתוח.
אנו ניפגש
