659 - שוויון בנטל

 לפני למעלה מ- 40 שנים ההחלטה של בת זוגי ושלי באשר לשותפות בינינו, נישואים, היתה חריגה, גם בקרב ה"מיליה" שלנו. לא קראנו לה "שוויון בנטל", כי לא ראינו בכך נטל, אלא אחריות משותפת.

האם קיימנו ישיבה סביב זה? ממש לא. מהרגע שעברנו לחיות יחד וגם לאחר חתימת חוזה השותפות [חתונה] היה ברור לגמרי:

יש דברים שכל אחד מאיתנו מעדיף לעשות והאחר לא ממש אוהב. הפלא ופלא זה הסתדר מצויין גם עם העובדה שבת זוגי היתה שנים עצמאית ולכן רב הזמן היתה מחוץ לבית. כך, כל ענייני חשבונות הבנק, תשלומים, פתיחת חסכונות, היוון אחרים היו כפופים בלעדית לה ולהחלטותיה, וכך זה עד היום.

תחזוקת הבית השוטפת שהיא ניקיון, טיפול בקלקולים [הזמנת אנשי מקצוע שונים, נוכחות בבית כשהם מגיעים], בישול על כל המשתמע, האכלת הילדים, כביסה על כל המשתמע - כבודי מאז ומעולם. אני נזכר בזוג חברים שהחליט שגם הוא צריך לעשות משהו. אז הוא היה תולה כביסה במרפסת כשהתריסים שלה מורדים, שלא יראו. אוי כמה צחקנו.

האם רבנו מדי פעם סביב עניינים אלה?

כמעט ולא, אם כי מאז שגם בת זוגי פרשה לגמלאות היא "גונבת" לי לפעמים משימות בית, אז קצת הבעתי תרעומת, אבל זה היה "סתם".

אני נזכר לפני כשלושים שנים עת קשקשנו בחדר המורים, ושוו לעצמכם את התמונה, גבר אחד או שניים בחדר מלא בנשים, ועלה נושא חלוקת העבודה בבית. לא התביישתי להשוויץ בכך שאני מטפל בבית, שבת זוגי מרוויחה פי שלושה ממני ולכן רק הגיוני שזמנה יוקדש לקריירה, לפרנסה, ללימודים גבוהים יותר. באותו יום, בהפסקה אחרת ניגשה אליי מורה ואמרה לי:

"אני מבקשת ממך שלא תספר דברים כאלה יותר, יש כאן נשים שזה ממש מעיק עליהן". 

די נדהמתי מהפנייה, לא הבנתי אותה, ועד היום אני מתקשה להבין אותה, אבל זוכר אותה היטב. אגב, אחת מהסיבות הרבות שחתכתי מפגישות אחרי העבודה עם עמיתות ובני זוגן עקב הנטייה ליצור מעגלי שיח של גברים בנפרד מנשים, לא יכולתי לסבול את סגנון השיחות שכולו היה קיטורים בלתי פוסקים על בת הזוג.

היום יותר ויותר אני רואה שיתופים בנטל, או חלוקת אחריות, או שותפות מלאה בין גברים לבין נשים בחיים הזוגיים שלהם.

אגב, בחיפוש אחרי תמונה לפוסט הזה מצאתי עשרות תמונות שכולן עוסקות, נכון - גירושים ולא בהצגת השיתוף. אבל לא ויתרתי, זה הכי קרוב שמצאתי, וגם הוא כבול במושגי עבר או הווה.

https://e-vrit.co.il/product/7764/%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%A0%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%99%D7%9D?srsltid=AfmBOoppukjEDWpl8bfhqocKpgp4vXHm0delq61W2jvnriE4dSms3Ipl

658 - מזגנים

 חברי הטוב כתב באחד משיריו על בית הוריו ב-בצרה, שכשהיה חם היו עולים לגג, למזגג. אני אוהב את ההלחם הלשוני המבריק הזה, שגם מתאר היטב את הדרכים בהן התמודדו פעם עם חום הקיץ.

הדרך המודרנית, בישראל היא מזגן. זה הנושא החם, בעונה הכי חמה: יולי-אוגוסט. [תמוז-אב].

תמיד אני נזכר בסרטים ההוליוודיים, בהם פרעה או קליאופטרה או איזה עריץ אחר שרוע על מיטה מפוארת ועשרות עבדים סביבו מנפנפים כפות תמרים, גם כדי להצל וגם כדי לקרר. האשלייה ההוליוודית יפהפיה, מעוצבת בהתאמת צבעים, צורות, בגדים וח"ו אף עבד לא מזיע, וכולם כולם יפי תואר.

בחיים, בקיץ לוהט, אין הרבה יפי תואר הוליוודי. יש גוף שמתאמץ לקרר את עצמו, ולכן הזעה מוגברת, תחושת אי נוחות, ריחות גוף שבקושי רב הדיאודורנטים מסלקים. כל מה שרוצים זה להיכנס למקלחת, לשתות ליטר מים צוננים ולא לזוז.

אז ברור שהמזגן הוא המצאה נהדרת [1902], ובארץ הוא הפך נדרש יותר ויותר ככל שמזג האוויר השתנה והפך לחם יותר.

כתבתי בתגובות לאמפי, למוטי ולתיירת לפוסטים שלהם סביב הנושא החם, שבילדותי הירושלמית, והוריי המשיכו, כל עוד גרו בדירתם,  לא השתמשנו במזגן. הצללת החדרים, זהו. לשמחתי החלונות שלנו פנו דרומה וצפונה, אז עיקר הבעייה היתה בשעות הצהריים, שגם כך כולנו רבצנו מעולפים כמעט מהחום הנורא. לבשנו בגדים הכי קצרים שאפשר, סנדלים, גופיות[כן גם לביה"ס הרשו].

משהגרתי לת"א רבתי הכל השתנה. לחות שלא הכרתי מעודי. תקופה ארוכה עבדתי בבתי מלון תל אביביים, ולכל חדר היה מזגן, כנ"ל גם באזורים הציבוריים, בהם עבדתי בעיקר. 

בביתנו התחלנו עם מזגן קיר ישן שבעלי הדירה הקודמת השאירו. תלינו מאוורר תקרה, חסר ערך, ולבסוף רכשנו מזגן גדול וחזק לכל חלקי הבית. חדרי הילדים מוזגו באמצעות מזגנים קטנים, וזהו.

בית הספר בו עבדתי מוזג כולו בעשור הראשון של המאה שלנו, וכך היה קל גם ללמוד וללמד, וכמובן מריבות אינספור בין "חם לי" "קר לי", המורה תגיד לו-לה וכו'

מחיר החשמל תמיד גבוה בקיץ.

כמו מוטי ואחרים כאן [זה ענין של גברים הרצון לישון ללא מזגן?] מי שקובע בחדר המיטות זו בת זוגי. הנכד שלנו, בן שנתיים, נכנס אלינו בביקור השבועי, מייד קובע מילולית: מזגן, ניגש לשולחן ומפעיל את השלט. אצלו בבית, אני מבין, שאביו במשך היום לא מפעיל את המזגן [האם בשל אותה הנחה מטופשת לגבי גברים ומזגן?], והוא למד מאמו. 

ביוון, ברודוס אין חדר ללא מזגן.

איננו מטיילים בקיץ, אז בעיית המזגנים באירופה "הקלאסית" חסרת משמעות מבחינתנו. בתאילנד אין חדר במלון ללא מזגן, כמובן באמריקה מולדת המזגן.

כתבתי שיר במיוחד לחום תמוז-אב -

 

 

תַּמּוּז וְאַב

צֶמֶד חֶמֶד זֶה

מִן הַמִּזְרָח הַלּוֹהֵט

שָׁר אָ-קָפֶּלָה

*

סְבִיבוֹנֵי אֵד

הָבִיל, רוֹתֵחַ, שָׁקוּף

חַגִּים בָּאֲוִיר

*

לֵילוֹת צֶמֶד זֶה

סוֹעֲרִים בְּחֹם שׂוֹרֵף

יְצוּעִים לַחִים

*

רַק בֶּאֱלוּל בָּא

קֵץ חֲגִיגַת בְּשָׂרִים

שֶׁל תַּמּוּז וְאָב

 

https://www.facebook.com/HaKoffHaKoffer/photos/%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%93-%D7%9E%D7%96%D7%92%D7%9Fhttpswwwyoutubecomwatchvgvlhrltf878%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%93-%D7%9E%D7%93%D7%97%D7%A1httpswwwyoutubecomw/2537952949588439/

657 - סוף יולי תחילת אוגוסט

 היום הוא יומו האחרון של יולי 2026. אוגוסט מתקרב והנסיעה לחופשת כל השבט בדאלית אל-כרמל מתקרבת בצעדי ענק.

בדר"כ ישנה וילה קבועה שאנחנו שוכרים במושב צפוני, אבל המלחמה, היעדר קשר עם בעלת הוילה וחוסר ביטחון החזירו אותנו לדאלית אל כרמל, בה כבר היינו שבוע בעבר ונהנינו מאוד.

אך ובעיקר ייזכר סוף החודש הנוכחי בשל מכת החום הנוראה.

מעולם לא סבלתי מחום. נכון, מי שנולד בירושלים רגיל לחום מדבר אך ללא לחות חוף הים. נדמה לי שאינני רגיל ללבוש חולצה ומייד אחרי סיבוב קניות לא קשה להחליפה ולשלחה לכביסה. אך לא רק כביסה כי אם גם עייפות. מבחינתי זה חריג לגמרי.

והיו גם עניינים אחרים בסוף החודש הזה. ציבוריים ואישיים.

בעיקר אני אוהב את תמוז. יש בשם הזה ניחוחות אקזוטיים חזקים, עולמות אחרים. הוא גם אמצעה של עונת הקיץ המסתיימת באלול.

שאלתי את עצמי מדוע תמוז, על אף היותו אל כנעני שסביבו נערכו פולחני פריון רבים [דומוזי הוא המקור המסופוטמי] נשאר בלוח השנה העברי, וחשבתי לרגע שיתכן שמעצם היותו מסמן פריון, הוא אולי הצעה לתזמון פריון אנושי, שסופו הוא סוף החורף, שזה זמן מצויין ללדת ילדים.

כך או אחרת

מקווה שהמשכו של הקיץ יהיה קל יותר. שאלול יביא הקלה בחום ומעט מסגריריות הסתו.

https://mx.pinterest.com/pin/922182461198893331/

656 - טיול בקיץ

הנושא החם הוא: טיולים בקיץ הזה

אולי אתחיל בהצהרה - אני לא אוהב טיולים שאני צריך להתכונן במיוחד עבורם. אני לא אוהב לארוז, תמיד אני לא ממלא כראוי את קופסת התרופות, ואני לא מפסיק להילחץ בגלל קירור התרופות לסכרת.

אינני רואה בטיול, כנראה בניגוד לאחרים, דרך "למלא מצברים", "לנוח" או שאר התיאורים, ההגדרות של "טיול".

כשהילדים היו קטנים לא טיילתי עם משפחתי בקיץ. השארתי את התענוג למי שנהנה מזה, זוגתי. 

התחלתי לצאת לחופשות שכוללות טיול כשיצאתי לפנסיה החלקית שלי.

הבנתי מייד שזוגתי אוהבת ללכת, בלי סוף. מהבוקר ועד הערב. לא ממש התחביב שלי, ובטח לא לפני למעלה מעשר שנים. מהצד השני, בטן-גב, הכל כלול, עומד בניגוד קיצוני ל"דת שלי". מדוע לנסוע עד יוון, אילת, עקבה או כל מקום אחר כדי לא לעשות כלום? בבית יותר נוח.

בכל מקרה חופשות הטיולים שלנו לא נעשות בקיץ ולא בחגים. למדתי להנות. אני אוהב לצלם, אני אוהב לאכול, אני גם אוהב ללכת, במידה. לא מתנתק נפשית או רוחנית, כך שהנחיתה בנתב"ג איננה סיבה ל"דכאון". אני אוהב את הארץ שלנו אהבה גדולה, הכי נוח לי בישראל. אני תמיד שמח לחזור.

חופשת בטן-גב שלנו אחת לשנה כשבוע היא ברודוס, בכפר דייגים קטן ומקסים. שם אנחנו ממש נחים. הולכים כל יום שעה, מבלים בים - לא על החוף - כשלוש שעות בשחייה. כך מצרפים מנוחה עם פעילות גופנית. והאוכל היווני כידוע טוב לחולי סוכרת אם נמנעים מהלחם ושאר מטעמים עתירי סוכר.

פעם בשנה או בשנתיים אנחנו בוחרים לנו יעד לטיול. כמובן מחוץ לעונה, כמובן בדירות ולא במלונות, וכמובן אחרי לימוד של המקום/העיר.

אחד הטיולים שגם כתבתי עליו פה היה בוינה היפהפיה. פאריז, לונדון, אתונה, אוסלו, קופנהגן, אתונה אליה אנחנו חוזרים מדי פעם, העיר רודוס, ואמשטרדם האהובה עלינו מאוד.

אנחנו מטיילים הרבה בארץ. לא בקיץ, כי חם מאוד, וכמו שכתבתי לשבת ב"מזגן" אפשר גם בבית. כל מקום מתאים לנו. לפעמים עולים על הרכבת ונוסעים לאשדוד או לאשקלון, או עולים על המכונית, שוכרים צימר או חדר במלון בעיר בפריפריה ומטיילים. זו אהבה גדולה מאוד שלנו.

אהה, ומצאנו פשרה בענייני ההליכה - מתאימה לה ומתאימה לי.

חופשה נעימה לכולם

פאריז, ליון

655- הערות ביניים

 לקראת סוף השבוע מתרבות השמועות, ההפחדות בדבר "עוד פעם טילים עלינו". הפעם לשם שינוי לא בגללנו, כך אומרים. 

הבחירות בעוד כחודשיים, השמועות סביב ביטול הפריימריז במפלגה "הכי דמוקרטית" בישראל, והידיעה הנכונה או הכוזבת שרה"מ יעשה הכל ע"מ להישאר בשלטון, כולל הרס המדינה, בהחלט מתעורר חשש אמיתי.

לכשעצמי, התפקדתי ל-דמוקרטים, הצבעתי בפריימריז ואני מרוצה מהתוצאה. אבל השמאל כמו בשמאל - ה"אינדבידואליזם" או "האגו" חזק מכל דבר אחר - כמה התבאסו שנציגם לא נבחר לעשיריות הראשונות, אז עכשיו הם "ברוגז".

מזג האוויר הנורא, חום בלתי נסבל מעורר התנהגויות קצה, אלימות. עונת הבחירות מעודדת מחלוקות, שכבר אינן מוסתרות, ומעצימה אותן. 

האנתולוגיה החדשה של הקבוצה שבה אני חבר ב- FB קורמת כריכה ודפים, כפי שציין בהומור העורך שלה, תחושות חזקות של הצלחה.

ספר שיריי החמישי ייצא לאור בספטמבר, כי אין לי רצון להוציאו בשיא החום. יש כריכה, יש שם, יש הקדשה.

הרומן האפוקליפטי-מיסטי-קבלי שלי שמבוסס על סיפור יראים יהודי ידוע מאוד, שנושאו קירוב בואו של משיח בן דוד, נתקע. בינתיים עוד לא נמצאה המשאית -המחלצת. במקביל אליו, בבלוג השני שלי כאן - מתפתח לו פרוייקט סיפורי פיות למבוגרים: "העץ אובות". 

שגרה?

דרך להרדים את הפחדים שלי?

סוף שבוע קריר, ללא טילים לכולנו.

לענייני הטילים- ממליץ על הפוסט הזה של "אלוהים איתנו - מחשבותיו של עצמאי", מדוע האיראנים לא תוקפים כעת את ישראל?

https://www.facebook.com/ims.gov.il/posts/%D7%9C%D7%A7%D7%A8%D7%90%D7%AA-%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%92%D7%9C-%D7%94%D7%97%D7%95%D7%9D%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%99-%D7%9C%D7%9E%D7%A2%D7%9C%D7%94-%D7%9E%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2-%D7%A9%D7%9C-%D7%92%D7%9C-%D7%97%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A8%D7%99%D7%92-%D7%91%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%9B%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A1%D7%A4%D7%A8-%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9D-%D7%98%D7%9E%D7%A4%D7%A8%D7%98%D7%95/1066514072325406/

654 - ביורוקרטיה, עינויים ביורוקרטיים

 השרביט החם השבוע פונה ל"קטנות היומיום" קיטורים ותסכולי ביורוקרטיה

אפשר לענ"ד גם לקטר ללא קשר לביורוקרטיה, כמו למשל על מכונת מיחזור הבקבוקים בסופר, שעומד לידה תור גדול של ממחזרים. כל אחד מגיע עם עשרות בקבוקים, וממחזר. הבעיה היא - מותר מקסימום 50 בקבוקים לפעולה רציפה אחת. אבל הם מגיעים עם, לא ממש ספרתי, הרבה יותר מחמישים בקבוקים למחזור. המכונה כנראה לא רגילה לאקלים הישראלי, לחוסר הסבלנות המובנה בישראלים ומתקלקלת. עד כדי כך שיש עובד מיוחד שזה תפקידו, לתקן אותה.

מעצבן

כי אני בקושי ממחזר 20 בקבוקים בפעולת מחזור אחת. 

מקבלים בתום המחזור קבלה, שאי אפשר להשתמש בה כזיכוי בזמן קנייה, אלא צריך לעמוד בתור ליד הקופה הראשית, שגם משמשת כקופה לתשלום עבור מספר מועט של קניות. משהגעת אל הקופאית אתה מקבל כסף מזומן. מחד גיסא טוב מאוד לכל הקבצנים, מחטטי הפחים המקצועיים ומאידך גיסא עבורי זו סתם טרחה, תנו לי זיכוי ואשתמש בו רק אצלכם.

אבל אם בביורקרטיה עסקינן, הדוגמה של טליק מצוינת. אם יש גוף, חוץ ממשרדי הממשלה שבולט בקיום אובססיבי לניירות זה הממסד הרפואי.

אני זקוק למכשירי שמיעה.

הלכתי כנדרש לרופא אא"ג, בדק ונתן הפנייה למכון - לבדיקת שמיעה ולקבלת מכשירי שמיעה. מה קל ופשוט מזה?

אבל, אי אפשר לקבוע תור ישירות עם המכון, רק דרך שירות קביעת תורים של קופ"ח. התור שם תמיד יהיה לעוד חודש או יותר. 

קיבלתי טופס 17, שלשמחתי לא נדרש ממני להגיע למשרדי המרפאה, הכל דיגיטלי.

נעשתה הבדיקה, הפניית הרופא וטופס 17 נמסרו לפקידת הקבלה. נקבע תור להתאמת מכשירים. אבל, משהגעתי לפגישת התאמת מכשירי השמיעה:

סליחה אדוני, איפה הפניית הרופא?

נתתי לכם אותה כשהגעתי לכאן בפעם הראשונה. חיפשו חיפשו ולא מצאו, אלא מה?! מזל שהכל נשמר בענן ההוא של קופ"ח.

וזו דוגמה קטנטנה.

אני אומר לעצמי:

הלוואי ובימים המטורללים האלה, אלה תהיינה בעיותיי המרכזיות.

https://making-sense.co.il/%D7%91%D7%99%D7%98%D7%97%D7%95%D7%9F/easy-serving/

653 - טיולים

 אני צלם חובב, אני נעזר בתוכנת עריכה.

הנה כמה תמונות שהצטברו אצלי לאחרונה.

הקתדרלה בטרונדהיים, נורבגיה

בנין פוג'י, טוקיו

מונמארטר, פריז

רחבת תיאטרון 'גשר' מבט אל יפו

פטיט פראנס, שטרסבורג, צרפת

רחוב אבן גבירול תל אביב מול קניון גן העיר