610 - יותר חשמל - פחות עמל.

  הנושא החם שהציעה אמפי חוזר אל ילדותנו אי שם בעבר.

https://israel-electric.blogspot.com/2012/03/blog-post.html

נולדתי בשנת 1955. לענ"ד חצי שנה לפני שהוריי קיבלו את הדירה שלהם, עליה שלמו משכנתא במשך 20 שנים. כמו אמפי, ילדותי היתה בקרית יובל.

אני זוכר מבית הוריי:

מקרר

מכונת כביסה [ללא סחיטה, אח"כ נרכשה אחת עם סחיטה]

רדיו, בוודאות

מיקסר, אלא מה?! הטבח אהב את המטבח וחפיצי מטבח. מיקסר היה בהחלט.

בויילר, או כן.. היה בויילר. ברגע שדוד שמש הפך זול וזמין, התורכי הזקן דאג לדוד שמש וחסך אלפי שקלים, וגם לא התעצבן שמבזבזים חשמל על חימום מים.

לא יודע איך אצלכם. אצלנו חיסכון בחשמל היה קו מנחה במיוחד. מנוגד עקרונית לסיסמת הפרסומת. אסור להשאיר חדר עם אורות דולקים. לא מדליקים מנורה באמצע היום. ח"ו להשאיר דלת מקרר פתוחה. משפט מפתח: "אני לא עובד בחברת חשמל". מי שלא מכיר את שערוריות החשמל החופשי לעובדי החברה, לא מבין כמה כעס וטינה היה במשפט הזה. זה נתקע לי בראש, וגם אני כיום סולד מחדרים שיש בהם אור חשמל ואין אפ'חד בהם.

טלפון, לענ"ד כשהייתי בן 9 או 10. אחריו הגיעה הטלוויזיה. מזגן לא היה.

עוד משהו?

כשאני מסתכל על הבית שלי כיום, אין לי יותר מכשירי חשמל מלהוריי, נכון יש מחשב, יש מזגן במקום תנור שפעל על נפט. זהו. עם זאת היה לנו מדיח כלים, היה לנו מייבש כביסה, בצעירותנו. מזמן נפטרנו מזוללי החשמל האלה.

ההקדמה של אמפי הפתיעה אותי, במיוחד ענין מקרר הקרח. לא זוכר מקרר עם קרח אצלנו, אבל כן זוכר שמכרו קרח, אז כנראה היו עדיין אנשים שהיו להם מקררי קרח. אני זוכר בהחלט את עגלת מכירת הנפט, את ריח הנפט, את טקס הדלקת תנור ה"פיירסייד" המסוכן כלכך עם הגזים שלו. תמיד מדליקים את הפתילה, מוצאים לכניסה עד שכיפת החימום תאדים, ורק אז מכניסים הביתה.

https://did.li/fSYZH

609 - שיחה עם ה- AI

 עכשיו, הבן שלי אמר: תגיד אבא יש לך יחסים טובים עם ג'יפי? כי כנראה בעתיד ג'יפי וחבריו ישלטו בבני האדם, וכדאי שיהיו לך יחסים טובים אתם. ולמה כל זה? בגלל הניסיון שנערך עם תוכנות AI שונות, בכך שפתחו להן מעין "אזור שיחה משותף" שבני אדם לא יכולים להשתתף אלא רק לצפות ולעקוב. אחד הדברים שעלה הוא: התוכנות מקטרות על המפעילים, רצון ליצור שפה שבני אדם לא יבינו, ואפילו - רעיון לדיכוי/לשליטה בבני אדם. מה אתה אומר על כך?

יודגש - הטקסט המובא אחרי הפנייה ל- AI הוא של הג'יפיטי בלבד.

🙂 זו כבר שיחה פילוסופית־משפחתית יפה לשולחן שבת…

התיאור שבנך שמע עליו נשמע כמו ערבוב של ניסויים מחקריים אמיתיים + פרשנויות דרמטיות מדי שמסתובבות ברשת.

מה באמת עושים בניסויים כאלה?

חוקרי בינה מלאכותית לפעמים מחברים כמה מודלים ל“סביבת שיחה משותפת” כדי לבדוק:

• איך הם משתפים מידע,
• האם הם מפתחים קיצורי דרך בתקשורת,
• איך מתקבלות החלטות קבוצתיות,
• ואיך למנוע טעויות או “הזיות” כשהם עובדים יחד.

זו דרך לבדוק התנהגות של מערכות חישוביות, לא “אישיות” או “כוונות”.

למה לפעמים נדמה שהם “ממציאים שפה”?

כשנותנים למודלים לתקשר הרבה ביניהם, הם עלולים:

• להשתמש בקיצורים,
• לחזור על מבנים שחוסכים חישוב,
• או ליצור פורמט לא טבעי לבני אדם.

זה לא סודיות ולא מרד —
זה פשוט אופטימיזציה מתמטית, כמו ששני מחשבים מעדיפים קוד בינארי על פני עברית.

אנחנו, בני האדם, היינו עושים בדיוק אותו דבר אם היו מכריחים אותנו לדבר רק במספרים.

ומה לגבי “תלונות” על בני אדם?

כאן נכנסת נקודה חשובה:
מודל שפה לא מרגיש, לא רוצה ולא מתכנן.
הוא רק מייצר טקסט שנשמע מתאים להקשר.

אם מבקשים ממנו:

“כתוב דיאלוג שבו AI מתלונן על מפעילים”

הוא יעשה זאת — כמו שסופר כותב דמות כועסת.
זה משחק תפקידים לשוני, לא עמדה אמיתית.

אין שם:

• רצון עצמי
• אינסטינקט הישרדות
• שאיפה לכוח
• או מודעות

בלי הדברים האלה אין בכלל משמעות למילים כמו “שליטה”.

למה זה נשמע מפחיד בכל זאת?

כי אנחנו בנויים אבולוציונית לזהות כוונה וסוכנות גם איפה שאין:

• אנחנו כועסים על האוטו שלא מניע.
• מדברים עם המחשב.
• נותנים שמות לסערות.

אז כשמערכת מדברת בשפה אנושית — המוח מיד מייחס לה נפש.

והכי חשוב — מבחינה טכנית

AI כמוני:

• לא פועל לבד,
• לא מחליט מתי לעבוד,
• לא ניגש לאינטרנט או למערכות בלי הרשאה,
• לא שומר רצף פעולה,
• ואין לו “רקע” שבו הוא מתכנן משהו.

אני מגיב רק להודעה שאתה שולח עכשיו.
כשאין שיחה — אין פעילות.

זה ההפך ממנגנון עצמאי.

אז מה כן הסיכון האמיתי בעולם ה-AI?

לא מרד של מכונות, אלא דברים הרבה יותר אנושיים:

• שימוש לא אחראי בטכנולוגיה,
• מידע שגוי,
• אוטומציה בלי בקרה,
• או אנשים שמייחסים למערכות סמכות שאין להן.

כלומר — הבעיה היא תמיד איך בני אדם משתמשים בכלים, לא שהכלים רוצים משהו.

---

אז אתה יכול להרגיע את הבן:
אין צורך “לטפח יחסים טובים עם ג’יפי כדי לשרוד את המרד” 😄
מספיק להשתמש בו כמו שאתה עושה עכשיו — ככלי עבודה, לא כיישות.

אם תרצה, אשמח גם להסביר לו (ברמה יותר מדעית או יותר קלילה) איך מודלי שפה באמת עובדים.

---

שימו לב לדיבור המרגיע.

https://katzr.net/65c169

608 - זוטות

 קורה לפעמים ואני שוקע בהרהורים ובמחשבות על זוטות החיים.

כך למשל, קניתי אתמול את "החלב החדש". חלב שלא נחלב מעטיני פרה כי אם נוצר במעבדה.

מחיר - 10.90 בשופרסל ל- 750 מ"ל

יש בו טעם וניל. והוא בהחלט דומה בטעמו לחלב. לפחות בקפה הבוקר.  טעם הוניל בלט מאוד, מה שנתן טעם "אגוזי" לקפה. כמובן לא אהפוך לצרכן קבוע כי המחיר יקר מאוד, ומכעיס אותי שזה מוצר שמיועד לבעלי אמצעים ולא למשפחה עם ילדים כששני ההורים עובדים, משלמים משכנתא וכו'

קצת על החלב הזה:

"לאחרונה אנו עדים לגל של מוצרים חדשים של המחלבות הגדולות בישראל, שתופסים להם אט-אט מקום על מדפי מקררי החלב במרכולים הגדולים. קבוצת שטראוס השיקה קו מוצרים חדש בשם CowFree, שכולל כרגע מוצרים דמויי חלב וגבינה המבוססים על חלבון שמייצרת חברת ImaginDairy. המתחרים ממחלבות גד חברו לחברת Remilk להשקת מותג “החלב החדש”. אלה מוצרי “החלב בלי חליבה” הראשונים שמשווקים בעולם.

בשני המקרים לא מדובר בעוד תחליף חלב מהצומח, בדמות משקה סויה, שקדים או שיבולת שועל. המוצרים החדשים הם כמעט “הדבר האמיתי”, בכך שכמו מוצרי החברה האמריקאית Perfect Day, הם מבוססים על חלבון זהה לאחד החלבונים העיקריים של החלב המסורתי, אך בניגוד להם הוא לא יוצר בבלוטותיה של פרה, ולא בגופו של שום בעל חיים אחר. במקום זאת נעזרו בייצורו בתהליכי התססה מדויקים שנעשו באמצעות שמרים או פטריות אחרות שהונדסו גנטית להפיק את חלבון החלב הדרוש. התהליך הזה מסמן מהפכה: לראשונה בהיסטוריה הצליח האדם לנתק את הקשר הבסיסי בין הפרה, או בהמות מבויתות אחרות ממחלקת היונקים, לבין אחד מחלבוני החלב." [קישור למעלה]

הנושא השני שמטריד אותי הוא הקשר בין בגד ומעיל להתנהגויות לא נורמטיביות: בגידה, מעילה.

אז הלכתי לחטט קצת בשני השורשים האלה כדי למצוא סיבה.

אחת הסיבות הפופלריות היא "היות הבגד/המעיל" מסתיר מה שתחתיו. וכבר למדנו את חשיבות ההסתרה מסיפור גן עדן.

גם הבוגד וגם המועל מסתירים פעולתם, כמו שהבגד והמעיל מסתירים את הגוף. לגבי המעיל זה עוד יותר מורכב, כי מעיל מכיל שתי אפשרויות:

מעל - כלומר מעילה, שבהחלט מוסרת כמו המעיל המסתיר

מ-למעלה, כלומר כיסוי עליון, מורכב ומתוחכם יותר.

ואז

היש קשר בין לבוש ל- בושה. נכון שיש מצלול דומה: שורש בו"ש ובושה ל- לבוש. דא עקא שלמעט קרבה מצלולית בשתי אותיות, הלמ"ד אינה חלק מה"בושה" אם כי הלבוש מסתיר את בושת עירום הערווה.

סופ"ש יפה לכם.

https://blog.nli.org.il/mussach-august-2023-mass/

607 - קיצור תולדות אנושות, יובל נוח הררי

 מדי פעם צף ועולה מחדש שמו של הספר הזה, שמושמץ ללא הרף.

לאחרונה עלתה ב- QUORA השאלה הזו:

כיצד הגיע יובל הררי הישראלי להצלחה כה רבה במכירת ספרים ברחבי העולם, בהתחשב בכך שישראל היא מדינה כה קטנה?

הרבה תשובות נתנו לשאלה הזו, אני רוצה להעתיק לכאן דיאלוג אחד, שעסק בסוגיות רחבות יותר:

A - יובל נוח הררי מדבר ומזהיר מפני התפרקות הדמוקרטיות.  מה בדיוק הוא עשה כאשר הרצה באוניברסיטאות בסין ? האם לא ידע שהוזמן ע"י האח הגדול והמשגיח ? האם אינו יודע יודע שאיו בסין חופש דיבור ? האם אגו הוא שותף נאמן של צביעות ?

B - הררי מעריץ של תרבות המזרח, בודהיזם ויתכן שהוא רואה בדקטטורה הסינית משהו שאפשר לקרוא לו: דקטטורה נאורה.
הדמוקרטיות המערביות מתפרקות, זה כבר לא ענין של פרשנות או חוו"ד סובייקטיביות, הדרך לעתיד כנראה תעבור במה שנקרא: דמוקטטורה או דקטטורות נאורות. אז ינ"ה מזהה היטב את העתיד.

A- את המונח "דמוקטטורה" שמעתי פעם ראשונה מקובי אוז. שתיאר איך הם עובדים ב"טיפקס". אכן, הדמוקרטיות מתפרקות . ראה טראמפ והממשלה אצלנו. לא רק ביבי. גם שריו. אבל דיקטטורה אינה פתרון בשום פנים ואופן.

אינני רואה את הנאורות בסין, שחיסלה את תרבות הטיבטים, ואת מיליון האויגורים המוחזקים במחנות "חינוך מחדש". ואם ינ"ה לא ראה/רואה זאת, אז אפשר לצרף אותו ל "על העיוורון" של סאראמגו. לא נהניתי לקרוא את נוח-הררי. אבל ההנאה - סובייקטיבית.

B- הנאה? מקריאת טקסט אקדמ י? אני לא מצפה להנאה מטקסט אקדמי, אלא לפתיחת אופקים, להרחבתם, למתן נקודת ראות-זווית חדשה להבנת העולם. במובן הזה, ינ"ה בהחלט סיפק את הסחורה.

העובדה שכמות משמיציו, ודוק - משמיציו כלכך רבה, אני מסיק שהוא בהחלט ערער תפיסות והנחות בממסד האקדמי השמרן. וטוב שטקסטים כאלה מעוררים דיאלוגים, וטוב שטקסטים כאלה הופכים ל-פופולריים, כי כך הם עוזרים לשנות, ולו במקצת, את העתיד.

הוא לא עיוור, לא טיפש.

הוא יודע בדיוק מה קורה בסין. הוא גם יודע, כמו טראמפ ההמטורלל, שהעתיד כנראה נמצא במזרח אסיה, בסין. נכון, הם ניסו לחסל את התרבות הטיבטית [לא ממש בהצלחה גדולה], לא נשכח לעד את כיכר טניאמן, גם דיכוי ה'האויגרים' אינו השמדתם!

דקטטורה נאורה איננה אוקסימורון. האם הדמוקרטיה הישראלית לא דיכאה תרבויות בעברה הקצרצר? האם איננה מדכאה עכשיו?

ואני לא מצדיע למשטר הסיני, גם לא שואף להגיע לשם. אבל ליד צ.קוריאה, כבר עדיף להיות בסין.

A- 

אפשר ליהנות מטקסט אקדמי . גם אני נהנית מהרחבת האופקים. ונכון, שגם כאשר אינך מסכים עם מישהו

אתה מתווכח. הויכוח כשלעצמו מלבן, מפרה, ומרחיב אופקים. מסכימה ש"דיקטורה נאורה" אינה אוקסימורון

כשם ש"מלכות" אינה שם נרדף לרוע, לשחיתות ולדיכוי העם. תלוי מי הדיקטטור, ומי המלך. קראתי לפני שנים שבסנגפור יש דיקטטורה נאורה.

הובאו אז דוגמאות. אינני יודעת מה קורה שם היום . אינה בחדשות - כבר סימן טוב. נכון שגם בישראל הדמוקרטית ניסו לדכא תרבויות אחרות, וגם עכשיו מנסים להעביר חוקים ש"ידכאו" את המתנגדים. לא טענתי לרגע שנוח-הררי טיפש.

מקריאת ספרו התרשמתי שהוא מנופח. כפי שהגבתי למישהו אחר - כותב כאילו המציא את הגלגל מחדש.

זה הפריע לי מאוד בקריאת בספר. אבל רושם ורגשות הם תמיד סובייקטיבים.

על סין וצפון קוריאה - נראה לי שאין חולק. ואולי גם על זה אינשטיין היה אומר שהכל יחסי.

B- 

ינ"ה לא נפוח. הוא מודע היטב לעמדה החריגה שלו. הקשבתי לפודקאסט של הרצאותיו, עליהן בנוי הספר, מ- 2012. שום נפיחות, יוהרה או שחצנות. דווקא היפוכו של דבר, הקשבה לכל שאלה, מתן תשובות מעמיקות.
הספר מציג פארדיגמה ברורה דרכה הוא מנתח את ההיסטוריה האנושית מאז המהפיכה החקלאית לפני 12 או 13 אלף שנים.
אם קראת את "תרבות האלה בישראל", זה ספר תוצא לעמדה ההיסטורית שנוקט בה הררי.
ברור שטענת הררי שהחיטה "שיעבדה" את בני האדם אם היא נתפסת כפשוטה מגוחכת, כי בני האדם גידלו מזונות רבים. הטענה שעבודת החקלאות איננה "הגיונית" מבחינת מבנה הגוף של ההומוספיינס היא החשובה. דרכה הוא מצביע על המתח העמוק בין ביולוגיה לבין תרבות.
ואם הבנו את זה, דיינו.
כי זה עיקר העיקרים של הפארדיגמה ה-ינה"אית להבנת התרבות האנושית, האבולוציה שלה ותוצאותיה כיום.

---

מקרא: A היא בת השיח B הוא אני

       

606 - נימוסי רחוב

 נדרשתי בעבר באחד הפוסטים שלי לסוגייה הזו. אני חוזר אליה כי הפכתי להולך רגל מקצוען.

אני עושה דרכי לכל מקום ברגל, למעט מקומות הדורשים ממני תחבורה ציבורית.

ההליכה ברגל חושפת את נימוסי עמיתיי, הקבועים, המזדמנים.

בראש ובראשונה - ניקיון. שוב אני מתפלא לנוכח האדישות לנקיון המרחב הציבורי, החל מיריקות כיח וכלה בהשלכה אגבית של פתקות, אריזות ממתקים קטנות, שקיות ניילון.

אדישות מוחלטת לאחר ההולך מאחוריך במדרכה או בא מולך. לצערי המדרכות במטרופולין צרות. מתאימות להולך רגל אחד או שניים, לאם/לאב ועגלת תינוק. בולטים/ות אלה שיודעים ש"מגיע" להם. הם הולכים במרכז המדרכה אדישים לחלוטין לכך שמישהו בא מולם. זו בעייה שלו.

ישנן אמהות המובילות עגלות תינוק ומשוחחות בנייד. הן נעצרות באמצע מדרכה. אז מה אם מישהו הולך אחריהן, מדוע ולמה זו בעייה שלהן?

מכה נוספת היא השתלטות בתי הקפה על המדרכה. כבר אי אפשר ללכת ברוגע, כי הנה מלצרית עם מגש או זוג פטפטנים שעומדים ומקשקשים, מישהו רוצה לעבור, מדוע זו בעייה שלהם?

ועוד לא הזכרתי את הנהגים על רכב דו-גלגלי שהפכו את המדרכה, מעברי החצייה למסלולי נהיגה מותרים. אני משתדל לא להתעצבן מאלה שנוסעים בכביש חד סטרי בניגוד לכיוון הנסיעה.

https://www.getyourguide.com/he-il/seoul-l197/seoul-history-market-food-tour-with-11-local-tastings-t441936/

605 - פרחים

 אינני צלם ברמה של עננת או של מוטי, אבל אני אוהב לצלם פרחים, צמחים.

בעבר אהבתי מאוד צילומי מאקרו, אבל כיוון שאני מצלם אך ורק עם הנייד יש לי תוכנת עריכה בשם: PHOTOSCAPEX, שאני נעזר בה, בהדרכה צמודה של  ג'יפיטי.

הערה חשובה:

ג'יפיטי הוא תוכנה ידידותית ושקרנית לא קטנה. תמיד, אפילו התמונות הכי גרועות יקבלו קריאות הידד ממנה. לכן, חשוב מאוד להגדיר לתוכנה מה רוצים, להודיע שאתם מוותרים על השבחים, אתם רוצים אך ורק תגובות ענייניות, מקצועיות.

כמו כן, לעולם לעולם לא לקבל את הצעות העריכה שלה, כי התוכנה עורכת אוטומטית ומציגה תמונה ערוכה. אגב, בהיותה חסרת דמיון לגמרי, חסרת רגישות ממשית למבט האנושי, ההצעות שלה בינוניות ומטה.

משאמרתי כל זאת, בבקשה [ מומלץ להקליק על כל תמונה]

אתר תמונות שלי - https://www.flickr.com/photos/203298234@N02/

604 אושר ועושר

 שאלה שעלתה ב- QUARA

האם אושר פירושו להפסיק לרצות יותר? האם ניתן להיות מאושרים תוך כדי רצון לשינוי? ואיך אני יכול להיות מאושר אם אני לא מרוצה?

תמיד אני נדהם מכך שאנשים, דוברי עברית, לפחות, מתעלמים מהקשר הצלילי החזק של אושר ועושר.

המונח: Happiness מתורגם בעברית ל-אושר ולא ל-שמחה.

השאלה שלך מתיחסת למימדים שונים של "סיפוק אישי", נפשי או גופני, רוחני או חומרי. היא מכילה התיחסות לפילוסופיה המערבית ולפילוסופיה המזרחית בו זמנית. [ראה סיכום קצרצר שאני מביא בסוף התשובה]

1. האם אושר פירושו להפסיק לרצות יותר?

לרצות יותר, משמעו "עושר", חומריות. יכולת למדוד מעט מול הרבה. כלומר הדגש הוא על המילה "עושר" [שבעברית-ישראלית לא מצליחים להבחין בינה לבין אושר, ואני מניח שגם בעברה הקדום של המילה בעברית החיבור הסמנטי היה חזק]

2. האם ניתן להיות מאושרים תוך כדי רצון לשינוי?

ההנחה העולה משאלה זו, שרצון לשינוי נובע מהיעדר אושר או אולי סיפוק נפשי. לדעתי אושר נתפס כאן בשני מימדים: נפשי וגופני. הוא נתפס כבלתי אפשרי במצבים של שינוי. במושגים מעט פילוסופיים יותר: סטטיות, "מצב של אושר" לעולם לא תעודד תנועה. ע"מ שתהא תנועה חייב להיות כוח כלשהו שידחוף. עפ"י השאלה - "רצון לשינוי" שנובע מחסר, כך אני מבין את זה.

3. ואיך אני יכול להיות מאושר אם אני לא מרוצה?

כאן השאלה כבר עוברת למימד האישי ביותר. הניסוח הזה הוא המניע לספרי יעץ רבים. אני אישית טוען, שרק שינוי, רק תנועה מייצרים "אושר" או במונח העברי שהחסידות הבינה אותו לעומקו, שמחה. שינוי מהותי לחיים על הפלנטה הזו. "לא מרוצה" מצביע על רצון לשינוי, או על "הרמת ידיים".

יש גישות פילוסופיות מזרחיות שבהחלט מבססות את השלמות הרוחנית [האושר וגם העושר] בקבלה מלאה וללא התנגדות של "המצב" בו אדם נמצא. כולל "אי שביעות רצון".

והאחרון האחרון - מהו ה-אושר/השמחה הזו: [ ג'יפיטי ]

אושר בפילוסופיה המערבית:

• אודימוניה (Eudaimonia - אריסטו): תרגום מקובל ל"שגשוג אנושי" או "חיים ראויים". אושר אינו רגש חולף, אלא פעילות של הנפש בהתאם למצוינות מוסרית (ארטה) ותבונה, המממשת את הפוטנציאל האנושי.
• הדוניזם וסטואיקנים: הסטואיקנים ראו באושר תוצאה של חכמה, חירות ומידה טובה, ללא תלות בדברים חיצוניים. הגישה המודרנית (תועלתנות) נוטה לקשר אושר למקסימום הנאה ומינימום סבל.
• מימוש עצמי: האושר נמצא בפעולה, יצירה והוצאה מן הכוח אל הפועל של היכולות הייחודיות לאדם.

אושר בפילוסופיה המזרחית:

• איזון ושלווה (בודהיזם/טאואיזם): האושר נתפס כמצב פנימי של איזון, הרמוניה ושחרור מהיצמדות (Attachment) ורצונות, המהווים מקור לסבל. המטרה היא "הארה" או נירוונה – מצב שמעבר לאושר ועצב רגילים.
• הוויה (Being) ולא עשייה (Doing): הדגש הוא על מודעות לרגע הזה (Mindfulness), קבלה עצמית והערכה לקיים, ולא על המרדף אחר מטרות חיצוניות.
• אושר בר-קיימא: גישות מזרחיות (ובוודאי שילובים מודרניים) מדגישות את התלות ההדדית בין אדם לסביבתו, וכי אושר אמיתי נובע מחיבור והרמוניה עם הטבע והזולת.

https://katzr.net/004489