יום חמישי, 22 באוקטובר 2020

9 - אלימות כלכלית

 

לפני המון שנים, בחדר המורים, הרציתי בהתלהבות על שוויון תפקידים במשפחה, על חלוקת מטלות לפי הצרכים המשתנים של בני הזוג, לפי המציאות המתחדשת מדי רגע.

בסוף השיחה/הדיון/הויכוח פנתה אליי מורה ואמרה לי בשקט: אולי תפסיק עם זה, זה פוגע ברבות מאתנו לשמוע את זה.

קצת התבלבלתי. אבל החלטתי לא להפוך את הפניה אליי לענין דרמטי מדיי, ביני לביני אמרתי - בעיה שלה, לא שלי.

גדלתי בבית בו אמי היתה "שרת האוצר". כל כסף שאבי הרוויח נמסר לאמי. חשבון הבנק היה משותף [ גם כשהיא לא ממש רצתה ]. הוא ניהל חשבונות חיסכון וזהו. היא ניהלה, נתנה לא נתנה. לא היה ספק בידיי מאז, שהיא החכמה והחזקה מכולם בהתמודדות עם קשיים כלכליים ויציאה מהם.

מתברר שגם אצל בת זוגי זה היה הנוהל של הוריה. שום החלטה כספית רצינית לא נקבעה לבד. תמיד בהתיעצות רצינית.

בטח אני מכיר את כל הבדיחות על אותן נשים שמבזבזות את כספי הבעל. ברב המקרים, ויסולח לי מייד על הביטוי הנורא - Trophy wife -  נשים שנקנו בגלל מראן, מעמדן החברתי או האחר, ואף אחד לא מצפה מהן לנהוג אחרת.

בני אדם רגילים, סבירים לא שולטים על בני זוגם. ותהא השליטה כלכלית או פיזית או אחרת. הכסף שבן הזוג-הבעל במקרה דנן - מרוויח אינו "שלו". הוא מרוויח אותו מפני שבת זוגו - האשה במקרה דנן - בבית, מאפשרת לו חירות מוחלטת וחוסר דאגה על מנת לבצע את עבודתו ולפרנס את המשפחה. [ אישית אני נגד דגם חלוקת התפקידים הזו, אבל מי אני שאקבע לאנשים איך לחיות ] לכן, המשכורת, כל הכספים שהוא מקבל הם של שניהם, כי זו עבודת צוות! ומכאן, כמובן, השליטה בכסף היא של שניהם. כל מצב בו השליטה על חשבון הבנק היא באופן מוחלט של אחד מבני הזוג, שנותן "דמי כיס" [ אתנן לזונה?] לבו הזוג השני - זו אלימות כלכלית.

הם גם חכמים הגברים האלה [ ברב המקרים אלה גברים ] - הם נותנים כסף בכמות כזו שבת זוגם לא תוכל לפתוח לעצמה חשבון בנק ולהיות עצמאית. נכון, ישנן שלומדות היטב את השיטה, מצליחות בדרך לא דרך לפתוח חשבון בנק ולהכניס בו כסף מעבודות שהן עושות, בלי שהבעל יידע על כך. אבל, למה צריך לפחד, למה מ"אחורי הגב"? מי נתן לאפסים האלה ממין זכר זכות לשלוט בבנות זוגם? ולא, אינני מקבל את הטענה שזה אצל "דתיים". שטויות במיץ עגבניות, ויעידו על כך כל מאות אלפי האברכים שנשותיהם עובדות, מפרנסות, שולטות שליטה מוחלטת בכסף, כדי לשחרר את בן הזוג לעבודת שמים. [ גם דגם זה שנוא בעיניי, אבל מי אני שאחליט אם זה טוב או רע ]. חקיקה חברתית מחייבת! והיא תהא בסוף על אף הקרעי והמטורלל השני, שאפילו שמו אינו ידוע.

יום ראשון, 18 באוקטובר 2020

8 - תרגיל בהתרגעות, הירגעות, רגיעה

 גיליתי לאחרונה שצילום ועיסוק בעיבוד התמונות לאחר הצילום גורם לי לשלוות נפש בלתי רגילה.

אני חי על תרופות נוגדות חרדה ודכאון למעלה מעשר שנים, החלפתי אותן ואת כמות היסוד הפעיל בהן יותר מפעם.

אישית אני סולד מקבוצות "תראפיה" ופסיכולוגים ופסיכיאטרים משעממים אותי מאוד בהיותם צפויים ומחכים לתשלום הקבוע.

אין לי בעיה עם תרופות, אין לי בעיה עם הממסד הרפואי, נהפוך הוא. הוא הציל את אהובת חיי, הוא האריך את חיי אבא שלי לתקופה ארוכה [חמש שנים], חיים איכותיים ומלאי סיפוק, הוא הציל את בני כשהיה בן 3 שבועות, ועוד רבים וטובים מחבריי.

אני לוקח ואקח חיסונים ואמליץ לקחת חיסונים. אני ממליץ לקחת תרופות לבעיות קשב וריכוז, מהיותי מודע לסבל הנורא של הילדים עם סף רגישות כל כך נמוך, שאין ביכולתם להתרכז אפילו לרגע.

אז הנה התמונות שצילמתי, וכמובן גם ערכתי ועברתי שעה של עונג אסתטי, רגיעה מלאה וכוח מחודש להתחיל את מחר.






יום שישי, 16 באוקטובר 2020

7 - חוזרים ללימודים?

 אני כבר מלמד. יש לי כיתת חנ"מ [חינוך מיוחד] וכיתה המוגדרת ככיתה של נערים בסיכון, אז גם הם מגיעים לביה"ס. שתי הכיתות קטנות מאוד, 13 תלמידים בקבוצה, אנחנו עוטים מסכה, מפעילים מזגן ודואגים שחלון יהא פתוח.

הנכדות שלי בבית. שתי הגדולות לומדות באמצעות הזום, כן גם הקטנה בכיתה א'. אחותן שבגן טרום חובה בבית והתינוק מהפעוטון גם הוא בבית. אמא מוציאה אותן לשעת התעמלות מחוץ לבית, ברחבה תחת המגדל בו הם חיים, והן והוא כבר יודעים לבשל, להכין חביתה, לשטוף, לנקות ולשעשע את עצמם כשצריך.

ברור לכל בר דעת, הקורונה הוכיחה זאת ללא ספק, שבית הספר כמקום מפגש לצעירים יישאר אתנו, כל עוד המין האנושי יישאר מין חברתי, עדרי שבלעדי חברי העדר/השבט/ אחרים אנושיים היחיד יסבול מקשיים נפשיים רציניים ביותר, עד איום בהתאבדות.

יש לפתוח את בתי הספר. החיוניות שלהם היא כשל בתי חולים. יש למגן את המורים ואת התלמידים [ אבל מאימתי משרד החינוך דואג בכלל לרווחת המורים והתלמידים? ] בהתאם.


יום רביעי, 14 באוקטובר 2020

6 - ז'דאנוב, ומק'ארת'י = מירי רגב ומישה זוהר-מכלוף

 מישה זוהר-מכלוף מתחרה במירי רגב סיבוני על רמות הטירוף ואיבוד השליטה. לידם ז'דאנוב והמטורלל משנות רדיפת האדומים בארה"ב, מק'ארת'י נראים כממתקים לא מזיקים לידו.

האיום של מיקי זוהר על מנדלבליט: אם לא תתפטר ייחשפו עוד הקלטות

יו"ר הקואליציה טען כי אם היועמ"ש לא יתפטר וימחק את כתב האישום נגד נתניהו - "תהיה רעידת אדמה. רק טפח קטן נחשף". לאחר מכן טען: "זה היה בעידנא דריתחא ודבריי הוצאו מהקשרם". לשכת ראש הממשלה פרסמה הסתייגות מהדברים: "נתניהו לא שוחח איתו בנדון. זה לא מקובל עליו"
פורסם: 14.10.20 , 10:27
זו הכותרת ב- YNET. יודעי דבר טוענים שהכל נעשה במכוון, לצרכי פנים של ה-בייס הליכודניקי. משום-מה, הפחדנים בליכוד, אלה שאינם מעיזים להרים ראש טורחים להדליף גם צווחות וצרחות אלה.

לאור התנהגות שרת התחבורה, ולאור ההקלטה הזו - 

בלעדי: ח"כ קרן ברק צעקה לעבר חברותיה לסיעה מאי גולן ואוסנת מארק. גולן ענתה: "את מביישת את עצמך". ברק, שבתחילה טענה כי מדובר ב"פייק מוחלט", שינתה גרסה לאחר הפרסום ב-ynet של ההקלטה הבלעדית: "עימות שולי ופרטי, אותי לימדו שאת הכביסה המלוכלכת מכבסים בבית"


אני לא תמים, לא טהרן וגם לא מתחסד, מריבות, ניבולי פה, התנהגות כמו תגרנים בשוק, אין איש ציבור שלא היה ויהיה שם, סה"כ פוליטיקאים הם אנשים עם אגו ענק, יצריים מאוד ותאבי כוח. אבל יש גבול. אצלנו הוא נחצה. כולם מקליטים את כולם, ורצים לספר לעיתון.

ומענין לענין באותו ענין, הטלפון של יו"ר לשכת עורכי הדין לשעבר, אפי נוה, אשר ככל הנראה נפרץ על ידי כתבת גל"צ, לכאורה סיפק חומרים רבים שהגיעו הישר מידי המשטרה לידי פוליטיקאים צמאי כוח. 
אני רק חושב איזה חיים יש להם עכשיו לפוליטיקאים שלנו - חוזרים לדבר בשפה נקייה, משתמשים במכשירים מבטלי הקלטות.. מה לא?!


יום שלישי, 13 באוקטובר 2020

5 - ד"ר אורית קמיר - זאת היתה הטרדה מינית. רגב, וגם ציפר, צריכים לעמוד לדין

 לפעמים אין ברירה, אלא לתת במה אצלך לאדם אחר, שכתב טוב ממך את דעתך על אירוע מסוים.

אשר על כן, בחרתי לתת מקום למאמרה המבריק של ד"ר אורית קמיר

 https://www.haaretz.co.il/opinions/1.9226225

על כינוי אייל ברקוביץ' "סטייק" על ידי השרה רגב-סיבוני והפרשנות הנועזת-משהו שנתן בני ציפר לדברים אלה.

כך נפתח המאמר*

השיח הישראלי, ברגע ההיסטורי האומלל המשלב יחדיו את שלטון נתניהו, מגיפת הקורונה ודינמיקת הרשתות החברתיות, הופך תוקפני, מתלהם ואלים מיום ליום. כל הגדרות, הגבולות והמחסומים נפרצו, וזרמי הכיעור מתנחשלים כמו אין דין ואין דיין. במצב עניינים מסלים זה, אין טוב מתמליל דבריה של השרה רגב ביום ששי האחרון כדי להזכיר לעצמנו - כמו גם למשטרת ישראל - היכן עוברים הגבולות בין מותר לאסור, מתי ראוי לפנות לבתי המשפט ולמשטרה, ואיך נמסגר את תביעותינו.

----------------------------

דבריה של רגב הכילו איום ברור על ברקוביץ' שרגב תמנע ממנו לזכות במשרה. לא יכול להיות ספק שהמטרה היתה להקניטו ולהפחידו. זאת ועוד: האיום הושמע כדי לגרום לברקוביץ' להתנצל בפני אותם ליכודניקים על שהאשים את ח"כ זוהר בהתנהגות של ארגון פשע. לכן, לא רק עבירת איום בוצעה מול פני האומה, אלא גם עבירה של סחיטה אסורה באיומים. על פי לשון החוק, הכדור עכשיו בידיו של ברקוביץ': אם ייכנע ויתנצל, יהפוך את העבירה שביצעה רגב מעבירה שעונשה שבע שנות מאסר, לעבירה שדינה תשע שנים.

אבל רגב לא הסתפקה באלה, והמשיכה ללהג בגרון ניחר על "התהפכותו" של ברקוביץ' כמו סטייק על האש. האדם הסביר עלול היה להחמיץ את עומקה של ההתבטאות העסיסית, ולכן התגייס איש התרבות, בני ציפר, כדי להגיה ולפרש. "מעכשיו, בכל יום שישי בערב שוב לא נראה לפנינו את פרצופו של אייל ברקוביץ' אלא סטייק מפרכס על הגריל, שהופכים אותו פעם לצד זה ופעם לצד זה", כתב.

על פי פרשנותו המקצועית של ציפר, בתגובה לביקורת הפוליטית הלגיטימית שברקוביץ' מתח על בכירים בליכוד, רגב ביזתה והשפילה אותו ביחס למינו, למיניותו ולנטייתו המינית, ועשתה זאת בהצלחה מעוררת השתאות: היא גרמה לו נזק ציבורי עמוק ובלתי הפיך, והאיש לעולם לא יעלה על מסך או ילך ברחוב בלי שהצופים בו יבוזו לנטייה המינית שיוחסה לו ולגבריותו האבודה. כלומר שרה בישראל בצעה הטרדה מינית בוטה כעונש על ביקורת פוליטית; השתקה פוליטית באמצעות הטרדה מינית אלימה.

כששרה מבצעת שלוש עבירות בשידור חי, יש לצפות מן המשטרה ולדרוש ממנה במפגיע לפתוח מיד בחקירה פלילית חסרת פניות. כשהשרה תורשע בביצוע ההטרדה המינית, ייקל על הנפגע לתבוע אותה גם תביעה נזיקית, ולקבל פיצויים הולמים. **

-------------------------------

הקישור המשתמע בין מה שאנשים עושים לחיות (צולים על האש וטוחנים) לבין מה שגברים עושים לנשים מחזק ומעצים את שני סוגי ההיררכיה (אנשים מול חיות וגברים מול נשים) ואת שני סוגי החיפצון (של חיות ושל נשים). בנוסף לשוביניזם וההומופוביה, ציפר מדגים ומלמד על רגל אחת את כל תורת הקשר בין דה-הומניזציה של נשים (סקסיזם פטריארכלי) לבין החפצה רצחנית ומתעללת של חיות.

-----

* שימוש בקווקווים מסמל דילוג על פסקות.

** ההדגשה במקור

יום ראשון, 11 באוקטובר 2020

4 - גללי לשון

 אין ברירה לפעמים, אלא לבחור בשפה ציורית בעלת עוצמה יחסית גבוהה על מנת לנסות לתאר את המציאות כמות שהיא. יש לוותר על ה"שיחדש" או לתת בו בלב לבו מכה רטורית חזקה, כדי להעיר את אלו שנשבים בעוצמה ההפנוטית של המלים ושל משמיען.

לצערי בחירה מודעת של מנהיגי המדינה בהצגת זבל, רפש ככלי המוביל בהתנהגותם מעוררת פעם אחר פעם בי, לפחות, תדהמה. ההתנהגות הזו סותרת כל אינטרס של אליטה שלטונית.

הסמכות השלטונית איננה רק "כריזמטית", בוודאי בחברה שעיקרהּ מנגנוני הסכמה מורכבים בין מרכיבי השלטון השונים ו"העם", או הבוחרים בחברי השלטון. אחד ממרכיבי השלטון הוא שמירה על מרחק לשוני מובהק מ"העם". אינני מכיר, גם בהיסטוריה הרחוקה, עת שליטים לא קראו ולא כתבו, אבל דברו בהחלט, בחירה מודעת בשפת ביבים בה מתלבש נציג הציבור או השליט.

רבות כבר נאמר ונכתב על מנהיג הליכוד הנוכחי, ששפתו עברית רהוטה ומהוקצעת, שבחר ב"בֵּיס" הליכודניקי, שמהותו לכאורה, אנשים לא משכילים, עובדי כפיים, מתפרנסים מי בכבוד או מי בקלות, הנוטה להעריץ ולהתיחס רגשית מאוד אל מנהיגיו. נציגי ה"ביס" הזה בהחלט עלו למדרגת חברי כנסת, אבל בדרכם למעלה הם הקפידו מאוד על יציאה מהקופסה הסוציולינגוויסטית שלהם, בכך שינו את הסטטוס החברתי שלהם, והותירו הרחק מאחור את ה"בייס".

אבל, עושה רושם, שהקבוצה הזו, "קבוצת המלקקים" עפ"י אייל ברקוביץ בחרה באופן מודע לחזור לשפת הביבים, בחרה במודע להתחבר לשורשים הלשוניים האלימים, התוקפניים.

אין לי אלא להתבייש מחדש במערכת החינוך הישראלית בה אני עובד כמעט 4 עשורים, בה לימדתי ספרות, כלומר גם עברית אם התוצאה היא "מתהפך כמו סטייק" או טינופת לשונית אחרת של ח"כ מישה זוהר-מכלוף, או המגעיל האלים של אסנת מארק. 

מה מבטאה האלימות, העילגות הלשונית הזו?

מה עלינו ללמוד ממנה?