בטח לא יפתיע את קוראי הבלוג הזה שהפוסט שיופיע בהמשך קצת ירחיב את ענין "בקשת הסליחה" כפי שהיא מוצגת בנושא החם, השבועי.
חשבתי שלפני שאציג את עמדתי, אגיש לכם שירות אטימולוגי, שנדע מהיכן באה המילה הזו:
הגישה הראשונה: התזת מים, שטיפה וטיהור
ההקשר בין השורש ס־ל־ח לפעולת השטיפה או ריסוס המים מופיע בפרסומי האקדמיה ובמחקרים השוואתיים של השפות השמיות: [1, 2]
- מילון אבניאון (על פי פרסומי האקדמיה ללשון): בערך "סליחה" מצוין כי ”בּאכדית הוא מציין התזת מים לשם ריפוי, טיהור וכדומה, וייתכן שמכאן התפתחה המשמעות המופשטת של העברת עוון וביטול העונש”. [1]
- המילון האטימולוגי של השפה העברית מאת ד"ר ארנסט קליין (Ernest Klein): קליין מקשר את השורש ס־ל־ח למילה האכדית salāhu, שמשמעותה לשרבב, להתיז או לרסס מים (To sprinkle). הוא מציין קשר אטימולוגי לפועל חז"ל זלג או זלח (כמו "מזלג" או זליגת דמעות), המצביעים כולם על פעולה גשמית של נוזלים, שהפכה בהשאלה לטיהור רוחני מחטא. [1]
הגישה השנייה: ויתור ורפיון
הקשר של השורש למשמעות של עזיבה או שחרור נחקר באמצעות השוואה לשפות דרום-שמיות, כגון אתיופית עתיקה (געז):
- האקדמיה ללשון העברית: במאמרים העוסקים במילים סליחה ומחילה מובהר כי בעוד שהסליחה במקרא שמורה לאל בלבד ("כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה"), הפועל המקביל מָחַל התפתח בדיוק מן המשמעות של ויתור פיננסי או פיזי (כמו "מחל על שטר חוב" או "מחל על כבודו"). בשפות שמיות חבשיות (געז), השורש המשני המקביל לסל"ח נושא אופי של הרפיה, נטישה או הנחה. [1, 2, 3]
משהבנו את מקור המילה, אפשר לחזור לענייננו.
יש קשר עמוק ביהדות בין סליחה לבין ה-וידוי. הכרה באחריות אישית לתוצאות מעשים שאדם עשה, שפגעו באחרים הינם אבן יסוד ב"יום כיפור". יתכן ויום כיפור הוא סוג של "קתרזיס" אחרי חודש אלול ועשרת ימי תשובה כמנהג ספרדים או רק עשרת ימי תשובה כמנהג אשכנזים, בעקבות ה"שיא" הרוחני המושג ב"עינוי הגוף" היחיד אמור להשתנות, להיות "טוב יותר".
אבל ישראלים קדמונים ויהודים בני זמננו מכירים היטב את נפש האדם/האשה. לכן יום כיפור חל מדי שנה ולא פעם אחת בחיים.
לכשעצמי, מאז היותי ילד יום כיפור היה יום חופשה, מנוחה. די מהר עמדתי על הבלות האמונות - מי שלא צם יפלו הציפורניים, למשל, או איזו הבטחה עמומה לאריכות ימים. בימי כיפור טרחתי לעבוד בבית המלון, כי השכר השעתי קפץ בעשרות אחוזים, כי היה אוכל מוכן [קר] לאורחים שאינם יהודים, וגם לי.
מוטי הזכיר את מנהג "בקשות הסליחה" ברשתות החברתיות שמגחיכות את ענין בקשת הסליחה כחלק מקבלת אחריות אישית, אולי ריסון דחפים אלימים, אולי דרך של פשרה חברתית ואישית. אני רוצה להזכיר את האיחולים המקובלים - צום קל ויעיל, הא?!
נדמה לי שכיום יום כיפור הוא "חג לאומי" יותר מאשר יום חשבון נפש דתי.
שלא במקרה התפרסם מחקר מעניין במכון הישראלי לדמוקרטיה, שבדק את דפוסי הצום בחברה הישראלית-היהודית:
דפוסי הצום וההשתתפות בתפילה ביום כיפור: סקירת נתונים
74% מהיהודים הישראלים צמים ביום כיפור באופן חלקי או מלא, כולל 47% מהחילונים. מקרב המתפללים בבתי הכנסת בכיפור – עבור 32% מדובר בביקור היחיד בבית הכנסת במהלך השנה
