ב- QUORA עלתה השאלה הזו:
שני המושגים [אף]-אחד; אחר קשים מאוד.
יש לשים לב כמובן לכך, שהצירוף "אף אחד" מתכוון ל"אחד" כלשהו, נטול זהות קונקרטית. הצירוף "אף אחד", בדיבור וגם בשאלה הזו, מבטא סוג של אכזבה, ייאוש ואולי כעס על כך שחסרים ביטויי אחווה, חמלה או הזדהות של בני אדם עם ה"אחרים" שלהם.
[אף]-אחד - אחר ניסוח בשפה יומיומית ל- יחסי אני-אחר, או בפילוסופיה אקזיזטנציאליסטית מראשית המאה העשרים ועד שנות ה-70 המאוחרות:
אני = הסובייקט; אחר = כל מי/מה שמחוץ לאני. האחר מזוהה כ- מנוכר, כשונה באופן קיצוני, כמאיים, כשולט, כאוהב.
צורה מעודנת של מערכת זו היא כמובן "אני-אתה" בפסיכולוגיה הומניסטית ובגישות המנסות לרכך את האינדווידואליזם הקיצוני שביחסי אני - אחר.
גם לשיח הרגיל והיומיומי, שהוא שיח לא אקדמי, יש שורשים תרבותיים, פוליטיים, אידיאולוגיים או פסיכולוגיים, והבחירה במילה אחר, שמסמנת את "השונה" ממני" איננה מקרית.
לאחר הבירור הקצרצר הזה, אציין שהניסיון שלי בימים האחרונים מצביע על כך שיש התענינות גבוהה באחר, יש אמפתיה, יש עזרה הדדית, יש חמלה. מהבירור אם כך עולה השאלה באיזה אחר יש התענינות, חמלה וכו'?
האם יתכן שבשאלה עולה טענה סמויה שאנחנו רגישים לדומים לנו, שאינם אחרים, ואדישים לסבלם של השונים מאתנו, האחרים?
המחשבה הזו מובילה אותי להניח/לשער שיש בשאלה, אולי, כוונה לכך "שאחד" ו"אחר" הם סמלים לקבוצות אוכלוסייה מפולגות בישראל. לתפיסתי הפוליטית בשל מדיניות שיטתית של הפרד ומשול בחברה הישראלית.
אם אני צודק בהשערה שלי לגבי משמעות שני המושגים האלה בשאלה והמשמעות הכללית שלהם [מבחינה פוליטית, חברתית, אידיאולוגית] תשובה אחת נתתי. יחד עם זאת, האסון בבית שמש, אתמול, פגיעת טיל במקלט והרג של תשעה בני אדם, איחד את רוב החברה הישראלית סביבו, על אף הפלגנות והשנאה בישראל בין קבוצות שונות, אז כנראה שיש איזו תחושת אחווה בסיסית, שצפה על פני השטח בשעת צרה.
המסקנה בפסקה הקודמת ומושג ה"אחר" בפילוסופיה האקזיזטניאליסטית דחפו אותי להמשיך בהרהוריי סביב השאלה ומושגיה. האחר לחברה הישראלית [אף אחד] הוא כמובן הפלסטינים, הערבים, איראן כיום. מכאן עולה טענה חזקה מאוד ביחס למלחמה הנוכחית, שאולי כותבי השאלה לא התכוונו אליה: אף אחד ואחר הם סמלים לנו, הישראלים ולאויבינו הפלסטינים,הפרסים, הערבים.
לכך יש תשובות שממלאות ספריות רבות וחוות שרתים גדולות במיוחד, שמסבירות היטב את העובדה, שעל אף היותנו כולנו בני אדם, אין באמת הזדהות עם הסבל של האחר.
