223 - דע מה להשיב

 פוסט הכי פוליטי שיש

למי מהימנים שלא מבין - דמוקרטיה היא שיטה בה למ יעוט יש זכות קיום, זכויות זהות לרוב ואפילו הזכות לנסות ולהשפיע על הרוב. הדמוקרטיה בתפיסה הימנית המסוכנת של סטרוק-שרת חינוך[?] וחבריה היא של אחידות רעיונית, התכופפות בפני אידיאולוגיה אחת, האחדה כוחנית "כור היתוך" עאלק.

במלים אחרות - השמאל אינו נלחם בדעות אחרות, השמאל אינו מסרב "סתם" לקבל בשוויון נפש את הימין הקיצוני. אין כאן "משחק הוגן", אלא שימוש בכלי הדמוקרטיה בפרשנות הכי פרימיטיבית שלהם [כוח!] לצרכי שיעבוד 'האחר'. לצערי, רבים מהשמאל משום-מה מרגישים מותקפים כי הם "לא דמוקרטים".

כשאדם נדרש להגן על עצמו, ולא באלימות של הביביסטים, למשל, ולא ברוע הפה של אמסלם, ביטן ועו"ד גוטליב [מחליפתן של מירי רקב וגלית דיסטאל-אטבריאן] אין לו ברירה אלא לומר: "פוס". המשחק המזויף והשקרי שלכם אינו שלי. כשתצליחו לשכנע אותי, שהימין רק רוצה להעמיק אידיאולוגיה, ולא למנוע..

או אז, אני בטוח שלאף שמאלי ושמאלני לא תהיה בעיה. אדרבא ואדרבא, קדמו הרחבת לימודי התנ"ך, למה לא?! קדמו שילוב הוגים דתיים כמו לייבוביץ, סולובייצ'יק, הרב קוק - למה לא?! קדמו הוראת העברית, ספרות עברית, היסטוריה יהודית בינלאומית.אבל הימין מאמין רק בגישה אחת.

גישה אחת, כפייתית, בעלת רצון לסנקציות, הרתעה, שליטה איננה החלטת העם. העם בחר ב- 78 ח"כ שאינם דתיים, ימנים קיצוניים. תעשו את החישוב בעצמכם. כלומר, "העם" רוצה חברה מסורתית-ליברלית, סובלנית עם נטייה חזקה לליברליזם כלכלי, תרבות יהודית, אך עם הכלה של 'האחרים'.

222 - אמונות טפלות ופילינדרום נומרי

 לפני המון שנים, כשעוד לא הבנתי ולא הכרתי את ההפרעה הקשה שאני סובל ממנה, למדתי דרך להרגיע את עצמי.

הלכתי עם רותי ע' לחוגים של אחר הצהריים. היא הלוותה לי קצת כסף, ושכחתי להחזיר לה עודף. משהגעתי הביתה חטפתי את אחד מהתקפי החרדה הכי קשים שלי.

רעדתי כמו עלה נידף, פחדתי שאבא שלי ירביץ לי [ למה? מי מחפש הגיון בהתקפי חרדה ובתסריטי האימה] ולא ישנתי בלילה.

בבקר נפגשנו בביה"ס רותי ואני. היא שלמה ובריאה וללא כל תרעומת על כך ששכחתי, ואני - אבן כבדה ומסוכנת ירדה מלבי. ואז נזכרתי, שנתתי נדבה לאיזה קבצן.

מאז ועד היום, אם אני פועל וחושש מתוצאה מאיימת אני מחלק נדבות.

התובנה השנייה, חסרת הערך לגמרי, היא האמונה בכך, שאם מדברים על תוכנית בעתיד, התוכנית לעולם לא תתגשם. וכך, עמיתה לפני שנים סיפרה לי שהבת שלה נמצאת באודישנים לאחד התיאטראות החשובים. "אל תדברי על זה כאילו זה סופי" אמרתי לה, "זה לא יקרה", ואכן לא קרה. את האמונה הזו רכשתי מעיתונאית מפורסמת מאוד כשהיינו סטודנטים.

לפני כמה ימים סיפרתי לאימא'לה על משהו שלי. אבל כיוון שכבר שילמתי על זה, אני לא חושש.

ואני הולך עם ה"אום" מילת הבריאה כבר למעלה מעשור. 

221 - תל אביב וגבעתיים

 ממליץ מאוד, לאלה מכם שאינם איסטניסים גדולים, להגיע למבנה התחנה המרכזית בדרום תל אביב, לעלות לקומה 7, בצד של תחנות חברת "דן" על הקירות, שפע שלא יאומן של אומנות רחוב, ציורי קיר וכו'. בחרתי להביא רק 2 תמונות.

תערוכה קבועה של ציורי קיר בקומה שביעית בתחנה המרכזית בדרום תל אביב

תערוכה קבועה של ציורי קיר בקומה שביעית בתחנה המרכזית בדרום תל אביב

220 - פאריז, יולי 2019 - השוק

 

219 - פוסט תמונות

 יש לי אלפי תמונות. אני גם יודע לצלם, ויש לי תוכנת עריכה א"א, שבחצי מיכולותיה אינני משתמש, כי אין לי צורך.

אני לא אוהב לתת הסברים, כמו שאינני מסביר את השירים שלי. התמונה אמורה להכיל את כל המידע שצריך. 

מוזיאון המכוניות באתונה

דחליל ברודוס על אם הדרך

חלון ראווה בפאריס

"ספינת תענוגות" בנורבגיה

הגברת השולטת על חדר העבודה שלי

מבעד לחלון

218 - מכל כשלונותיי..

 נושא די מרתק לדיון, למחשבה. נושא שאהוב מאוד בספרות היעץ האמריקאית המבוססת על הפסיכולוגיה  הקוגניטיבית [המשכה של הפסיכולוגיה הבהיוויוריסטית], שאחד מענפיה הבולטים הוא ה"אימון" [ coaching] באמריקאית.

אישית אני מכיר אנשים, כולל עבדכם הכותב כאן, שלא רואים ב"הצלחה" רכיב מרכזי בחייהם, אלא אם כן אנחנו מגדירים "הצלחה" בדרך אחרת מן המקובל בתרבות המערבית שלנו. כי למשל במזרח הבודהיסטי הצלחה היא להצטרף למעגל הנירוונה, ביטול האגו לגמרי. ביהדות הצלחה נמדדת כאשר גבר נושא אשה ומביא ילדים, חיי בשקט מבלי לעשות גלים ומקיים מצוות "ואהבת לרעך כמוך".

מכאן לכשלון ולהצלחה. בספרות יש שני נרטיבי-על באפוס: מהצלחה לכישלון [אדיפוס המלך]; מכישלון ולהצלחה [סינדרלה]. חלק גדול מספרות הרומנס [רומן רומנטי], בלש, פשע, מד"ב, פנטזיה מבוססים על תבניות יסוד אלו. [סיפור גן עדן, מיתוס נהדר הוא דוגמה מובהקת ל- מהצלחה לכישלון.]

ואני, מהם כשלונותיי ומהן הצלחותיי. האם למדתי מטעויות עבר?

בהחלט, למדתי מטעויות עבר.

למשל - פתיחות ופגיעות הן מלים יפות, אבל שימוש בהן ללא שיקול דעת מוביל לדכאון.

למשל - היות רודף צדק, העומד בשער ומתריע ללא זהירות בסיסית יגמור כמו הולך הרגל במעבר חצייה.

למשל - כשמנהלת ביה"ס מנסה להשכיב אותך או תשכב אתה או תפסיק לעודד אותה מבלי דעת.

למשל - כשתלמיד מקלל אותך - הזמן אותו לשיחה ואל תעיף אותו מהכיתה.

למשל - כשהאחים שלך פוגעים באביך, ז"ל או בבת זוגך - חתוך מהר כל קשר אתם ונמצאת רגוע יחסית.

ואחרון - אל תתבייש בהיותך סרבן טיפול נפשי-דיאלוגי. חאראם על הכסף [ 400X 12 פגישות = כמעט 5000 ש"ח, וזה בהנחה שרק 12 פגישות יהיו.] אל תתבייש בהיותך מתנגד לכל סוגי ה"אימון" הצצים כפטריות אחרי הגשם. לתרופות יש השפעה והן הצילו אותך.

216 - רפורמת יש"ב - 3

 אין ברירה חובה להציג את הרמאות הפדגוגית הפוליטית של השרה, ד"ר שאשא-ביטון במלוא כיעורה וסכנתה.

רפורמת יש"ב [התחדשות הלמידה במקצועות מח"ר, כלשון השפה הביורוקרטית הנקייה והמכובסת] הינה הרחבה וחיבור של רפורמת פירון ושנתיים בחינות בגרות ב-זום בזמן הקורונה.

במקצוע שלי, ספרות, מחד גיסא הוצגה תוכנית לימודים מפוארת בפרק השירה, באמת ובתמים ומאידך גיסא הוצגה הדרך לא ללמד אותה, או את רובה.

במה דברים אמורים:

עפ"י עקרונות הרפורמה תלמיד אמור להיבדק בשלוש מטלות מתוקפות, כלומר נבדקות ע"י ראמ"ה [המוסד "המדעי" של משרה"ח למחקר, הערכה, תכנון בחינות, פרוייקטים וכו'], וגם לא כל התלמידים ייבדקו, אלא באופן מדגמי.

שלוש המטלות מתחלקות לשתיים - אחת ששמה מבחן מתוקף ששווה 30% מהציון ושתי מטלות קטנות, כל אחת שווה 15% מהציון. סה"כ 60% מהציון חיצוני ו- 40% פנימי. אף אחד לא בודק את המטלות הפנימיות, מאגר המטלות באתרי מפמ"רים מציגים מטלות מטופשות כמעט ברמה של איתור מידע, ומכיוון שאין ביקורת, יקדישו המורים את הזמן לעבודה על המטלות המתוקפות.

התוצאה המיידית, כמו ברפורמת פירון - תלמידים ילמדו רק 3 פרקים מהתוכנית, עפ"י החלטת ביה"ס. החלק החיצוני יצומצם למינימום הכרחי, כלומר: 2 סיפורים במקום ארבעה, רומן אחד במקום 3, מחזה אחד במקום שניים. יתרה מכך, אם מחליטים ללמד את פרק השירה, רבים מוותרים על פרק אחד משלושת המרכיבים את פרק השירה השלם, וגם שם מלמדים את המינימום ההכרחי.

הרפורמה החדשה אפילו את זה מורידה מסדר היום. בסוף השנה רוב בתי הספר יכתבו מבחן מתוקשב/מתוקף, הפעם כי הוא לא ממוחשב. רק תחשבו על כמות המחשבים שחייבת לפעול בו זמנית בבית הספר, רוחב הפס שמשרה"ח צריך להפעיל על מנת להכיל קרוב ל- 10,000 נבחנים, נגיד - ולכן יכתבו על נייר.

המבחן עצמו מבקש 2 סיפורים או אם פרק השירה - 3 שירים. אין שום תנאי לגבי חיתוך היסטורי, העדפה תמטית - כלום. ושאר השירים? אהה במטלות הפנימיות, שאף אחד לא יבדוק מלכתחילה. התוצאה הברורה, מנהלי ביה"ס יעודדו שרלטנות כרגיל, העלאת ציונים כרגיל לשם מולך הבגרות.

השרה העתידית, לפי השמועות, היא מירי [רקב] רגב, שענין חינוך ותרבות הם לא בדיוק מעלותיה הגדולות. היא כבר הבטיחה להחזיר את הבגרויות, להעמיק את הקשר ליהדות וכו'

צפו פגיעה במקצועות האזרחות, מבחנים מעודדי הקאה ושינון. אפס מחשבה חופשית. לא רק אני קראתי את האח הגדול.