בגבעתיים יש נטייה לעודד "פינוי-בינוי" אם כי לא בקצב של רמת גן או תל אביב. היתרון הבולט הוא הדרישה להכין גינה קטנה ברחבת הכניסה, מדרכות נוחות להליכה.
טיול קצרצר לשם קבלת ספר העוסק במזמורים שבתאיים הוליד סדרת תמונת, 16 במספר.
מתוכן בחרתי את אלה בלבד.
שימו לב, שבראשי גבעולי הפרחים שקמלו זה מכבר נמצאת או מלכודת עכבישית או תינוקייה.
המאיאנה השתלטה בגבעתיים, אבל לא הצליחה לגרש את היונים והדרורים, ובטח לא את קרובי משפחתה העורב האפור.
.jpg)
זהו נושאו של השרביט החם
הנושא כפה עליי לחזור אחורנית אל ימי השישי במהלך חיי. האם היו ימים רגילים, מבחינתי?
ימי שישי בילדותי ובבגרותי היו קשורים בעיקר לארוחת ליל השבת שאבי טרח עליה שעות במטבח. משבגרתי, אז מונית למרכז העיר לחיי לילה עשירים ולא פומביים כנהוג היום.
שנים עבדתי בבתי מלון, כך שיום שישי במשמרת ערב רצוי, כי השכר לשעה גדל, ולפעמים משמרת לילה ביום שישי עד שבת בבוקר היתה רצויה במיוחד.
משעברתי לעבוד במערכת החינוך, עבדתי חמישה ימים, אחד מימי העבודה היה יום שישי. העדפתי ימים אחרים כימים חופשיים. בהם עשיתי את כל עבודות הבית הנדרשות.
כזוג נשוי מעולם לא התייחסנו לארוחת ליל שבת באופן מיוחד. מבחינתנו זו היתה "לא ארוחה" כמו שאר ארוחות הערב שלנו. הילדים די מהר מצאו עיסוקים מענינים יותר בלילות שבת, אגב, גם היום אין בלילות שבת אצלנו פעילות מיוחדת.
ואז -
ביה"ס בו עבדתי עבר לעבוד חמישה ימים בשבוע, ביום שישי היה סגור. לא אהבתי את זה, כי יום שישי קצר. קשה לערוך בו "סידורים", ואני לא אוהב ישיבה בבתי קפה על המדרכות. אבל זהו, מאז לא חזרתי יותר לעבוד בימי שישי עד פרישתי לגמלאות, או אז הפסקתי לעבוד.
אשר על כן -
גם היום כבעבר, יום שישי חסר משמעות מבחינתי. שבת מעולם לא היתה יום "מיוחד", למעט העובדה ש"הכל סגור", ובזמן ירושלמותי נסעתי לעיר העתיקה ובזמן חיי בגבעתיים נסענו ליפו. כיום, לשמחתי אין בעיה להשיג מוצרי מזון גם בשבת, להתכתב ולקבוע תורים דרך המייל וכו'
דבר אחד כן היה משמעותי מבחינתי, מוצ"ש. שנים ארוכות מוצ"ש היה זמן צניחה ונפילה קשה עבורי, בשל יום ראשון והחזרה לעבודה. לשמחתי, מוצ"ש הוא עוד סתם זמן חסר משמעות.
שבוע מקסים לכולכן/ם
יום כיפור בערים חילוניות הפך זה מכבר ל"חג האופניים". קשישים כילדים מנצלים את הכבישים הריקים לרכיבה על אופניים. במיוחד במטרופולין דן בין הערים: תל אביב, גבעתיים, רמת גן [לא יעזו להכנס לבני ברק], בת ים.
הנכד שלי קיבל הדרכה אישית צמודה מאימו ע"מ שלא יזדקק לגלגלי עזר - ואכן כבר ראיתי תמונות וסרטונים.
כהרגלי מדי יום לצאת להליכה הקבועה שלי שמתי לב שהרחובות לא היו מוצפים בבני אדם. היו התגודדויות, חבורות של ילדים ומעט הולכי רגל כמוני.
עדי בבלוג שלה, תיירת אחרת, ציינה בפוסט שלה - יום כיפור והמלחמה- את הדממה הלא אופיינית ליום כיפור.
דממה בגבעתיים לא היתה.
הנה כמה תמונות
.jpeg)
.jpeg)
במקום אחר גילו לי שיש גם בגבעתיים גינה אקולוגית. סמוך למצפה הכוכבים.
אז הלכתי, צילמתי, מיינתי וערכתי.
אלה צילומי הבריכה, שידידה טובה אמרה שכשהיא שם היא מצפה לפיות, לטרולים ולהוביט אחד להגיח.
אלה הדגים שהואילו להראות עצמם. עלי הנופר מכסים את מרבית פני המים, וישנם אזורים בודדים חשופים, ואליהם הדגים מגיעים על פי הגיון שלהם. לא קל לצלם אותם.
