אז מה, זו ישראל השניה, השלישית או הראשונה?
מהי ישראל הראשונה? חילונים, אזורים עתירי טכנולוגיה, כסף, תשתיות מצוינות. משלמי מסים כמו שצריך, או המעמד הבינוני השבע. האם הם עושים חלאקה?
ומהי חלאקה, לאלה שאינם יודעים:
אז מה מה זה 'חלאקה'? [ http://www.acheinu.co.il/?p=23213]
ובכן, זהו הטקס בו גוזזים בפעם הראשונה את שערות ראשו של הפעוט, כשהוא מגיע לגיל 3.
לפני גיל 3 נהוג שלא לגזוז את שערות ראשו של הילד, כפי שהתורה גזרה עלינו לאכול את פירותיו של עץ שטרם מלאו שלוש שנים מהיום בו נטעו אותו, איסור זה מכונה 'עורלה'.
אבל מה הסיבה לשמוח בכך שגוזזים את שערות ראשו של הילד?
התשובה היא שבכל פעם שיהודי מספר את שערות ראשו הוא מקיים מצווה חשובה, "לא תקיפו פאת ראשכם".
התורה אוסרת עלינו לגלח את השערות שבצדעי הראש, המכונות 'פיאות'. אומנם אין חיוב להשאיר את השיער לצמיחה ארוכה כפי שנוהגים בקהילות שונות, אבל אסור לגלח אותו בסכין גילוח או אפילו במכונת תספורת, מבלי להותיר לפחות קצת מהשיער (סכין מס' 2 במכונת תספורת).
לכן, בכל פעם בה אנחנו מסתפרים, ולא מגלחים את שיער ה'פיאות', אנחנו מקיימים מצווה. כשילד יהודי זוכה לקיים בפעם הראשונה את המצווה הזאת, אנחנו שמחים בשמחתו, וגם מבקשים להחדיר בנפשו את הכבוד הרב שאנחנו רוחשים למצווה זו, כדי שכשהוא יגדל הוא יזכור שהאיסור לגלח את פאות הראש הוא איסור חמור, ושיהודי גאה נזהר שלא לעבור עליו חלילה.
לגבי המועד בו נערך החלאקה קיימים מנהגים שונים. ברוב הקהילות נוהגים לעשות זאת ביום בו מלאו לילד 3 שנים, אך בקהילות שונות נהוג לערוך את טקסי החלאקה רק בל"ג בעומר, כך שילדים שנולדים לפני חג החנוכה מסתפרים בל"ג בעומר שלפני יום ההולדת ה-3 שלהם, וילדים שנולדים אחרי חג החנוכה ממתינים עד לל"ג בעומר הבא כדי להסתפר.
רבים נוהגים לקחת את הילד לצדיק כדי שיגזור מעט משערות ראשו בפעם הראשונה, ובכך אנחנו מחזקים אצלו את הרושם וההכרה בחשיבות המצווה. מסיבה זו גם יש שנוהגים לקחת את הילד לקברו של רבי שמעון בר יוחאי במירון, ולעשות חגיגה גדולה שתדגיש את החשיבות של האיסור לגלח את פיאות הראש.
אז הגיע זמנו של נכדי, וכולנו העמסנו עמנו על המכוניות ונסענו לאחד מאזורי הפריפריה, שם יש קברי צדיקים, חצרות מוכנים לחגיגות משפחתיות, הקארת קטורת והעלאת זבח-מזון הישר לבטן האורחים.
אהבתי?
שתפתי פעולה, כי כבוד הדדי הוא בסיס ביחסי בני אדם. לא בזים לי ולחיי לא אבוז בחיים לאחר ולחייו [ אפילו הטקסט כאן ביקורתי ביותר]. וגם נדרשתי לתפקד כצלם.
דווקא בת זוגי אהבה מאוד את הטקס, את האירוע החברתי שהתרחש, המפגש עם השבט הגדול שהסכים לקבלנו אליו. אני צלמתי את כל האורחים, כנדרש.
אז רוצה לשתף אתכם בשתי תמונות - לפני ואחרי.
< פרסום תמונת הילד היא בהסכמת הוריו. תודה לדואגים. עם זאת כל הזכויות שמורות לי, ואין לפרסם תמונות אלה בשם מקום ללא אישורי. >
