טודרוס אבולעאפיה חי אהבה
(ממחזור שירי הכלא)
חֵי אַהֲבָה, צִפֳּרִים, עוּפוּ אֱלֵי אוֹהֲבִים
וּשְֹאוּ שְלוֹם כּוֹאֲבִים תּוֹךְ בּוֹר כְּלוּא יוֹשְבִים
בִּי! תּאמְרוּ כִּי רְעֵבִים הֵם צְמֵאִים, אֲבָל
לֶחֶם דְּמָעוֹת וְדַם לֵב אוֹכְלִים שוֹאֲבִים
יוֹשְבִים בּבוֹר מַאֲפֵל שָפָל כְּנֵפֶל, וּבֵין
פַּרְעוֹש וְיִתּוֹש וְכִנִּים לוֹהֲטִים שוֹכְבִים
חַיּוֹת קְטַנּוֹת אֲשֶר לֹא נִקְרְאוּ עוֹד בְּשֵם
מִשְתַּקְשְקִין שָם כְּמוֹ חוֹשְקִים בְּעֵת עוֹגְבִים
יִשְרֹק זְבוּב לַדְּבוֹרָה שָם, וְשֵן יַחֲרֹק
עַכְבָּר, וְיַחְדָּו עֲלֵי נֶפֶש וְגוּף אוֹרְבִים
הַנּוֹגְשִים צוֹרֲרִים אָצִים, וְהַשּוֹטְרִים
צֻוּוּ לְבַל יִתְּנוּ לֶחֶם וְהָעוֹרְבִים.
הקדמת המחבר:
כשאסרנו המלך בבור […]
שורה 1: עמוס פרק ח
(יד) הַנִּשְׁבָּעִים בְּאַשְׁמַת שֹׁמְרוֹן וְאָמְרוּ חֵי אֱלֹהֶיךָ דָּן וְחֵי דֶּרֶךְ בְּאֵר שָׁבַע וְנָפְלוּ וְלֹא יָקוּמוּ עוֹד"
לוהטים: לועטים, בולעים
שורה 6: תהלים פרק נז פסוק ה
נַפְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִם אֶשְׁכְּבָה לֹהֲטִים בְּנֵי אָדָם שִׁנֵּיהֶם חֲנִית וְחִצִּים וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה:
שורה 12: מלכים א פרק יז פסוק ו
וְהָעֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ [לאליהו] לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר וְלֶחֶם וּבָשָׂר בָּעָרֶב וּמִן הַנַּחַל יִשְׁתֶּה
השיר וההערות לקוחים הישר מ"מכונת קריאה" האתר של ההוצאה "בבל"
מתוך מאמרה של אסנת לוטבק:
"שנת 1279 אסר המלך את גובי המיסים ובניהם את דון יצחק,
שנדון למיתה בתליה. כמו כן כשנשללה ממנו טובת המלך הגיע
גם לישיבה בבית הכלא. "
השיר כתוב ברצף טורים שלמים תוך ביטול תבנית הבית מהשירה האסלמאית, שהפך אהוב מאוד על משוררי ספרד: דלת-סוגר-חרוז מבריח.
יש בשיר יסודות בסיסיים של חווית הכליאה תוך ויתור על מנגנון ה"קישוט" המורכב של השירה שקדמה לו, מבלי לוותר על אומנות השיבוץ [ אינטרטקסטואליות] של משוררי ספרד, ומשוררי התחייה של המאות ה- 19 וה- 20.
אבולעפיה, בין אם בהומור ובין אם ברצינות מתאר את מלחמת הזוטא של החרקים והחיות על גופו ודמו, ובשורה האחרונה אף מבדיל בינו לבין אליהו הנביא, אותו האכילו העורבים.
אפשר, וגם רצוי לראות בשיר הזה ביטוי לעגני, אם לא ציני, לגבי "חשיבותו" ותפקידו במלחמת החרקים הניטשת סביבו. מול "חשיבותו" הזו, בתא הכלא, עומדת "חשיבותו" בעולם החיצוני. וברור מכאן, שזו תמונה אירונית מאוד על עצמו ועל השלטון בו חי.
אם יש רפרור כלשהו לדניאל בגוב האריות או ליוסף בכלא המצרי, הרי הוא מעודן מאין כמוהו, כי אבולעפיה לרגע לא רואה עצמו באותם מימדים קוסמיים, מיתולוגיים או תיאולוגיים כפי שהתנ"ך רואה אותם.
מקור השיר – מכונת קריאה בבל
ביוגרפיה ומאמרים – ויקי ;
אסנת לוטבק, הזמן בשירתו של טדרוס הלוי אבולעפיה, גיליון מס' 6 – תשס"ז * 2007
נַפְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִם אֶשְׁכְּבָה לֹהֲטִים בְּנֵי אָדָם שִׁנֵּיהֶם חֲנִית וְחִצִּים וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה:
שורה 12: מלכים א פרק יז פסוק ו
וְהָעֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ [לאליהו] לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר וְלֶחֶם וּבָשָׂר בָּעָרֶב וּמִן הַנַּחַל יִשְׁתֶּה
השיר וההערות לקוחים הישר מ"מכונת קריאה" האתר של ההוצאה "בבל"
מתוך מאמרה של אסנת לוטבק:
"שנת 1279 אסר המלך את גובי המיסים ובניהם את דון יצחק,
שנדון למיתה בתליה. כמו כן כשנשללה ממנו טובת המלך הגיע
גם לישיבה בבית הכלא. "
השיר כתוב ברצף טורים שלמים תוך ביטול תבנית הבית מהשירה האסלמאית, שהפך אהוב מאוד על משוררי ספרד: דלת-סוגר-חרוז מבריח.
יש בשיר יסודות בסיסיים של חווית הכליאה תוך ויתור על מנגנון ה"קישוט" המורכב של השירה שקדמה לו, מבלי לוותר על אומנות השיבוץ [ אינטרטקסטואליות] של משוררי ספרד, ומשוררי התחייה של המאות ה- 19 וה- 20.
אבולעפיה, בין אם בהומור ובין אם ברצינות מתאר את מלחמת הזוטא של החרקים והחיות על גופו ודמו, ובשורה האחרונה אף מבדיל בינו לבין אליהו הנביא, אותו האכילו העורבים.
אפשר, וגם רצוי לראות בשיר הזה ביטוי לעגני, אם לא ציני, לגבי "חשיבותו" ותפקידו במלחמת החרקים הניטשת סביבו. מול "חשיבותו" הזו, בתא הכלא, עומדת "חשיבותו" בעולם החיצוני. וברור מכאן, שזו תמונה אירונית מאוד על עצמו ועל השלטון בו חי.
אם יש רפרור כלשהו לדניאל בגוב האריות או ליוסף בכלא המצרי, הרי הוא מעודן מאין כמוהו, כי אבולעפיה לרגע לא רואה עצמו באותם מימדים קוסמיים, מיתולוגיים או תיאולוגיים כפי שהתנ"ך רואה אותם.
מקור השיר – מכונת קריאה בבל
ביוגרפיה ומאמרים – ויקי ;
אסנת לוטבק, הזמן בשירתו של טדרוס הלוי אבולעפיה, גיליון מס' 6 – תשס"ז * 2007
