641 - ראש ממשלה רצוי

 השרביט החם מצטרף ל"חגיגת הדמוקרטיה" המתרחשת בארבעת החודשים הבאים - בחירות. 

השאלה בשרביט מתייחסת לדמותו של ראש הממשלה העתידי. השאלה חשובה כי היא תוצאה של ניסיון קשה של מדינת ישראל תחת שליטה/משטר/שלטון של רה"מ חשוד בפלילים, שקרן מדופלם, מניפולטור ומעודד קריעת החברה הישראלית ע"מ לשמר את שלטונו. רה"מ בעל נטיות סמכותניות בולטות שמשפחתו הקרובה מהותית יותר מכנסת ישראל ומבית המשפט בתהליך קבלת החלטות. רה"מ שכמעט לא נפגש עם הציבור הישראלי, ושהכוורת [מישהו העיר לי שהמושג "כוורת" ליד רה"מ זה אוקסימורון. כוורת היא חיים, החצר הביזנטית שלו היא מוות] שיצר סביבו מורכבת מעדת חנפים, אופורטוניסטים ואנשים שתלויים בו כדי לשמר את מעמדם החברתי, הפוליטי או הכלכלי. אחרים מכנים את רה"מ וצוות נאמניו, ארגון פשע.

ברור שעל רקע הדמות הזו, שהורידה את רף הציפיות מרה"מ נמוך כלכך, כמעט כל מי שאינו כזה ישמח רבים, בחינת: אם אין ציפור שיר, גם עורב לזמיר ייחשב".

הפוליטיקה הישראלית מלאה בדמויות ראויות להנהגה. הטענה שאין דמויות ראויות היא תעמולתית, כמובן. יש חברות כנסת שאשמח לו תהיינה ראשת ממשלה, כמו מירב בן ארי או אפרת רייטן. ישנם חברי כנסת ראויים מאוד, וישנן דמויות ראויות מחוץ לפרלמנט.

מה אני מצפה ממנו שיעשה?

על זה אוכל לומר בשקט:

נער הייתי וגם זקנתי. הציפיות שלי הן שלי ואין בהן כדי לחייב אף אחד, ובכל זאת, אריק:

• חקיקת חוק יסוד רה"מ - הגבלת כהונה, הגבלת מועמדים
• חקיקת חוק יסוד ח"כים וחברי ממשלה - הגבלת ממונים
• חוק יסוד גודל הממשלה - ניתן לשינוי רק ברוב של שלושת רבעי הבית
• הסדרה חקיקתית בלתי ניתנת למשחקים פוליטיים של הרגולטורים השונים: משטרה, צבא, בתי סוהר, מערכת הבריאות, משרד החינוך, משרד האוצר, משרד המשפטים 
• הגבלת חסינות ח"כים, שרים - כך שלא יוכלו להימנע ממילוי קביעות בית המשפט
• הסדרה מחודשת וקבועה היטב בחוק של מאזן הכוחות בין שלוש הרשויות

אולי הייתי מעונין גם ביצירת חוקה, אבל נדמה לי שהיתכנותה היא כמו היתכנות בוא המשיח.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:38th_SS_Division_Logo.svg

 

 

640 - לאן נוליך את החרפה, ארגון המורים הע"ס בישראל

 במוסף שבת של הארץ, 29.5.26 התפרסם ראיון שערך רן גונטאז' עם רן ארז, יו"ר ארגון המורים העל יסודי.

אני מצרף קישור, אבל קריאת הריאיון בלתי אפשרית למי שלא מנוי על העיתון או על המהדורה הדיגיטלית, כך שאביא כמה קטעים מהראיון. 

חינוך מאז ומעולם הוא אחת מהפעולות האנושיות החשובות ביותר לשמירת הזיכרון, העברת ידע, תכנון העתיד, וכן להכנת התשתית המהותית למוסר מבוסס הכרות מעמיקה עם הטוב והרע, התנגדות לעריצות, למשטרת מחשבות ובטח מתן כלים לערעור הנדסת מחשבות ושטיפת מוח ע"מ שהחברה האנושית תוכל להתקיים.

גדולי המחנכים בעולם, החל מקונפוציוס, בודהה, משה רבינו, אפלטון, אריסטו ובמאה העשרים יאנוש קורצ'אק, פריירה, א"ד גורדון אצלנו ורבים אחרים השאירו מורשת של עצמאות, מחשבה חופשית, הרצון לשינוי, הרצון להיטיב המציאות.

חברות דיקטטוריות מבינות היטב את כוח שטיפת המוח, את הכוח של מערכת כללים מאיימת לגדל חברים מפוחדים וצייתנים, וכך הן פועלות. בחברות הרואות בחירות הציבורית והאישית ערך נעלה, מורים יוצאים להפגנות עם תלמידיהם.

במערכת החינוך הישראלית, שלאחרונה אנחנו מגלים עד כמה היא מרוסקת, ואין זה רק מחסור במורים, המצב קשה. כאשר נציג ארגון המורים הגדול אומר בראיון כך:

 "תראה את החיילים. מערכת החינוך היא שגורמת לכך שהם יקריבו את חייהם למען המדינה"

מתברר מה חשוב יותר עבור ציבור המורים, בטח לפי הנציג הנבחר שלו. איפה מחשבה חופשית, מוסר, ידע עולם, אזרחות, הכרות עם התרבות היהודית והעולמית, מדע, אומנות.. זה לא חשוב באמת.

הגאווה הגדולה של יו"ר ארגון המורים היא על חינוך ספרטני, חינוך למוות.

לאורך הראיון הוא נותן עוד כמה תשובות מטרידות -

הראיון פותח כך -

לא ראיתי את התגובה שלכם לכתבה של אור קשתי אודות הוועדה של משרד החנוך בראשות איש השב"כ לשעבר שמנטרת, מנתחת ועוקבת אחר התבטאויות שמאלניות, חס וחלילה, של מורים ומורות.

התשובה של ארז:

לא נתקלתי בזה עד שהוא לא פרסם את הכתבה שלו. לא ידעתי על קיום הוועדה הזו, לא היה לי שום תלונה של שום מורה שהוא נחקר או היה בסכנה כזו או אחרת. אנחנו מטפלים בפניות של מורים. בכלל לא ידעתי שקיימת כזו וועדה.

כשגונטאז' לוחץ ושואל:

או.קיי הכתבה של אור פורסמה כבר לפני כמה ימים ועדיין לא שמעתי מכם...

ארז עונה-

בוודאי שלא! מה כל דבר שכתוב בעיתון זה נכון?!

בהמשך הראיון גונטז' מדייק:

אז אתה לא מתכונן לבדוק ולהתייחס למה שאור פרסם כי אתה לא סומך על העיתון ויש לך מליון ואחד עיסוקים אחרים. הבנתי נכון?

ארז עונה  -

לא הבנת נכון. אני מטפל בכל פניה של מורה שמרגיש שנעשה לו עוול... כל עוד אין תלונה אני לא מטפל. [לשאלה אם יטפל בעקבות דיווח ממקור שאינו מורה]

השוס בראיון מופיע לקראת סיומו -

מה המצב בתחום ההוראה אחרי 30 שנה שאתה בתפקיד, אתם בטוב?

ארז - כן.

איך אתם בטוב כשההישגים של התלמידים כלכך נמוכים?

ארז -

אז אני אגיד לך: תסתכל רגע  אחד לחיילים ולמילואימניקים שנלחמים. מערכת החינוך היא זו שגורמת לכף שהחיילים יילחמו ואפילו יקריבו את חייהם למען המדינה.

גונטאז' בהערה צינית אבל חשובה -

הבנתי. אתם מלמדים את הילדים למות. מה עם הלימודים הרגילים?

כאן ארז שואל אם גונטאז רוצה לסיים את השיחה.

גונטאז עונה שכן, אבל מסכם את הראיון, ואין תשובה בצד השני.

מתברר שארז מצפה שגונטאז' יסיים את השיחה בניתוק ממשי של הקו, כי הוא התקשר אל ארז והוא אמר שהוא רוצה לסיים את השיחה.

זה לדעתי משקף בדיוק את ההתקרנפות הקיצונית של ארגון מורים, שהוכשר להכין את "דור העתיד". ללמד את דור העתיד חשיבה חופשית, עבודה עם AI, ידיעת קרוא וכתוב ושאילת שאלות, חידוש, התקדמות מדעית, אך לא עושה זאת. אין תשובה כשהשאלה מגיעה לבסיס הפילוסופי והאתי של "מהות היות מורה".

רן ארז הוא יו"ר ארגון המורים העל יסודיים כבר 30 שנה. תקופת שליטתו בארגון תיזכר בעיקר כתקופה של מאבקי שכר בלבד. מי שזוכר את הסתדרות המורים "במדינה שבדרך" וגם שנים אח"כ לא יכול שלא להתפלץ מהדמות המורה הנחות והמסורס. זו דמות איש הרוח בישראל 2026.

https://katzr.net/9177cd

639 - מה יכניס אותי לחרדה קיומית אם..

 אתמול חבר בקבוצת ווטסאפ העלה את תחזית האימה שלו:

אנחנו בדרך למלחמת עולם. טראמפ בקושי מונע אותה. 

עבורי משפט כזה הוא מזון עתיר קלוריות להתקף חרדה [אל תחפשו הגיון בהפרעות חרדה.. זה לא קשור להגיון, ושליטה בזה דורשת מאמץ נפשי רב ].

עבור אנשים כמוני, הסובלים מהפרעת חרדה [אלה לא התקפי חרדה פתאומיים, בדר"כ חד-פעמיים, זו מחלה בה אדם מצוי באופן קבוע במצב של חרדה. היעדר חרדה הוא המצב הנדיר בחייו], העיתונות כיום, הפוליטיקה הארצית והעולמית הם סיבה למצבי חרדה שלפעמים מובילים לאשפוזי יום, לדכאונות מתמשכים. ל"א, אם אנשים ללא הפרעה זו סובלים מעקה, מתבהלה, מחרדה הכפילו את זה בכמה וכמה פעמים.

ד"ר חיים אסא במאמר שמקדם את מכירת ספרו החדש, שכתב עם פרופ' אגסי ז"ל, הלם הטרור, טוען:

בשנים האחרונות גברה האימה של אזרחי ישראל

היום משנרגעתי, ואחרי שהשגתי את כל תרופות המרשם שלי, עמדתי מול מגירת התרופות ושאלתי את עצמי:

מה יגרום לך, עכשיו, ממש עכשיו, להתקף חרדה?

• מחסור בתרופות
• ניתוק מהילדים-הנכדים
• פליטות
• השארות לבד בחיים

התקף חרדה לא בא, אבל מחשבות על כתיבת פוסט, וגם שיר שנולד מכך באו גם באו.

638 - תרופות סבתא

 עלה כרוב קשור בצעיף לאיבר דואב, זו תרופת סבתא שממליץ עליה טליק, וזה הנושא החם:  תרופות סבתא

פגשתי מעט מאוד תרופות סבתא. השלישייה שהעליתי כתגובה לפוסט של מוטי: תיון לעין, צמר גפן טבול בעארק לשיכוך כאבי שיניים ומרק עוף.

אגב, לגבי מרק העוף אני לא משוכנע שהוא היה תרופת-סבתא אצלנו, ויתכן שהתחלתי לחשוב כך הרבה שנים אחרי שעזבתי את בית הוריי. האמת המרה היא: לא עוזר לכלום כמו שאכילת תפוזים לא ממש מרפאה קררת, צננת או שפעת קלה.

גדלתי באזור שקלט עלייה, נקרא לזה כך, ולחבריי ולחברותיי היו סבתות [סבות לפי הוראת האקדמיה האחרונה😉 ] מכל עדה אפשרית אז, בשנות החמישים, היו תרופות אחרות, שבהשפעת חינוכי - אמי בת לרופא עיניים, אבי - מזכיר בקופ"ח [לא פרוז'ינין, טליק, אלא מעוז] רק רופא, רק אחות, רק תרופות מרשם -  לא התיחסתי אליהן ברצינות וגם לא טרחתי להכיר אותן או לזכור אותן.

תרופה אחת מעולה, שהגיעה דווקא מאבי, חתיכת גבינה מלוחה כשכואבת הבטן או יש תחושה של כובד.

נפט לכיני ערווה - תבורך סבתי שהציעה, אבל גילוח מדוקדק של האזור תרם יותר. [הייתי בן 16. כן, התבגרתי מוקדם.]

תמצית תה גם היום היא תרופה מועדפת עלינו כשיש נפיחות בעין, גרד בלתי נסבל.

מאחר שאני מקפיד על ביקור אצל שיננית אחת לשלושה חודשים, כבר שנים אין לי כאבי שיניים.

אבל שמעו סיפור -

נכדי נולד והיתה לו אדמת ש"איימה" על הברית בגיל 8 ימים. חתני למד מאמו/מאביו שצריך לשים את התינוק עם שני דגי קרפיון במים. הדגים "יקחו" את המחלה [אשכרה!] והילד יבריא. נו.. אז זוגתי ואני נסענו לאיזו בריכת דגים שמאפשרת לאנשים לדוג בה, או שקונים בה דגים שזה עתה נידוגו. דלי מים ענק, שני דגים בו, ונוסעים לבית בתי. מקפידים להיזהר מכל מהמורה.

הגענו, הכנסנו את התינוק המצווח ברוב טקס לאמבטיה, שמנו את הדגים במים יחד אתו. התינוק הבריא, הדגים? חתני אמר שהמחלה עברה אליהם, הם "האדימו" מעט. אנחנו לא ראינו שינויי צבע. הדגים ניתנו במתנה לקבלן שיפוצים שעבד אצלם. לא נרשמה מחלה אצלו בבית.

https://savteva.co.il/

637 - האבולוציה של צריכת גבינות

 מאז ששבועות מותג בהצלחה רבה כחג הגבינות, הצרכן הישראלי הממוצע, שלא שמע מעודו עד אז על מאות סוגי גבינות בעולם התעורר לעולם חדש-מופלא-אמיץ.

רבים גם הבינו שמגבלות הכשרות כלכך מגוחכות אם באמת רוצים לאכול חת'כת גבינה מעולה. [בחיאת - העיזה מהונגריה, הבשר מארגנטינה ] רבים גם הבינו, שאנשים שומרי כשרות טסים לחו"ל על מנת להנות משפע הגבינות הלא כשרות שם. [ברור שישנם שטסים עם שימורים במזוודה. ]

אצלנו הוקמו מחלבות פרטיות, כאלה שמוכרות "גבינות בוטיק" מכל סוג אפשרי במחירים.. לא אדבר עליהם.

ואילו אני?

מאז ומעולם מגבלות כשרות לא הטרידו אותי או את הוריי. אבי ע"ה היה נוסע למקומות רבים בארץ, בטח לא כשרים, וקונה גבינות נהדרות. כך נהניתי מאוד מכריך עם נקניק טעים עליו [לא עניין ולא מעניין אותי מאיזו חיה יוצר] ועל הנקניק פרוסת גבינה. עליה פרוסת עגבנייה מלוחה מעט. זו היתה גם ארוחת הבוקר שלי בביה"ס, שמנעתי משומרי הכשרות שהתעניינו. [מה... לא מכירים את אלה שהסנדביץ' שלך מעורר בם סקרנות 😋 ]

עם השנים -

 גבינות צרפתיות, עתירות כולסטרול, רכות, קשות בעלות ריח נעים או מסריחות כגרביים לא רוחצו, בעבר זכו בגרגרנותי. מאז הרבה מים עברו בירדן, גם באיילון, אגב ובעוד כמה נהרות צחיחים בישראל. טעמי השתנה. בהתחלה ויתרתי על החריפות [ כחולות קוראים להן ] מפאת חריפותן הבלתי נסבלת כיום עליי, אח"כ אלה בעלות הריח הנורא, לאחר שחוש הריח המרושע שירשתי מאמי חזר אליי, עת הפסקתי לעשן. היום נשארתי אוהב גבנ"צ בסגנון "נעם" "עמק" "טל העמק" ואמנטל, גאודה. "מת" על גבינות צאן, על "ברי" נטולת הריח ונשמרת זמן רב. בטח אוהב פרמז'ן, פקורינו. הפשטידות שלי מכילות, תמיד, פרמז'ן, שמנת, קמח עדשים/חומוס/שקדים ונקניקיה עסיסית מיובאת מרוסיה הרחוקה . לא לשכוח לעולם אגוז מוסקט, כן..

חג שמח

636 - הבחירות הקרבות

 הבחירות המתקרבות, המתוכננות לאוקטטובר 2026 לא ממש רחוקות. זהו הנושא בשרביט החם.

מבחינתי האפשרות היחידה להצביע היא הדמוקרטים, הגלגול המי יודע כמה של מפא"י ההיסטורית.

מעולם לא הסתרתי את היותי שייך לצד "שמאל" של המפה הפוליטית. כפי שנדמה לי שכתבתי באחד הפוסטים:

נולדתי לתוך משפחה שמאלית, ואני מדייק, לא שמאלנית*. שני הוריי באו מהקיבוץ, ועל אף הביקורת החריפה שלהם על השחיתות, על ההסתדרות הם לא יכלו לראות עצמם מצביעים/תומכים/מקדמים רעיונות ימין, במיוחד כשתמונת מנהיג הימין דאז, בגין הזכירה להם דמויות אחרות משלהי חציה הראשון של המאה העשרים.

כשמפא"י זזה לימין המפה הפוליטית הם השמאילו לאחדות העבודה, ואח"כ אחרי מלחמת 6 הימים, שאבי ראה בה אסון ממש לחברה הישראלית-הדמוקרטית, הוא נדד למפ"מ, אח"כ נדד למר"צ בצורתה הראשונה.

והנה אני, צאצאם היחיד שממשיך במורשת השמאל, לא השמאלנות. נעוריי ובגרותי היו בחיק המפלגה הקומוניסטית הישראלית, מק"י ואח"כ רק"ח. חברות בהרבה רסיסי קבוצות פוליטיות שמאליות ושמאלניות

מעולם לא התלבטתי למי להצביע. בשלב מסוים ויתרתי על חברות ברק"ח. הסתירה, שנאלצתי להתמודד אתה בין עמדות הומניסטיות שלי לבין עמדות המבקשות לאיין את "הישראליות", הובילה אותי לכיוון שמאל ציוני, זה שאיכשהו מצליח ליישר את הסתירות המובנות בשמאל הישראלי ביחס לפלסטינים תושבי הארץ וביחס לתפיסת מדינות ערב כאויב נצחי.

מר"צ נעלמה לה, סופה הפוליטי מתועד בבחירות 2022.

אין ביכולתי הנפשית להצביע לאנשי ימין כבנט, כליברמן. לפיד הוא איש ימין, מהסוג האמריקאי, שנעלם עם עליית טראמפ במפלגה הרפובליקנית האמריקאית, ואצלנו מזוהה כ-שמאלנות, אך הוא איש ימין, ואינו מכחיש זאת.

מה יהיה?

אני מקווה שתהיינה בחירות ולא יארגנו לנו איזו מלחמה קטנה ע"מ לדחות אותן.

אחריהן, כשישקע האבק - נראה לאן פנינו מועדות.

--

* שמאל - עמדה הוליסטית ביחס לחיי אדם, חברה, פוליטיקה, העתיד

 שמאלן - אדם ש"מקצועו" שמאל, אדם שאינו מסוגל להתבונן במציאות מבלי לכופפה לערכים מסוימים, אדם שמקבל-שדוחה דברים עפ"י סרגל נוקשה, גישה חד צדדית ולא הוליסטית.

https://www.facebook.com/photo.php?fbid=2598543613549012&set=a.457517839746333&id=100064643624230

635 - Homo repetitivus או Homo conformis

 

I ♥️ Clichés

סקירת המאמר המבריק הזה שמופיע באתר "הזמן הזה" 

זהו כתב עט המיועד למחשבה פוליטית, תרבות ומדע בהוצאת מכון ואן ליר.

התקציר של המאמר שנכתב ע"י ננה אריאל ודנה ריזנפלד -

אחרי שהושמצו במשך עידנים ותוארו כקליפות ריקות וכמחלה של השפה, הקלישאות זוכות לאחרונה לעדנה. לא זו בלבד שמכירים בכך שקלישאות הן הכרחיות, אלא משתמשים בהן במכוון ומעלים אותן על נס. החיבה המחודשת לשבלוני היא סימפטום של שינויים עמוקים בתרבות העכשווית. אנו חיים בעידן שבו חזרתיות, חיקוי ושכפול של תבניות שפה ושיח הפכו לעיקרון תרבותי ולצורת חיים. זה אינו עידן של אינדיווידואלים מקוריים אלא של יוצרי תוכן ומשפיענים שהחליפו את הגאונים החד־פעמיים. לעיתים קרובות הם אינם נמדדים במה שמבחין אותם מהכלל, אלא במידת היכולת שלהם לעורר תחושת הזדהות וחיבור. בתוך מציאות זו מתעצב בהדרגה דגם אחר של אדם, שכבר אינו מעמיד את המקוריות בליבה של האנושיות

במאמר סוקרות השתיים את התפתחות המושג "קלישה" -

"קלישאה" היא תבנית דפוס, שבלונה. המונח cliché הפציע בתחילה המאה התשע־עשרה בתחום הדפוס התעשייתי, כלל הנראה כאונומטופיאה שתיארה את צליל ה"קליק" של נקישת העופרת הנמסה שיצרה את תבנית הדפוס. במקום האותיות המיטלטלות הבודדות של גוטנברג, אפשר היה כעת לצרף אותיות יחד בגלופה שתאפשר הדפסה מהירה יותר של ספרים ועיתונים (גם המושג "סטריאוטיפ" הופיע בהקשר דומה, לתיאור טכניקת הדפסה תעשייתית). מאוחר יותר התרחבה המילה גם לתיאור ה"נגטיב" של הצילום.

ואת המעבר אל הלשון -

אוטומציה של תהליכים שדרשו בעבר מאמץ אנושי רב הייתה צו השעה באמצע ובסוף המאה התשע־עשרה, אז הופיעו פרוטוטיפים של המצאות כמו מכונת הכביסה המסתובבת, מכונת הירייה האוטומטית, מכונת הכתיבה והרמזור. בד בבד, מצלמות זולות כמו "קומבי" ו"בראוני" של קודאק אפשרו לציבור הרחב לצלם תצלומי בזק (snapshots) ויצרו האחדה הולכת וגוברת באסתטיקה של הצילום. באותה תקופה נדד המושג "קלישאה" מתחומי התעשייה והחל לתאר דפוסים לשוניים שחוקים ו"שבלוניים". לא במקרה הופיע המושג בהקשר שלילי דווקא אז, כתגובת נגד לתהליכי השעתוק המכני. הקונוטציה השלילית של "קלישאה" נושאת את הפחד החדש שהתיעוש יהפוך את האדם למכונה שרק משכפלת דפוסים קיימים, ללא כושר ביטוי עצמאי, חוש ביקורת או יצירתיות. קלישאות לשוניות נתפסו כחלק מתהליכי המיכון הטכניים: עוד מנגנון שהופך תהליכים לקלים ופשוטים יותר, ומחליף את המשמעות בְּתפקוד יעיל.

המאמר ממשיך ומציג את היחס של התרבות אל הקלישאה ואל השינויים החלים בתרבותנו כיום, או לפחות בחמישים השנים האחרונות.

עפ"י הכותבות, עידן "המקוריות" והאינדיבידואליזם מפנה מקומו לתרבות של:

מגבלות הביקורת, וירידת קרנה של הביקורת בכלל, הן אחת הסיבות לשינוי ביחס התרבותי לקלישאות, אבל הן בוודאי לא הסיבה היחידה. השינוי העיקרי נובע מכך שאנו חיים בעידן שבו חזרתיות, חיקוי ושכפול של תבניות שפה ושיח הפכו לעיקרון תרבותי ולצורת חיים. ---

השוואה בין קלישאות ובין ממים אינטרנטיים מבהירה את השינוי הזה. מקורם של שני המונחים הוא בעולמות הטכנולוגיה והמדע – הקלישאה כאמור מגיעה מהדפוס התעשייתי, והמושג מם נטבע בספר הגֵן האנוכי של ריצ'ארד דוקינס לתיאור המקבילה התרבותית של התפשטות גנים....התהליכים הללו מגיעים לשיא עם הבינה המלאכותית. מודלי שפה גדולים פועלים באמצעות חישובים סטטיסטיים, ובמובן זה יש להם קשר ישיר לקלישאות: הם מנבאים את ההסתברות שביטוי מסוים יופיע בהקשר מסוים, והביטויים הרווחים ביותר הם אלה שמקבלים בולטות גדולה יותר. אמנם קלישאות הן לא בהכרח הביטויים הרווחים ביותר בשפה, וממילא המודל הסטטיסטי של מודלי שפה עכשוויים אינו מתבסס על שכיחות בלבד, אבל שכיחות גבוהה מגדילה את הסיכוי של ביטויים מסוימים להיתפס כקלישאות. כפי שרבים הבחינו, למודלי שפה יש נטייה לייצר קלישאות, אם כאלה שרווחות בחומר הגלם שלהם אם קלישאות חדשות.

מכאן הן עוברות לסיכום ולמסקנות -

השינוי ביחס לקלישאות אינו גורף כלל וכלל. המשמעות של המילה "קלישאה" עדיין שלילית מיסודה, מקוריות עדיין נתפסת כערך רצוי, ניסיונות להתבחן ולבלוט עדיין מניעים את התרבות, ופרודיות על קלישאות עדיין יותר נפוצות מאימוץ נלהב שלהן. בד בבד, יותר ויותר אנשים אינם רואים בקלישאה בעיה חמורה כמו שראו בה מהמאה התשע־עשרה ועד לא מזמן. שינוי כזה עשוי להכות בהלם מי מאיתנו שהתחנכו לבוז לכל סממן של בנאליות. הוא עשוי להחריד את מי שלמדו לגלגל עיניים מול שירים של נועם חורב. הוא עשוי לעורר צמרמורת במי שהתרגלו לצקצק מול ספרות רומנטית. הוא עשוי להדהים את מי שריקודי אינסטגרם גנריים מעוררים בו חלחלה. הערצת המקוריות היא חלק בלתי נפרד מהזהות של אנשים בני זמננו, והמקוריות נתפסה, לפחות עד לא מזמן, כמקבילה לחשיבה עצמאית וביקורתית.

אבל התפיסות האלה משתנות. מרשל מקלוהן כתב שקלישאות הן מעין גשושיות (probes) שמרחיבות את טווח התודעה האנושי, מעין סנסורים של הנפש הקולקטיבית. ייתכן שכיום היחס החיובי כלפיהן משקף שינויים טקטוניים בתפיסות תרבותיות מושרשות. כפי שבמאה התשע־עשרה המושג קלישאה צמח כדי לבטא את הבוז כלפי האדם המכני, כך מתחילות כעת לצוץ צורות חדשות, ניאו־רומנטיות, של בוז כלפי האדם המג'ונרט של עידן הבינה המלאכותית. אבל האדם המשוכפל הזה עשוי להציב דגם חדש של אדם, כזה שהמקוריות אינה עומדת בלב אנושיותו – דגם שהתרבות תצטרך להתחיל לחקור ולהתמודד איתו בזמן הקרוב.

המאמר הזה הוא אחד מהמאמרים שעוסקים בניסיון להבין את רוח התרבות שלנו, את משמעות המושג  -

, רוח הזמן. לשם שינוי אין הוא עוסק בפוליטיקה במשמעות של "ימין-שמאל" ; ראשי ממשלה; מלחמה ושלום, אלא בפוליטיקה במשמעות הכי עמוקה שלה - מעורבות בחיי הפוליס על כל היקפם, כלומר - בתרבות.

יש משהו מעורר אינטלקטואלית בניסיון להבין כאן-עכשיו תמורות תרבותיות, לתת שמות לתופעות תרבותיות שונות, להיות הראשונים שטבעו מונח-מושג.

https://www.crew-united.com/en/Zeitgeist-Der-Film__173133.html

634 = ענייני סבא - בן - נכד

 בשיחה עם חברים בני גילי, כולם סבים וסבתות הופיע הסיפורון הזה:

הבן יקיר לי לא מרשה שבנו יראה סרטוני מוזיקה תמימים. הנכד שלי בן שנה וחצי כבר יודע, כי סבא אמר לו: כשאבא שלך כאן אסור להיות ליד המחשב. כשהוא ילך תבוא. הילד מבין. כשאבא הלך הוא ניגש אליי, לוקח לי את היד, מוביל אותי למחשב, מצביע על הכיסא, מתיישב על הברך שלי, מסתכל בקושי 4 דקות, ואז - ביי ביי, וזהו.

אבל הבן שלי שתפס אותנו פעם הסביר לי - אתה יודע איזה נזק למוח, גם דקה של צפייה?

לילד ולי יש ברית קטנה מאחורי הגב שלו.

יש סבא וסבתא שאומרים: אצלנו בבית אין חוקים של אבא ואמא. אנחנו לא כלכך אוהבים את זה. חשוב לנו מאוד לכבד את הבקשות שלהם, ועד לאחרונה הילד קיבל אוכל בריאות לפי בקשת הוריו. לפני שבוע התברר שמותר לו לאכול שניצל וצ'יפס, אמא'לה. אז סבתא כבר תכין לו שניצל וצ'יפס. ;-)

מנסיוני עם סבתי, היו הרבה דברים שסיפרתי לה ולא סיפרתי להוריי, והיא שמרה על דיסקרטיות. עם אחי הגדול היא "פישלה" וסיפרה להורים שהוא מעשן. [היה בן 14]. אמי אמרה לה שהיא מבקשת לא לדעת דברים שהנכד שלה מספר לה, כי הוא בוטח בה.

האם עדיפה ברית מאחורי הגב של אבא, כמו הברית שהיתה לי עם סבתי?

שאלה

https://did.li/N6KOf

633 - נפלאות העידן המודרני-הדיגיטלי

 הנושא החם שעשע אותי מעט:

מתי ראיתי סניף דואר או בנק מבפנים

שנים אינני מבקר בסניפי הבנק. יש  מכונת השטרות בחוץ, פנקס צ'קים, כרטיס אשראי וישנם שעברו באופן מלא להשתמש בנייד.

בסניף הדואר אני מבקר.

לא באופן קבוע, אבל מדי פעם. אני שולח ספרים, חבילות לגיסי בחו"ל. אישית אני מעדיף לקבל באמצעות שליח עד הבית דברים שקניתי. לפעמים מחיר שליח מקפיץ את העלות, אז מוותר והולך לסניף דואר או לאיזו חנות שמוסרת דברי דואר.

אבל בבנק?

רק כשפותחים ח-ן חדש או מוסיפים מישהו לח-ן שלך, אתה נדרש להגיע ולחתום על ערימות של טפסים.

מדי פעם אני עונה על סקר רחב שבודק את אמצעי התשלום בהם אני משתמש. מתברר לי שאני די "מפגר מאחור".

בחרנו לוותר על כל אפליקציות התשלום השונות. העברות מח-ן לח-ן מועדפות על ידינו כשאנחנו נצרכים לשלם למשל לרופא שיניים או אם אנחנו רוצים להעביר כסף לצאצאים, ולא מזומן.

אגב, אין לי פנקס צ'קים, מזומן יש לי מעט מאוד.

https://www.shoresh.org.il/spages/articles/money%20change%20in%20modern%20era.htm

632 שמח או מאושר

 אז האם אנחנו שמחים?

האם אנחנו מאושרים?

ומה בכלל ההבדל בין שני אלה?

שנים העדפתי לתאר עצמי כשמח, בירכתי אנשים שיהיו שמחים, והערתי בלי סוף על כך שאני סולד מהמילה אושר.

גם כך, אושר ועושר בישראלית הן שתי מלים, על אף ההבדל בכתיבתן, שנהגות אותו הדבר. בתרבות הקפיטליסטית-הנרקסיסטית והאדולוצנטרית שלנו, עושר הוא הדרך הראשית לאושר.

וגם, לענ"ד השתרשות המילה אושר קשורה גם לערכים נוצריים ביחס למלכות שמיים, ואפילו יתכן, מושגים שנגררו קצת מה"נירוונה" הבודהיסטית, שהפכה בישראלית ובשפות אחרות ביטוי ל"אושר מושלם".

ברור, ברור - להיות עני ומאושר גם אפשר, רגע לא? [הנירוונה היא שחרור מכל כבלי החומר, מוות-חיים אינסופיים מהדהדים את עצמם לנצח = אושר?]

חיים בדירת חדר וחצי דחוסה הם מתכון בטוח לאושר רוחני עמוק, עד שעוברים לדירה גדולה יותר וחשבון הבנק תופח.

אז יצאתי לבירור ההבדל:

יובל חביב כותבת פוסט/מאמר ומגדירה הגדרה בסיסית: 

אושר הוא כינוי לרגש החיובי האולטימטיבי, הקשור בשמחה, הנאה וסיפוק. ניתן לתאר אושר גם כמצב של היעדר סבל, דיכאון, שכול, חרדה וכאב (ויקיפדיה)

שִׂמְחָה היא רגש חיובי שבו האדם נתון במצב רוח מרומם, לרוב בעקבות התרחשות וחוויה שהוא מפרש אותה כחיובית מבחינתו באחד מהיבטי חייו (ויקיפדיה)

את הפוסט היא מסכמת: שמחה אי אפשר לקנות בכסף , אבל שמחה אפשר לייצר באופן עצמאי בכמויות בילתי מוגבלות.

 האם מכאן עולה שאושר ושמחה חד הם?

הנה הגדרה חדשה של נעמי מיכאל:

אושר הוא רגע של חסד בתגובה להשגת הצלחה יתרה. זמן של שלווה ללא תנועה, לאחר מאמץ והשקעה מרובה.

שמחה היא תחושה המלווה אותנו לאורך הדרך הנכונה עבורנו.

נעבור למילון אבניאון

שִׂמְחָה

 טעות \ הערה

1. [תנ] מצב רוּחַ טוב ועליז, גיל, שׂשׂון, תחושה של עליצות: קול שָׂשון וקול שִׂמחה (ירמיה ז 34); על פניו הייתה נסוכה ארשת שמחה

אֿושֶר, אֹֿשֶר

 טעות \ הערה

1. [תנ] הנאה, סיפוק נפשי, נחת, מזל טוב
אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ (דברים לג, 29); האושר האמִתי הוא ההצלחה והתשועה הנפשיות (ספרות ימי הביניים); סוד האושר הוא לחיות בשלווה עם מי שאתה

 אז מה?

אתם שמחים או מאושרים?

 

631 - האחד במאי

 מוטי אור פרסם בבלוגו את הפוסט "החגא האדום" הנוגע באחד במאי, אך ובעיקר בדרך בה הוא הובן/מובן כיום.

מוטי הציג את אדי, חבר וועד עובדים מבטן ומלידה עם תודעה מעמדית ברורה ומפותחת, כי הוריו חברי הסתדרות. סופו של הפוסט הציג את האבסורד שאליו הכוח מוביל גם אנשים עם תודעה מעמדית מפותחת והזכיר לי, כפי שכתבתי בתגובה למוטי, אנשים בלתי נסבלים מהסוג של אותו אדי מדומיין.

אני רוצה להתחיל בהתחלה.

מדוע האחד במאי ומדוע דגל אדום.

https://did.li/qLKOf

"האחד במאי הוא חג הפועלים והוא נחוג עד ימינו במדינות רבות. ראשיתו של חג הפועלים בארצות הברית. ב-1 במאי 1886 הכריזה פדרציית העובדים האמריקנית (American Federation of Labor) על שביתה ארצית בדרישה ליום עבודה בן שמונה שעות. כ- 350,000 פועלים ברחבי המדינה נענו לקריאה, שבתו מעבודה והתכנסו להפגנות מחאה.

אירועי השביתה היו קשים במיוחד בשיקגו, ובמהלכם שותקה העיר: תנועת הרכבות שובשה, ועסקים רבים הושבתו. יומיים לאחר מכן ירו שוטרים לתוך המון מפגינים, הרגו ארבעה מהם ופצעו רבים. העימות בין השוטרים למפגינים החריף והיו בו הרוגים ופצועים רבים. מנהיגי פועלים נאסרו, נשפטו ונידונו למוות.

בעקבות האירועים האלה הוחלט בארצות הברית לקבוע את האחד במאי כיום זיכרון לקורבנות של אירועי השביתה וכחג העבודה." [ תולדוט. אתר ההיסטוריה של מט"ח]

הדגל האדום הוא עדות לדם שנשפך במהלך דיכוי ההפגנות.

מאמר קצרצר של רוזה לוקסמבורג מתעלם מאירועי האחד במאי בארה"ב:

"הרעיון לחגוג יום חג חד פעמי לפרולטריון, כאמצעי להשגת יום עבודה בן שמונה שעות, נהגה לראשונה באוסטרליה. העובדים שם החליטו בשנת 1856 לארגן יום שבתון שלם, שישמש למפגשים, לאירועי בידור וכתמריץ למען קידום רעיון יום עבודה בן שמונה שעות. היום החגיגי הזה תוכנן בתחילה לתאריך 21 באפריל, והפועלים האוסטרליים התכוונו לקיימו באופן חד פעמי, רק בשנת 1856, אבל לאירוע הראשון הזה הייתה השפעה מרוממת ומתסיסה כל כך על המוני הפרולטריון באוסטרליה, שהוחלט לקיים את החג הזה מידי שנה, להחיות אותו ולעצבו כחג קבוע בלוח השנה." [ רוזה לוקסמבורג, מקורו של האחד במאי, פיגומים ]

**

עכשיו אפשר לפנות לענייני הוועד, חברי הוועד והכוח המשחית.

אין זה סוד שהעליה השנייה והעלייה השלישית היו עליות סוציאליסטיות שאמצו הרבה מהרעיונות הרדיקליים ששררו ברוסיה אז, אלה שהושפעו ממרכס. הקיבוץ, אגודות העובדים השונות היו הביטוי לתפיסה השוויונית הבסיסית בסוציאליזם, לאמונה התמימה שאפשר לשנות אלפי שנות תרבות של קנין פרטי, שליטה באחרים, שימוש בבני אדם כעבדים כאמצעי ייצור תוך החפצתם לגמרי.

אמי ז"ל לא הפסיקה לספר על הסוציאליזם בקיבוץ - כזה שבו מזכיר הקיבוץ דאג לעצמו, לרווחתו האישית ע"ח חברי הקיבוץ. איך אמרה: "לעבוד במשק הוא לא עבד, תורנויות שונות הוא לא עשה אבל את הפטיפון שקיבלתי מאמי הוא לקח בשם "ביטול הקנין הפרטי"."

נדמה לי שזה היה המפגש הראשון שלי עם וועד או יו"ר וועד בצורתו המושחתת. אבי עבד כל חייו במוסד הסתדרותי. אז, אולי גם היום, היה כבוד רב לאחד במאי. יום חופשה, דיבורים ונאומים אינסופיים, פוסטרים מרגשים וכמובן צעדת האחד במאי שבה התנופפו דגלים אדומים.

שם התחיל ונגמר האחד במאי.

הוא ידע לספר על אפליית הנשים המנקות, על מאבקי כוח אגרסיביים בתוך ארגון "שוויוני" [הסתדרות הפועלים, אז, לא העובדים!!], ועל חברי וועד מושחתים. עם זאת, ידע לנצל היטב את המערכת ע"מ לזכות בפנסייה גבוהה מאוד.

בעבודתי פגשתי את אוהבי הוועד, אלה שתמיד היו בוועד. שלטו על כספי הוועד, "טיפלו" בבעיות פרסונליות וארגוניות, לכאורה. הסתדרות המורים היתה, אין לי מושג כיום, ארגון מושחת במיוחד, שהגנת העובדים לא ממש היתה בראש מעייניו.

עבודת הוועד התכנסה לארגון מסיבות סוף שנה או לדאגה למתנות לחגים. לצפות לעזרה הדדית, לתמיכה במשבר?

חבר וועד מעודי לא הייתי.

חבר במפלגה קומוניסטית הייתי, בתהלוכות של אחד במאי השתתפתי עם ערבים-ישראלים. אבל כשנוכחתי שאותו קומוניסט המקשקש על שוויון, ביטול הבדלי מגדר נוהג בבת זוגו כמו שייח' הבנתי שאין לי מה לחפש שם.

כבר שנים שהאחד במאי בטל ומבוטל. אין לי מושג אם הוא נשאר כיום בחירה המקביל לל"ג בעומר. בנצרת עוד יש תהלוכות של אחד במאי שבעיקר משקפות רצון ל"מדינת כל אזרחיה" ולא את הענין הבסיסי "אחדות וערבות הדדית של הפועלים. מאבק בלתי מתפשר בבעלי ההון, הפיכת האדם לסובייקט ולא לחפץ".

https://katzr.net/cceef5

630 - מי צריך פסיכולוג?

 אני משתתף באתר בו טקסט שאתה מעלה מקבל, אם תסכים, פרשנות של AI. החלטתי לבקש מה- AI שלי פרשנות לקטעי כתיבה:

קטע ראשון

פגשתי משפחה ערבית בקניון. אמא עם שני ילדים והבטחתי להם מתנה. בחנות המתנות היו שוקולדים עטופים בנייר זהב שנראו כמו אבני חן. משראיתי אותם החלטתי לקנות אותם לאחייניתי. עודני נהנה ממראן הגיעו הילדים הקטנים ושמחו מאוד במתנה. משכך, החלטתי לקנות מתנה אחרת, ראיתי כדור זכוכית מסתובב על כן ובתוכו קישוטי חג המולד. שאלתי מהו המחיר, ומישהי ענתה לי: חצי שקל. לא הגיוני חשבתי, אבל כדור הזכוכית היה כלכך יפה. ביקשתי אותו או דומה לו. המוכרת יצאה מהחנות והראתה לי כמה וכמה כדורי זכוכית. בחרתי את היפה מכולם, ואז התבקשתי לשלם 255 ש"ח. הוטרדתי מההשפעה על חשבון הבנק.

פרשנות AI

א. הבטחה ונתינה
אתה מבטיח מתנה — כלומר לוקח על עצמך מחויבות.
אבל בפועל:

• משהו “נלקח ממך” (הילדים לוקחים)
• אתה עובר לפתרון אחר, יקר יותר

👉 זה נראה כמו מנגנון מוכר:
רצון לתת → איבוד שליטה → פיצוי דרך נתינה “גדולה יותר”.

ב. החרדה בסוף
הדאגה לחשבון הבנק היא לא על כסף בלבד.
זה “כמה זה עולה לי” באופן רחב יותר:

• מאמץ
• נתינה
• מחויבות

הקטע השני

אכלתי בלי חשבון "לאפה" [פיתה שטוחה מבצק שמרים] מלאה בבשר. הטעם מילא אותי ואת גופי. אחר כך קניתי לי כריך מבגט מלא כל טוב. הרגשתי את הבצק בין שיניי. בטני נמלאה בחמימות. באמצע הכריך הפסקתי. ארזתיו מחדש ועטפתיו בשקית ניילון ירוקה. כמה גאה הייתי בעצמי.

פרשנות AI

א. אכילה ללא גבול → שינוי תפיסה
אתה מתחיל עם “לאפה” — משהו שנראה קטן/נסבל.
ואז זה מתגלה כמשהו גדול יותר (בגט מלא כל טוב).

👉 זה בדיוק אותו מנגנון כמו בקטע הקודם
משהו מתחיל “קטן” → מתגלה כגדול בהרבה.

ב. עצירה באמצע וגאווה
זה החלק הכי חשוב בכל החלום.

אתה:

• מזהה את המצב
• עוצר
• ומרגיש שליטה

אז מי צריך פסיכולוג, באמת??

629 - הדתה בצבא

 לאור עונשי ריתוק, מאסר לחיילות ולחיילים שעברו על "חוקי הדת" העלה טליק את הנושא הזה:

האם נתקלתי בשירותי הצבאי או במסגרת אחרת בניסיון הדתה?

כל מי שחי כאן ויטען שלא פגש בנסיונות הדתה  לענ"ד מעולם לא עזב את הבועה הלא-דתית בה הוא חי לרגע.

בצבא על אף נסיונות בלתי פוסקים לכפות עלינו התנהגות "נאותה" הצלחנו ל"רמות" את המכ"שים ולאכול חמץ בפסח, לאכול ביום כיפור על אפם ועל חמתם.

היה לי מפקד ממוצא רומני, איש מדהים, שמושג כשרות או לא לגעת בבשר חזיר היה זר לו לגמרי. אוי כמה חגגנו כשנשארנו רק שנינו בתורנות.

בבית הספר שם המשחק הוא הימנעות מהדתה והימנעות מאנשי ימין מהתנחלויות. הכי הצחיק אותי שהיו לי תלמידים שצמו, אבל לא ידעו מדוע. אבא שלי צם, אז גם אני צם. אלה היו בעיקר תלמידים צאצאי העלייה הגדולה מבריה"מ לשעבר. ההסבר החילוני שלי, עם הצגת מקבילות מתרבויות אחרות העניק משמעות לצום שלהם ואולי גם של אביהם.

אני לא מתפלא מ"הקצנה" מסוימת בצבא, אולי זה גם קשור לרצון לקלוט אלפי חיילים חרדים.

בחברה חילונית-דתית כמו החברה הישראלית מטוטלת  ה-החלנה או ה-הדתה תמיד תנוע לצד זה או אחר.

האם אני מודאג?

אני מפנה אתכם לשלוש דיסטופיות שעוסקות בדיוק בנושא הזה:

עמוס קינן - הדרך לעין חרוד

בנימין תמוז - פונדקו של ירמיהו

ישי שריד - השלישי

https://www.hiloni.org.il/blog/26458

628 - כיבוד הורים

 התיירת המקרית העלתה פוסט מעניין בסוגיית "כיבוד הורים" 

לשוחח עם אחי או לא לשוחח עם אחי, זו השאלה

בפוסט המצורף תוהה הכותבת אם יש מקום שתעיר לאחיה על כך שאינו מבקר מספיק את אמם. היא ממסגרת את הבעיה באמצעות פרפרזה על התמיהה הגדולה מכולן שנוסחה ע"י שייקספיר ב"המלט", בשורה מהמונולוג שבתרבות המערבית, לפחות, אין מי שלא מכיר אותה:

להיות או לא להיות - זו השאלה

הדיון אתה הציף אצלי סוגיות וקושיות רבות כילד, כנער מתבגר, כבוגר וכבעל משפחה. יש שינוי מהותי ביחסי הורים-בנים/בנות כשההורים מזדקנים. מוקדי הכוח משתנים לגמרי. העוצמה עוברת לידי הילדים מידי ההורים, שלפעמים תלויים לגמרי בילדיהם לרווחתם הקיומית הממשית.

ההבנה אצל כל בן להורים שמזדקנים, אם לא לפני זה, שהם רק בני אדם, שהם חלשים, שהם אינם מוקד הסמכות, הידע, החוכמה מטלטלת מעט. כאלה שכבר הורים בעצמם, אני מקווה, לומדים מהבנה זו משהו לגבי ההורות שלהם.

לכן בעצם, יש הרבה טעם במסגור סוגיית השיחה עם האח בפוסט של התיירת המקרית בעקבות רצון לתמוך ולעזור להורים, נפשית בעיקר, כשאלה קיומית. אני מניח שעבור הורים רבים היעלמות הצאצאים היא מכה קשה נפשית וחברתית.

בתפיסת העולם שלי:

חשוב מאוד שילדים ידעו שההורים שלהם מכבדים את הוריהם. פעם בשבוע נסעתי מת"א לירושלים, בתום יום עבודה קשה, בשני אוטובוסים לביקור אצל הוריי. בהתחלה בביתם ואח"כ בדיור המוגן ולבסוף במחלקה הסיעודית אליה עבר אבי. בני מקפיד מאוד  שבנו ואח"כ בתו ידעו שפעם בשבוע באים לסבא ולסבתא [ משני הצדדים כמובן ] ואין זה נושא לדיון.

סבתי הגיעה מדי שבוע לביקור אצל אמי. נדמה לי שהיא וסבתי היו במערכות יחסים קשות מאוד. דיברו יידיש, אך את המנגינה של הדיבור, עוצמות הקול אי אפשר להסתיר. למרות זאת, אמי הקפידה מאוד על כבוד אמה, הקפידה מאוד לבקר את סבתי כשחלתה וניתקה עצמה מהעולם.

ומה עם אחיי?

מעולם לא טרדתי את מוחי בסוגייה הזו. אחיי עם החשבונות שלהם. אבי ניסה מדי פעם לסכסך, אבל האדישות שלי לימדה אותו, כנראה, אז הוא הפסיק, לשמחתי.

המשפחה כתא חברתי מצומצם ביותר אך חזק מתפרקת לגמרי בשלוש מאות השנים של פרוייקט הנאורות, אינדבידואליזם, אורבניזציה והשכלה. העובדה שארגוני עבודה שונים קוראים לעצמם "משפחה"  מצביעה על אובדן ערך המשפחה, בטח בחברות ליברליות, אורבניות מערביות. העובדה שסובייקט מסוים קורא לעצמו ולחיית המחמד שלו "משפחה" מחזקת מגמות אלה.

כבוד להורים?

אני מניח ששמעתם את הטענה: אתם בחרתם להוליד אותי, מדוע אני צריך להכיר תודה על כך או לכבד אתכם?

https://did.li/t0Px5

627 - מרד מסים

 בשל שיקולי שרידה קואליציוניים וכנראה גם אישיים, כספים רבים מועברים לקבוצות בחברה הישראלית, שחלקן אף מתנגד לחברה הישראלית בדמותה הנוכחית. 

מדי פעם עולה הקריאה: מרד מסים.

התסכול והכעס הזה העלו שאלה בקאוורה:

מה אם כולנו נחליט לא לשלם למדינה יותר? לא ביטוח לאומי ולא שום דבר - הכוח בידיים שלנו. הוא תמיד היה. [ https://did.li/9diba]

 "הכוח בידינו" משקף תפיסה דמוקרטית בסיסית וחשובה מאוד. הוא משקף את חשיבות המעורבות האזרחית באופן קבוע בחברה, בהחלטות ה"מדינה" [כנסת, ממשלה, בית משפט].

הדרך היעילה בחברה דמוקרטית היא ארגונים חוץ פרלמנטריים, או מפלגות שמקדמות אינטרסים שונים, מחאות אזרחיות רחבות. בשיטות דמוקרטיות אחרות כמו ארה"ב הפעלת נציגים בפרלמנט.

"הכוח בידינו" גם משקף תפיסות דמוקרטיות טרום-פרלמנטריות, כמו אתונה בעבר או מועצות שבטים או קבוצות קטנות [ החלטות בקיבוץ, כדוגמה..], שקשה להפעילן בחברה בת מליוני חברים ואחרות בנות עשרות או מאות מליוני משתתפים.

מהי מטרת המסים [לשלם למדינה] שאנחנו משלמים? אני רק רוצה להניח הנחה מקדמית חשובה - מסים בחברה ובמשטר דמוקרטיים.

מסים מממנים את הצבא, המשטרה, מערכות תשתית שונות, בתי משפט, אומנות, מדע, רפואה וכו'

אני יודע שזו טענה תמימה קצת, אבל זה הרעיון של ערבות הדדית, זו הדרך בה בני אדם יכולים לבנות גשרי ענק, לחקור את החלל ולקדם רפואה בתרבות דמוקרטית.

הפסקה של תשלום מסים בחברה דמוקרטית תוביל לכאוס מיידי, לריסוק החברה ליחידות קטנות ואולי גם נסיגה לתקופות היסטוריות קדומות שחלקנו אינו חפץ בהן יותר, זו גם הצהרת אי אמון מהותית במשטר הקיים ובנציגי הציבור, וזו אחת ממטרות מרד המסים*.

אני מתעלם מסוגיית ההיתכנות של מרד מסים או מרי אזרחי בחברה דמוקרטית מודרנית, ובטח בחברה משוסעת ומפולגת כחברה הישראלית.

עם זאת השאלה עומדת כמגדלור ומאירה על אחד המעקשים והקשיים הבולטים בחברה הישראלית. המעקש והקושי עליו היא מצביעה לא ייעלם עד שהחברה הישראלית תבין על כל חלקיה את מהות חברה דמוקרטית וחשיבותה מעבר לצרכי "הכאן והעכשיו" שמפעילים החלטות בעייתיות, בלשון המעטה.

--

* מרד מסים - יש לומר, שמדינות רבות אינן ממש תלויות במסים של חבריהן. בהיותן גופים משפטיים, הן פועלות להעשרת אוצר המדינה בדרכים רבות ודי מייתרות תשלום מסים.

https://katzr.net/5d8ae8