יום שבת, 22 במאי 2021

74 - נשיא ותהני, או נשא ונהנה

 למעט תיאוריות הקונספירציה הסובבות סביב מינוי נשיא חדש למדינה, הענין יגע ביותר. כדי לחסוך כספי ציבור, אני מניח או מתוך הנחה תיאורטית, שהכנסת מייצגת את "העם" או את ציבור בוחריה, רצוי שהיא תבחר את האזרח מספר 1 של ישראל.

שנים נבחרו נשיאים מתוך אגף שמאל-מרכז בכנסת, דמויות שהיו רבות זכויות בתחום המדע והרוח, עד שהגיע הקצב ולימדנו, שהיכלות הסמל השלם פרוצות לכל דיכפין, וההכתמה של סמל זה גלגלה אח"כ מערכת בחירות בנשיא, שמתאימה לארה"ב ולא לכנסת ישראל העלובה.

מי שחשב לרגע, שנשיא הוא דמות "מעל הפוליטיקה", דמות מאחדת, אדם שוויתר על ה"אגו" הפוליטי-חברתי-אידיאולוגי שלו לטובת "היות סמל חד מימדי", גילה מהר מאוד שטעות בידיו. נשיא הוא עוד מכשיר פוליטי למימוש צרכים כאלה ואחרים של ציבור מסוים, או במקרה הייחודי של מדינת ישראל, של אדם ייחודי.

עד כדי כך, שהועלתה האפשרות למנות את הנאשם בפלילים ואת רעייתו העבריינית לנשיא ואשת נשיא בהתאמה, ובכך לסלול לו דרך החוצה מחיי הפוליטיקה והמדינה אותם, לדעת רבים, הוא משחית ומרעיל ללא הרף.

לכן -

מר הרצוג שהוא כישלון פוליטי בולט, והבן של נשיא קודם, וגב' פרץ שהיא "אם הבנים"- סמל לשכול ולקידום מודעות השכול מייצגים בעיקר את שולחיהם הפוליטיים ולא את העם". באמת לא מצליח לראות את הרצוג יושב במסיבת מרעיו עם שייח'ים בדויים, מנהיגי הדרוזים או מנהיגי העדה האתיופית בארץ. את פרץ אפילו לא הייתי מושיב במסיבת מרעים, היא מייד תקלקל אותה בהעלאת זכרונות מבית ובמחוץ הקשורים לשכול.

לכן -

מי מתאים להיות נשיא, יותר מכולם? אולי כמו שבעבר הציעו לאיינשטייין להיות נשיא, נציע ליהודים גדולים שעדיין חיים כיום:

סטיבן שפילברג, חיים סבן, ג'נט ילן, לן בלווטניק, ג'וליאנה מרגוליס, ברברה סטרייסנד... וכו' וכו'

או נציע לישראלים גדולים שחיים כיום:

למשל לפרופ' אסתר הרצוג, לפרופ' זיווה שמיר, לפרופ' חיים יונה, לפרופ' דן מירון, לפרופ' סמי מיכאל שטרית, פרופ' נעמה גורן-ענבר, יוסי אלפי

הראיון עם יהורם גאון מביך בגילוייו על תאוות הפרסום של האיש הזה, שהאמין כמו רבים, שריצוי הנוכחי יוביל אותו על כנפי נשרים למשכן הנשיא.

ולסיכום, רשימת הנשיאים, תמונות וביוגרפיה קצרצרה.


יום חמישי, 20 במאי 2021

73 - סוגיות של עברית ותרגום סרטים

 כולנו מכירים את תרגומי נטפליקס המזעזעים.

אחד מהתוצרים היותר מזוועים הוא תרגום הסדרה POSE, שמושפע מהטרלול של ראשת מפלגת העבודה. כך כתוב: ילדותים, אחתד. זה כל כך מסורבל, בלתי קריא, עד שהצלחתי למנוע מעצמי לקרוא את כל המלה המתורגמת בצורתה התקינה-פוליטית ואידיאולוגית.
הסדרה נקראת POSE והיא על חיי טרנסג'נדריות ודראגקווינס בשלהי שנות השמונים של המאה הקודמת.
יש לכן.ם [ או ברוח התרגום: יש לכןם דוגמותים משלכןם?!

ענתה לי  

מילי08





לא טרלול, שינוי תפיסה.

מאוד קל לפסול ולזלזל כשלא מבינים או לא רוצים להבין את הלוגיקה שמתנגדת לדיכוי ולהדרה של קבוצות באוכלוסיה.


זו תשובתי לה:


ממש לא.

זה כן טרלול ולא שינוי תפיסה. השפה העברית צריכה עוד לעשות דרך ארוכה על מנת להגיע למצב בו היא מקיימת ישות דקדוקית בשם "סתמי". יש נטיה כיום לכנות את אותו IT כ- לז, כן.

השפה המדכאת, הממגדרת והמשפילה היא תוצאה של אלפי שנים של התפתחות שפה, הקשרים שלה לשפות אחיות או לשפות שכנות, ובהחלט ליחסי גברים-נשים. צורת הכתיבה המסורבלת והמגושמת הזו לא מקדמת בכלל את הענין של שינוי תודעתי ומהפכני  ביחסי גברי-נשים הטרונורמטיביים בכלל ובמערכות היחסים כלפי כל המגדרים [ 32 רק בפייסבוק] האלטרנטיביים.

לקרוא לפעולה שלה טרלול אינו מבזה ואינו מקטין אלא מגדיר את סוג הפעולה על פי דעתי.  יתרה מכך, מה ענין שמיטה העברית בפי שאר חברי הכנסת לנושא הדיון עצמו והוא, ביטול תופעת המגדר האופיינית לשפות שמיות, שגורם ליצירת סרבול וקושי במהלך הקריאה הרגילה.

שפה היא כלי תקשורת. שפה מוסרת מידע. קשיים המופעלים על הקורא בקליטת המידע, פיענוחו והפנמתו יעודדו אותו להתעלם מהטקסט. במקרה הסדרה, הפגיעה בהנאה שלי היתה מכרעת. תארי לך אשה, טרנס/ית, או כל א-בינארית אחרת שדוברת רק עברית, נראה לך שהיא תצליח בכלל לקרוא את הטקסט המתורגם? בדקתםן את זה את והח"כית? 

אני בניגוד למיכאלי לא חושב חשיבה פוטוריסטית  בסגנון "האינטרנציונאל" הדורש - "עוֹלָם יָשָׁן עֲדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִימָה". אני גם לא בהיסטריה, לא מפחד מעליית תנועות אחרות, קולות אחרים, תפיסות עולם אחרות. השפה האנושית כלכך גמישה שהיא לא זקוקה לסיוע מלאכותי בסגנון המסורבל והמטורלל שמיכאלי ממליצה עליו. אני מאמין בחינוך ובשינוי איטי. למשל, סגנון האותיות המצרף גם זכר גם נקבה. https://multigenderhebrew.com/. בהחלט לא אתנגד לפנות למישהי/הו ברבות לו י/תבקש , אם כי שוב, בשפה שמית אין  צורת הסתמי.


יום שני, 17 במאי 2021

72 - וחג שבועות תעשה לך

 לפני שמונה שנים כתבתי כך:

פעם, מזמן מזמן, לפני הרבה הרבה שנים, כשעוד הייתי ילד חג שבועות היה חג שמעולם לא ממש התרגשו ממנו. זוכר את זר הפרחים, את הסלסלה שמולאה בעגבניה, מלפפון ובצל, אולי ענפי פטרוזיליה, זהו.
לא זוכר איזו אכילת חלב/גבינה מרובה, לא זוכר שאבי אללה ירחמהו בישל משהו מיוחד, ובכלל לא זוכר שאנשים ברכו זה את זה בחג שמח.
היום הלכתי ברחובה של קרת וכל מי שהכיר אותי הקפיד לומר "חג שמח" בכוונת מכוון, כמו אלוהים מדבר מגרונו, ולא אני לא מדבר על דתיים, דווקא מהם הברכה די פורמלית ונטולת קדושה.
טוב אז ברכתי חזרה, אבל עכשיו שוטטתי ברחבי הפייסבוק ולהפתעתי הלא רבה, כל אוכלי הנבלות והשרצים מברכים לחג הזה כמו אין מחר, וסותמים את עצמם במאכלי גבינה בלי סוף.

יום שבת, 15 במאי 2021

71 - שבת

 אתמול רויתי נחת.

ללא התרעה או התראה הוטסאפ צפצף, והנה תלמידה מתענינת לשלומי ובשלומי. לאחר שפטפטנו מעט חשבתי ביני לביני - לפני קרוב ל- 30 שנים, במלחמת המפרץ הרי הקפדתי להתקשר מדי יומיים לתלמידיי ולברר על מצבם, מצב משפחתם. אינני מחנך השנה, אז מה?!

וכך שלחתי לכולם הודעת ווטסאפ בה שאלתי לשלומם ושלחתי חיבוק ועידוד. לא שוחחתי טלפונית, כי מרב חרדה לא הצלחתי לדבר פיזית, לצערי. עם בת זוגי הצלחתי, וגם זה בקושי.

שלחתי הודעת SOS לחבר הטוב, והוא התקשר אליי והצליח איכשהו לדובב אותי מעט, מה שהקל על הלחץ.

הפגיעה ברמת גן היתה במרחק יריקה מהבנין בו חיה משפחת בתי. הם לא היו בבית, ובדיעבד די שמחו על כך. אם כי הדרך חזרה הביתה היתה רצופה בהיסטריה של הילדים, אבל הם צלחו אותה כמו גדולים.

ומילת הערכה לכרמל שאמה-כוהן, ראש עיריית רמת גן, שהצליח לגייס את כל המורים בעיר, בעיקר המחנכים להתקשר לילדי בתי הספר, לשוחח אתם ולהרגיע אותם. נכדתי זכתה לשיחה כזו מהמחנכת שלה, ובתי אומרת, שאחרי השיחה הילדה הצליחה לחזור לעצמה.


יום חמישי, 13 במאי 2021

70 - אני בת יענה

 אין מה לעשות באמת אל מול לחצים העזים במרכז החזה. אני מקפיד לקחת את התרופה נוגדת החרדה, אבל אלה חרדות אמיתיות לגמרי, לא מפונטזות.

הבקר, ישיבת חירום של צוות בית הספר, עקב התפרעויות של נוער מולהב ומשולהב על ידי חברי "לה פמיליה", שמצאו להם כר פעולה "מדליק". כיוון שמנעו מהם גישה ליפו, מה רע בהרס עסקי ערבים בבת ים?

בין לבין צפירות. הטלוויזיה והרדיו רק על ערוצי חדשות. בת זוגי אינה מסוגלת להפסיק את צפיית ה"טראנס" שלה. כמוה עוד רבים נשאבים לתוך מבול התמונות, הדברת וההיסטריה הגולשת ממכשירי התקשורת ואמצעי המדיה השונים.

הלב דופק, ממש כואב לי במרכז החזה. כיוון שאין לי נמלול ביד שמאל ואין לי צרבת אני יודע שאין לי התקף לב. הגוף לא יכול יותר לישון, כלומר גם הדכאון ככלי תרפויטי של הגוף איבד את כוחו.

המציאות פולשת ברב עוצמה לתוך הבועה שלי ומפוצצת אותה.

יום שלישי, 11 במאי 2021

69 - בסוף רצתי לשירותים

 לילה עבר על כוחותינו בגוש דן, האמת, אנחנו באשמורת הראשונה, מי יודע מה עוד מחכה לנו.

הנכדה אצלנו, למזלנו היא נרדמה, ושום דבר לא העיר אותה. עברנו לחדר הכי מוגן בבית, חדר אמצעי. בת זוגי הדליקה טלוויזיה שרק הגבירה את רמות החרדה שלי, ומיותר לציין גם את שלה.

בסוף נפלה רקטה קרוב אלינו, אבל לא מספיק קרוב. הוריה רצו לבוא לקחת אותה, סרבנו. עכשיו שקט. 

משבא השקט מערכת העיכול חזרה לפעול. מוזר כי למדתי שבשעת חרדה ופחד הגוף מפריש את הכל על מנת שיהיה קל בזמן הבריחה.

אבל מה אני יודע?



יום ראשון, 9 במאי 2021

68 - שכנים

 מאז ומעולם גרתי עם שכנים באותו הבנין. לא מכיר אפשרות אחרת, ונראה לי שבגילי המתקדם גם לא אשוש לסוג אחר של מגורים.

למרות אהבתי לשכנים, מבחינתי הם רק רקע, קולות של עיר, משרים ביטחון, אך לעולם לא חברים, לא אנשים מוזמנים אליי הביתה או שאני נדחף לבתיהם. תודה אבל לא.

בטח אני מנומס: בקר טוב, שומר דלת פתוחה, יקראו לי לעזרה אגיע ואלך בהזדמנות הראשונה, ואם יבקשו סוכר, יקבלו גם יקבלו ויתבקשו לא להחזיר.

אבל, כיוון שאינני פותח דלת למי שנוקש עליה, אם לא הוזמן/ה, יתכן שחלק מהדופקים על דלתי הם שכנים, בהיותי לא "ידידותי", ובהיותנו מייצרים אפס רעש או לכלוך או מחלוקות, לאף אחד לא ממש אכפת, אם כי די התפלאתי ששכנה מהרחוב השתתפה בצערי על מות זוגתי, ושבוע אחר כך באה לבקש סליחה כי אמרו לה שבת זוגי הלכה לעולמהּ.

זה בגלל שבת זוגי אדם פתוח לב, ידידותי ודואג שלא אהיה בבית כשהיא מארחת את הרכלניות מהבנין או מהרחוב.