לילה עבר על כוחותינו בגוש דן, האמת, אנחנו באשמורת הראשונה, מי יודע מה עוד מחכה לנו.
הנכדה אצלנו, למזלנו היא נרדמה, ושום דבר לא העיר אותה. עברנו לחדר הכי מוגן בבית, חדר אמצעי. בת זוגי הדליקה טלוויזיה שרק הגבירה את רמות החרדה שלי, ומיותר לציין גם את שלה.
בסוף נפלה רקטה קרוב אלינו, אבל לא מספיק קרוב. הוריה רצו לבוא לקחת אותה, סרבנו. עכשיו שקט.
משבא השקט מערכת העיכול חזרה לפעול. מוזר כי למדתי שבשעת חרדה ופחד הגוף מפריש את הכל על מנת שיהיה קל בזמן הבריחה.
אבל מה אני יודע?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה