אני מטייל ורואה פרסומות על שלטי חוצות המבשרות על בואו של פסח, על מבצעי הנחות ענקים. דיוור ישיר של עלוני מכירות עם הנחות, בעיתונים כפולות עמוד ענקיות, בין היתר תמונות של נתחי בשר מדמם, דגים, חלקי עוף. כתבות שעיקרן השוואות מחירים בין רשתות מסחר, בין ערים בפריפריה ובמרכז. בסופר מבקשים ממני 10 ש"ח תרומה לתווי קניה למעוטי יכולת, והיום גם ביקשו שאקנה מוצרים ואשים בקופסת "לתת".
אני חוזר בזמן אל ילדותי בסוף שנות החמישים בירושלים. אל האווירה המסוימת, שקשה לתת לה שם: חגיגית, ייחודית, אחרת ששררה. על אף שלא ערכנו מעולם "סדר", אבי לא ויתר על ארוחות חג, בהן בישל והכין אוכל מלכים. [לא כשר פעמיים: לא לפסח ולא לפי כללי הכשרות], כך שבכל מקרה אווירה של חג או זמן אחר היתה. קראתי לה: חגיגיות, חריגות, ייחודיות, אחרות.
ולא קנו לי בגדים חדשים, ולא שיחקנו באגוזים. אבל סבתי האהובה תמיד היתה ונשארה לישון, וזו היתה מתנה גדולה, כי בניגוד להוריי היא היתה אשה רגועה, חמה מאוד, מחבקת ומנשקת, וכן היא ידעה לספר סיפורים, והיא שרה שירים בקול המיוחד שלה.
אני מניח שעם השנים התמוססה האווירה הזו, מבחינתי. יום כיפורים 1973 ריסק לגמרי כל תחושה של חגיגיות, חריגות, ייחודיות, אחרות. מאז החגים של היהודים, שגם קודם לכן לא בדיוק עניינו אותי, איבדו משמעות וערך למעט, כימי חופשה או סיבה להגיע לאבי ולאכול ממיטב תבשיליו. מאז גם הפסקתי לציין את יום העצמאות. יום הזכרון ויום העצמאות הם ימי האבל שלי.
אני קופץ בזמן אל ליל הסדר הראשון שהשתתפתי בו בימי חיי. [בצבא, בשל היותי אח שכול, מעולם לא נדרשתי להישאר באף בסיס, בשום חג, למעט מקום אחד, ומפקד המקום ננזף בחומרה יתרה על ההחלטה שלו להשאיר אותי בתורנות ביום חג. הוא לא ציפה שזה יגיע, אבל זה הגיע אליו, ובעוצמה גבוהה.] אצל חברה שלנו. רק ד' ואני. הילדים כבר היו גדולים. שם ככל הנראה הלכה לאיבוד שארית, אם היתה, של אווירא דינקותא. [אווירת ילדות]
היום כשטיילתי וראיתי את השלטים הגדולים, ניסיתי להבין אם היעדר ההתרגשות שלי הוא בגלל שאני פנסיונר, או בגלל פוגרום נחל עוז 2023? ברור לי שעוד בטרם 2023, ובטח בטרם קורונה על אף שהשבט אליו הצטרפה בתי מארח אותנו בכל ליל סדר, זה עוד יום, מעט שונה, ככל שאר ימות השנה.
אינני מצטער, אינני מתאבל.
גם השנה אלך לליל הסדר, יוותרו לי על הכיפה, ויבקשו ממני לקרוא מההגדה. אהיה נחמד. אחייך, אומר תודה. ואחזור הביתה לסלט של חצות. הנכדים לא יגיעו אלינו בימי החג כי ביתנו לא כשר לפסח. בסוף החג, במימונה ניסע לירושלים לחגיגות מימונה של המחותנים שלנו משם.
אז -
לכל החוגגים חג שמח.
לאלה אשר אוחזת בהם חגיגיות, חריגות, ייחודיות, אחרות, אולי אפילו קדושה - בהחלט חג שמח לכם.
