לפני שמונה שנים כתבתי כך:
פעם, מזמן מזמן, לפני הרבה הרבה שנים, כשעוד הייתי ילד חג שבועות היה חג שמעולם לא ממש התרגשו ממנו. זוכר את זר הפרחים, את הסלסלה שמולאה בעגבניה, מלפפון ובצל, אולי ענפי פטרוזיליה, זהו.
לא זוכר איזו אכילת חלב/גבינה מרובה, לא זוכר שאבי אללה ירחמהו בישל משהו מיוחד, ובכלל לא זוכר שאנשים ברכו זה את זה בחג שמח.
היום הלכתי ברחובה של קרת וכל מי שהכיר אותי הקפיד לומר "חג שמח" בכוונת מכוון, כמו אלוהים מדבר מגרונו, ולא אני לא מדבר על דתיים, דווקא מהם הברכה די פורמלית ונטולת קדושה.
טוב אז ברכתי חזרה, אבל עכשיו שוטטתי ברחבי הפייסבוק ולהפתעתי הלא רבה, כל אוכלי הנבלות והשרצים מברכים לחג הזה כמו אין מחר, וסותמים את עצמם במאכלי גבינה בלי סוף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה