‏הצגת רשומות עם תוויות טילים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות טילים. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 23 ביולי 2026

655- הערות ביניים

 לקראת סוף השבוע מתרבות השמועות, ההפחדות בדבר "עוד פעם טילים עלינו". הפעם לשם שינוי לא בגללנו, כך אומרים. 

הבחירות בעוד כחודשיים, השמועות סביב ביטול הפריימריז במפלגה "הכי דמוקרטית" בישראל, והידיעה הנכונה או הכוזבת שרה"מ יעשה הכל ע"מ להישאר בשלטון, כולל הרס המדינה, בהחלט מתעורר חשש אמיתי.

לכשעצמי, התפקדתי ל-דמוקרטים, הצבעתי בפריימריז ואני מרוצה מהתוצאה. אבל השמאל כמו בשמאל - ה"אינדבידואליזם" או "האגו" חזק מכל דבר אחר - כמה התבאסו שנציגם לא נבחר לעשיריות הראשונות, אז עכשיו הם "ברוגז".

מזג האוויר הנורא, חום בלתי נסבל מעורר התנהגויות קצה, אלימות. עונת הבחירות מעודדת מחלוקות, שכבר אינן מוסתרות, ומעצימה אותן. 

האנתולוגיה החדשה של הקבוצה שבה אני חבר ב- FB קורמת כריכה ודפים, כפי שציין בהומור העורך שלה, תחושות חזקות של הצלחה.

ספר שיריי החמישי ייצא לאור בספטמבר, כי אין לי רצון להוציאו בשיא החום. יש כריכה, יש שם, יש הקדשה.

הרומן האפוקליפטי-מיסטי-קבלי שלי שמבוסס על סיפור יראים יהודי ידוע מאוד, שנושאו קירוב בואו של משיח בן דוד, נתקע. בינתיים עוד לא נמצאה המשאית -המחלצת. במקביל אליו, בבלוג השני שלי כאן - מתפתח לו פרוייקט סיפורי פיות למבוגרים: "העץ אובות". 

שגרה?

דרך להרדים את הפחדים שלי?

סוף שבוע קריר, ללא טילים לכולנו.

לענייני הטילים- ממליץ על הפוסט הזה של "אלוהים איתנו - מחשבותיו של עצמאי", מדוע האיראנים לא תוקפים כעת את ישראל?


https://www.facebook.com/ims.gov.il/posts/%D7%9C%D7%A7%D7%A8%D7%90%D7%AA-%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%92%D7%9C-%D7%94%D7%97%D7%95%D7%9D%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%99-%D7%9C%D7%9E%D7%A2%D7%9C%D7%94-%D7%9E%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2-%D7%A9%D7%9C-%D7%92%D7%9C-%D7%97%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%A8%D7%99%D7%92-%D7%91%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%9B%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A1%D7%A4%D7%A8-%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9D-%D7%98%D7%9E%D7%A4%D7%A8%D7%98%D7%95/1066514072325406/

יום חמישי, 2 באפריל 2026

בסוף בסוף היה ליל הסדר


 מתאים לשרביט החם

כמה כולם דאגו.

משפחות ביטלו התכנסות נרחבת של בני המשפחה.

לבניין שלנו לא היתה תנועה פנימה. היתה תנועה החוצה.

האיראנים קיימו את ההבטחה, חיסלו את חוסר הוודאות במטח טילים בשש בערב. שני מטחים, עם הפסקה קצרה בינם, כך שיצאנו ברכב לבני, וחזרנו מייד למקלט.

במקלט ישבו כל הדיירים הצעירים. שכנתנו כבר נסעה לאחיה.

--

זוג אחד - בת הזוג לפתח תקווה להוריה. בן זוגה התכונן לנסוע לחריש להוריו.

הזוג הצעיר הנשוי היו בדרך לחדרה

הזוג האמריקאי הצעיר לא נכח

הזוג הצעיר שהוא בגובה של 2 מטר והיא לדעתי קרוב למטר תשעים גם לא נכחו.

שלישיית הצעירים הרוסים/האוקראינים [לא יודע] נכחו - עמדו לנסוע לתל אביב לחברים.

בתי ומשפחתה מצאו בדרך לשפלת יהודה מרחב מוגן ובילו בו בזמן האזעקות. משם המשיכו לחמותה, וערכו סדר כהלכתו ללא הפרעות. 

משחזרנו, היתה שוב אזעקה.

כולם כבר חזרו, למעט אלה שכנראה נסעו מוקדם להורים ונשארו שם.

אז מה אתם אומרים?

הקפדתי בכל מקום לציין שתאריך ליל הסדר הוא האחד באפריל. בת זוגי שאלה: גם הטילים בשקר?

תרועות החג, הרעשים, האורות - כל אלה בהחלט היו לוויית חן לפתיחת חג החירות של היהודים.

המשך חג שמח.

 

אָבִיב מְחַדֵּשׁ

פֶּסַח שָׂמֵחַ תָּמִיד -

הוּא עֲדַיִן חַי

יום שישי, 20 ביוני 2025

509 - איראן

 הנושא החם - איראן

כמה פעמים חשבתי לעצמי, כתוב על חוויותיך במקלט, אבל לא נסתייע. אני מעדיף לכתוב על דברים אחרים.

לפני שנתיים פגשנו גולה איראנית בנורבגיה, בסטוונגר [עיר נמל נפט חשובה מאוד בדרום נורבגיה]. מהר מאוד התחברנו.

יש בי גם סלידה מציור האויב כ"השטן", ואתמול בשיחה עם הבחור מחנות 'הטבע' סיכמנו שתגובות טראמפ וחלק מהקיצוניים אצלנו מתאימות לעולם שחור-לבן של המערבון הקלאסי.

מלחמה היא כלי יעיל ל"גיבוש" העם, אפילו זכויותיו ניטלות ממנו. האם "ישראל" היא האויב המלכד את משמרות המהפיכה? יש משהו אירוני בכך, שגם בישראל הופכת  איראן ל"האויב" ובכך "נוצר" גיבוש לאומי, אבל התמונה איננה פשוטה כפי שעולה מדבריי.

בשלב הזה אין לי מושג לאן הדברים נוטים, מאז אתמול בבוקר יש דממת טיווח. הרטוריקה הישראלית והאיראנית ובטח האמריקאית משדרת כל הזמן איומים, הפחדות


אני רוצה להמליץ על הפוסט "החתונה של אבנר" בבלוג חאראקי של ליאור גלציאנו






יום שלישי, 31 בדצמבר 2024

446 - 31 בדצמבר 2024

 לא, זה אינו פוסט סיכום שנה, כי אין לי שום כוונה לסכם. לעצור לרגע ולהרהר על הדברים החשובים שקרו לי-לנו [לד' ולי] בשנה הזו.

השנה היא שנה בה אני נפרד מהעשור השביעי של חיי, ונכנס בראש זקוף לעשור השמיני של חיי. 

נולד לנו נכד חמישי, ילד בגיל מאוחר גם לאביו וגם לאמו, אבל השמחה אדירה.

קראתי כמה ספרים חשובים מאוד מבחינתי, אציין שניים: חיות מטאפיזיות, קלייר מק-קול ורייצ'ל וייזמן. ספר היסטורי-ביוגרפי על ארבע פילוסופיות באנגליה שצמחו אחרי מלחה"ע השניה. אחת מהן, פרופ' אנסקומב הפכה לאחת הפרשניות הגדולות של ויטגנשטיין. 

אנתרופולוגיה פילוסופית, יובל לוריא. ספר עב כרס המסביר את חקר האדם מבחינה פילוסופית, או את היסודות הפילוסופיים של האנתרופולוגיה, או "מהי תרבות"? גם הוא עוסק רבות בויטגנשטיין. אבל פרופ' לוריא גם הוא קורא מומחה בויטגנשטיין וגם כתב עליו ספר אחד.

בנוסף, אני רוצה לציין את הספר של כריסטפור אישרווד, איש יחיד. ספר המתאר יום אחד ויחיד בחייו של גבר בגיל העמידה, המתאבל על מות אהובו ומנסה לשרוד עוד יום. ספר שכתוב עפ"י הפואטיקה שהוא פיתח בנובלה שלו "מר נוריס מחליף רכבות": "אני מצלמה", כלומר רק מתעד, מנסה באמצעות הסיפור ל"הראות" ולא "לספר". [טכניקה קשה מאוד לביצוע.][הנובלה מופיעה בתוך ספר שנקרא: פרידה מברלין, או סיפורי ברלין, שפורסם בהוצאת ע"ע, וגם היה תשתית לסרט "קברט".]

אתמול נחתנו בישראל לאחר שבוע תמים בנורבגיה אצל הגיס שלי, שם היינו שותפים לחגיגות כריסטמס מסורתיות, וכמה ימים בקרקוב. ברוח העיתים, הנחיתה התעכבה עקב טיל ששיגרו הח'ותים, ולטענת הדיילים אמרו להם שזה "מזג אוויר" ולא טיל.

הנה כמה תמונות מפולין - בעיקר ריניק גרוווני [שזה כיכר סחר מרכזית]בקרקוב, ומנורבגיה, מהכפר [כבר עיירה די גדולה] של גיסי.



אתר "שלוש החרבות", ציון למקום בו לפי האגדה המלך האראלד בהיר השיער [ Harald FairHair]  איחד את נורבגיה במחצית המאה העשירית לספירה.




בסופר טיפוסי בנורבגיה [הם ענקיים הסופרים האלה], לא בקניון, נמכרים פרחים אלה.

ובפולין

שוק כריסטמס והשנה החדשה בריניק גרווני בקרקוב-



ועוד פסל יפהפה של ארלקינו בוורוצסלב






יום רביעי, 25 בספטמבר 2024

415 - טיל בשמי גבעתיים

 עמיתתנו תיירת מקרית פרסמה פוסט "ומה עם החטופים"?

עניתי לה - היתה אזעקה בגבעתיים.

לצערי, ידיעות כאלה משבשות אותי לגמרי. אלה ידיעות שאין ביכולתי להימנע מהן, ועל אף נסיוני לא לשמוע, לא לראות ולא לדבר, הן מחלחלות.

ואני נזכר שמחר מתחיל אצלנו שיפוץ בבית. חדר האמבטיה משנה פניו. צביעה, שינוי אינסטלציה וציפייה לעוד 30 שנים של חיים ללא צורך לשפץ ולתקן.

בכלל שמתי לב, כשמתחילים בשיפוץ אחד מתגלים דברים נוספים. הפעם סחטתי הבטחה מ-ד', רק זה. אני לא מוכן לעוד שיפוצים.

כמה אמונה יש בנו, לשפץ בית כשטילים מעופפים בשמיים. 




יום ראשון, 7 באפריל 2024

359 - הגיון ופחד

 אני כותב שורות אלה, לאחר שיחה רגילה על כוס קפה עם המו"ל שלי ורעייתו ובתו.

יש להם מחסני מים ומזון בבית, והשיחה נסובה אודות התראות וסכנות ותחזיות נוראות.

הרגשתי איך החרדה לופתת אותי ומתחילה לייצר את התסריטים המשתקים. נוסף לכך, שמעתי ברדיו ביום שישי בלילה שאיזו חברת חדשות אמריקאית פרסמה שהאירנים מתכננים בסיום הרמאדאן גלי מטוסים, טילים בליסטיים - מאיראן ומעיראק, כנראה גם הח'ותים.

אז אני עדיין כאן.

אבל אני חרד.



יום שבת, 15 במאי 2021

71 - שבת

 אתמול רויתי נחת.

ללא התרעה או התראה הוטסאפ צפצף, והנה תלמידה מתענינת לשלומי ובשלומי. לאחר שפטפטנו מעט חשבתי ביני לביני - לפני קרוב ל- 30 שנים, במלחמת המפרץ הרי הקפדתי להתקשר מדי יומיים לתלמידיי ולברר על מצבם, מצב משפחתם. אינני מחנך השנה, אז מה?!

וכך שלחתי לכולם הודעת ווטסאפ בה שאלתי לשלומם ושלחתי חיבוק ועידוד. לא שוחחתי טלפונית, כי מרב חרדה לא הצלחתי לדבר פיזית, לצערי. עם בת זוגי הצלחתי, וגם זה בקושי.

שלחתי הודעת SOS לחבר הטוב, והוא התקשר אליי והצליח איכשהו לדובב אותי מעט, מה שהקל על הלחץ.

הפגיעה ברמת גן היתה במרחק יריקה מהבנין בו חיה משפחת בתי. הם לא היו בבית, ובדיעבד די שמחו על כך. אם כי הדרך חזרה הביתה היתה רצופה בהיסטריה של הילדים, אבל הם צלחו אותה כמו גדולים.

ומילת הערכה לכרמל שאמה-כוהן, ראש עיריית רמת גן, שהצליח לגייס את כל המורים בעיר, בעיקר המחנכים להתקשר לילדי בתי הספר, לשוחח אתם ולהרגיע אותם. נכדתי זכתה לשיחה כזו מהמחנכת שלה, ובתי אומרת, שאחרי השיחה הילדה הצליחה לחזור לעצמה.


יום חמישי, 13 במאי 2021

70 - אני בת יענה

 אין מה לעשות באמת אל מול לחצים העזים במרכז החזה. אני מקפיד לקחת את התרופה נוגדת החרדה, אבל אלה חרדות אמיתיות לגמרי, לא מפונטזות.

הבקר, ישיבת חירום של צוות בית הספר, עקב התפרעויות של נוער מולהב ומשולהב על ידי חברי "לה פמיליה", שמצאו להם כר פעולה "מדליק". כיוון שמנעו מהם גישה ליפו, מה רע בהרס עסקי ערבים בבת ים?

בין לבין צפירות. הטלוויזיה והרדיו רק על ערוצי חדשות. בת זוגי אינה מסוגלת להפסיק את צפיית ה"טראנס" שלה. כמוה עוד רבים נשאבים לתוך מבול התמונות, הדברת וההיסטריה הגולשת ממכשירי התקשורת ואמצעי המדיה השונים.

הלב דופק, ממש כואב לי במרכז החזה. כיוון שאין לי נמלול ביד שמאל ואין לי צרבת אני יודע שאין לי התקף לב. הגוף לא יכול יותר לישון, כלומר גם הדכאון ככלי תרפויטי של הגוף איבד את כוחו.

המציאות פולשת ברב עוצמה לתוך הבועה שלי ומפוצצת אותה.