מאז ומעולם גרתי עם שכנים באותו הבנין. לא מכיר אפשרות אחרת, ונראה לי שבגילי המתקדם גם לא אשוש לסוג אחר של מגורים.
למרות אהבתי לשכנים, מבחינתי הם רק רקע, קולות של עיר, משרים ביטחון, אך לעולם לא חברים, לא אנשים מוזמנים אליי הביתה או שאני נדחף לבתיהם. תודה אבל לא.
בטח אני מנומס: בקר טוב, שומר דלת פתוחה, יקראו לי לעזרה אגיע ואלך בהזדמנות הראשונה, ואם יבקשו סוכר, יקבלו גם יקבלו ויתבקשו לא להחזיר.
אבל, כיוון שאינני פותח דלת למי שנוקש עליה, אם לא הוזמן/ה, יתכן שחלק מהדופקים על דלתי הם שכנים, בהיותי לא "ידידותי", ובהיותנו מייצרים אפס רעש או לכלוך או מחלוקות, לאף אחד לא ממש אכפת, אם כי די התפלאתי ששכנה מהרחוב השתתפה בצערי על מות זוגתי, ושבוע אחר כך באה לבקש סליחה כי אמרו לה שבת זוגי הלכה לעולמהּ.
זה בגלל שבת זוגי אדם פתוח לב, ידידותי ודואג שלא אהיה בבית כשהיא מארחת את הרכלניות מהבנין או מהרחוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה