446 - 31 בדצמבר 2024

 לא, זה אינו פוסט סיכום שנה, כי אין לי שום כוונה לסכם. לעצור לרגע ולהרהר על הדברים החשובים שקרו לי-לנו [לד' ולי] בשנה הזו.

השנה היא שנה בה אני נפרד מהעשור השביעי של חיי, ונכנס בראש זקוף לעשור השמיני של חיי. 

נולד לנו נכד חמישי, ילד בגיל מאוחר גם לאביו וגם לאמו, אבל השמחה אדירה.

קראתי כמה ספרים חשובים מאוד מבחינתי, אציין שניים: חיות מטאפיזיות, קלייר מק-קול ורייצ'ל וייזמן. ספר היסטורי-ביוגרפי על ארבע פילוסופיות באנגליה שצמחו אחרי מלחה"ע השניה. אחת מהן, פרופ' אנסקומב הפכה לאחת הפרשניות הגדולות של ויטגנשטיין. 

אנתרופולוגיה פילוסופית, יובל לוריא. ספר עב כרס המסביר את חקר האדם מבחינה פילוסופית, או את היסודות הפילוסופיים של האנתרופולוגיה, או "מהי תרבות"? גם הוא עוסק רבות בויטגנשטיין. אבל פרופ' לוריא גם הוא קורא מומחה בויטגנשטיין וגם כתב עליו ספר אחד.

בנוסף, אני רוצה לציין את הספר של כריסטפור אישרווד, איש יחיד. ספר המתאר יום אחד ויחיד בחייו של גבר בגיל העמידה, המתאבל על מות אהובו ומנסה לשרוד עוד יום. ספר שכתוב עפ"י הפואטיקה שהוא פיתח בנובלה שלו "מר נוריס מחליף רכבות": "אני מצלמה", כלומר רק מתעד, מנסה באמצעות הסיפור ל"הראות" ולא "לספר". [טכניקה קשה מאוד לביצוע.][הנובלה מופיעה בתוך ספר שנקרא: פרידה מברלין, או סיפורי ברלין, שפורסם בהוצאת ע"ע, וגם היה תשתית לסרט "קברט".]

אתמול נחתנו בישראל לאחר שבוע תמים בנורבגיה אצל הגיס שלי, שם היינו שותפים לחגיגות כריסטמס מסורתיות, וכמה ימים בקרקוב. ברוח העיתים, הנחיתה התעכבה עקב טיל ששיגרו הח'ותים, ולטענת הדיילים אמרו להם שזה "מזג אוויר" ולא טיל.

הנה כמה תמונות מפולין - בעיקר ריניק גרוווני [שזה כיכר סחר מרכזית]בקרקוב, ומנורבגיה, מהכפר [כבר עיירה די גדולה] של גיסי.

אתר "שלוש החרבות", ציון למקום בו לפי האגדה המלך האראלד בהיר השיער [ Harald FairHair]  איחד את נורבגיה במחצית המאה העשירית לספירה.

בסופר טיפוסי בנורבגיה [הם ענקיים הסופרים האלה], לא בקניון, נמכרים פרחים אלה.

ובפולין

שוק כריסטמס והשנה החדשה בריניק גרווני בקרקוב-

ועוד פסל יפהפה של ארלקינו בוורוצסלב

445 - ספרים, רבותיי, ספרים

 הנושא החם השבוע - הספרים ואני

ככותב ספרי שירה, ולאחר 3 ספרי שירה ורומן מד"ב אחד שפרסמתי, הקשר שלי לספרים ברור לגמרי. לולא האמנתי בכוח הנייר [אני שייך לדור שכבר לא יקרא ספרות ממסך, כל מסך] לא הייתי משקיע ומפרסם ספרים.

לאחר שקראתי את הפוסטים של מוטי ושל עדי הבנתי, שאולי הציפייה היא לכתוב על סוג הספרות שאני קורא ומדוע אני קורא אותה, דווקא.

אתחיל ממש בהתחלה:

התחלתי לקרוא בגיל צעיר מאוד, גיל 4. [אינני גאון מאף סוג] קראתי עם אמי מדי ערב פרק בתנ"ך, כי לדעתה, על אף היותה לא-דתית וסולדת מהדת, התנ"ך הוא ספר התרבות הבסיסי ביותר לכל ישראלי, בטח ממוצא יהודי, באשר הוא. אז זכיתי.

משהתחלתי לקרוא בשיטתיות, לא היו אף מגבלות עבורי. מעולם לא אמרו לי בספרייה העירונית: זה לא לגילך, וקראתי כל דבר שיכולתי. פעם קראתי טקסט של סילבי קשת בו היא כתבה שהיא קוראת גם טקסטים על אריזות כי בלי לקרוא זה מצב בלתי אפשרי עבורה.

גם עבורי מצב של אי קריאה בלתי נתפס לגמרי. בשנים האחרונות יש טלוויזיה איכותית ששודדת זמן קריאה, אבל אני מקדיש זמן לקריאה, ובדר"כ אני קורא בוזמנית שלושה עד ארבעה ספרים.

אני חושב שהבחירות שלי התיצבו אחרי האוניברסיטה בצורה מובהקת:

❤מד"ב ופנטזיה, בלי סוף, אם כי עם הפסקות, כי בפנטזיה יש נטייה לכתיבה תבניתית ובמד"ב יש נטייה לקבל "המצאות של אחרים" כמו "אמת" [למשל - שלושת חוקי הרובוט של אסימוב, התנועה בזמן ופרדוקס אני-אני בעבר]

❤ספרות שדורשת פניות גבוהה, סבלנות, דחיית סיפוקים וידע תרבותי רחב. טולסטוי, דוסטוייבסקי, ויג'יניה וולף, כריסטופר אישרווד, משה שמיר, ס. יזהר, עגנון, אולגה טוקרצ'וק וכו'

❤ספרות שמחייבת מבט חדש על מוסכמות כתיבה ותבניות כתיבה: בלש, משטרה, מד"ב, רומןרומנטי. א"א פו, ארתור קונן דויל, אגת'ה כריסטי, ג'ו נסבו, עגנון [סיפור פשוט], פרנק הרברט, יונתן שגיב, סופי קינסלה [לפחות ספר אחד ממש בולט]

❤שירה. אני אוהב שירה אהבה גדולה מאוד. אני קורא שירים מכל התקופות. על אף הידע הרחב מאוד שלי, סוגי שירה רבים, לעולם איני חדל להשתאות מהיכולת של בני אדם לכתוב שירים, תמיד חדשים. [רק תחשבו על כמה שירי אהבה אתם מכירים]

❤ ספרות עיונית. ברור שמקצועית בתחום השירה והספרות, אבל אני קורא מתוך אמונה עמוקה, שעל מי שעיסוקו בקריאה ובכתיבה ובהוראה חובה להרחיב את תחומי הדעת שלו ללא סוף, ואני גם סקרן גדול. אז אני קורא: פסיכולוגיה, אנתרופולוגיה, סוציולוגיה, היסטוריה, חקר דתות, חקר המקרא, חקר תרבות, פילוסופיה, היסטוריה של המדעים, ספרות קלה בפיזיקה ובמתמטיקה.. 

❤ואם לא די בכל אלה אז גם עיתונים, מאמרים מהאינטרנט [אם הם ארוכים מאוד אני מדפיס]

https://www.kinbooks.co.il/ani-qvra-marz.html

332 - וברגיל...

 אז -

בגילי ענייני בריאות הם "שם המשחק", ולכן הרבה בני גילי נוטים לבקר את הרופאים ולמלא את מסדרונות קופ"ח או מחלקות מקצועיות בבתי החולים, "מחלקות חוץ."

אז הבה ונראה -

היום הייתי צריך לבקר את הנוירולוג, אבל הוא איננו בארץ. אז אבקרו בחודש הבא. הסיבה - התגברות  הרעדת. חלקה מזוהה לגמרי, כמו פחד מנציגי השלטון:

בשבוע שעבר היה לי תור במס הכנסה לצורך שינוי תיאום המס, כי הפסקתי לעבוד. שום דבר שיכול לאיים עליי. ובכל זאת, מהרגע שישבתי מול הפקיד, איש נחמד מאוד, שטרח מאוד לעזור לי, התחלתי לרעוד בידיים ללא הרף, ולא יכולתי לתת לו את המסמכים שביקש. אבל הוא כיבד אותי, ועד שלא מסרתי לו את הטפסים, שימצא בהם את הנחוץ לו, הוא לא לקח אותם או ביקש אותם.

אבל -

ישנן רעידות שאין לי הסבר חיצוני עבורן. חלקן בזמן אכילה, חלקן עתיק-נושן במוטוריקה עדינה [מאז שאני זוכר את עצמי], חלק סתם, פתאום.

אתמול עברתי צילום עין, ע"מ לתת לרופאה מבית החולים מבט ישיר בהן, בשבוע הבא. האם יש לי קטרקט שאפשר לרפא ללא ניתוח, מה מצב השפעת הסכרת על העין, והאם יש רמזים לגלאוקומה [לשני הוריי היתה המחלה הזו.]

כמו כן

הרומן הראשון שלי הסתיימה עריכתו, וביוני ככל הנראה ייצא למכירה ולהפצה גם בחו"ל.

ספר השירים השלישי שלי עבר עריכה וביקורת, כעת הוא מנוקד מקצועית, נערך לו השער הגרפי המתאים. בטח בפברואר או מרץ ייצא לאור.

הרומן השני שלי, שחלקים קטנים ממנו אני מעלה בבלוג אחר שלי [גם הוא מופיע בבלוגיה] בכתיבה. בהיותו מעין יומן חיים, עד שנת 2022 ככל הנראה לפי הזמן שבחרתי, אני תקוע וחופר בשנת 2002 בערך, כלומר נותרו לי עוד 20 שנים לכתוב עליהן.

אבל אינני ממהר. אינני חתום על אף חוזה עם הוצאה לאור שאני מחוייב בלו"ז, אינני מקבל משכורת או רואה רווח כספי מעבודתי הרוחנית-האומנותית. זה אגב חלק מה"חירות" ומ"הרצון החופשי" שכותבים עליהם.

לפני שבוע פנה אליי תלמיד לשעבר, היום בכיתה יב', והתעניין בי. הייתי סופר מופתע, כי לפני שנתיים הוא לא ממש גילה ענין רב בי, אלא ציפה שיסתיים השיעור ואלך :-). מה שהצחיק אותי זה שהוא קרא לי: חתיך, ושלח אימוג'י של שפתיים מנשקות. התעלמתי מכל הקשר אחר למעט, נשיקה לסבא על הלחי.

העולם חוזר אל עצמו.