‏הצגת רשומות עם תוויות סוף שנה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות סוף שנה. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 31 בדצמבר 2024

446 - 31 בדצמבר 2024

 לא, זה אינו פוסט סיכום שנה, כי אין לי שום כוונה לסכם. לעצור לרגע ולהרהר על הדברים החשובים שקרו לי-לנו [לד' ולי] בשנה הזו.

השנה היא שנה בה אני נפרד מהעשור השביעי של חיי, ונכנס בראש זקוף לעשור השמיני של חיי. 

נולד לנו נכד חמישי, ילד בגיל מאוחר גם לאביו וגם לאמו, אבל השמחה אדירה.

קראתי כמה ספרים חשובים מאוד מבחינתי, אציין שניים: חיות מטאפיזיות, קלייר מק-קול ורייצ'ל וייזמן. ספר היסטורי-ביוגרפי על ארבע פילוסופיות באנגליה שצמחו אחרי מלחה"ע השניה. אחת מהן, פרופ' אנסקומב הפכה לאחת הפרשניות הגדולות של ויטגנשטיין. 

אנתרופולוגיה פילוסופית, יובל לוריא. ספר עב כרס המסביר את חקר האדם מבחינה פילוסופית, או את היסודות הפילוסופיים של האנתרופולוגיה, או "מהי תרבות"? גם הוא עוסק רבות בויטגנשטיין. אבל פרופ' לוריא גם הוא קורא מומחה בויטגנשטיין וגם כתב עליו ספר אחד.

בנוסף, אני רוצה לציין את הספר של כריסטפור אישרווד, איש יחיד. ספר המתאר יום אחד ויחיד בחייו של גבר בגיל העמידה, המתאבל על מות אהובו ומנסה לשרוד עוד יום. ספר שכתוב עפ"י הפואטיקה שהוא פיתח בנובלה שלו "מר נוריס מחליף רכבות": "אני מצלמה", כלומר רק מתעד, מנסה באמצעות הסיפור ל"הראות" ולא "לספר". [טכניקה קשה מאוד לביצוע.][הנובלה מופיעה בתוך ספר שנקרא: פרידה מברלין, או סיפורי ברלין, שפורסם בהוצאת ע"ע, וגם היה תשתית לסרט "קברט".]

אתמול נחתנו בישראל לאחר שבוע תמים בנורבגיה אצל הגיס שלי, שם היינו שותפים לחגיגות כריסטמס מסורתיות, וכמה ימים בקרקוב. ברוח העיתים, הנחיתה התעכבה עקב טיל ששיגרו הח'ותים, ולטענת הדיילים אמרו להם שזה "מזג אוויר" ולא טיל.

הנה כמה תמונות מפולין - בעיקר ריניק גרוווני [שזה כיכר סחר מרכזית]בקרקוב, ומנורבגיה, מהכפר [כבר עיירה די גדולה] של גיסי.



אתר "שלוש החרבות", ציון למקום בו לפי האגדה המלך האראלד בהיר השיער [ Harald FairHair]  איחד את נורבגיה במחצית המאה העשירית לספירה.




בסופר טיפוסי בנורבגיה [הם ענקיים הסופרים האלה], לא בקניון, נמכרים פרחים אלה.

ובפולין

שוק כריסטמס והשנה החדשה בריניק גרווני בקרקוב-



ועוד פסל יפהפה של ארלקינו בוורוצסלב






יום שלישי, 25 במאי 2021

75 - סוף שנה

 נותרו עוד שלושה שבועות, מבחינתי, 6 שעות לכל כיתה ללמוד.

עם כיתה אחת החלטתי לערוך טיול בשירים המפולפלים של ביאליק. אני די סולד מהתמונה השקרית שמשרד החינוך מציג באמצעות השירים שנבחרים להוראה ולבחינות הבגרות.

מי שיבדק את התכנית יגלה:

שירי חיים נחמן ביאליק ארבעה שירים – אחד מכל קבוצה )א-ד

א לא זכיתי באור; ואם ישאל המלאך; חוזה לך ברח - שירים ארס-פואטיים בהם מצוירת דמות האמן על פי מיטב הקלישאות; סובל, אומלל, נביא נרדף 

ב לבדי - שיר היסטורי המתאר את תהליך החילון בחברה היהודית הרוסית בשלהי המאה ה- 19 ובמפנה המאה

ג הכניסיני תחת כנפך; ציפורת; עם דמדומי החמה- שירת אהבה מיוסרת. הראשונה הוידוי של אותו ש"נעוריו" נגזלו ממנו, השני - שיר תשוקה, שכפי שהיטיב להראות עדי צמח בספרו, הלביא המסתתר, על שירת ביאליק, רואה במין ממשי מוות, השלישי, על אף העברית הנהדרת, מוטיב הדם והגסיסה [דמדומים, צבעי אדום לאורך השיר, הפוזה של זוג חבוק בחלון] מובילים אל ראיית האהבה כמין אסון טרגדי, לא פחות

ד על השחיטה - שיר קינה מובהק שנכתב בעקבות פרעות קישינב, 1904. שיר לאומי מובהק המיועד לעצרות עם ולאזכרות שנתיות.

אבל יש ביאליק אחר, לא זה של אחד העם השולט בו וברעיוניו, אלא אדם מפולפל, בעל חוש הומור נהדר, חושני ואוהב חיים.

למשל, השיר שקראנו היום - לא ידע איש מי היא.

הקשיבו לביצוע היפהפה של חווה אלברשטיין, ואחר כך קראו את "שיר העם" הממזרי, הלעגני. כשאתם קוראים את השיר, שאלו עצמכם, האם זו זנזונת המגיעה לעיר או שמא זה האביב, אותו אנחנו מכירים בשירו הלא פחות ממזרי, בכסות שיר רציני - שושני אשתקד.


כיוון שהשיר מאוד ארוך, אני מצרף קישור אליו, בפרוייקט בן יהודה:

לא ידע איש מי היא