כבר יבשו עינינו מדמעות,
ופינו כבר נותר אילם בלי קול.
מה עוד נבקש, אמור מה עוד?
כמעט ביקשנו לנו את הכל.
את הגשם תן רק בעיתו,
ובאביב פזר לנו פרחים,
ותן שיחזור שוב לביתו,
יותר מזה אנחנו לא צריכים. [אבי קורן, שמואל אימברמן, שר שלמה ארצי]
באמת קשה היום לדבר על פתיחת שנת הלימודים.
אבל הנכד הקטן שלי מתחיל את כיתה אל"ף, אחותו הבכורה את כיתה ז' לקראת סיום היסודי [ברמת גן ובגבעתיים אין חטיבות ביניים]. שוחחתי אתו לפני כמה דקות. כמה שמחה יש בו, כמה ציפיות מהעולם שלנו. אנחנו, כולנו, הורים מגוננים. האסונות הללו, אנחנו מקווים עוד לא מגיע שמעם אל אוזני הילדים התמימים. אבל כמה זמן נוכל להגן עליהם מהשמועות, מהאווירה, מהחרדה ומהייאוש?
אז קיבלנו המון תמונות מלאות בחיוכים, גם מבנות הדודות שהצטרפו למערכת החינוך עם המון תקווה.
ביום רביעי נהיה בברית של נכד חדש למחותנת שלנו, תוספת לשבט הגדול שהצטרפנו אליו. תינוקות הם שמחה, תקווה הבעת אמון בעתיד.
אבל
קיבלנו בשורות איוב על שישה חטופים שגופותיהם נמצאו נטושות, וידוע שחיו עד לפני יומיים. המכה בבטן, בלב כלכך חזקה. ממשלת הזדון, הרשע והשקר מנסה בכל כוחה לנרמל את המצב בו אנו חיים, מנהלת מדינה אי שם ב"לה-לה לנד", ובשמנו הם טוענים טענות ההבל, השנאה ואין האונות שלהם.
עפרה עופר אורן פרסמה רשומה על ספר חדש שיצא לחנויות, מר הפקרה, עם תמונת רה"מ בחזיתו, שתורגם לאנגלית. הרשומה מומלצת מאוד, היא מציגה חלק מהמאמרים שמופיעים בו.
שלחתי קישור לרשומה לחברים, חלקם הודיעו לי שאינם מסוגלים אפילו לקרוא את הרשומה של עופרה.
יום נורא בישראל.
ואם לא די בכך, מורי התיכון משקפים את תרבות הניוול, הניוון, היהירות של ממשלת ישראל. נסיונות ממשלה זו להראות ש"הכל בסדר", נירמול המצב הבלתי אפשרי מאפשרים את השביתה. אם הכל רגיל ונורמלי, כפי שממשלת הזדון והרוע טוענת, אז בוודאי ובוודאי יש לארגון עובדים זכות לשבות. הרי "אין מצב חירום", נכון?
ואולי אולי אנחנו מתחילים עכשיו את השינוי הנחוץ כלכך. עיריית גבעתיים משביתה מחר את כל מוסדותיה. עובדי העירייה יוצאים לתמוך במשפחות החטופים והנרצחים.
ביאליק כתב ב"על השחיטה", שיר קינה על פוגרום בראשית המאה העשרים ברוסיה, "עד מתי עד אנה עד מתי", והנה אנחנו שוב עם אותה קריאת כאב עמוקה, הפעם מופנית אל ממשלת הזדון, הרוע והרשע.
עריכה בעקבות הפוסט של הבהיר "הספינה שטה" אני פותח את הפוסט בציטוט הפזמון משירם של אבי קורן ושמואל אימברמן "יותר מזה אנחנו לא צריכים".
