כן, זה שאנחנו גמלאים לא מונע מאתנו לתכנן לעוד 20 שנים. מקסימום, חלקן לא יוגשמו.
אנחנו ממש נמנעים מכתיבת צוואה. עכשיו ד' מטפלת בצוואה של אמה. בהתחלה לא היתה, אבל התגלתה אחת, שכתבה על דף נייר ובן זוגה האחרון הפקיד בבית המשפט, לא פחות.
שניהם הגנו על צאצאיהם, כך שלא יווצר מצב שהיא תירש אותו או הוא יירש אותה. הם גם לא ממש התחתנו באופן רשמי, רק לעיני אלוהים ורב אי שם במקומות בהם אין חובת דיווח לממשלה. :-)
אז מהן תוכניותינו:
די ברור לנו שבעוד כמה שנים נצטרך לעזוב את דירתנו, ברחובנו המקסים בשל תנופת הפיתוח בעיר גבעתיים, שמשולבת בפיתוח תחב"צ - רק"ל.
לעת עתה אנו משפצים את כל מה שצריך אצלנו - חדר האמבטיה שחייב רענון, והחלפת האמבטיה במקלחון. הנכדים גדולים, הם כבר לא מתאמבטים עם צעצועים.
יש לנו תוכנית חומש לבקר את ישראל לאורכה ולרוחבה, ללא שטחי 1968, בעזרת רכבת ישראל. לא החלטנו עדיין איך.. אבל ..
לעזוב את הארץ למשך חודש תמים ולהיות במקום אחר. הגישה שלנו היא: רכבות, ותחנות רכבת. יש לנו תכנון לארה"ב. הבעיה היחידה היא התארגנות עם התרופות בקירור של שנינו, ולכמה זמן מראש אפשר לקחת תרופות, ואיך זה עובד בארצות אחרות, המרשמים שלנו, מחירים וכו'
בת מצוות, בר מצווה - יש לנו במהלך 8 השנים הקרובות, כל שנתיים: בת מצווה ולבסוף בר מצווה, שיחגג ברוב שבט ושמחה.
אנחנו כנראה נלמד יידיש, לאדינו, איטלקית. ד' תתנדב למוסדות מסוימים, בעיקר כאלה שעוסקים בילדים עם צרכים מיוחדים.
זה לא נשמע הרבה
אבל כיום אפילו לתכנן חצי שנה מראש לא מבטיח כלום, שדה התעופה שלנו נפתח-נסגר עפ"י החליל האיראני, רה"מ וכנופייתו ממשיכים בגזלייטינג של מדינה שלמה. רואי השחורות כבר מספידים אותנו, אז בתכנון מעבר אך ורק בלית ברירה לנורבגיה, בה חי גיסי.
עד אז
שיהיה לנו סוף שבוע רגוע יחסית, שישובו בנים לגבולם, בצפון ובדרום, שממשלת הזדון והרוע תופל סוף סוף.
