אין זה סוד שאני כותב שירה, פרוזה. הספרים שפרסמתי מופיעים בצידי הבלוג.
אחד הנושאים באומנות, שמרתקים אותי, הוא תהליך היצירה. לעולם לא מצאתי דמיון בין שירים ארספואטיים שעוסקים ביצירה, יהא השיר עוסק במשורר, ביצירה עצמה [מהו השיר היפה, למשל], בתהליך היצירה [בטח אתם מכירים את השיר של יהונתן גפן, מהכבש השישה עשר: איך שיר נולד ] או בקוראיו.
אני רוצה לכתוב על משהו אחר, מדוע התמהמה שיר אחד, מסויים מלבוא לעולם, "כמו תינוק" [איך שיר נולד, יהונתן גפן].
בספר שיריי האחרון שכולו מוקדש לאנשים בחיי לא התקשיתי לכתוב שירים על נכדיי. לבני טרם נולדו ילדיו.
לידת הבן הראשון שלו גרמה לי לשמחה גדולה,ולאחר ששמו ניתן לו [הייתי סנדק, לא ממליץ לאף אחד] השיר שלו פרץ ממני, בכוח.
בשמחה גדולה התקבלה בתו וקיבלה את שם אמי, וכאן משום מה לא הצלחתי לכתוב שיר. עד אתמול, עת הוא נולד/נוצר או "לבי התפוצץ" בעקבות מכת פטיש הנפח, והגץ - השיר - יצא אל העולם, [ לא זכיתי באור מן ההפקר , ביאליק].
באחת התגובות לשיר נכתב, שהוא מציג את המורשת הבינדורית. הילדה קיבלה את שמה של סבתא-רבא שלה, אמי. דמות שאני מסוכסך אתה שנים ארוכות מאוד. אני שואל את עצמי - האם זו הסיבה?
שום תיקון לא בא לעולם בעקבות השיר. לא פתרתי ולא סיימתי את הסכסוך, אבל שיר יפה, לדעת כלתי, בת זוגי ובני. דייני.
https://katzr.net/5c1250
