אחד מהדיונים האינסופיים שאני פוגש, בהרבה מקומות ברשת הינו ביחס ליהדות.
האם יהדות היא "לאומיות", כלומר מקרה חריג של התחברות דת ולאום או שהיהדות היא רק דת.
הסוגייה הזו רלוונטית החל מתחילת המחשבה הלאומית החילונית או מושפעת מהרומנטיקה האירופית בראשית המאה ה- 19 [אביב העמים].
לאום הוגדר כ: קרקע משותפת, שפה משותפת, היסטוריה משותפת וחזון משותף. הציונים הראשונים הבינו שאין קרקע ממשית משותפת, אבל יש עבר משותף, שפה משותפת [בערך] וחזון ברור - ימות המשיח וחזרה לישראל. הם קראו ללאומיות הזו "ציונות".
הציונות היתה שם הלאום החילוני היהודי, והרצל החכם הבין את סכנת הפיכת הדת היהודית לשוות ערך ל"לאום", לכן דרש במדינה העתידית שלו [אלט נוילנד] הפרדה בין הדת לבין המדינה.
הדת היהודית, שמכנסת תחתיה עדות רבות, לאומים אחרים, ממש כמו הנצרות והאיסלם הפכה עצמה ל-לאום. מדינה של יהודים הפכה למדינה יהודית, עד כדי כניסה למגילת העצמאות: "מדינה יהודית דמוקרטית", כמו "יהודית" מסמלת לאום ולא אופי תרבותי.
וכאן קבור הכלב -
האם יהדות היא דת או תרבות? יש דת יהודית, שאפילו עליה זרמים בתוכה לא מסכימים ויש תרבות יהודית, שנקראת במליצה מופרזת: ארון הספרים היהודי, וגם בו אין הסכמה על איזה ספרים ייכנסו בו למעט התנ"ך והתלמוד.
מנקודת המבט שלי, כישראלי לא דתי או חופשי מדת [חילוני זה מושג דתי מובהק, שהתגלגל אל השפה הלאומית, לצערי], אין הבדל תהומי בין הנצרות, האסלם והיהדות מבחינת יחסן ללאומים שונים, לגזעים שונים או לעמים שונים.
רק אצל יהודים שמתי לב, כשאומרים ערבי או נוצרי חושבים שזה סימון לאומי. לכן הערבים בישראל והמוסלמים בקווקז ובאוזבקיסטן הם "אותו העם".
כשאני חושב על הדת היהודית ומי מתכנס תחתיה, רוסים, הודים, סורים, לבנונים, עירקים, מצרים, ארצות המגרב, אנגלים, צרפתים, הולנדים וכו' וכו'- לכולם יש את אותה הדת, כמו לעמים/לאומים רבים באירופה, אשר על כן -
יכול להיות צרפתי יהודי וישראלי יהודי, כמו שיש צרפתי מוסלמי וישראלי מוסלמי.
היהדות היא דת, וככזו היא חלק ממאפייני הלאום הישראלי, אך לא הלאום הישראלי. לו קראו ל-ישראל יהודה, יתכן ואז היכולת להבחין בין השניים היה קשה יותר.
