הנושא החם - יש עסקה? אין עסקה? תהיה עסקה?
בניגוד לנטייתי לא לכתוב על נושאים הקשורים לפוליטיקה, לישראל לאן וכו' הפעם אתייחס.
רמת הציפיות שלי נמוכה מאוד מהתממשות מתווה החזרת החטופים, ולו רק בגלל שישראל מצטיינת בהתעלמות מחטופים. רק פעם אחת צלחה משימת ההורים, גלעד שליט. רון ארד? מנגיסטו? חטופים הם בעייה ישראלית-בטחונית קשה מאוד. עסקת/מתווה שליט ותוצאותיו המורגשות היום היטב מעודד זהירות ממדרגה ראשונה.
אני מסכים שביבי מעכב את החזרת השבויים, אני לא מסכים לטענה, שמטרתו שלטון יחיד על איו"ש. טענה זו מושפעת מאוד מספרו של ישי שריד, השלישי.
לא צריך לקרוא את הספר של שריד על מנת לטעון טענות כאלה. זה חלק מהתעמולה הקבועה. תמים מי שחושב שרק אדם אחד, ויהיה הכי חשוב שיהיה, יכול לפעול במציאות, ללא גדודי אינטרסנטים שעסוקים בשימור שלטונו, כי זה טוב להם, לעסקיהם וכו'. ביבי מנסה לשמר את שלטונו.
יש משהו קשה בשבירת האתוס הישראלי, ישראל כמדינת מגן לכל יהודי. פוגרום אוקטובר 2023 שבר את האתוס הזה, והחזיר את ישראל לימי העבר, בהן קהילות שילמו כופר שבויים. יש דיסוננס קוגניטיבי חזק בין מדינה עצמאית, חזקה לבין הצורך לחזור להיות "יהודי-גלותי" שמהותו חולשה, פחד, התכופפות בפני הגוי החזק. איזה זרם מעמקים פועל בחברה הישראלית כיום?
החטופים הפכו מהר מאוד לכלי בפוליטיקה הישראלית. גבולות הטעם הטוב נפרצו. היום "גיבור ישראלי" הוא חייל/ת שנפלו וחטוף/ה מתים שגופתם מוחזרת. החדרת השכול לשיח הפוליטי היא תוצאה ישירה של משפחות השכול, החטופים הוכנסו לשיח ב"זכות" קמפיין "גלעד שליט".
המציאות הפוליטית חושפת שללא דעת קהל צעקנית, עקבית דבר לא קורה. לכן כל הקמפיינים של משפחות החטופים צודקים, אפילו הם "קורעים" את החברה הישראלית לכאורה. [לדעתי הם לא פוגעים בחברה הישראלית.]
מעבר להערות אלה אין לי מה להגיד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה