זה עתה קראתי רשומה מלאת דמעות, רחמים עצמיים והתקרבנות, כל כך טיפוסית לעמיתיי ולעמיתותיי המורים/המורות:
"הרגע הזה שאתה יוצא לחופשת פסח ומקבל ערמת מבחנים מועדי ב' לבדיקה
זה עתה קראתי רשומה מלאת דמעות, רחמים עצמיים והתקרבנות, כל כך טיפוסית לעמיתיי ולעמיתותיי המורים/המורות:
"הרגע הזה שאתה יוצא לחופשת פסח ומקבל ערמת מבחנים מועדי ב' לבדיקה
מתקרבים אל רגע ההצבעה. עוד שלושה ימים בדיוק, בטח בשעה הזו נהייה בת זוגי ואני אחרי הצבעה.
שנינו יודעים ל-מה נצביע. היא מלאת חרדות ואני מלא "יְעֵנִיּוּת". שלושת הקופים הם מורי הדרך שלי:
ראש חודש.
אני נוהג באופן קבוע, כמעט כפייתי, לכתוב לצד התאריך הלועזי את התאריך העברי, על הלוח בכיתה.
נראה לי, שמי שעיסוקו בתרבות עברית, יהודית, ישראלית מן הראוי שידגים את החיבור גם באמצעים שלכאורה חסרי משמעות, אך לאמיתו של דבר מסמנים את המשך התרבות, בטח זו הקשורה לשפה העברית.
אינני יודע כמה מכם מסכימים שנוצרת בישראל עברית חדשה, לה קוראים ישראלית. שורשיה העבריים ברורים לגמרי, וכנראה כמו השפה העברית בעבר ששאבה מלוא חופניים משפות אחיות[ ארמית, למשל ערבית ] או משפות אירופאיות [ גרמנית, ספרדית, לטינית ] גם הישראלית שואבת לא רק מלים אלא גם מבנים תחביריים או לפעמים אפילו תצורות של מלים, שיש הקוראים להן: הבריש.
ועדיין
עברית היא יצירת דורות רבים בעלת היסטוריה של אלפי שנים [ בטח לפני שאלוהים ברא בעזרתה את העולם ;-) ] ולענ"ד חובה עלינו לשמור עליה, בכל צורותיה השונות והמשתנות, נכון גם בצורתה הישראלית.
לא היה מצליח בניקוי האורוות המזוהמות של החברה הישראלית הנחשפות במלוא כיעורן, אלימותן וסכנתן. זכור שלפני כמה עשורים [ 2 או 3 ] נחשף הקיבוץ הישראלי והאלימות שבו, שהוסתרה מאחורי אידיאולוגיה של שוויון, גידול משותף של ילדים [ כמו בלהקות של זאבים, אריות ]. אך כמו אצל האריות, הצאצאים היו חשופים תדיר לאלימות אבותיהם, בעיקר אלימות מינית, אך לא רק.
הסיפורים על הקורה בחברה החרדית, זו שהשתלטה על ה"יהדות" והפכה אותה קרדם לחפור בה מעטיני השלטון היו בהתחלה נלחשים, בטח באזני מי שגר בערים בהן ישנה נוכחות חרדית חזקה. [ ירושלים, ואמי שהוטרדה תדיר על ידי חרמנים ממאה שויירים, אמ-מה היא מעולם לא התביישה להפליק סטירה או לצעוק על החצוף ולא חשוב היכן נעשתה ההטרדה.]
לפני שבועיים זה היה עמוס עוז, ולפניו קציני משטרה, שרים, נשיא מדינה. אלימות בלתי פוסקת כלפי ילדים.ות, נשים. המלוניות עצמן "שחררו" סיפור שלא יאומן על אינוס ילדה בת 13 [ כיום זה הפך לבעילה מרצון]. ככל שהזעם הציבורי עולה כך נחשפים עוד ועוד סיפורים מזעזעים.
האחרון, מהבקר.. פשוט לא להאמין, או אולי כן. חביב החילונים, כמעט הייתי קורא לו "חרד מחמד" יהודה משי זהב:
והארץ אינו היחיד גם בישראל היום וגם ב-וואלה.
אני רואה וקורא את הדברים הללו, ואינני מאמין איך הצלחתי לגדל בת שלא הותקפה מעודה, איך הנכדות שלי ישרדו בעולם האלים הזה המבזה אותן ואת המגדר שלהן. איך עולם שלם, חבורות של גברים מגינים זה על זה, ומפעילות את שלוחיהם - פוליטיקאים, בתי דין, רבנים ראשיים ומי לא על מנת לאפשר את המשך הפגיעה הבלתי פוסקת בבני אדם אחרים, נשים.
דגל שחור גדול מאוד מתנפנף מעל מדינת היהודים, מדינת חזון הנביאים של ישעיהו.
איך נותנים ציונים לתלמיד, בדרך כלל, ואיך בזמן קורונה. כל בית ספר בונה לו את מחוון הציון הספציפי שלו, כאשר ה"משווה הגדול" הוא ציון הבגרות.
אבל ציון הבגרות כיום לא מעניין אותי במיוחד, כי אני נמצא, לשמחתי, במקום בו אני מלמד את חלק המקצוע, שמומלץ מאוד שהציון בו יהיה "הערכה חלופית".
ומהי הערכה חלופית?
ואיך בודקים תקפות ציון בהערכה חלופית?
ואיך הם יידעו לענות על שאלת בגרות אם כל השנה לא יכתבו מבחן?
והנה הרעיון החיוני והחיובי מאוד של פירון ברפורמה שיצר ממוסמס על ידי פקידים דלי יצירתיות, כאלה שהרעיון שציון ישקף הערכה לא מספרית-לא כמותית-לא שיטתית-לא אחידה מעורר בהם חרדה ותחושת אבדן שליטה.
אז כרגיל, זה התחיל עם הפיקוח העירוני לפני כמה שנים - אתם חייבים לערוך לפחות מבחן אחד! מה זה?!
מהצד השני, המורים שחפצו וחפצים בהערכה חלופית אמיתית נתקעו עם חוסר מיומנות בסיסית להעריך עבודות שאינן "שירים, סיפורים, מאמר ביקורתי, תשובה לשאלת בגרות".
הגיעו הדברים לידי כך, שעל מנת לפחות בבחינות הבגרות בספרות, תהיה הדרכה מחייבת לאיך עונים, אחרי שנים ארוכות, שכל מפמ"רי הספרות סרבו לפרסם מחוון [ על מנת לעודד מורים להיות יצירתיים כמה שיותר, על מנת לעודד מבחנים ובחינות בהם התלמיד יכול להקיא מיקודיות שלמות מחד גיסא אבל גם יכול להיות יצירתי במיוחד מאידך גיסא ], המפמ"רית הנוכחית פרסמה מחוון, וכמובן - החל מהקיץ השנה, כל תלמידי התיכון יענו את אותן תשובות, ולמעריכים לא תהא ולא בעיה אחת בהערכת התשובות.
ולסיום -
תלמידיי בכיתת המחוננים נדרשו להגיש עבודה, בה הם יקבעו את המחוון, ויתנו לעצמם ציון על פי המחוון שלהם. הם יכולים לעשות כל מה שהם רוצים, למעט להגיש לי ציורים*, והציון המירבי שיתנו לעצמם הוא 85. ברור שהם לחוצים. יותר קל שהמורה יקבע. אבל המורה אמר: די נמאס לי לקבוע, תקבעו אתם את כללי המשחק, ותעריכו אתם לפי כללי המשחק שאתם קבעתם. אהיה משגיח מהצד, שרק יאשר או לא את ההתאמה בין הכללים לבין הביצוע.
- - -
* 15 נקודות לקחתי לעצמי על מנת לציינן את הרפלקציה שהם חייבים להגיש, את העברית, עמדה בכללי העבודה וכו' כמו כן הם נדרשו למציאת חומרי רקע לכל החלטה שלהם וביצוע שלהם, ולצרף לעבודה.
אמנם ההסבר באנגלית, לא היתה לי ברירה, על מנת להסביר לחבריי בחו"ל למה הטקסט המובא בתמונה הפך לסנריו [ סוג של האיקו, שמטרתו סאטירה, צחוק, היתול וכו' ]
נ' הגישה עבודה למורה. היא קיבלה מהמורה דף באותיות בגודל 14, רבועות, רווח 1.5 בין שורה לשורה [ אפילו זה מעצבן נורא את המורה הרווח הזה ] ובו הנחיות ברורות, הכוללות גם דוגמאות, ואפילו דגם משורטט של תשובה, עם הערה בצד [ לא צריך לכתוב את המילה "פתיחה" לפני הפתיחה, או המילה "גוף" לפני גוף התשובה וכו' ]. גליתי לצערי, שאם אינני מקפיד לדייק, יש אפשרות שאקבל טקסט שבו כתוב: פתיחה, וישנם שגם מעתיקים את ההסבר מהי פתיחה, ואז מגיעה פסקה שהיא הפתיחה.
אין לי עד עכשיו שמץ של מושג מי לימד את הילדים הללו לכתוב, לקרוא, חשיבה מופשטת, הכללות, איך כותבים מאמר שמטרתו לשכנע, מה ההבדל בין מכתב אישי לתיאור עץ למאמר שיש בו טענה. שנים ארוכות מאוד אני עובד עם תלמידים שהחינוך האינטלקטואלי-המערבי-המדעי שלהם לוקה בחסר עמוק. וכל זה אינו קשור לענייני שפה בעיתיים, כי על אף שלא קוראים, אם הורים בעלי שפה עשירה, מורכבת ומשוחחים עם ילדיהם שיחות מורכבות, יתכן והילדים יתעשרו בשפה, אפילו הם לא אוהבים לקרוא.
והיא נ' הגישה עבודה למורה. כל קשר בין דף ההנחיות לבין העבודה מקרי, בלשון המעטה. החלטתי לקרוא לפני שאני מפעיל את העין הביקורתית, הלא נחמדה שלי, ולא הבנתי "מה היא רוצה מחיי?" טקסט מבולגן, ערוך רע, חלק מהטקסט מיושר לימין, חלק מיושר לשמאל [האם העתיקה טקסט מאתר באינטרנט? ]. גדלי אותיות שונים.
המורה החליט לא להעריך את העבודה, כי חשש שנקודת המוצא שלו כל כך שלילית שלא ייעשה צדק עם הילדה. בכל זאת היא שלחה עבודה, ויש לכבד את המעשה. העבודה הוחזרה לתלמידה, כאשר הדבקתי כל חלק מהעבודה תחת דף ההנחיות. כלומר, חלק א בדף ההנחיות הדבקתי את חלק העבודה שלה בה נכתב "חלק א' תחתיו, וביקשתי להגיש לי מחדש עד היום.
מחר אבדוק ואגלה לכם :-)