בעקבות הפוסט שקראתי בבלוגה של תרצה הכט, הצלחה, רק אחד זוכההחלטתי אף אני להשתתף בתחרות הזו.
בהיותי צפוי עד לדמעות בחרתי בעץ הזית, ואפילו זכיתי בתעודה
ואפילו שלחתי ממואר קצרצר לשם פרסום באתר קק"ל.
הזית של סבא ז'וז'ו
---------------------------
הרבה שנים סבא ז'וז'ו קנה מדי מסיק כמה קילוגרמים של זיתים בשוק מחנה יהודה בירושלים. ירוקים, חלקלקים ועדיין לא מתאימים לאכילה. ארבעתנו נדרשנו עם חתיכות מרצפות בידינו לשבת על עכוזינו במרפסת הבית ולהכות את הזיתים, לשבור אותם. את הרצפה נקתה אמא, ולשם שינוי לא התלוננה על התורכי שלה, כי אהבה מאוד זיתים שבורים כבושים בטעמים שהטורקו כבש. והמתכון, עד היום לא מכירו. יודע שיש בו לימון, שיש בו שום, והרבה, פלפלון חריף אחד, מלח וגם פלפל שחור. אחרי חודשיים במסתורי הארון במטבח, כשמדי פעם היה מוציא צנצנת אחר צנצנת, מנער ולא פותח זכינו לטעום.
משהכרתי את אבתיסאם באוניברסיטה והכרתי לה את הטורקי הזקן, זכה לקבל זיתים מהעץ של סב איבתיסאם עם ברכות לשנה חדשה.
יש שמאל, הוא חי וקיים ונושם, אלא שביבי לפחות, והעיתונות הישראלית על שלל ביטויי המדיה הרבים שלה, מגדירים שמאל בדרך מסוימת, ובכך גורמים לאנשים בעלי חשיבה שאיננה תיאורטית להניח שמת השמאל. רק להזכיר שהיעקובינים בצרפת שהיו אנטי מלוכנים, רפובליקאים כלומר ימין ישבו בצד שמאל של אולם האסיפה הלאומית, ומצדדי המלוכה ישבו בימין. אם כך, בארץ ביבי הוא ימין כי הוא רפובליקאי וגם בעל נטיות "מלוכניות" בעוד שלמשל גדעון סער, שהוא בעד שינוי השלטון - לא שיטת הממשל - וכל האחרים שהם נגד "המלך" בעיני עצמו שמאלנים. יש שמאל, הוא חי וקיים ונושם, אלא שביבי לפחות, והעיתונות הישראלית על שלל ביטויי המדיה הרבים שלה, מגדירים שמאל בדרך מסוימת, ובכך גורמים לאנשים בעלי חשיבה שאיננה תיאורטית להניח שמת השמאל. לכן מות השמאל הוא הצהרה מוקדמת ופזיזה. יש שמאל רציני, חזק ובועט בארץ. תשאלו את ביבי, הוא יודע למה כולם הופכים מאוהב לאויב, ממלוכן לרפובליקאי.
2.
סנדק הוא פושע קטן, הוא וחבריו מאמינים בזכותם לפרוע פרעות בתושביה הפלסטיניים של יו"ש, ובהיותם נערים משולחי רסן, לדעתי, לפחות, ולכאורה הם בעלי בעיות קשות של התנהגות, שב"מגזר החילוני" היו משולבים בבתי ספר או בטיפול בהתנהגות, מוגדרים כבעלי בעיות של "קשב וריכוז". עבור המתנחלים הם כחומר ביד היוצר. "חיל החלוץ" המיליציה העממית, ה"לעומת" של מיידי האבנים, הילדים, אצל הפלסטינים. [ ברור שאת הילדים הפלסטינים עוצרים, יורים בהם, מכים ואוסרים אותם. למופרעי הימין, הפוגרומצ'יקים.. ??] לא מקבל את הצגת ה"צדיק" הקטן שבגלל המשטרה נהרג, אפילו המשטרה אולי טעתה בשיקולי המרדף. סוף סוף פועלים כנגד הפוגרומצ'יקים, אבל מה פתאם מישהו מעז להתייחס ל"מלכי הארץ" כאל אחרוני הפושעים בפשעי שנאה ואיבה. כמו לא זכינו לצפות בשריפה של אדם חי, או ברצח אדם שכוב על האדמה.
30 מסמן לי - 3 שריטות. שתיים ציינתי בקיצור נמרץ בתשובה לאמפירטי, ואוסיף עוד אחת.
1 - אמי ע"ה היתה אדם נוירוטי מאוד, שכל שינוי, אפילו במיקום הכוס על המדף כפי שהיא סידרה מוטט אותה לגמרי. תודה לך אמא יקרה על המתנה שהורשת לי. אינני אדם מסודר, ומי שיסתכל על שולחן עבודה שלי לא ימצא בו דבר, כולל אני עצמי. אבל דבר לא יעזור. לפני עשרים שנים הגיעה אליי למשרד בוגרת מקסימה. ישבנו דברנו [ כלומר היא התאמצה ואני .. נו חיפשתי בהיסטריה איזה מסמך ]. לאחר שתי דקות, משהבינה -- קמה וסדרה את השולחן. המסמך נמצא. אמ-מה, שעה אחרי שהלכה הסדר התפוגג לו. אבל בארון, הבגדים מסודרים כמו חיילים, החדש תחת הישן, ואפילו בגד חדש לא אלבש מייד, שיחכה לתורו.
2 - אינני מסוגל לאכול ארוחת בקר במטבח אם אינו נקי ומצוחצח. אינני מסוגל לאכול בכלל במקום לא מסודר ולא נקי. אז בת זוגי נוטה להדיח כלים בבקר, ואחר כך [ אם אינני יוצא לעבודה ] אני מנקה את המטבח, את הרצפה, ורק אז אני מסוגל לשבת ולאכול ארוחת בקר. אגב, ארוחת בקר ללא כוס קפה איננה ארוחה.
3 - טירוף הנקיון תקף גם לבישולים. אני מבשל הרבה פעמים. אבל, רק כשאני במצב רוח רע, עצוב, עייף לא אקרצף את הכיריים, ואז אמשיך לא לראות אותם, עד שאתעורר, ואז זה סימן שחזרתי קצת לעצמי. אבל כל תהליך הבישול לא יתחיל לפני ניקוי המטבח, כמו בארוחת הבקר, ובין לבין קירצוף וניקוי הכלים שהשתמשתי בהם, ניקוי הרצפה אם היא נרטבת מעט, ונכון גם את הכיריים אני מנקה, משתמש בכפפות עבות.
וויי, תשמח כל חותנת עברייה, איזה בעל נהדר. מציע לחותנת לא לשמוח כלכך. שריטות הנקיון שלי אמנם אינן OCD אבל גם אינן נעימות למי שרוצה להכנס לרגע למטבח, להכין לו משהו, ובטעות הוא לכלך. לא נעים.
ואולי אלה אינן שריטות אלא סתם ירושות מאמי.. מה אני יודע?!
אני אוהב לחלום. חלק מהסיפורים האחרונים שלי הינם עיבוד של חלומות. אני זוכר את החלומות המורכבים והצבעוניים שלי כמעט על בורים. אינני שוכח חלומות, במיוחד את אלה שגחים להם לפני היקיצה, בבקר או אחרי ה"שלאף-שטונדה" או ה"סייאסטה" הקבועה.
בהיותי בעל חרדות [ כיוסף בעל החלומות] חלומות רבים דיסטופיים, קשורים למוות, בין אם אישי ובין אם של היקרים לי ביותר. אחרים מכילים פרידות "קורעות לב" - אני קם עם מועקה בלב, ממש! - וחלקם, חלומות שרבים מכירים, אבדן דרך. אם האוטובוס המוכר משנה מסלולו, כניסה לרכבות שנעות באיזורים מוזרים בעולם, או לפעמים כניסה לקניוני ענק רב-לשוניים, רב-גזעיים ונכון מדי פעם איזה חוצן או שניים באים אף הם.
מודה ומתוודה שיש לספרות שאני קורא ולסדרות הטלוויזיה שאני צופה בהן השפעה רבה. גם האווירה הכללית בחוץ [ רחוב, עיר, מדינה, מקום עבודה, תלמידים ] משפיעה עליהם מאוד. אני יכול בהחלט לראות קשר בין תחושה של עצב עמוק וקשה לבין חלום דיסטופי שמותיר אותי מרוסק עוד יותר.
אני גם יודע מהו הזמן של החלומות הנוראים - בדרך כלל שנת הצהריים מולידה חלומות ביעותים יותר משנת הלילה. בדרך כלל - אם שכחתי לקחת את התרופה בזמן, לא הקפדתי על יציבות הסוכר [ ולא חשוב אם הוא גבוה או נמוך ] ישנה אפשרות לבעתה.
אבל, ליד החלומות האחרים שאני חולם, והיכולת של "האני" להציל אותי תמיד ברגע האחרון, ויהיה זה עוזר על טבעי [ נכון למדתי לעומק את הסיפור העממי, ועדיין קורא אותן בהתלהבות ], קרוב משפחה שאינני מכיר, הילדים או הנכדות שלי וגם בת זוגי שמגיעה ברגע האחרון בדרך פלא, ישנם אותן חלומות מפוארים, אותם אני מספר בקיצור נמרץ לבת זוגי, וחלקם אף מעובדים לסיפור.
אז הנה אנחנו עמוק בתוך השנה החדשה. וכבר העיר בת ים חוותה עלייה רצינית בכמות הנדבקים והמאומתים והיא בדרך להפוך לכתומה. התגובה הפבלובית, א-לה- משרד הבריאות, נסגור את בתי הספר לכיתות ה - י'. קדימה ללמידה מרחוק.
השנה הזו איבדה בעיניי כל מבנה ברור. היותה בנויה מארבעה רבעונים המסוכמים מדי שניים נעלמת לה. היא דיפוזית לגמרי. היא מעודדת לימוד עצמאי, אבל רק אצל אוכלוסיה בעלת אמצעים חומריים מספקים. כלומר - מעמד בינוני שיש בבית יותר ממחשב אחד.
תלמידי חנוך מיוחד ונוער בסיכון ימשיכו להגיע לבית הספר, לשמחתי, כי אני מלמד אותם בבית הספר. כיתת המחוננים שלי תלמד מהבית. יש כבר שיעורים א-סינכרוניים מוכנים, ישנן משימות שממש לא מחייבות לימודים פרונטליים, ויש להם מוקד סמכות פנימי חזק מאוד, שיאפשר להם בעתיד לעשות מה שהם רוצים.
לצערי, על אף האינטיליגנציה הטובה מאוד של תלמידי כתת נוער בסיכון, מוקד הסכמות הפנימי שלהם נהרס עקב מהלומות חוזרות ונשנות גם בבית וגם במערכת החינוך, שלא הצליחה לסבול את הייחודיות שלהם, אי התאמתם למסגרת, ולכן עסקה בהרחקתם מהמסגרת הנורמטיבית אל מסגרות ששמן: חצר ביה"ס, רחובות העיר, עונשי ניקוי בביה"ס, מסגרות אחר צהריים שהן התנדבותיות ולא מקצועיות-מקצועניות בטיפול בילדים המקסימים הללו.
נכון, אחד מתוך 50 [ סתם ] הוא ספורטאי שיש לו מוקד סמכות פנימי חזק, אבל הוא לא מתעניין בלימודים. הוא רוצה לרוץ, להתאמן, ללמוד דברים שקשורים אך ורק למיומנות שלו או לכישרון הייחודי שלו. הוא ילמד לכתוב ולקרוא, ילמד קצת חשבון, ילמד לדבר אנגלית ולקשקש בנייד. ספרות? היסטוריה? תנ"ך? מתמטיקה? מה רוצים מהחיים שלו? אז הוא גם יושב וישן בשיעור בכיתה. האם תלמיד כזה בסכנת נשירה? ממש לא! עבור המאמן שלו לימודי ביה"ס הם אחד התרגולים המהותיים לעיצוב סבלנות, התגברות על קשיים [ גם מנטליים, לא רק גופניים ] והילדים יודעים - יצאת מביה"ס יצאת מהקבוצה, מהאימונים ומהמסגרת שאני, המאמן, מעניק לך.
ותלמידי החנ"מ [חינוך מיוחד]?
עבורם למידה מרחוק היא מצב כמעט בלתי אפשרי. חינוך הוא דיאלוג גם בין גופים גשמיים לגמרי. לא מספיק לראות "זה את זה" באמצעות תוכנת תקשורת ויזואלית. אני רוצה אותך קרוב אליי, אני רוצה שתסביר לי כשאני יכול לראות את פניך קרוב, לחוש את המהות הגשמית שלך. כיוון שעבדתי עם תלמידי חנ"מ גם בלמידה מרחוק וגם בלמידה רגילה בכיתה ההבדלים עצומים.
אינני מחפש אשמים, אין לי ענין לתלות אף אחד בכיכר העיר. אני רוצה שיב"ד [ יפה בן דוד] תפסיק לייצג אותי, כי אני מצטייר כבריון גס רוח בגללה, ואני רוצה שרן ארז יפסיק לייצג אותי כי אני נתפס כנכלולי או כאופורטוניסט בגללו. אני מחפש ארגון בעל מודעות חברתית, שאינו תופס את המורה כקורבן, כמוחלש, שמעמדה זו נובעת כל דרך ההתנהלות הפוליטית של הארגונים הקיימים, אלא רואה במורה אדם יצרן, חזק, מהותי לחברה בת זמננו ולעתיד.
ואחרון אך לא פחות מהותי, ליאור ייני, אחד הקולות הגדולים שעיצבו אותי כחובב מוסיקה, כיכול להתרגש ואפילו לדמוע או להצטמרר משירה, שיודעת שהמילה היא חלק בלתי נפרד מהשיר, הוא ליאור ייני שהלך לעולמו. לכבודו אני מעלה לכאן את אחד השירים המופלאים שנכתבו בעברית אי פעם והושרו כפי שהוא שר אותו.
הברכה הראשונה -טלפון ממנהלת פדגוגית: חמוד אתה נכנס לבידוד, כי פלונית אלמונית נמצאה חולה מאומתת.
אתחיל בצרימה ואסיים בה: אם אני מחפש סימנים להזדקנותי ותפיסתי כזקן, המשפט הזה הוא מיצוי שלל הסימנים. "חמוד" או לפעמים "מתוק" אלה ביטויים של בוגר לצעיר ממנו, של בעל ניסיון לטירון, של בעל תודעה שולט בחייו ובמחשבותיו לזקן מטושטש ומבולבל. והרי אני מבוגר ממנה בעשור וחצי.
הברכה השניה -מסרון ממנהלת ביה"ס
"בוקר טוב וכמעט שנה אזרחית טובה לכולנו ...
מחר יום שישי 1/1/2021 נקיים בחטיבה העליונה לימודים מרחוק בלבד על פי מערכת השעות הרגילה.
ביום ראשון חוזרים ללמידה בהתאם למערכת שתפורסם במוצא"ש
חוזרת שוב על ההודעה מאתמול - תלמידה בכיתה י' הינה חולה מאומתת
כל המורים שמלמדים אותה קיבלו הודעה
קפסולה א' בכיתה י3 נמצאת בבידוד
זאת הזדמנות לחזור ולהדגיש שחובה של כולנו להקפיד על מסיכות לאורך כל היום בכל רחבי בית הספר. להקפיד על חלונות פתוחים בכיתות ומרחק של 2 מטר בין אחד לשני.
הסגר השלישי לא מפחיד אותי, לא מרשים אותי. שמחתי מאוד כשהחליטו לאשר פתיחת הלימודים גם לכיתות י', אם כי חנ"מ ממשיכים ללמוד כרגיל, ותלמידים בסיכון, הבינו במשרה"ח, שאף הם חייבים להגיע לביה"ס.
אז נכון -
יש תלמידים שמסכה עבורם זו המלצה, ולכאורה אני מסתכן בהדבקה, אבל לאמיתו של דבר, אני במרחק של שני מטר מהם, וכשאני מתקרב אליהם, גם הם עוטים מסכה, השיחה איננה "פנים אל פנים" כפי שנהגנו, אלא ובעיקר פה לאוזן.
האמת, היציאה אל בית הספר, הנסיעה באוטובוס, האהובה עליי מאוד חסרה לי בסגר השני במשך שבועיים, עד שאשרו לנו לחזור לביה"ס.
בכיתת המחוננים התחלנו את מסע הקריאה. כל תלמיד/ה בחרו לעצמם ספר קריאה, ללא הגבלות כלל. לא מקבל את הציפיה של משרה"ח לכפות על תלמידים "ספרי מופת". שהם יקראו ספרי מופת. ילדים בני 16 אוהבים לקרוא דרמות, פנטזיות, מד"ב, ספרי מתח, רומנים רומנטיים. מה רע בזה? 300 עמודים בממוצע. טקסט מילולי ארוך, מסועף, הרבה דמויות. אז מה אם הקונפליקטים "פשוטים"? אז מה עם היִצְרִיּוּת איננה הופכת לסמבול לעולם המודרני, אלא סתם מבטאת תשוקה של א' לב'?
ברור שתלמידים שקוראים כל הזמן, מפתיעים עם בחירות מוזרות. אחד בחר ספר היסטוריה, שרה"מ המליץ עליו. אחת בחרה את "החטא ועונשו" [ כי אמא שלה קראה והמליצה מאוד ], שניים קפצו על הזקן והים. כולם, ללא יוצא מהכלל יכתבו יומן קריאה דיגיטלי, באתר מיוחד של ביה"ס, וכך נהרוג שתי ציפורים במכה אחת: גם הוראה מתקדמת, בה התלמיד הוא לומד עצמאי לגמרי, והמורה מלווה, וגם שימוש במערכות יצור ידע מתקדמות ביותר.
על מנת שהקריאה תהיה גם ביקורתית-מעט, הם חייבים בסיום כל דיווח על קריאה לכתוב רפלקציה. אני מקווה שהרפלקציה תיצור את אותה מחשבה על "מה למדתי, מה הבנתי, מה הטריד אותי.. וכו' לכלי יעיל לפיתוח קריאה אסתטית, מרוחקת קמעא מהרגשנות אך מודעת לרגשות [ מה שהסביר אריסטו בפואטיקה ] האירוניה הטרגית, היכולת של הקורא לראות טוב מהגיבור את המציאות ולשפוט על פי זה את הגיבור.
