335 - "החשקים שלי"

 טליק סיפר על אביו ה"הנדימן", לי אין אב כזה, מעולם. כישלון מוחלט. כך גם שאר אחיי, למעט הקטן. זה נושא השרביט החם. אותם כישורים, תחביבים מחוץ ל"זרם החיים" הרגיל.

נדמה לי שאחד החשקים הכי גדולים שלי הוא כתיבת שירה. בהיותי בעל ביקורת עצמית הרסנית לקח לי שנים להתיחס לטקסטים שאני כותב כאל "שירה" ראויה. האמת, אפילו ברגע זה אינני מאוהב בשיריי, וגם ברגע זה אינני בטוח שהשיר האחרון שכתבתי, אתמול הוא שירה:

 דָּם חַם מִמַּיִם

סָמִיךְ מִזְּרִימַת הַיָּם -

הַדּוּגִית שָׁטָה

מיותר לציין, שישנם רבים שכלל לא מבינים את שירתי, היא נקראת לרבים כמעין חידה, והיא דורשת, לכאורה, כישורי תשבץ הגיון.

השירה ממשיכה להיות חלק מהותי ועקרוני מחיי, גם ככותב וגם כקורא שירה. מדפיי מלאים בספרי שירה, ולא רק של "מפורסמים."  במהלך חיי גם ערכתי ספרי שירה, לפחות 10 בחינם, כי אין בי יוהרה ולא היה בי רצון ל"הרוויח" ממשורר עני, שעובד כשומר לילה ובקושי מממן את הוצאת שיריו לאור.

חשק אחר הוא "דווקאיות" כדברי אמי, או "מרדנות" כדברי איזו גרפולוגית או "הבעת דעתי" ללא כחל ושרק. עד 1995פרסמתי מאמרי ביקורת או מאמרי עמדה בבטאונים של משרה"ח, בבטאונים של הרשת בה עבדתי, באחד המאגזינים היוקרתיים של הסתדרות המורים. 1995 היתה אבן דרך מהותית - המחשב שלי הפך לכלי תקשורת שבאמצעותו שוחחתי עם כל העולם. לפתוח בלוג היה הליך קצר, והנה מצאתי מקום בו יש לי קוראים לסקירות, לביקורות, לאהבות השירה שלי.

אבל יש לי חשקים אחרים, חזקים לא פחות.

בישול. מי היה מאמין, אז כשהייתי ילד, שהכריחו אותו לבשל אורז למשפחה, לפחות שלוש פעמים בשבוע  את חיי, כשבגיל 69 אהיה עם עבר ארוך של"בשלן." 

מאז נולדו ילדיי ה"תענוג" הלכאורי שהכל באחריות בת הזוג לא היה חלק מהסכם החיים והשותפות. כמה "שיעורי בסיס" אצל התורכי הזקן, אבי,  [למשל - הכנת מירפואה, שלוש רכיבי היסוד בכל ציר בקר וכו' וכו', איך חותכים בשר, עוף, דגים וירקות.] לשמחתי הכבלים נפרשו, ושיעורי בישול ותוכניות בישול מהטלוויזיה עשו נפלאות בהכשרתי כטבח ביתי. אז כן, אני מבשל. לומד לבשל לשניים, לומד לבשל לפי בקשה.

צילום הוא חשק די מאוחר יחסית. נדמה לי שברגע שהתחלתי לצלם במצלמת הנייד עלה בי הרצון לצלם, ויחסית קיבלתי תגובות טובות, בעיקר מבתי שהיא מעצבת פנים, צלמת, ציירת. החשק מעט שכך מאז ה"אטרף" הראשוני, שתוצאתו, כמו שכתבתי לעדי - כמה קורסי צילום בנייד, קורס צילום מקצועי, רכישת מצלמה טובה ועדשת מאקרו.

הנה הצילום האחרון

30- שריטות

 הבטחתי ואקיים.

זה פוסט 30 מאז ששיניתי את ייעוד הבלוג הזה.

30 מסמן לי - 3 שריטות. שתיים ציינתי בקיצור נמרץ בתשובה לאמפירטי, ואוסיף עוד אחת.

1 - אמי ע"ה היתה אדם נוירוטי מאוד, שכל שינוי, אפילו במיקום הכוס על המדף כפי שהיא סידרה מוטט אותה לגמרי. תודה לך אמא יקרה על המתנה שהורשת לי. אינני אדם מסודר, ומי שיסתכל על שולחן עבודה שלי לא ימצא בו דבר, כולל אני עצמי. אבל דבר לא יעזור. לפני עשרים שנים הגיעה אליי למשרד בוגרת מקסימה. ישבנו דברנו [ כלומר היא התאמצה ואני .. נו חיפשתי בהיסטריה איזה מסמך ]. לאחר שתי דקות, משהבינה -- קמה וסדרה את השולחן. המסמך נמצא. אמ-מה, שעה אחרי שהלכה הסדר התפוגג לו. אבל בארון, הבגדים מסודרים כמו חיילים, החדש תחת הישן, ואפילו בגד חדש לא אלבש מייד, שיחכה לתורו.

2 - אינני מסוגל לאכול ארוחת בקר במטבח אם אינו נקי ומצוחצח. אינני מסוגל לאכול בכלל במקום לא מסודר ולא נקי. אז בת זוגי נוטה להדיח כלים בבקר, ואחר כך [ אם אינני יוצא לעבודה ] אני מנקה את המטבח, את הרצפה, ורק אז אני מסוגל לשבת ולאכול ארוחת בקר. אגב, ארוחת בקר ללא כוס קפה איננה ארוחה.

3 - טירוף הנקיון תקף גם לבישולים. אני מבשל הרבה פעמים. אבל, רק כשאני במצב רוח רע, עצוב, עייף לא אקרצף את הכיריים, ואז אמשיך לא לראות אותם, עד שאתעורר, ואז זה סימן שחזרתי קצת לעצמי. אבל כל תהליך הבישול לא יתחיל לפני ניקוי המטבח, כמו בארוחת הבקר, ובין לבין קירצוף וניקוי הכלים שהשתמשתי בהם, ניקוי הרצפה אם היא נרטבת מעט, ונכון גם את הכיריים אני מנקה, משתמש בכפפות עבות.

וויי, תשמח כל חותנת עברייה, איזה בעל נהדר. מציע לחותנת לא לשמוח כלכך. שריטות הנקיון שלי אמנם אינן OCD אבל גם אינן נעימות למי שרוצה להכנס לרגע למטבח, להכין לו משהו, ובטעות הוא לכלך. לא נעים.

ואולי אלה אינן שריטות אלא סתם ירושות מאמי.. מה אני יודע?!

לבשל אני אוהב מאוד.