הבטחתי ואקיים.
זה פוסט 30 מאז ששיניתי את ייעוד הבלוג הזה.
30 מסמן לי - 3 שריטות. שתיים ציינתי בקיצור נמרץ בתשובה לאמפירטי, ואוסיף עוד אחת.
1 - אמי ע"ה היתה אדם נוירוטי מאוד, שכל שינוי, אפילו במיקום הכוס על המדף כפי שהיא סידרה מוטט אותה לגמרי. תודה לך אמא יקרה על המתנה שהורשת לי. אינני אדם מסודר, ומי שיסתכל על שולחן עבודה שלי לא ימצא בו דבר, כולל אני עצמי. אבל דבר לא יעזור. לפני עשרים שנים הגיעה אליי למשרד בוגרת מקסימה. ישבנו דברנו [ כלומר היא התאמצה ואני .. נו חיפשתי בהיסטריה איזה מסמך ]. לאחר שתי דקות, משהבינה -- קמה וסדרה את השולחן. המסמך נמצא. אמ-מה, שעה אחרי שהלכה הסדר התפוגג לו. אבל בארון, הבגדים מסודרים כמו חיילים, החדש תחת הישן, ואפילו בגד חדש לא אלבש מייד, שיחכה לתורו.
2 - אינני מסוגל לאכול ארוחת בקר במטבח אם אינו נקי ומצוחצח. אינני מסוגל לאכול בכלל במקום לא מסודר ולא נקי. אז בת זוגי נוטה להדיח כלים בבקר, ואחר כך [ אם אינני יוצא לעבודה ] אני מנקה את המטבח, את הרצפה, ורק אז אני מסוגל לשבת ולאכול ארוחת בקר. אגב, ארוחת בקר ללא כוס קפה איננה ארוחה.
3 - טירוף הנקיון תקף גם לבישולים. אני מבשל הרבה פעמים. אבל, רק כשאני במצב רוח רע, עצוב, עייף לא אקרצף את הכיריים, ואז אמשיך לא לראות אותם, עד שאתעורר, ואז זה סימן שחזרתי קצת לעצמי. אבל כל תהליך הבישול לא יתחיל לפני ניקוי המטבח, כמו בארוחת הבקר, ובין לבין קירצוף וניקוי הכלים שהשתמשתי בהם, ניקוי הרצפה אם היא נרטבת מעט, ונכון גם את הכיריים אני מנקה, משתמש בכפפות עבות.
וויי, תשמח כל חותנת עברייה, איזה בעל נהדר. מציע לחותנת לא לשמוח כלכך. שריטות הנקיון שלי אמנם אינן OCD אבל גם אינן נעימות למי שרוצה להכנס לרגע למטבח, להכין לו משהו, ובטעות הוא לכלך. לא נעים.
ואולי אלה אינן שריטות אלא סתם ירושות מאמי.. מה אני יודע?!
לבשל אני אוהב מאוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה