הסגר השלישי לא מפחיד אותי, לא מרשים אותי. שמחתי מאוד כשהחליטו לאשר פתיחת הלימודים גם לכיתות י', אם כי חנ"מ ממשיכים ללמוד כרגיל, ותלמידים בסיכון, הבינו במשרה"ח, שאף הם חייבים להגיע לביה"ס.
אז נכון -
יש תלמידים שמסכה עבורם זו המלצה, ולכאורה אני מסתכן בהדבקה, אבל לאמיתו של דבר, אני במרחק של שני מטר מהם, וכשאני מתקרב אליהם, גם הם עוטים מסכה, השיחה איננה "פנים אל פנים" כפי שנהגנו, אלא ובעיקר פה לאוזן.
האמת, היציאה אל בית הספר, הנסיעה באוטובוס, האהובה עליי מאוד חסרה לי בסגר השני במשך שבועיים, עד שאשרו לנו לחזור לביה"ס.
בכיתת המחוננים התחלנו את מסע הקריאה. כל תלמיד/ה בחרו לעצמם ספר קריאה, ללא הגבלות כלל. לא מקבל את הציפיה של משרה"ח לכפות על תלמידים "ספרי מופת". שהם יקראו ספרי מופת. ילדים בני 16 אוהבים לקרוא דרמות, פנטזיות, מד"ב, ספרי מתח, רומנים רומנטיים. מה רע בזה? 300 עמודים בממוצע. טקסט מילולי ארוך, מסועף, הרבה דמויות. אז מה אם הקונפליקטים "פשוטים"? אז מה עם היִצְרִיּוּת איננה הופכת לסמבול לעולם המודרני, אלא סתם מבטאת תשוקה של א' לב'?
ברור שתלמידים שקוראים כל הזמן, מפתיעים עם בחירות מוזרות. אחד בחר ספר היסטוריה, שרה"מ המליץ עליו. אחת בחרה את "החטא ועונשו" [ כי אמא שלה קראה והמליצה מאוד ], שניים קפצו על הזקן והים. כולם, ללא יוצא מהכלל יכתבו יומן קריאה דיגיטלי, באתר מיוחד של ביה"ס, וכך נהרוג שתי ציפורים במכה אחת: גם הוראה מתקדמת, בה התלמיד הוא לומד עצמאי לגמרי, והמורה מלווה, וגם שימוש במערכות יצור ידע מתקדמות ביותר.
על מנת שהקריאה תהיה גם ביקורתית-מעט, הם חייבים בסיום כל דיווח על קריאה לכתוב רפלקציה. אני מקווה שהרפלקציה תיצור את אותה מחשבה על "מה למדתי, מה הבנתי, מה הטריד אותי.. וכו' לכלי יעיל לפיתוח קריאה אסתטית, מרוחקת קמעא מהרגשנות אך מודעת לרגשות [ מה שהסביר אריסטו בפואטיקה ] האירוניה הטרגית, היכולת של הקורא לראות טוב מהגיבור את המציאות ולשפוט על פי זה את הגיבור.
זהו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה